ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אחרי מות
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- קדושים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
נתחיל במדרש על פרשת קדושים (ויקרא רבה כה, ג):
רבי יהודה ברבי סימון פתח "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ" (דברים יג, ה). וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקב"ה? אותו שכתוב בו: "בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ" (עז, כ), ואתה אומר: "אחרי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ.. וּבוֹ תִדְבָּקוּן"? וכי אפשר לבשר ודם לעלות שמיים ולהידבק בשביל השכינה אותו שכתוב בו "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" (דברים ד, כד) דכתיב "כׇּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר" (דניאל ז, ט)? ...אלא מתחילת בריאתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה הדא הוא דכתיב: "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן" (בראשית ב, ח) אף אתם כשתיכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה, הדא הוא דכתיב: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם" (ויקרא יט, כג).
המדרש שואל: איך אפשר לקיים "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ"? היינו חושבים שהכוונה להיות קדושים, להתעלות רוחנית או התקדשות עליונה אחרת, אך המדרש אומר שזה מאוד קשה ללכת אחרי ריבונו של עולם שהוא גבוה מעל גבוה. המדרש מסיים, שללכת בדרכי ה' זה לנטוע נטיעה בארץ ישראל - "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם".
הדרכים להצליח במלחמה הרוחנית
המדרש בפרשת אחרי מות (ויקרא רבה פרשה כא, ה) אומר:
"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג). זה שאמר הכתוב "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (משלי כד, ו).
כשנכנסים אל הקודש, צריך קודם להתבונן מה הוא רוצה לעשות. זה שאמר הכתוב 'כי בתחבולות תעשה לך מלחמה'. התורה מלמדת איך צריכים להיכנס אל הקודש. וכך כל דרך שאדם הולך בה, צריך להתבונן ולעשות תחבולות איך לעשות את המעשה בצורה הנכונה. גם במלחמה שנמצאת בתוך תוכו של האדם, צריך לנצח כוחות שליליים שמתפרצים. לכן אומרים רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סימון:
"אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדם חבילות של מצוות. עיניים רמות – "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח) לשון שקר – "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" (דברים יא, יט), ידיים שופכות דם נקי - "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו, ח)".
כלומר, אם אדם טעה ועיוות את דרכו, כנגד הדברים השליליים שעשה, יש תיקונים שאפשר לעשות.
האדם – המנהיג של עצמו
נמשיך בדברי המדרש:
"רבי יוחנן פתח קריא בקברניטים (מנהיג האוניה), דאמר רבי יוחנן לעולם יעשה אדם עצמו קברניט האיך יכול לעשות מצוות"
אדם צריך לראות את עצמו מנהיג. כמו מנהיג של אונייה, כך צריך להיות מנהיג של עצמו. יש לו רמ"ח איברים ושס"ה גידים, זה ממש לנהל יחידה גדולה של 613 חיילים. לנהל חטיבה. הוא צריך לנהל נכון את כל האיברים שלו, לראות איך כל איבר ואיבר עושה את התפקיד הנכון שלו ולא חלילה אחרת. אדם צריך להגיד לעצמו אני המנהיג של עצמי ויש לי תפקיד לטפל בכל הרצונות בכל המעשים בכל המחשבות שלי, שהכול יהיה מכוון באופן הנכון באופן המתאים.
אתמול שאלו אותי בחורים מה עושה אדם שיש לו חולשה ופתאום אין לו חשק ללמוד? אמרתי להם: אם אין לו חשק - לומדים בלי חשק! אדם צריך לשלוט על עצמו, אין חשק, יש חשק, אדם צריך להיות מלך על עצמו. יש לו מטרות ויש לו רצונות, ועכשיו הוא יודע שזה מה שהוא צריך לעשות, שהוא צריך ללמוד. לא לתת לחולשות לנצח אותו.
זה בעצם מה שאומר המדרש "להיות קברניט". אתה מנהיג של עצמך, אל תיתן למישהו חיצוני להנהיג אותך. יצר הרע זה לא אתה, יצר הרע זה משהו אחר, מבחוץ, זר. "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהילים פא, י). צריך להיות קברניט. להיות גיבור.
