ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- שיעורים נוספים
באותם הזמנים נהגו בארץ ישראל לפתוח את הסעודה בטיבול, כלומר באכילת מאכל מוצק שנטבל במשקה או במאכל נוזלי, ובכך לעורר את התיאבון, ובליל הסדר היו מוסיפים וטובלים פעם שניה בהמשך הסעודה גם את המרור. ולכן מובנת פתיחת השאלה "שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת". אולם בבבל ובארצות נוספות לא נהגו לפתוח את הסעודה בטיבול, ולכן שינו את פתיחת השאלה הזו ושאלו "שבכל הלילות אין אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים?" (ראו בבלי פסחים דף קטז,א).
כמו כן היו מקומות שחששו שמא יטעו אנשים לחשוב שבשר צלי שנאכל בליל הסדר הוא בשר של קרבן הפסח, והרי הדבר אסור שהרי אין שוחטים את הפסח מחוץ למקדש, ואין אוכלים את בשרו מחוץ לירושלים. ולכן היו מקומות שהחמירו שלא לאכול בשר צלי בליל הסדר. וכבר הוזכר מנהג זה במשנה (פסחים פ"ד מ"ד). ולפיכך באותם המקומות השמיטו את השאלה בענין אכילת בשר צלי, ומתוך שלוש הקושיות שבנוסח הירושלמי הותירו בנוסח הגדת ליל הסדר רק שתי קושיות של 'מה נשתנה', קושיה בענין הטיבול וקושיה בענין אכילת מצה. וכן מצאנו בנוסח אגדה קדום שהתחבר על ידי אחד מגאוני בבל (גנזי שכטר ב, 259)
אולם בנוסח ההגדה שחיברו גאוני בבל בתקופה מאוחרת יותר, נוספו שתי קושיות על השתים שנותרו, והקושיות הנוספות היו: "שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, והלילה הזה מרור? שבכל הלילות אנו אוכלין ושותין בין יושבין בין מסובין, והלילה הזה כלנו מסובין?". כך נמצא לראשונה בנוסח ההגדה שחיבר רב נטרונאי גאון 1 , והוא דומה לנוסח שכתב הרמב"ם (סוף הלכות חמץ ומצה). וכך בסדר רב עמרם גאון 2 וכך בסדר רב סעדיה גאון 3 .
וצריך להבין מדוע ראו גאוני בבל המאוחרים צורך לשאול ארבע קושיות 'מה נשתנה'. והרי בנוסח המשנה מצאנו רק שלוש קושיות, ובנוסח גאוני בבל הראשונים (גנזי שכטר ב, 259) נותרו רק שתי קושיות.
מאמרים נוספים בארץ אגדה (81)
הרב מרדכי הוכמן
66 - מסירות נפש שרה על מערת המכפלה
67 - כמה 'מה נשתנה'? ולמה?
68 - המעשה שהיו מסובין בבני ברק – ורס"ג
טען עוד
הגדת ארץ ישראל
בספר 'הגדת חז"ל' (שמואל וזאב ספראי) הובא נוסח הגדה קדום שנמצא בגניזה, ושהיה נפוץ בעבר בארץ ישראל (עמוד 286 והלאה). בנוסח זו מופיעות 3 קושיות 'מה נשתנה', ונמצאים בו גם דברי רבן גמליאל במשנה (מסכת פסחים פ"י מ"ה): "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור פסח על שום שפסח המקום...". כאשר מובא הסבר מפורט לכל אחד משלושת הדברים, בדומה להסברים שבנוסח שבימינו.
ב'נוסח ארץ ישראל' לא מופיעים דברי המדרש בענין 'ארבעת הבנים' "אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" (וראו במכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא, יח). אולם תוספת המדרש בענין 'ארבעת הבנים' מובאת בנוסח גאוני בבל כבר בנוסח הקדום שבגנזי שכטר (שבו עדין היו רק 2 קושיות 'מה נשתנה'), וכן בנוסח של הגאונים שלאחריו, בסדר רב נטרונאי גאון ובסדר רב עמרם גאון ובסדר רב סעדיה גאון.
