- שבת ומועדים
- פורים בראי דורנו
51
החג והמגילה אפופים בסודות וב'הסתרות' השזורים לאורכם ולרוחבם.
ההסתר הגדול והמשמעותי הוא העובדה המתמיהה ששם ה' לא נזכר במגילה אפילו פעם אחת. אבינו שבשמים סובב את כל הסיפור בצורה מופלאה ופעל 'מאחורי הקלעים' בהשגחה נוראה, אך שמו לא נזכר. שאלה זו העסיקה את המפרשים החל מן הגאונים ועד לאחרונים ותשובות רבות ומגוונות נכתבו כמענה לשאלה זו. בתשובות הגאונים 1 הציע לתרץ שפרסיים העתיקו את המגילה ולא רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה שמו מונח בין פרסיים, ובתשובה נוספת כתב, שהואיל ומגילת אסתר נקראת אגרת, לא רצו לחלק בתקנה בינה לבין איגרות חוב שבהן תיקנו לא לכתוב את השם שמא יוטל לאשפה לאחר הפירעון (ראש השנה יח, ב). האבן עזרא כתב הקדמה קצרה למגילה ואת כל הקדמתו הקדיש לשאלה זו, והשיב באופן קרוב לתשובה הראשונה, שהפרסיים העתיקו את המגילה וכתבוה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי עבודה זרה, ואילו נכתב שם שמים הם היו מחליפים וכותבים תחת השם הנכבד והנורא את שם תועבתם. תשובות נוספות מופיעות במפרשים, בחסידות ועוד, ומכל מקום המשותף לכולם הוא העיסוק הנרחב בשאלה זו, ומכך ניתן ללמוד על גודל השאלה וחשיבותה.
בהמשך לכך, גם שמות הדמויות המרכזיות מרמזות ומבטאות את הסודיות ואת הנסתר הרב על הגלוי. הדמות המרכזית ואף שם המגילה הוא "אסתר". מילה שכל כולה מבטאת את ההסתרה. אם לא די בכך, הרי שבאו חז"ל ולימדונו (חולין קלט, ב): "אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר". כלומר, חז"ל באים לברר מהי המהות של אסתר, איזה יסוד בתורה היא באה להופיע, ומשיבים שהיא באה להופיע את ההנהגה האלהית של "הסתר אסתיר". יש זמנים בהיסטוריה שתורהּ של הנהגה זו להופיע, והיא הופיעה בימי ועל ידי אסתר. לפי חלק מן הדעות בגמרא (מגילה יג, א) אין זה שמה האמיתי אלא הדסה שמה, ובכל זאת כונתה במיוחד בשם זה במגילה, זהו התפקיד אותו היא מגלמת במגילה.
הדמות המרכזית הבאה במגילה היא מרדכי. גם על דמותו שואלת הגמרא (שם): "מרדכי מן התורה מנין? דכתיב מר דרור ומתרגמינן: מירא דכיא". המהר"ל 2 מבאר שהמר דרור הוא אחד מסממני הקטורת 3 , שהייחודיות שלה, בשונה משאר הקרבנות, הוא שהיא מוקטרת במקום הקודש לפני ולפנים, משום שעניינה הוא להיות מוקטרת בהסתר. כך מצאנו במאמר חז"ל (יומא מד, ב): "תנא דבי רבי ישמעאל: על מה קטורת מכפרת - על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי".
המסתוריות אינה רק רמוזה בשמות גיבורי המגילה אלא היא גם ממש חלק מתוכן המגילה. ישנו סוד השוזר את סיפור המגילה: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ" (ב, כ). חז"ל (מגילה יג, א) מבארים שאירועים רבים אירעו במגילה בעקבות סוד זה:
"ויעש המלך משתה גדול, עבד משתיא - ולא גליא ליה, דלי כרגא [רש"י: אמר: בשביל אסתר אני מניח לכם מכסי גולגולתכם, היינו "והנחה למדינות עשה"] - ולא גליא ליה, שדר פרדישני [רש"י: דורונות לשרים בשמה, והיינו דכתיב "ויתן משאת כיד המלך"] - ולא גליא ליה. ובהקבץ בתולות שנית וגו', אזיל שקל עצה ממרדכי. אמר: אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה - ואפילו הכי לא גליא ליה, דכתיב אין אסתר מגדת מולדתה וגו'".
וכמובן, מעל ומעבר לכל זה, עצם נס ההצלה נתגלגל ובא מכח סוד זה, שהרי אחשורוש הציע לאסתר לעשות רצונה עד חצי המלכות רק בגלל שרצה שתגלה לו את עמה.
