ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- קדושים
בשנים שאינן מעוברות, פרשות אחרי מות וקדושים מחוברות, ולמרות שבדרך כלל כאשר ישנן פרשות מחוברות מפטירים בהפטרת הפרשה האחרונה, כתב הרמ"א (סי' תכח) שפרשות אלו יוצאות מכלל זה וכאשר הן מחוברות מפטירים את הפטרת אחרי מות בעמוס פרק ט', "הלוא כבני כושיים" (למנהג הספרדים, בפרשת אחרי מות מפטירים ביחזקאל פרק כ"ב: "ואתה בן אדם התשפוט התשפוט את עיר הדמים, והודעתה את כל תועבותיה", ובפרשת קדושים מפטירים ביחזקאל פרק כ': "הלדרוש אותי אתם באים... התשפוט אותם התשפוט בן אדם את תועבות אבותם הודיעם").
בשנים שבהן הפרשות נפרדות, בדרך כלל קוראים באחת מהן את הפטרת שבת הגדול ("וערבה לה'" במלאכי ג'), ראש חודש ("השמיים כיסאי" בישעיה ס"ו), או ערב ראש חודש ("מחר חודש" בשמואל א' פרק כ'), ובשנייה מפטירים "הלוא כבני כושיים" (על פי משנה ברורה תכח, כו). השנה, לאחר הפסקה של 27 שנים (!), חלה קביעות נדירה שבה בשתי השבתות יש לקרוא את ההפטרה המיועדת לכל אחת מהן. הפעם הקודמת הייתה, כאמור, בשנת תשנ"ז והפעם הבאה תהיה בשנת תת"א.
הפולמוס הנדיר הזה, שמופיע בערך פעם ב־20 שנה בממוצע, מתחיל מדברי רבי אליעזר שקובע: "אין מפטירים ב'הודע את ירושלם'" (מגילה ד, י). ובגמרא: "'הודע את ירושלם את תועבותיה', נקרא ומתרגם, פשיטא! לאפוקי מדרבי אליעזר. דתניא: מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלם את תועבותיה, אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים - צא ובדוק בתועבות אמך. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול".
דעת רבי אליעזר היא דעת יחיד, ולכן לא נפסקה להלכה. אף על פי כן, האשכנזים והספרדים נמנעים מלקרוא הפטרה זו (יהודי תימן קוראים הפטרה זו בשבת פרשת שמות, כמו שפסק הרמב"ם בסדר התפילות). הרמב"ם בפירושו למשנה מבאר: "וטעם רבי אליעזר כבוד לישראל ולירושלם". לעומת זאת, תוספות יום טוב הביא מדברי ה"לבוש" טעם אחר: "כתיב בה מכורתיך ומולדתיך בארץ הכנעני אביך האמורי ואמך חתית. וזה ודאי גנות וכדי בזיון וקצף לבזותן מעיקר מולדתן, וזה שאמר רבי אליעזר צא ובדוק באמך, כלומר בעיקר מולדתך".
במקור הדברים (סימן תצג) מבאר הלבוש: "ולא משום שגנאי להזכיר תוכחות תועבות ירושלים במעשיהם, דוודאי בתוכחות המעשים ראוי להוכיח בם את ישראל ככל הפטרות של שבתות השנה... אבל שאר הפטרות המדברות בתוכחות מעשים ואינם נוגעים בייחוס אבות ליכא מאן דפליג שיאמרו אותן".
הוכחה אחת מני רבות
רוב הפוסקים כתבו שבפרשת קדושים מפטירים "התשפוט", והלבוש הסביר (שם) שאין להימנע מקריאתה: "דמאי שנא תוכחות שבהפטרת התשפוט מכמה הפטרות שמפטירין בהן בכל שבתות השנה שיש בהן תוכחות רבות רבו מספור". למרות דברי הלבוש, כפי שכתבנו, בכל מקרה שאפשר שלא לקרא הפטרה זו, כגון כאשר הפרשות מחוברות או במקרים שבאחת מהן נקראת הפטרה אחרת (שבת הגדול, ראש חודש או ערב ראש חודש), קוראים רק את הפטרת "הלוא כבני כושיים".
כאמור, לדעת הרמ"א הפטרת "הלוא כבני כושיים" היא הפטרת אחרי מות והפטרת "התשפוט" היא הפטרת קדושים. אף על פי כן, בלוח לארץ ישראל לשנת תש"ג (וכן בשנת תרע"ט) כתב הרב טוקצ'ינסקי הפוך: לקרוא בפרשת אחרי מות את הפטרת "התשפוט" (כמנהג הספרדים), ואילו בפרשת קדושים את הפטרת "הלוא כבני כושיים".