נראה שגאוני בבל רצו להדגיש את המספר 4 בנוסח ההגדה של ליל הסדר, ולכן כבר מתחילה הם הוסיפו לנוסח ההגדה את המדרש בענין 4 הבנים. ובדורות מאוחרים יותר הם הגדילו את מספר קושיות 'מה נשתנה' כך שבסך הכל יהיו 4 קושיות. וצריך להבין מה היתה מטרתם, נראה שהסיבה לכך היא משום שהמספר 3 והמספר 4 בולטים בהלכות שקשורות לליל הסדר והם בולטים גם בגזירת הגלות במצרים וביציאה ממנה, ובכך נרחיב לקמן.
המספר 3 והמספר 4 במשניות המתייחסות לליל הסדר
פרק י במסכת פסחים דן בליל הסדר, במשנה א כתוב: "ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין". במשנה זו מודגש המספר ארבע.
במשנה ד כתוב: "מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו, ואם אין דעת בבן אביו מלמדו, מה נשתנה הלילה הזה...". וכאמור לעיל, בירושלמי ובכתבי היד של המשנה מופיעות שלוש קושיות.
ובמשנה ה נאמר: "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור...", וכאן מודגש המספר שלוש.
לכאורה, מדובר במקריות בלבד, אך נראה שמספרים אלו מודגשים מאוד בגזירת הגלות ובשחרור מהגלות, וכדלקמן.
המספר 3 והמספר 4 בברית בין הבתרים
בברית בין הבתרים, שם התבשר אברהם על גזירת הגלות והגאולה בולטים המספרים שלוש וארבע. אברהם הצטווה לקחת בהמות וצפורים, כאשר המספר שלוש מודגש מאוד ביחס לבהמות (בראשית טו, ט- יא): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל: וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר: וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם:".
רש"י ביאר ש'עגלה משולשת' הכוונה לשלוש עֶגְלוֹת, וכן לשלושה עזים וכן שלושה אֵילִים. ואבן עזרא העדיף לפרש שיהיו בני שלוש שנים. ולאחר הדגשת המספר שלוש מודגש המספר ארבע (בראשית טו, יג-טז):
"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה..."
וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה
שני קצים ניתנו לגלות, קץ של "ארבע מאות" וקץ של "דור רביעי". המפרשים העירו שמחשבון הדורות של שושלת משה, מוכח שבני ישראל ישבו במצרים פחות מארבע מאות שנה. ובחז"ל מבואר שבני ישראל ישבו בארץ מצרים רק מאתיים ועשר שנים, ולכן צריך לומר שחישוב "אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" הוא מיום לידת יצחק. אולם המשמעות של "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ" לא התבארה.
המלבי"ם (שם) העיר שחצרון בן פרץ היה מן היורדים לגלות מצרים, ויאיר בן שגוב בן חצרון נכנס לארץ והיה דור שלישי לחצרון שהיה מהיורדים, ומאידך יהושע בן נון היה דור עשירי ליורדים. ובכל אופן, המשמעות של 'דור רביעי' נותרה עמומה.
מהסברה הפשוטה מתבקש שלאחר מאתיים ועשר שנים במצרים רוב באי הארץ היו דומים ליהושע בן נון והיו בני דורות מאוחרים יותר מאשר 'דור רביעי'. ולכאורה, אם רצתה התורה לומר שמתוך באי הארץ יהיו גם כמה מעטים שיחזרו לאחר מספר מועט של דורות בגלות מדוע היא לא התייחסה ל'דור שלישי', כמו יאיר בן שגוב בן חצרון (לשיטת המלבי"ם)? ומדוע היא לא התייחסה ל'דור שני' כמו כלב בן חצרון (לשיטת רש"י שם)? מדוע הדגישה התורה דווקא את חשיבות 'דור רביעי'?