הזכויות שאיתם נכנסים לעבודת ה'
ממשיך המדרש (שם פרשה כא, ו):
"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג). רבי יהודה פתח קריא בכהן גדול בכניסתו לבית קודש הקודשים חבילות חבילות של מצוות יש בידו – "בזאת התורה", בזכות המילה שכתוב: "זאת בריתי". בזכות שבת "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת" (ישעיהו נו, ב). בזכות ירושלים, "זאת ירושלים". בזכות השבטים "וזאת אשר דיבר להם אביהם".
כלומר, 'בזאת' זו לא מילה בעלמא, זה בדווקא בזכות ישראל שנאמר: "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר" (שיר השירים ז, ח). נשים לב, המדרש אומר לנו שכשאהרון הכהן נכנס אל הקודש, יש לו הרבה כוחות סיוע שאיתם הוא נכנס. בכוח התורה הוא נכנס אל הקודש. בכוח הברית - מכוח היותו מופיע את סגולת ישראל, על ידו הברית מופיעה. הקב"ה נתן לעם ישראל סגולה אלוקית עליונה ונתן להם את השבת, ונתן את ירושלים, וכל הדברים הללו הם בעצם כוחות גדולים מאוד שאיתם אדם נכנס לעבוד את ה'.
מה הכוונה "בזכות ירושלים"? הרי אהרון הכהן נמצא עדיין ביציאה ממצרים, בזאת יבוא אהרון אל הקודש, בזכות ירושלים, אלא שלעם ישראל יש מגמה עליונה להגיע לירושלים להגיע אל הגאולה השלמה, להגיע אל המציאות היותר גדולה והיותר שלמה. המגמה הזאת כבר קיימת ונותנת לו את הכוח. בבכוח יש פה את המטרה הזאת, המגמה הזאת, האידיאל הזה, השאיפה הזאת, ועם זה אפשר להיכנס. עם השאיפות הגדולות העליונות של עם ישראל.
המדרש רוצה ללמד אותנו כאן הדרכה איך נכנסים אל הקודש. כשאדם ניגש לעבודת ה' – לתפילה, לתורה למצוות, הוא צריך להתכונן, הוא צריך לדעת שהוא בא עם כוחות גדולים. שיש בו סגולה אלוקית ואת הסגולה הזאת הוא הולך להופיע על ידי קיום המצוות. יש בו סגולה אלוקית של קדושת הזמנים של השבת, ויש בו סגולה של ארץ ישראל ושל התורה. לאדם מישראל יש הרבה סגולות ועם זה אדם עובד את ה', וצריך להתבונן בזה. לדעת שכשאדם מתבונן כל עבודת ה' שלו נהיית גדולה ועליונה. להתבונן שיש לו הרבה זכויות, זכות התורה, זכות המילה, זכות השבת, זכות ירושלים, וזכות ישראל - 'זאת קומתך'.
לשאוף לארץ ישראל
נמשיך בפרשה:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא יח, א – ג).
למה צריך היה לכתוב "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו", היה מספיק לכתוב 'כמעשה ארץ מצרים לא תעשו'? למצרים יש הנהגה מאוד מקולקלת, והתורה מכוונת אותנו לא לעשות את המעשים האלה. מדוע התורה מוסיפה 'אשר ישבתם בה? ובהמשך הפסוקים "כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו" גם כאן יש מקום לשאול, היה אפשר לכתוב 'כמעשה ארץ כנען לא תעשו' מה זה 'אשר אני מביא אתכם שמה'? מדייק הכלי יקר דיוק מעניין: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה" - רציתם לשבת בה! רציתם כל הזמן לחזור לארץ מצרים, אל תעשו כך, זה לא נכון, צריכים לשאוף להגיע לארץ ישראל. אל תרצו להישאר בארץ מצרים או לחזור לארץ מצרים - את זה לא תעשו. "כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו" - לארץ ישראל הייתי צריך להביא אתכם, אתם לא באתם מעצמכם. וזה לא הסדר, צריך שאתם תבואו מעצמכם לארץ ישראל, תבואו מרצונכם. זה כמובן דרוש, אבל צריך לשאוף לארץ ישראל, לצאת מהגלות, לא להישאר. האמירה הזאת היא לא סתם, היא אמירה גם בזמן הזה. יש כאלה שעדיין צריכים לזרז אותם. הם אמנם לא נמצאים בארץ מצרים, הם נמצאים בארצות הגלות, "אשר ישבתם בה" ורוצים לשבת שם ולא עולים לארץ ישראל. אל תעשו כך, אל תגיעו למצב כזה שה' יביא אתכם בכוח, אלא תעלו בעצמכם לארץ ישראל.