בגמרא (שם) מובא שלדעת רבי יהודה זו הסיבה שבגללה נקרא שמה אסתר. "הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר - על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו'".
הסתר נוסף ומשמעותי המלווה את כל אירועי המגילה, החל מן הגזירות הקשות והנוראיות על השמדת העם היהודי חלילה ועד למהפך בו ישלטו היהודים המה בשונאיהם, הוא אופי הנס וההצלה. בשונה מעשרת המכות, קריעת ים סוף, מעבר הירדן, נפילת חומות יריחו ועוד, כאן לא היו נסים על טבעיים גלויים אלא הנס היה נסתר בדרך הטבע. המהר"ל 4 עומד על ייחודיות זו, וכותב לכך שני הסברים:
טעם ראשון:
"ופירוש זה, כי במגילה הזאת לא נזכר השם בפירוש מטעם אשר אמרנו, לפי שבא הצלתם ממקום עליון נסתר וכל הדברים היו נעשים למטה ולמעלה, ולפיכך בכל מקום שכתיב המלך הוא המלך אחשורש שהיה פועל כמו שנגזר עליו מן השם יתברך שהוא מלך עולם ודברים אלו ברורים".
טעם שני:
אמנם לקמן עוד פרשנו כי נס הזה היה כאשר כבר היו בגלות, ואינו דומה לנס חנוכה שהיה בית המקדש נבנה וקיים ולא היו ישראל בחשיכת הגלות כמו שהיו בימי אחשורוש שישבו ישראל תוך חשיכת הגלות ותוך חשיכת הגלות באה צרה זאת, ואף כאשר השם יתברך היה מסלק הצר הצורר הוא המן, עדיין אין אל ישראל הגאולה שהרי יש כאן חשיכת הגלות ולכך אף כאשר עשה השם יתברך להם נס לא היה כאן נס נגלה כאשר יושבין ישראל בחשך הגלות.
לכאורה ההסברים הפוכים. לפי ההסבר הראשון דוקא גודל מעלת הנס גרמה לכך שיהיה נסתר, ואילו לפי ההסבר השני הסיבה היא דוקא מצבו הנמוך של עם ישראל שנמצא בחשכת הגלות, ואינו זכאי לנסים גלויים כמו בארץ ישראל. אולם לא די בכך שהמהר"ל הביא שני טעמים שהם ממש הפוכים, אלא שסיים ששניהם עניין אחד:
וטעם זה ענין אחד עם הטעם הראשון כי הא בהא תליא, כי לכך היה בא הנס הזה לישראל ממדרגה עליונה מאוד מפני כי היו ישראל באותו זמן בגלות והצרה הזאת היתה צרה תוך צרה לא כמו נס חנוכה כי באותו זמן היה בית המקדש בנוי, ומפני כך היה צריך להיות גאולה זאת באה ממדרגה עליונה נסתרת ולכך לא היה כאן נס נגלה.
אולם הדברים טעונים הסבר, כיצד טעמים הפוכים אלו הם עניין אחד.
לפני שניכנס להבנת הדברים נציין הסתר נוסף המצוי בין מנהגי הפורים, והוא המנהג להתחפש. אמנם אין למנהג זה מקור במגילה והוא השתרש במהלך הדורות אך מנהג ישראל תורה והוא כבר צויין בספרות ההלכה בדברי הרמ"א 5 , ומקור דבריו מהמהר"י מינץ 6 שהעיד על בניהם ובנותיהם של גדולים וחסידי עולם שנהגו ללבוש פרצופים ולשנות בגדיהם מבגדי איש לאשה ולהפך. האליה רבה 7 כתב על כך שלמרות שעלול לצאת מכך מכשולים, "לבטל המנהג אין שומעין". טעמים שונים נכתבו למנהג: לזכר הצרעת של ושתי 8 ; זכר למרדכי שיצא בלבוש מלכות 9 ; לפי שהם לא עשו אלא לפנים והקב"ה לא עשה בהם אלא לפנים 10 , ועוד.
אם כן, גם טעמו של המנהג להסתתר מאחורי תחפושת הוא נסתר ואינו ברור, ומכל מקום לאור כל האמור נראה לתת טעם נוסף: המגילה כולה – החל משם ה' המחולל את הכל שלא נזכר בה, דרך הדמויות ואף שמה של המגילה שמרמזים על הנסתר שבה, תוכן המגילה ואופיו של הנס – בכולם שזור ועובר חוט הסתר, וכך בצורה כל כך מתאימה, השתלב גם מנהג ההסתתרות וההתחפשות.
