ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אחרי מות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה... למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה' אל פתח אהל מועד..." (יז, ג).
ואומר המדרש בילקוט שמעוני:
"ר' ישמעאל אומר, הרי זה היתר מכלל איסור. לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר, לא בא הכתוב והתירו להן אלא בשחיטה. ר' עקיבא אומר, הרי זה איסור מכלל היתר, לפי שהיו ישראל נוחרין ואוכלין במדבר לא בא הכתוב לאסור להן כן אלא בשחיטה. ר' פנחס בשם ר' לוי, משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למוד לאכול בשר נבלות וטריפות, אמר המלך, זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא גדור. כך לפי שהיו ישראל להוטין אחרי אלילים והיו מביאין קרבניהם לשעירים וכו', והיו ישראל מקריבין קרבנותיהן באיסור במה, ופורענות באה עליהם, אמר הקדוש ברוך הוא, יהיו מקריבין לפני...".
נראה שלדעתם של ר' ישמעאל ור' עקיבא נאסר להם בשר תאוה במדבר. וכבר כתב הרמב"ן, שכך פשוטם של פסוקים, שנאמר במשנה תורה (יב, טו), "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת", ועוד נאמר שם (יב, כ), "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבלך כאשר דיבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר...". משמע שרק בארץ כאשר ירחיב ה' גבולם של ישראל יותרו בבשר תאוה, ומכאן שבמדבר היו אסורים. אמנם רש"י שפירש את הפסוקים במוקדשין, ומשמע מדבריו שבשר תאוה לא נאסר להם, הוא מדרשו של התנא הנשנה בתורת כהנים.
והנה נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא מה היתה מעלתו של הַמָּן, דתנו רבנן (יומא, עה, ב):
"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר' עקיבא. וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל, אמר להם, צאו ואמרו לר' עקיבא טעית, וכי מלאכים אוכלים וכו', אלא, לחם שנבלע ברמח אברים".
לדעת ר' עקיבא, ישראל במדבר היו בדרגה כל כך עליונה, שהיו ניזונים מכוח קדושה עליונה המחיה את המלאכים ונותנת להם קיום, אותה קדושה התגשמה וירדה להם בצורת מן. אמר לו ר' ישמעאל, לא יתכן שאדם ארצי יהא ניזון מדברים כל־כך רוחניים, אלא מעלתו של המן שנבלע בכל האברים של האוכל אותו, ולא נשאר ממנו פסולת. שזו מעין העולם הרוחני שאינו מגושם ומתפשט בכל גופו של האדם כדוגמת הנשמה שאף היא נמצאת בכל האברים (ברכות, י, א).
נראה שמכאן נובעת מחלוקתם לענין בשר תאוה. שלדעת ר' עקיבא אותו בשר שלא היה קרבן, נחשב להם כנבלות וטריפות. כי הם שאכלו את המן שהיה נובלות שמים, היו בדרגה עליונה בקרבתם אל ה', ולפיכך לא התאים להם בשר חולין אלא בשר קודש. כעין כהנים האוכלים תרומה וקדשי קדשים, האסורים לזרים. ובודאי נובע איסור זה, מאי התאמתם של ישראל לקדושה כפי שמתאימים לה הכהנים. לפיכך הקפידה תורה שדור דעה אנשי המדבר ישלימו מאכלם בקרבנות בלבד. ואל תשאל מדוע הותר להם שלוים שלא היו קרבן? כי תשובתך בצדך, אין דומה מאכל הבא על ידי נס, כשלוים, למאכל הבא בדרך הטבע. כי האוכל מאכל ניסי בכל רגע הוא זוכר את ממציא הנס, ואדרבה אכילתו מקרבתו לבוראו, וכן הדבר באוכל קדשים שכל כזית וכזית ממנו מצוה היא. מה שאין כן בשר תאוה שבא למלא תאותו שלא בדרך של קדושה על כן צימצמה התורה את היתר אכילת בשר לקרבן שלמים בלבד.
אכן, כל זאת היה נוהג במדבר שהיו ישראל שם במעלה עליונה. אולם, לכשנכנסו לארץ והתרחקו ממקום המזבח כמו שנאמר (שם, כא), "כי ירחק ממך המקום", אין זה רק ריחוק פיסי לעומת המרחק הקצר שהיה בין כל ישראל והמזבח במדבר, אלא הדבר מורה על הויה יותר פנימית, לומר שישראל חזרו למצב רגיל של אדם בעולם, לפיכך אין הכרח שמאכלו יהיה דוקא בשר קרבן שלמים.