לישראל הכח לשלוט ביצרים
אור החיים מסביר שהפסוק "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא יח, ג), זו הקדמה לכל איסורי העריות שיבואו בהמשך.
שני דברים יכולים לגרום לנפילה בעריות. האחד זה ההסתכלויות - כשאדם מסתכל זה משפיע עליו - העיניים מושכות את האדם ואחרי שהעיניים רואות, קשה לאדם להתגבר. השני - הלב והמחשבה, "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט). בארץ מצרים ההתנהגות הייתה מאוד מקולקלת וזה השפיע על מי שנמצא שם. אדם נמצא בתוך חברה כזאת מקולקלת, מעוותת, רואים את ההתנהגויות הלא טובות שלהם וקשה מאוד לשלוט. אותו דבר בארץ כנען, ארץ שהיא יותר רוחנית, והכנענים מקולקלים ומעוותים, ואז הצד הרוחני שבארץ כנען הוא יותר מעוות על ידי אנשי ארץ כנען. אז גם על ארץ כנען נצטווינו לא לעשות כמעשיהם.
ביאור הדבר הוא שעם ישראל בעצם פוגשים דברים לא טובים וכאילו נאלצים להיכשל. ועל זה התורה אומרת שגם כשאתם יושבים שם, אתם צריכים להתגבר. אבל קשה מאוד להתגבר ולא לחשוב מחשבות והרהורים ולא לבוא לידי חטא. התורה אומרת שאף כשנאלצים להיפגש עם כל המצבים האלה של ההרהורים והמחשבות וההסתכלויות, אף על פי כן לא לעשות. וזה מפני שיש כאן הקדמה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יח, ב), ומשום כך: "אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שם פס' ד) אתם צריכים לזכור מי אתם, אני ה' אלוקיכם'. אתם עם ישראל, עם קדוש, יש לכם מדרגה רוחנית עליונה, ואתם יכולים להתגבר ולשלוט על עצמכם בגלל הסגולה האלוקית. גויים שנמצאים בסביבה מקולקלת ומעוותת, אין להם את היכולת להתגבר, אבל אתם, 'אני ה' אלוקיכם', אני מופיע, יש לכם אלוקים, יש ריבונו של עולם שהוא משגיח עליכם ושהוא נתן בכם טבע של סגולה אלוקית, ועל כן בכוחכם להתגבר על כל קושי. התורה אומרת לנו, אין דבר כזה שהאדם יגיד לעצמו אני נמצא במצבים כאלה שאני אנוס. בתוך תוכך יש המון כוחות פנימיים, יש נשמה אלוקית והיא חזקה ודומיננטית, והיא יכולה וצריכה לשלוט על הגוף.
'אור החיים' מסביר שאין הכוונה שכאשר תצאו מהסביבה הלא טובה הזאת, ולא יהיו לכם הקשיים האלה, ותהיו במקום אחר שמור, אז תוכלו לקיים את המצוות. הדרישה היא יותר מזה! תהיו יכולים לקיים את המצוות האלה גם במקום שזה קשה. צריכים לפתח בריאות רוחנית כזאת, שהאדם אומר לעצמו - אני שייך לריבונו של עולם. אני עם ה', אני עם קדוש, כל ההרהורים והמשיכות הללו, כל כך לא מתאימות ולא שייכות, ורחוקות מהמקום הרוחני האלוקי שהקב"ה שם אותנו. כך שזה בכלל לא שייך שתהיינה נפילות וירידות. זאת המגמה שצריך לשאוף אליה - להיות קדושים, "והייתם קדושים".