פסיעותיו של אבינו אברהם
המספרים שלוש וארבע מוזכרים באגדות חז"ל המתארות את הניסים שהתרחשו לאברהם אבינו במלחמה שניצח בה את ארבעת המלכים שלקחו את לוט בשבי. אגדה אחת מתארת: "פסיעותיו של אבינו אברהם היו שלש מילין" (בראשית רבה, מג). ואילו אגדה אחרת מתארת: "פסיעתו של אברהם אבינו ארבעה מילין" (מדרש תנחומא, לך לך, יז).
מסתבר שאי אפשר להבין את האגדות כפשוטן, אלא שהן חלוקות מה היה הצד המרכזי במעשי אברהם שבזכותו הוא ניצח. המספר 'שלוש' מתייחס לצד הגשמי של עם ישראל ולכן הוא קשור ב'ברית בין הבתרים' ל'בהמות'. ואכן המספר שלוש מודגש מאוד אצל שמשון הגבור שהושיע את עם ישראל בזכות גבורתו הגשמית. כמו: "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה' וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה" (שופטים יד,יט); "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב " (טו,ד); "וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן...וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים..." (טז, ז-ל).
מאידך המספר 'ארבע' מסמל את הצד הרוחני שבעם ישראל. וכן מצאנו שלוחות הברית היו מרובעות כאמור במסכת נדרים (דף לח,א): "הלוחות - ארכן ששה ורחבן ששה". וכן חושן המשפט היה רבוע (שמות כח, טו-טז): "וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן... רָבוּעַ יִהְיֶה".
ומעתה ניתן לומר שהאגדה המתארת את פסיעותיו של אברהם כפסיעות של שלוש מילין סבורה שאברהם ניצח משום היותו איש חסד (מכניס אורחים) המעורה בעולם הגשמי (שאליו מתייחס המספר שלוש). ומאידך האגדה שמתארת את פסיעותיו של אברהם אבינו כפסיעות בנות ארבע מילין סבורה שהנצחון הגיע לו משום היותו זקן ויושב בישיבה ומלמד תורה, שאליה מתייחס המספר ארבע.
ואם כן, מה שנאמר "וְדוֹר רְבִיעִי הֵנָּה..." כוונתו שהדור שיזכה להיכנס לארץ יהיה דור שיהיה קשור לרוחניות ולתורה. וכך מסתבר, שהרי בני ישראל היו במצרים כ-210 שנה, אם דור נחשב בממוצע כ 30 שנה, אז רוב בני ישראל היו בממוצע דור שביעי. ומתבקש שכוונת התורה ש"דוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ" היא שתתפתח בעם ישראל קבוצה של אנשים 'מרובעים' שהם 'אוהבי תורה' ובזכותם ניכנס לארץ.
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה
בתיאור יציאת בני ישראל ממצרים מופיעה פרשיה עמומה (שמות פרשת יב,מ-מב): "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם:"
החשבון המוזכר שם לא יתכן לפי פשוטו של המקרא, וכדי להתאים את הנאמר שם עם סדר הדורות ביארו אבן עזרא ומפרשים נוספים, שהחשבון של 430 הוא מיום יציאת תרח ואברהם מאור כשדים כדי ללכת לארץ כנען. אך כבר הקדים שם אבן עזרא שפעמים שנמצאים בתנ"ך מספרים שאינם מובנים לפי פשוטם, ואינם ברורים לנו, והביא כמה דוגמאות לכך. ונראה שאבן עזרא הקדים זאת משום שגם החשבון של 430 שנה מיציאת תרח ואברהם מאור כשדים אינו מתאים לפשוטו של הכתוב. שהרי פשוטו של הכתוב מזכיר את ישיבת בני ישראל במצרים, ותרח ואברהם היו אנשים בודדים שקשה ליחס להם את השם "בני ישראל", והם גם לא ישבו בארץ מצרים.