לאחר שראינו את 'הרשימה הסודית', ניגש לברר את עומקו ומהותו של היום ושל סיפור המגילה, ומתוך כך נעמוד גם על השאלות שנותרו פתוחות.
הגמרא (שבת פח, א) עומדת על הקשר, השוני וההשלמה שבין מתן תורה לבין מאורעות פורים:
"ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאוריתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר".
במתן תורה היה צורך בכפייה. למרות גודל המעמד והשעה עדיין היתה נקודה שנותרה חסרה מצד עם ישראל בתהליך קבלת התורה – הרצון. במשך כל הדורות עד ימי אחשורוש עדיין החיבור לא היה שלם, ריחפה מעל הקבלה "מודעא רבה". בימיו נשלם החיבור לתורה ומאז חזרו וקבלו אותה גם מרצון.
הגמרא לא מבארת לנו מהי הסיבה לכך, מה אירע בימי אחשורוש שגרם למהפך הנשגב. את הסיבה לכך חושף בפנינו רש"י על המקום 11 : "מאהבת הנס שנעשה להם". אולם חשיפתו רק מעצימה את התמיהה שבעתיים. וכי בחודשים הסמוכים למתן תורה לא היו נסים?! האמנם נס המגילה היה גדול יותר מעשרת המכות, קריעת ים סוף, ענני הכבוד והמן במדבר?! מדוע בתקופה פלאית זו, המהווה את השורש והיסוד לכל האמונה של עם ישראל, אהבת הנס לא פקחה את עיניהם או את לבם וגרמה להם לקבל מרצון?
כדי להשיב על תמיהה עצומה זו נעיין בדבריו המופלאים של הגאון מוילנא בפירושו למגילה 12 :
משל למלך שהיה לו בן יחיד והיו השרים מתקנאים בו מחמת שראו גודל אהבת המלך עליו. לימים חטא הבן לאביו וגירש אותו ליער וסבר הבן שאביו עזב אותו ושכח אותו, אבל אביו ברחמיו על בנו היה מתיירא שמא יפגעו בו חיות רעות שביער או שריו השונאים אותו. מה עשה? שלח את עבדיו המשרתים אותו לתוך היער, אך אמר להם שאל ידע בנו מזה כדי שיחזור מחטאיו אשר עשה. לימים בא עליו דוב ובא אחד מעבדי אביו והצילו, וסבר הבן שהוא מקרה. אח"כ בא שר אחד משונאיו ועמד אחד מעבדי אביו והצילו מידיו, והבין הבן כי איך אפשר שיהיה מקרה כל כך תכיפה תמיד, והבין שזאת עשה אביו ונתקעה אהבת אביו בלבו וחזר בתשובה שלימה.
כך הקב"ה שלח אותנו בגלות והיה מתיירא שמא יפגעו בנו הדובים הקשים. שלח איתנו עבדיו המשרתים ועושה לנו נסים על ידיהם, אך הוא בהסתר פנים, אך שמרדכי ואסתר ודורו ראו והבינו שזאת הוא מן השמים וקבלו עליהם את התורה באהבה רבה.
לאור דבריו של הגר"א נוכל להבין היטב את דברי רש"י. אכן, הנסים שראו ישראל ביציאת מצריים ובמדבר היו פלאיים לאין ערוך מהנסים בימי אחשורוש, אולם דוקא הנס בימיו גרם לאהבת הנס, ומכאן – לאהבת ה' ולאהבת התורה. בעת קשה זו בה עם ישראל בעקבות מעשיו הרעים בא על עונשו בגלות מרה, ובתוך הגלות הגיע לשיא השיאים של הסתר פנים – הייאוש מן הגאולה כובש בצדק את לבבות העם, שכן למרות שמאמינים בני מאמינים אנו ביכולותיו האינסופיות של בורא עולם לחולל נסים, הרי כבר עברנו את פרעה וראינו את יד ה' המופלאה, אך כעת הבעיה היא מצדנו, "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" 13 , ואין אנו ראויים שיגאלנו מלכנו. והנה בעת הזו מופיעה ידו הרחמנית של אבינו שבשמים ואינה מתחשבת במעשינו, אלא ביד אומן מסובבת ומהפכת את כל הסיפור מגזירת שמד נוראית ל"וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט, א).
תגלית עצומה נחשפת בפנינו. איננו רק עבדים למלכנו אלא "אנו בניך ואתה אבינו" 14 . גם אם חטאנו – עדיין בנים אנו, וכתשובתו של רבי עקיבא לטורנוסרופוס הרשע (בבא בתרא י, א) שאף בזמן שאין אנו עושים רצונו של מקום אנו קרויים בנים. יחס אהבתו של אבינו אלינו גרמה ליחס חוזר ונָטְעָה בנו את מידת האהבה, ומעתה התווספה קומת אהבת התורה לקומת היראה שהיתה נחלתנו מאז מתן תורה.