"קדושים תהיו" – ציווי, הבטחה וברכה
יש לדקדק - 'קדושים תהיו'. פירוש המילה "תהיו" היא כל הזמן להתקדם. פעם אמרנו שלושה דברים על המילים 'קדושים תהיו' - א' - מצווה להיות קדושים. ב' - ברכה – "קדושים תהיו". ג' - הבטחה, אתם תהיו קדושים, בסוף תהיו קדושים. כמו שעל הפסוק "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" (דברים ז, יב), מדקדק אחד הצדיקים, בסוף אתם תשמעו. אז למה לחכות לסוף? כך גם "קדושים תהיו", ודאי שבסוף תהיו קדושים, אז לכן כבר עכשיו תהיו קדושים. אדם צריך להכיר בגדולה שלו בהיותו עם קדוש, בהיותו עם סגולה, שיש לו לפני ולפנים נשמה אלוקית עליונה. לחיות את זה כל הזמן, אנחנו המיוחדים, אנחנו עם ה', אנחנו מופיעים את ניצוץ האלוקים בתוכנו, אנחנו האדם שנברא בצלם אלוקים המיוחד שבישראל, אז אנחנו במקום גבוה מאוד. לא מתאים לנו להיות נמשכים אחרי גשמיות.
לחיות חיים שלמים
צריך כאן בריאות מאוד גדולה, כי התורה לא אומרת לנו לפרוש מהחיים, כביכול להיות נזירים, מנותקים מכל המציאות הגשמית, ואז ממילא יותר קל כי האדם נמצא במקום רוחני שמור. התורה אומרת לנו לחיות את החיים הגשמיים, לא להישאר במדבר, לבוא לארץ ישראל, לבנות את ארץ ישראל, להתיישב בה, לשאת נשים, לחיות חיי משפחה, ומצד שני אומרת לנו מה נכון לעשות: מה שמותר זה שייך לקדושה, ומה שאסור זה פשוט לא שייך ולא מתאים, זה משהו אחר לגמרי. זה לא אותו הדבר מה שמותר ומה שאסור. כך גם בין דבר טמא לטהור. זאת אומרת, מותר לכם לאכול, אתם לא צריכים לפרוש מהאוכל. יש אוכל מותר והאוכל המותר הוא אוכל נעלה, זה אוכל אלוקי. זאת אומרת, זה לא רק מותר, זה בעצם מרומם.
אור החיים מפרט את הדברים הללו, ומביא בשם האר"י הקדוש, שכאשר אדם אוכל, צריך לזכור מי עושה את האוכל הזה. האוכל המותר זה האוכל המרומם, האוכל האסור זה אוכל מקולקל ומעוות. 'ואבדיל אתכם', אתם עם קדוש. הקב"ה הבדיל אותנו מכל העמים, והקב"ה אמר לנו להבדיל בין מאכלות האסורות למאכלות המותרות, ואנחנו צריכים לדעת שמה שמותר זה שייך אל הקודש אל העלייה, ומה שאסור - פשוט אסור. זאת אומרת, שהתורה בעצם מכוונת אותנו להיות שלמים. אפשר לברוח לצד אחד ולשמור על איזו קדושה מסוימת, אבל זה לא להיות שלם. להיות שלם פירושו של דבר לחיות את כל החיים בכל הצדדים אבל בקדושה. מה שמותר - מותר, מה שאסור - אסור. כך באכילה וכך בדיבור. התורה לא אומרת לנו לעשות תענית דיבור, אלא לדבר מה שצריך, ולא לדבר מה שלא צריך. לחשוב מה שצריך, ולא לחשוב מה שלא צריך. לעשות מה שצריך מה שנכון, ולא לעשות מה שלא נכון. זו עוצמה כזאת.