ונראה שבאמצעות 'המספר העמום' הזה בא הכתוב להשלים את הרמז שיש בברית בין הבתרים שבה הודגשו המספר 3 והמספר 4. והתורה מרמזת שבקרב בני ישראל שיצאו מארץ מצרים היו שתי התכונות האלו, היו אנשים שנטו מאוד לגשמיות שהסמל שלה הוא המספר 3, והיו אנשים שנטו מאוד לרוחניות שהסמל שלה הוא המספר 4. והתכונות השונות האלו באו לידי ביטוי בולט בשלב מאוחר יותר כאשר שבט לוי הופרד משאר השבטים והובדל לעסוק ברוחניות. ואילו שאר שבטים נועדו לעסוק בעיקר בכיבוש את הארץ ולעסוק ביישובה ובדרך ארץ ובמעשי חסד, ובנוסף לכך להגות בתורה אך לא כעיסוק עיקרי. אולם תכונות אלו קיימות באופן בסיסי בכל אחד מבני ישראל, ובדרך כלל יימצא במשפחות ישראל בן אחד שירצה לעסוק ברוחניות והוא יהיה 'הבן הרביעי', 'הבן המרובע', שגם הוא ירצה לעסוק רוב זמנו בתורה.
נוסח האגדה שנקבע על ידי חכמי ישראל.
ליל הסדר הוא הלילה שעליו נאמר בתורה – "הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם". וכאמור לעיל, בתורה מרומז שבלילה זה מודגשים המספרים 'שלוש' ("שְׁלֹשִׁים שָׁנָה") ו'ארבע' ("וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה").
כאשר חז"ל קבעו במשנה 'סדר' מסויים של 'ליל הסדר' הם שילבו בו מתחילה את המספר '4' והמספר '3'. ולכן נקבע במשנה שיש לשתות בליל הסדר ארבע כוסות, והדבר מסמל שהגאולה תגיע בזכות עמלי התורה שקשורים למספר 4. ומאידך נקבע מתחילה במשנה (בנוסח כתבי היד והירושלמי) שיש לשאול שלוש קושיות 'מה נשתנה', וכמו כן הובאו דברי רבן גמליאל "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח...". כלומר המשנה פותחת בענין אחד של 4 ואחרי כן מזכירה שני עניינים של המספר 3. והדבר מסמל שהגאולה תגיע גם בזכות אנשים שעיקר עיסוקם בתורה וגם בזכות אנשים שעיקר עיסוקם בגשמיות ובעשיית מעשי חסד שהמספר 3 קשור אליהם.
אולם בדורות שלאחר מכן, רצו הגאונים שבבבל לקבוע שהגאולה תגיע בעיקר בזכות הצד התורני שאותו מסמל המספר 'ארבע', ולכן הם הוסיפו לנוסח ההגדה את הברייתא שקבעה שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה ושאחד מהם הוא 'הבן החכם'. 'הבן החכם' מסמל את 'דור רביעי ישובו הנה' שבברית בין הבתרים, שכפי שהתפרש לעיל הכוונה היא שבזכות הקבוצה שמרבה לעסוק בתורה תגיע הגאולה, והיא הקבוצה שקשורה למספר ארבע. ובשלב מאוחר יותר קבעו גאוני בבל שיש להגדיל גם את מספר קושיות 'מה נשתנה', ולקבוע שיהיו ארבע קושיות כאלו. ואמנם גם למספר 'שלוש' נותר מקום בנוסח ההגדה, והוא בדברי רבן גמליאל שצריך לומר 'שלושה דברים...'. אך באמצעות ריבוי והדגשת המספר 'ארבע' רצו הגאונים לקבוע שהגאולה תגיע בעיקר בזכות לומדי התורה שקשורים למספר 'ארבע'.
ובכל אופן, כאשר אנו מספרים על ארבע בנים, ושותים ארבע כוסות, ושואלים ארבע קושיות, אנו מביעים באופן סמלי, שרצוננו שהגאולה תבוא בעיקר בזכות עמל התורה (ש'ארבע' הוא הסמל שלו), שאז היא באה ברחמים, ולא בעיקר באופן טבעי (שהסמל שלו הוא המספר 'שלוש') שאז היא באה מתוך עמל גדול.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