למעשה, כתב הציץ אליעזר, "לדעתי הדבר פשוט שצריכים לנהוג ככתוב ברמ"א (סימן תכח) ובכל הפוסקים, דהיינו לקרוא באחרי הלוא כבני כושיים ובקדושים התשפוט, ולא להפך, דלא מצאנו שום מנהג קבוע בזה על להפך בפעיה"ק ת"ו". לשאלה ששאלנו לאחרונה את הרב דב ליאור שליט"א, השיב גם הוא שיש לנהוג כהכרעת הציץ אליעזר (במקום שלא ידוע על מנהג אחר).
כך השיב גם בעל שבט הלוי (חלק ט' סימן ס' בתשובה מתאריך ז' באב תשנ"ו): "דאין לשנות ממנהג הרמ"א סימן תכ"ח ס"ח (ברמ"א ובד"מ) דהפטרת אחרי היא כבני כושיים, והפטרת קדושים התשפוט (יחזקאל כב)... ומה שעשו בעלי הלוחות דלא כדרך זה ועוד איזה מחברים אינו מקובל, וכל ישראל יוצא ביד רמ"א". גם בלוח 'היכל שלמה' בשנת תשל"ג ובשנת תשנ"ז נכתב שיש לנהוג כדעת הרמ"א (אומנם שלא בכוונת מכוון נכתב הפוך בשנה זו, ועל הנוהגים בדרך כלל כדבריו לנהוג כפי שכתב בפעמים הקודמות).
בשליחותו של הרב שפירא שאלתי בשנת תשנ"ז כמה וכמה אנשים, ומצאתי שלושה שזכרו מה עשו בפעם הקודמת, בשנת תשל"ג. הרב רענן הי"ד אמר לי שקראו פעמיים את הפטרת "הלוא כבני כושיים". ולהבדיל בין החיים לחיים, כך אמר לי הרב יהושע בן מאיר שליט"א בשם הרב צבי יהודה זצ"ל, וכך אמר לי הרב יעקב נוביק שליט"א בשם הרב שאול ישראלי זצ"ל (חשוב להזכיר, שבירושלים אין זה דבר מוזר כל כך לקרוא את אותה הפטרה שבת אחרי שבת; כך נוהגים גם בפורים משולש ומפטירים הן בשבת זכור והן בשבת שבה חל פורים דמוקפין בשמואל א', פרק ט"ו: "פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל").
כשחזרתי אל הרב שפירא, הצגתי לו תשובות אלו ושאלתי אם עיין בדבר, אמר שאם יש עדות ברורה של הרב רענן מה עשו בישיבה, יעשו כפי שנהגו בפעם הקודמת. לכן באותה שנה קראו פעמיים הפטרת "הלוא כבני כושיים", וכך נכתב במחברת המנהגים של הישיבה.
מעשה רב
באותה שנה שוחחתי עם הרב שריה דבליצקי זצ"ל, והוא שאל אותי מה עושים בישיבה. לאחר שאמרתי לו שקוראים פעמיים "הלוא כני כושיים" מכיוון שכך עשו בפעם הקודמת, אמר לי שהוא זוכר שכך עשו גם במניין של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל בבית הכנסת הגר"א בשערי חסד. גם הרב אביגדר נבנצל שליט"א כתב כך בהערותיו על המשנה ברורה ("ביצחק יקרא").
בירורים נוספים שביררתי מכלי ראשון העידו שבבית הכנסת 'זכרון משה' נתלתה מודעה בכתב ידו של רב בית הכנסת, הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל (ראב"ד העדה החרדית), שהמנהג בירושלים לקרוא פעמיים הפטרת "הלוא כבני כושיים", וכך ינהגו שם בכל המניינים (וכן כתב בשו"ת שלו 'אבן ישראל' ח"ח סי' לח), וכן נהג הרב יעקב רוזנטל זצ"ל בבית הכנסת שלו בחיפה, ואמר שזה היה המנהג בירושלים. גבאי מניין הוותיקין בבית הכנסת 'זהרי חמה' אמר שיש בידו מסורת מהרב אריה לוין זצ"ל שבירושלים קוראים פעמיים "הלוא כבני כושיים".
כך נוהגים בבתי כנסת רבים נוספים בירושלים (בבתי נייטין, בבתי ברוידא, בבית הכנסת 'פרושים' בגבעת שאול, בבית הכנסת 'מגדל' בבית וגן, בבית הכנסת 'ישועות יעקב' במאה שערים ובבית הכנסת 'בית יעקב' בבית ישראל). כמו כן, הרב ישי איתן שליט"א, ששימש כבעל קריאה קבוע בבית הכנסת בגבעת מרדכי, העיד בפנינו שהרב יהודה עמיטל זצ"ל עלה למפטיר וסירב לקרוא "התשפוט" אלא קרא "הלוא כבני כושיים". בנוסף לכך, שאלנו לאחרונה את הרב יעקב אריאל שליט"א, והשיב שהנהיג בבית הכנסת שלו כמנהג ירושלים לקרוא פעמיים "הלוא כבני כושיים", כדי שלא להפטיר בתועבות ירושלים.
תודתי לאריאל פריימן על עזרתו בכתיבת המאמר.
לתגובות: [email protected]
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