ואילו לדעת ר' ישמעאל לא היתה דרגתם של ישראל במדבר כל כך עליונה והיה צורך להעלותם עוד, לפיכך נאסר להם בשר תאוה בכלל, ואחר כך חזרה תורה והתירה להם קודשין בלבד. אמנם בארץ לא היתה תועלת רוחנית מאיסור בשר תאוה כפי שהדבר היה במדבר, לכן התירה להם תורה גם בשר זה.
לר' פנחס בשם ר' לוי דעה שלישית בטעם איסור בשר חולין. לדעתו באה תורה למושכם ולרחקם מאלילים ולקרבם לפני הקדוש ברוך הוא. נראה מדבריו, שהיו לישראל שני חסרונות, האחד, שהיו קרובים להקרבת קרבן לשעירים. והשני. שאת קרבנותיהם לה' היו מקריבים בבמה. על מנת לקרבם לאלוקים חיים ציותה תורה שיביאו את מאכלם מבעלי החיים הראויים לקרבן. לפני ה', ועל ידי כך ילמדו תמיד להמשך אחרי ה' ולא אחרי זולתו.
אלא שיש לשאול, היכן הוזהרו ישראל שבמדבר מלהקריב בבמה, לפני פרשתנו? ואם עדיין לא נאסרו בכך, מדוע אומר ר' פנחס, שהם הקריבו בבמה והיתה פורענות באה עליהם, אם לא עשו איסור מדוע שתבוא עליהם פורענות? לכן נראה, שבאמת לא הוזהרו על כך, אלא שלפי דרגתם של ישראל במדבר היה ראוי שיתאחדו כולם ויביאו את קרבנם למשכן בלבד. אולם, הם שהיו רגילים להקריב לשעירים, בהיותם במצרים, ולא דקדקו להקריב במקום מסויים, כל אחד היה מקריב במקום שלבו חפץ. לכן כאשר הוקם המשכן ונצטוו על הקרבנות המשיכו בדרכם הישנה, להקריב בכל מקום. הם לא חשו שעבודת ה' צריכה להיות מתוך אחדות המגדילה את מעלתם, עד שציותם תורה בפירוש על כך.
ואכן, הבמות נאסרו כאשר היתה קדושה מרכזית בישראל, כגון, משכן שילה ובית הבחירה בירושלים. אלא שיש הבדל ביניהן, משחרבה שילה הותרו הבמות עד שבאו לירושלים. משבאו לירושלים לא היה עוד היתר, עדיין עומדים אנו באיסור במות למרות שחרבה ירושלים. נלמד מכאן שכאשר ישראל מצטרפים ומתאחדים עבודת ה' שלהם מתעלה ואין הם יכולים להוציאה לפועל אלא במקום המרכזי, ברוב עם הדרת מלך. ולפי שהמשכן היה ארעי בארץ, לא היה בו כדי לאחד את ישראל לצמיתות. לפיכך, כאשר חרבה שילה הותרו הבמות. ברם, ירושלים שהיא קבועה ולכך היא תלפיות תל שהכל פונים אליו, קדושתה קיימת גם בעת חורבנה.
ואמנם קיים יחס גומלין בין דרגתם של ישראל לבין מקום המקדש. שילה לא היתה קבועה מפני שישראל עצמם לא התיישבו כראוי בארץ, הם חסרו מלך וכדו'. לעומת תקופת ירושלים, שישראל כבשו את כל הארץ והיה להם מלך שמשל בהם בדרך התורה, או אז יצאה לפועל מעלתם הגנוזה של ישראל והדבר בא לידי ביטוי בהשראת השכינה בעם. ומשירדה שכינה למקדש, נתקדש המקום ונשאר בקדושתו לעולמים. מכאן נבעה מחשבתם של אנשי המדבר, הם הניחו, שרק כאשר ישראל נמצאים בארץ וקיימת אחדות ביניהם יש מקום לאיסור הבמות, ברם במדבר שאין לעם ארץ המאחדת אותם, הרי הם כיחידים, ולפיכך מותרות הבמות. אמר הקדוש ברוך הוא, המדבר, הוא המקום בו מתגבש העם, שם קבלו כולם במעמד אחד את התורה, שם צריכה אחדותם לבלוט. לכן, אף על פי שכל שבט ושבט חנה בנפרד התגודדו כולם מסביב למשכן ואף את קרבנותיהם עליהם להביאם למקום אחד.
_________________________________
לאחרונה יצאה לאור מהדורה רביעית של הספר "אבני ברקת" בארבעה חלקים:
שני חלקים על החומש, חלק שלישי על מועדים וימים מיוחדים.
חלק רביעי הגדה של פסח עם שיר השירים וביאור הגר"א.
ניתן להשיג בחנויות, או בטלפונים: 9972675-02, 050-7126758. או באימייל: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