ראינו למעלה את הסברו הראשון של המהר"ל לכך שאופיו של הנס היה בדרך הסתר ולא באופן על-טבעי: "לפי שבא הצלתם ממקום עליון נסתר". מה הכוונה בכך שהצלתם היתה ממקום נסתר? כעת נוכל להבין. על פי אמות הדין הרגילות לכאורה לא היו ראויים לנס ולהצלה. כפי שמעשיהם נראים כאן בעולם למטה לא ניתן להצילם. אולם בעומקם של דברים, אם מתבוננים בשורש העליון והנסתר למעלה, מתגלה הסוד העמוק – עם ישראל הם בניו של הקדוש ברוך הוא! זהו הסוד של פורים!
כעת נוכל לראות כיצד שני טעמי המהר"ל, שלכאורה נראים ככיוונים הפוכים, אכן אחד הם. בהסברו השני מבאר המהר"ל, שבשונה מנס חנוכה שהתרחש בעת שבית המקדש היה קיים, נס פורים התרחש בעת שהיו ישראל בחשיכת הגלות. במצב של גלות לא ראוי להתרחש נס גלוי, כיוון שלפי הצד הנראה והנגלה לא ראויים לנס, אולם בכל זאת ה' משגיח עלינו ומצילנו מכח הסוד הגדול שאנו בניו. הנס נמשך מהמקום העליון של חיבורנו אל ה' בתור בנים. אולם נס זה צריך להיות נסתר הואיל והוא מחוץ לסדר הנגלה.
אפשר להוסיף ולהמתיק זאת על פי הלכה שאינה קשורה לפורים אך מופיעה גם היא במסכת מגילה. נאמר שם במשנה (ד, י): "ברכת כהנים... לא נקראין ולא מיתרגמין" או כפי הגירסא שבגמרא (כה, א): "נקראין ולא מיתרגמין". לאור זאת, ישנם ספרים שבהם אכן לא מופיע תרגום אונקלוס לפסוקים אלו. בטעם הדבר מנמקת הגמרא שם (כה, ב) בקיצור נמרץ: "משום דכתיב ישא". הדברים מבוארים יותר במסכת ברכות (כ, ב):
"דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: ישא ה' פניו אליך. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה".
הואיל ולפי אמות הדין הרגילות לא היו ראויים לנס, והנס מגיע מצד נשיאות פנים לעם ישראל, יש לעשות זאת בהסתר. אין לתרגם זאת לשפות זרות, אלא על הדברים להישאר בסתר בין האב לבניו האהובים.
עמדנו על כך שגם סיפור המגילה סובב סביב הסוד של אסתר. "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ" (אסתר ב, כ). אפשר להסביר בעומק הדברים, שאין אסתר מגדת מיהו ומהו עמה. היא לא מגלה את סודו של עם ישראל שהם בנים למקום.
רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו קדושת שבת 15 מחדש יסוד בעניין הסוד:
"וידוע, דעיקר הסודות שבדברי תורה היינו מה שאי אפשר שיבואו לידי התגלות כלל רק כל חד לפום מה דמשער בלביה וכידוע דזה פירוש סוד ה' ליראיו, שהתגלות ה' יתברך אצל כל אחד הוא סוד שאי אפשר לגלותו לזולתו כלל".
על פי דבריו ניתן להוסיף ולומר, שאסתר כלל לא יכולה לגלות לאחשורוש את סודו של עם ישראל. הוא לא מסוגל להבין שיש עם שאף כשאינו מתנהג כפי שציווהו מלכו הוא תמיד נשאר אהוב, משום שהוא לא רק עבד אלא בן. לפיכך, אחשורוש שאינו יודע סוד זה משתמש בכלי המקדש על מנת לציין שה' עזב חלילה את עם ישראל ושוב לא יצילם. זו גם הסיבה למחשבותיו שיש סיכוי שתצלח גזירת המן להשמיד חלילה את כל עם ישראל. מנגד, מרדכי שיודע את הסוד, הריהו בטוח בה' וקורא לא להשתתף במשתה וכן אינו חושש לא לכרוע ולא להשתחוות.