להרגיש מיאוס מהחטא
זה חוזר למה שאמרנו בהתחלה - להיות קברניטים. להיות מנהיגים של עצמנו. להימשך אחרי הטוב כי הוא מאוד מושך, ולהיגעל מהרע כי הוא מאוד מכוער ומאוד נמוך ומגושם. כל מה שהתורה אסרה זה מעוות, לא בצורה החיצונית שלו, לא צריך להגיד אי אפשי לאכול חזיר כי הוא לא טעים או הוא לא טעים בגלל שיש עליו רוח של טומאה. אלא הוא טעים ויש רוח של טומאה, אז אי אפשר לאכול דבר עם רוח של טומאה. צריכים לחוש בנפש שבעצם זה מקולקל. זה לא מקולקל בגשמיות, יש כאלה שטעמו את זה ואמרו שזה טעים אבל זה טמא. אותו דבר באיסורי עריות, אנשים חושבים שזה טעים ומושך אבל זו טומאה. רוח של טומאה חופפת על זה. אם אדם יודע את המציאות הזאת שמה שאסור על פי התורה זה מקולקל ומעוות באופן פנימי רוחני, אז נפשו לא נמשכת אחרי דברים כאלה. עם ישראל נמצא במקום גבוה. בעם ישראל יש נשמה אלוקית שצריך לגלות אותה, לא להשאיר אותה מכוסה בהרבה כיסויים. התורה אומרת לנו לחיות חיים עליונים ולא להימשך אחרי איסורים שבין אדם למקום.
"לא תעשו עול במשפט" – להיות אנשים ישרים
בפרשת קדושים יש גם הדרכות להיות אנשים שנוהגים נכון מבחינה מוסרית.
"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" (ויקרא יט, טו). אומר כלי יקר רעיון יפה. לא תעשו עוול כשהוא משפט. אומר השופט - אני אחייב את העשיר, כי בין כה וכה העשיר הזה צריך לעזור לעני, צריך לכפות אותו לעשות חסד, אז עכשיו במשפט אחייב את העשיר. על כך נאמר "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט", כי במשפט צריכים לשפוט באופן הנכון, מה שאמרת לחייב את העשיר לפרנס את העני זה בסדר גמור, אבל לא במשפט. המשפט צריך להיות כפי הדין. דוגמה נוספת נותן הכלי יקר, לגבי אדם שסוחר (מתאים לפסוק בהמשך 'לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה'), ורוצה שיקנו אצלו אנשים כי יש תחרות, אז הוא מוריד קצת מהמשקל ומוריד מהמחיר, והקונים חושבים שהוא זול יותר מאחרים. אבל הוא לא זול יותר מאחרים, הוא פשוט נותן פחות, ואנשים לא מרגישים את הדבר הזה. אנשים חושבים שהוא באמת נותן יותר בזול ובכך הוא מרמה את הבריות. באמת הוא לא לוקח שום דבר יותר ממה שמגיע לו, הוא עושה כמו כולם, אחרים נותנים יותר ומבקשים יותר, הוא נותן פחות ומבקש פחות. אז הוא בסדר - לא! הוא מרמה, 'לא תעשו עוול במשפט', הוא גונב את דעת הבריות, וזה לא הסדר.
אור החיים מסביר 'לא תעשו עוול במשפט' הלשון היא לשון רבים, שבעלי הדינים אומרים טענות לא נכונות ומבלבלים את הדיינים וגורמים להם לפסוק לא נכון.
אחר כך התורה חוזרת ואומרת שוב בפרשה הזאת: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה, מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא יט, לה-לו). רש"י מביא את דברי חז"ל על המילים: "לא תעשו עוול במשפט", וכותב:
"אם לדין הרי כבר נאמר "לא תעשו עול במשפט" ומהו משפט השנוי כאן? היא המדה והמשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שיקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין, וקרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם".
