ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אחרי מות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה... למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה' אל פתח אהל מועד..." (יז, ג).
ואומר המדרש בילקוט שמעוני:
"ר' ישמעאל אומר, הרי זה היתר מכלל איסור. לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר, לא בא הכתוב והתירו להן אלא בשחיטה. ר' עקיבא אומר, הרי זה איסור מכלל היתר, לפי שהיו ישראל נוחרין ואוכלין במדבר לא בא הכתוב לאסור להן כן אלא בשחיטה. ר' פנחס בשם ר' לוי, משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למוד לאכול בשר נבלות וטריפות, אמר המלך, זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא גדור. כך לפי שהיו ישראל להוטין אחרי אלילים והיו מביאין קרבניהם לשעירים וכו', והיו ישראל מקריבין קרבנותיהן באיסור במה, ופורענות באה עליהם, אמר הקדוש ברוך הוא, יהיו מקריבין לפני...".
נראה שלדעתם של ר' ישמעאל ור' עקיבא נאסר להם בשר תאוה במדבר. וכבר כתב הרמב"ן, שכך פשוטם של פסוקים, שנאמר במשנה תורה (יב, טו), "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת", ועוד נאמר שם (יב, כ), "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבלך כאשר דיבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר...". משמע שרק בארץ כאשר ירחיב ה' גבולם של ישראל יותרו בבשר תאוה, ומכאן שבמדבר היו אסורים. אמנם רש"י שפירש את הפסוקים במוקדשין, ומשמע מדבריו שבשר תאוה לא נאסר להם, הוא מדרשו של התנא הנשנה בתורת כהנים.
והנה נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא מה היתה מעלתו של הַמָּן, דתנו רבנן (יומא, עה, ב):
"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר' עקיבא. וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל, אמר להם, צאו ואמרו לר' עקיבא טעית, וכי מלאכים אוכלים וכו', אלא, לחם שנבלע ברמח אברים".
לדעת ר' עקיבא, ישראל במדבר היו בדרגה כל כך עליונה, שהיו ניזונים מכוח קדושה עליונה המחיה את המלאכים ונותנת להם קיום, אותה קדושה התגשמה וירדה להם בצורת מן. אמר לו ר' ישמעאל, לא יתכן שאדם ארצי יהא ניזון מדברים כל־כך רוחניים, אלא מעלתו של המן שנבלע בכל האברים של האוכל אותו, ולא נשאר ממנו פסולת. שזו מעין העולם הרוחני שאינו מגושם ומתפשט בכל גופו של האדם כדוגמת הנשמה שאף היא נמצאת בכל האברים (ברכות, י, א).
נראה שמכאן נובעת מחלוקתם לענין בשר תאוה. שלדעת ר' עקיבא אותו בשר שלא היה קרבן, נחשב להם כנבלות וטריפות. כי הם שאכלו את המן שהיה נובלות שמים, היו בדרגה עליונה בקרבתם אל ה', ולפיכך לא התאים להם בשר חולין אלא בשר קודש. כעין כהנים האוכלים תרומה וקדשי קדשים, האסורים לזרים. ובודאי נובע איסור זה, מאי התאמתם של ישראל לקדושה כפי שמתאימים לה הכהנים. לפיכך הקפידה תורה שדור דעה אנשי המדבר ישלימו מאכלם בקרבנות בלבד. ואל תשאל מדוע הותר להם שלוים שלא היו קרבן? כי תשובתך בצדך, אין דומה מאכל הבא על ידי נס, כשלוים, למאכל הבא בדרך הטבע. כי האוכל מאכל ניסי בכל רגע הוא זוכר את ממציא הנס, ואדרבה אכילתו מקרבתו לבוראו, וכן הדבר באוכל קדשים שכל כזית וכזית ממנו מצוה היא. מה שאין כן בשר תאוה שבא למלא תאותו שלא בדרך של קדושה על כן צימצמה התורה את היתר אכילת בשר לקרבן שלמים בלבד.
אכן, כל זאת היה נוהג במדבר שהיו ישראל שם במעלה עליונה. אולם, לכשנכנסו לארץ והתרחקו ממקום המזבח כמו שנאמר (שם, כא), "כי ירחק ממך המקום", אין זה רק ריחוק פיסי לעומת המרחק הקצר שהיה בין כל ישראל והמזבח במדבר, אלא הדבר מורה על הויה יותר פנימית, לומר שישראל חזרו למצב רגיל של אדם בעולם, לפיכך אין הכרח שמאכלו יהיה דוקא בשר קרבן שלמים.