אולי יורשה לאור האמור לחדש וליישב נקודה תמוהה נוספת שתופסת מקום מרכזי במגילה. אחד החוקים הנוקשים בסדרי המלוכה שבממלכת אחשורוש הוא שאין רשות לאף אחד להיכנס אל המלך לולא שהמלך הזמינו והושיט לעברו את שרביטו, והעובר על כך אחת דתו למוות (אסתר ד, יא). עד כאן הדברים נראים סבירים ביחס לממלכה בתקופה ההיא. אולם, לאחר ההתנצלות שלא הייתי חי בתקופה ההיא ואיני בקיא בסדרי הממלכות דאז, נראה תמוה שחוקים נוקשים אלו נוהגים אף ביחס למלכה. עובדה משמעותית זו דרשה מאסתר המלכה לשים את נפשה בכפה ולהסתכן במסירות נפש כמעט ודאית על מנת להגיע למלך, ובהמשך לכך עובדה זו גררה את הבקשה שכל היהודים יתכנסו ויצומו על אסתר.
יתכן שטמון כאן אותו הסוד עליו דיברנו. כידוע, סתם "המלך" שבמגילה רומז גם למלכו של עולם (אסתר רבה ג, י). אם כן, הנמשל כאן הוא שלפי סדרי מלכות השמים עם ישראל לפי מעשיו לא היה זכאי לבוא אל המלך ולהינצל 16 , ובכל זאת הואיל ובנים אנחנו, הושיט לנו המלך את שרביטו והצילנו ברחמיו הרבים.
^ 1.שערי תשובה או"ח סימן רא; כנראה תשובה מרבנו האי.
^ 2.הקדמה לאור חדש, ד"ה ומה שנזכר מרדכי.
^ 3.דבריו טעונים הבנה, שהרי "מר דרור" כלל לא נזכר בתורה כאחד מסממני הקטורת אלא הוא נזכר ביחס לשמן המשחה, ורק חז"ל למדו שהיה בקטורת גם מר דרור. ומצאתי שהעיר על כך רי"ד הרטמן בהערותיו על המהר"ל כאן (הערה 258), ויישב שדברי המהר"ל מתבארים על פי הרמב"ן (שמות ל, לד) שכתב כי הסממנים הנזכרים למעלה בשמן – מר דרור וקנמון וקידה – נכנסין בקטורת.
^ 4.בסוף הקדמתו לאור חדש.
^ 5.או"ח תרצו, ח.
^ 6.סימן טו ד"ה 'על דבר'.
^ 7.שם.
^ 8.אליה רבה שם.
^ 9.אליה רבה בשם כנסת הגדולה.
^ 10.בני יששכר, חודש אדר מאמר ט אות א.
^ 11.ד"ה 'בימי'.
^ 12.א, ב.
^ 13.מתוך סדר הוידוי.
^ 14.סליחות ליום כיפור.
^ 15.סוף מאמר א.
^ 16.בפרשת תצוה (שמות כח, לה) כותבת התורה לגבי הפעמונים שעל שולי מעיל הכהן הגדול: "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת". הרמב"ן שם עומד על תפקידם של הפעמונים, וכותב: "ומה שאמר למעלה ונשמע קולו בבואו אל הקדש ולא ימות, הוא על דעתי ביאור למצות הפעמונים, כי מפני שאין בהם צורך בלבישה, ואין דרך הנכבדים לעשות להם כן, לכך אמר כי צוה בהם בעבור שישמע קולו בקדש, ויכנס לפני אדוניו כאלו ברשות, כי הבא בהיכל מלך פתאום חייב מיתה בטכסיסי המלכות, כענין אחשורוש". הרי שגם הוא משווה את תכסיסי המלוכה בארמון אחשורוש לתכסיסי מלכות שמים.
השורש של מרדכי ואסתר
הרב עידו יעקובי | ט' אדר תשע"ז

למרות המן ואחמדינז'אד, לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וששון ויקר
הרב יוסף כרמל | י"ג אדר תשפ"א
מה מיוחד בנס פורים משאר הניסים? חלק א'
הרב ש. יוסף וייצן | י"א אדר ב' תשע"ט
אשר קרך - מעשה עמלק ותיקונו בחג הפורים
הרב חיים שרייבר | אדר תשפ"ד
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
חידוש כוחות העולם
ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
סוד ההתחדשות של יצחק
מה הייעוד של תורת הבנים?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
הלכות שטיפת כלים בשבת

3 דברים קצרים לט"ו בשבט
תשע"ו, גליון 109
רבנים שונים | טו בשבט תשע"ו
נוסח סדר טו בשבט
הרב נתנאל יוסיפון | ב בשבט תשס"ח

הלכות פדיון שבויים
הרב שמואל אליהו | סיון תשס"ח