יש כאן עיוות של הדין, אם זה במשפט, ואם זה במשקל, במידה ובמשורה. והדברים אמורים לא רק לשופטים ולמוכרים אלא לכל אנשי הציבור שיש להם יכולת להכריע לתת הקצבה לדבר כזה ולדבר אחר, ויש סדרים וחוקים שהמדינה קבעה, כמה מגיע, למי מגיע וכדומה, והאדם מעוות את הדברים ועושה פרוטקציות. אפילו הוא חושב שמבחינה השקפתית צריכים לעזור לאנשים האלה, אבל אם זה לא על פי הסדר שקבעו, זה נקרא 'לא תעשו עוול במשפט'. יכול להיות שאתה צודק שמגיע לעזור לישיבות יותר מאשר לכל מיני תרבויות אחרות, אבל זה צריך להיות לפי הסדר, לפי החוק, לפי מה שהוסכם, לא באופן אחר, ואם אדם לא עושה כפי הסדר, זה מאוד חמור, כי זה מעוות את כל סדרי החיים. המשפט צריך להיות מדויק, וההנהגה בציבור צריכה להיות מדויקת. אתה יכול לחשוב שמגיע יותר לעניינים האלה, אבל לא לגנוב בשביל זה. אסור לגנוב בשביל להקים ישיבה. זה פשוט לכל אחד שלהיכנס לבית של השני ולגנוב זה לא שייך, אבל לעוות דברים בצורה שלא מרגישים, זה נראה מותר. צריכים להיות ישרים, ובעיקר בני תורה צריכים להיות אנשים מהדרים בישרות, לא להיכנס לספקות.
כבר כמה פעמים הזכרתי שלפעמים שואלים אותי שאלות כאלה שהן בגדר האפור, ליולדת מגיע שכר לזמן חופשת הלידה מהביטוח הלאומי, לפי הממוצע של כך וכך חודשים שעבדה מקודם. האם מותר לה להגיד למעביד, שייתנו לה משכורת יותר גדולה ממה שמגיע לה, לדוגמה להקטין את השכר לפני הלידה ולהגדיל את השכר בחודשים לפני הלידה, ואז היא תקבל יותר מביטוח לאומי. או מקרה כזה שהיא עובדת באיזה מקום וצריך אותה גם אחרי שילדה, כי היא עובדת חשובה, כי יש דברים שרק היא יודעת לעשות. אז מקום העבודה אומר לה: אמנם אסור לך לעבוד, אז עכשיו תעבדי בחינם, אחר כך אנחנו ניתן לך משכורת יותר גבוהה. לכאורה הכול בסדר, לא! היא עבדה בזמן שאסור היה לה לקבל משכורת. פורמלית הכול בסדר, אבל זה לעשות עוול במשפט. הם אומרים מפורש שהם החליטו לתת אחר כך משכורת יותר גבוהה, זה 'לא תעשו עוול במשפט'. יש הרבה דוגמאות אפורות, ואנשים נמצאים בצמצום בפרנסה, והרי הם רוצים ללמוד תורה, אז מחפשים היתרים והקלות, והכול לשם שמיים, אבל צריך גם לשם שמיים לעשות רק דברים נכונים הגונים וישרים.
צריך לעבוד על זה. להשתדל שלא להיכנס לשום ספקות. הלכה היא שספיקא דממונא לקולא, אבל אנחנו מבחינה מוסרית פוסקים ספיקא דממונא לחומרא, שאדם לא ייקח שום ממון שבספק אולי זה לא מגיע לו. אדם שעובד עבודה צריך לעבוד את כל השעות, לא לבטל אותן אלא אם כן יקבל רשות. לבוא בזמן ולצאת בזמן, לא ללכת לשוק באמצע עבודה, או לעשות דברים אחרים. גם אם אין לו עוד משימות לעשות, צריך לעשות מה שאדם מחויב. כמובן אם הוא מקבל רשות זה משהו אחר, אז מותר לו. תמיד צריך להיות הגון. בני תורה צריכים להדר בזה. לדאבוננו הרב בגלל שעוסקים בקדושה אז יש כאילו היתר. חס וחלילה חס ושלום, תתרחק מזה מאוד מאוד. 'לא תעשו עוול במשפט במדה במשקל ובמשורה' לקדש שם שמיים, להיות רחוקים מכל חשש של כלשהו שהוא אחרת מקידוש ה'. ואז בעזרת ה' 'קדושים תהיו כי קדוש אני'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
