ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- יום הקדיש הכללי
היא הייתה הבת הבכורה, ואביה שתלמיד חכם היה, החליט לפעול לאור דרכו של יעקב אבינו, שחצה את ילדיו לשני מחנות, כדי שאם יוכה המחנה האחד, "והיה המחנה הנשאר לפליטה".
וכך, בהיותה נערה בת 16 בלבד, היא יצאה בגפה מביתה, ונמלטה לארץ אחרת, שעדיין לא נכבשה בידי הצוררים ימח שמם. היא עברה מסע תלאות נורא, ולבסוף נפלה בידי הארורים, שרדה את מחנות וצעדת המוות ונותרה בחיים.
לפני שיצאה מביתה, היא שאלה את אביה – כעת אני נמלטת לארץ מסויימת, אך יתכן ואאלץ לנדוד למקומות נוספים. האם אתה מרשה לי ללכת למקום אחר?
תשובתו של אביה הי"ד, שניתנה ברגע הפרידה הקשה והאיום, כשסכנת מוות מרחפת מעל ראשם, הפכה לה להדרכת חיים. וכך ענה: אם תיאלצי לברוח למקום אחר, תבואי קודם הביתה לקבל את רשותי. אך אם יתאפשר לך לעלות לארץ ישראל, תעלי לשם גם בלי לבקש את רשותי.
בתום המלחמה, היא שבה לביתה וגילתה את הזוועה הנוראה, שכל בני משפחתה נרצחו. אחת מקרובות המשפחה התגוררה בלונדון, והזמינה אותה להצטרף אליה, אולם היא פעלה כהדרכת אביה, וויתרה על מנעמי הגלות, ועלתה ללא קרוב וגואל, וללא סידור כלכלי לארצנו הקדושה.
באותם ימים היא קבלה החלטה נוספת. כששבה לביתה, היא גילתה שגויים מקומיים השתלטו על הבית. למרות זאת, הייתה באפשרותה להיכנס הביתה, ולקחת מעט מחפצי הבית, אך הכמות הייתה מוגבלת, כיוון שהייתה מגבלה על המשקל שהותר לכל נוסע לקחת איתו ארצה.
מכל חפצי הבית, היא בחרה... בש"ס של אביה, בבכרה את המורשת הרוחנית על פני המורשת הגשמית.
כאן בארצנו הקדושה, זכתה סבתי לראות בערוב ימיה למעלה מ- 300 צאצאים, ההולכים ב"ה בדרך ה', ובשמחות משפחתיות הייתה אומרת: "זה הניצחון שלי על הרשעים".
ליד פמוטות השבת שלה היה מונח מגן קטן, שהיא קיבלה מיד ושם, ועליו חרוטות מילות הנבואה של הנביא יחזקאל – "הנה אני פותח את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל".
קראנו את המילים הללו בהפטרת שבת חול המועד פסח, כחלק מ'חזון העצמות היבשות'. נבואה זו מהווה לנו קריאת כיוון בימים אלו, עת עם ישראל מעלה את זכר קדושיו הי"ד, הן קדושי השואה והן קדושי המלחמות והטרור בארצנו הקדושה, ובפרט בשנה זו בה נפלו קדושים רבים על קדושת השם העם והארץ.
בסוף הנבואה נאמר במפורש בפסוק שציטטנו לעיל, שמטרת הנבואה היא ללמד את עם ישראל שהוא ישוב מהגלות לארץ ישראל, ויחיה בה מחדש.
בתחילת הנבואה, הנביא (יחזקאל לז) מספר לנו, שה' מראה לו בקעה מלאה עצמות יבשות מאוד. והנה, ה' שואל את הנביא – "בן אדם, התחיינה העצמות האלה?", והנביא עונה לה' – "אתה ידעת!". ואז ה' מצווה לנביא – "הנבא על העצמות האלה...".
נראה, שבדו-שיח זה אומר ה' לנביא, אכן אני הוא המחייה מחדש את עם ישראל, אך עליך ועל בני האדם ליטול חלק בכך. עלינו ליטול חלק ולפעול לתחיית עם ישראל על אדמתו, לכן הוא מצווה על הנביא להנבא.
השלב הבא הוא תוכן הנבואה, שעל הנביא לומר לעצמות, וכאן יש קושיא גדולה. הנביא מצטווה לומר לעצמות רשימת דברים שיקרו להם – "הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. ונתתי עליכם גידים, והעליתי עליכם בשר, וקרמתי עליכם עור, ונתתי בכם רוח וחייתם...".
יש כאן רשימת פריטים – רוח, גידים, בשר, עור, ושוב – רוח. למרבה התמיהה - הרוח מופיעה פעמיים, מדוע?
אך התמיהה גדלה שבעתיים, כשהנביא מספר שבפועל אכן בעקבות הנבואה – העצמות קרמו גידים, בשר ועור, ודווקא הרוח המדוברת לא הגיעה.
בשביל הרוח צריך נבואה נוספת ומיוחדת – "הנבא אל הרוח!", ורק לאחריה מגיעה הרוח. מדוע ולמה? מה קרה לרוח?
נראה שבפעם הראשונה, הרוח הופיעה רק כקריאת כיוון כללית, המלמדת שכל המטרה של בניין הגוף, שבסוף ישרה בו הרוח, ואז יחזרו החיים.
ובאמת, לרוח צריך נבואה מיוחדת, כי שיבת הרוח היא שלב העומד בפני עצמו, שעליו נצטרך אנו בני האדם המצווים לפעול לשיבת ישראל לאדמתו, לעמול בצורה מיוחדת.
והדברים נכונים לימינו, (וסיפורה של סבתי מבטא זאת). זכינו ברוך ה', והעצמות היבשות התאספו זו לזו והעלו גידים ובשר ועור. ה' פתח את הקברים, והעלה את העם לאדמתו, ופה נבנה בניין חומרי מדיני וכלכלי גדול וחזק.
כעת, הגענו לשלב הרוח. זה שלב מיוחד שצריך עמל מיוחד. וה' קורא לכולנו דרך הטבח בבארי ובכפר עזה, דרך כל הפילוגים והמשברים, דרך גבורת הלוחמים הקוראים בקול גדול את הפסוק 'שמע ישראל' טרם כניסתם לקרב –
הינבאו אל הרוח! קראו לה לבוא ולתת חיים בעם! הפיצו את הש"ס של בית אבא בכל מרחבי העם! שובו אלי ואשובה אליכם!
אחרי מות שני בני אהרון התעלינו אל ביאת הכהן לקודש הקודשים!
וודאי גם כעת מתוך כל מיתת הקדושים הי"ד, נתעלה ותבוא בנו הרוח ונחיה, " חיל גדול מאוד מאוד"!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