ואילו לדעת ר' ישמעאל לא היתה דרגתם של ישראל במדבר כל כך עליונה והיה צורך להעלותם עוד, לפיכך נאסר להם בשר תאוה בכלל, ואחר כך חזרה תורה והתירה להם קודשין בלבד. אמנם בארץ לא היתה תועלת רוחנית מאיסור בשר תאוה כפי שהדבר היה במדבר, לכן התירה להם תורה גם בשר זה.
לר' פנחס בשם ר' לוי דעה שלישית בטעם איסור בשר חולין. לדעתו באה תורה למושכם ולרחקם מאלילים ולקרבם לפני הקדוש ברוך הוא. נראה מדבריו, שהיו לישראל שני חסרונות, האחד, שהיו קרובים להקרבת קרבן לשעירים. והשני. שאת קרבנותיהם לה' היו מקריבים בבמה. על מנת לקרבם לאלוקים חיים ציותה תורה שיביאו את מאכלם מבעלי החיים הראויים לקרבן. לפני ה', ועל ידי כך ילמדו תמיד להמשך אחרי ה' ולא אחרי זולתו.
אלא שיש לשאול, היכן הוזהרו ישראל שבמדבר מלהקריב בבמה, לפני פרשתנו? ואם עדיין לא נאסרו בכך, מדוע אומר ר' פנחס, שהם הקריבו בבמה והיתה פורענות באה עליהם, אם לא עשו איסור מדוע שתבוא עליהם פורענות? לכן נראה, שבאמת לא הוזהרו על כך, אלא שלפי דרגתם של ישראל במדבר היה ראוי שיתאחדו כולם ויביאו את קרבנם למשכן בלבד. אולם, הם שהיו רגילים להקריב לשעירים, בהיותם במצרים, ולא דקדקו להקריב במקום מסויים, כל אחד היה מקריב במקום שלבו חפץ. לכן כאשר הוקם המשכן ונצטוו על הקרבנות המשיכו בדרכם הישנה, להקריב בכל מקום. הם לא חשו שעבודת ה' צריכה להיות מתוך אחדות המגדילה את מעלתם, עד שציותם תורה בפירוש על כך.
ואכן, הבמות נאסרו כאשר היתה קדושה מרכזית בישראל, כגון, משכן שילה ובית הבחירה בירושלים. אלא שיש הבדל ביניהן, משחרבה שילה הותרו הבמות עד שבאו לירושלים. משבאו לירושלים לא היה עוד היתר, עדיין עומדים אנו באיסור במות למרות שחרבה ירושלים. נלמד מכאן שכאשר ישראל מצטרפים ומתאחדים עבודת ה' שלהם מתעלה ואין הם יכולים להוציאה לפועל אלא במקום המרכזי, ברוב עם הדרת מלך. ולפי שהמשכן היה ארעי בארץ, לא היה בו כדי לאחד את ישראל לצמיתות. לפיכך, כאשר חרבה שילה הותרו הבמות. ברם, ירושלים שהיא קבועה ולכך היא תלפיות תל שהכל פונים אליו, קדושתה קיימת גם בעת חורבנה.
ואמנם קיים יחס גומלין בין דרגתם של ישראל לבין מקום המקדש. שילה לא היתה קבועה מפני שישראל עצמם לא התיישבו כראוי בארץ, הם חסרו מלך וכדו'. לעומת תקופת ירושלים, שישראל כבשו את כל הארץ והיה להם מלך שמשל בהם בדרך התורה, או אז יצאה לפועל מעלתם הגנוזה של ישראל והדבר בא לידי ביטוי בהשראת השכינה בעם. ומשירדה שכינה למקדש, נתקדש המקום ונשאר בקדושתו לעולמים. מכאן נבעה מחשבתם של אנשי המדבר, הם הניחו, שרק כאשר ישראל נמצאים בארץ וקיימת אחדות ביניהם יש מקום לאיסור הבמות, ברם במדבר שאין לעם ארץ המאחדת אותם, הרי הם כיחידים, ולפיכך מותרות הבמות. אמר הקדוש ברוך הוא, המדבר, הוא המקום בו מתגבש העם, שם קבלו כולם במעמד אחד את התורה, שם צריכה אחדותם לבלוט. לכן, אף על פי שכל שבט ושבט חנה בנפרד התגודדו כולם מסביב למשכן ואף את קרבנותיהם עליהם להביאם למקום אחד.
_________________________________
לאחרונה יצאה לאור מהדורה רביעית של הספר "אבני ברקת" בארבעה חלקים:
שני חלקים על החומש, חלק שלישי על מועדים וימים מיוחדים.
חלק רביעי הגדה של פסח עם שיר השירים וביאור הגר"א.
ניתן להשיג בחנויות, או בטלפונים: 9972675-02, 050-7126758. או באימייל: [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








