ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- ישראל ויוון
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
לאה בת אשר
-----------
הרב שמואל יניב שליט"א - גבעת שמואל
אמירה פוגעת
טעות גדולה היא לחשוב שהחילוני הוא מתייוון, וזאת מפאת שתי סיבות:
1. המתיוונים היו שונאי המכבים, שלחמו בעד שחרור ארץ ישראל מעול היוונים, ואילו החילונים לוחמים בחירוף נפש בעד ריבונות ממשלת ישראל על ארץ ישראל. אם כן מבחינה עובדתית החילונים עושים בדיוק מה שתלמידי הגאון מווילנא עשו - לוחמים על ארץ ישראל.
2. המתיוונים לא קיימו את מצוות ברית מילה, משכו בערלה - בכך ביטאו את התנתקותם מהלאומיות היהודית. לעומתם אחינו החילונים שומרים על ברית המילה, ואפילו מזדהים עם המכבים בחג החנוכה, ובכך מבטאים את קישורם ללאומיות הישראלית.
אמנם נכון, שהמתיוונים חפצו בהעלאת היופי למעמד של הקדושה, הגבורה והחכמה, וכך גם החילוני רוצה בתרבות נטולת אלוקים, ובכך הוא מתרחק מהדרך היהודית, שאומרת שהקדוש הוא יפה ולא שהיפה הוא הקדוש. אך גם זה איננו מדויק לחלוטין, שכן לעומת תרבות הכח היוונית ההרסנית, החילוני המצוי קובר את מתו ולא משליכו חלילה לחיות בספארי, בכך הוא מעיד על אמונתו בנשמה האלוקית שבאדם. חשוב גם לזכור, שלרוב הוא גם מקפיד לצום ביום כיפור.
לאור עובדות אלו ניתן לקבוע, שהאמירה שהחילוני הוא מתיוון מגמתה רק לפגוע ולהעליב ולא לקרב.
יתכן, שאם היה מוקם כיום בית המקדש, החילוני היה מתנהג כמתיוון, ולא היה חפץ במקום הקדוש, אבל בנושא הקישור למקום הקדוש יש גם הרבה בעלי כיפות, שזקוקים לעידוד ולהרבות אור בנשמתם. החילוניות, קרי התרבות המערבית, שהיא תופעה זרה לרוח היהודית כמו ההתיוונות, פוגעת לצערנו בכל המגזרים. יש בציבור החרדי שמתלבשים ומתקשטים בסגנון לא יהודי, וישנם אנשים שיושבים בחוץ לארץ ונהנים ממנעמי המערביות במקום לבוא ולהתחבר לשורשיות היהודית בארץ ישראל. זהו מאבק תמידי - להיצמד לדרך היהודית של אברהם, דוד המלך והגר"א עד "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה".
עלינו להתחזק באור המכבים, שפעלו במסירות נפש למען השבת וטיהור המקדש, (מתתיהו בגימטריה בית המקדש). שנזכה להיות חשמונאים .
-----------
הרב מרדכי גרינברג - ראש ישיבת כרם ביבנה
תקופה אחרת
ראשית, עלינו להגדיר מהי התייוונות לפי מעשיהם של המתייוונים. וכך מסופר בספר מכבים (א' א'): "בימים ההם יצאו מקרב ישראל בני בלייעל, וידיחו רבים לאמר, נלכה ונכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו... ויבנו גמנסיון בירושלים כמשפטי הגויים, ויעשו להם ערלה, ויעזבו ברית קודש, ויצמדו לגויים ויתמכרו לעשות רע". עוד מסופר שם שהמרד פרץ לאחר שמתתיהו ראה, "שקרב איש יהודי לעיני כולם לזבוח על הבמה במודיעים במצות המלך".
אם כן המתייוונים היו אנשים שבגדו בעמם ובתורתם, והצטרפו לגרועים שבאויבי האומה.
רוב רובם של המכונים בלשוננו "חילוניים" - מתענים ביום הכיפורים, חוגגים את ליל הסדר, ולא מעלים על דעתם לכתוב על קרן השור "אין לנו חלק באלוקי ישראל" או לא למול את בניהם. אמנם הם עוברים על רבות ממצוות התורה ביד רמה, אך "דיינינן להו כאנוסים וכתינוק שנשבה" (חזון איש אבהע"ז קי"ח ו'), וכל הדינים שנאמרו על מומרים, כמו "מורידים ולא מעלים", אינם נוהגים בזמן הזה, "ועלינו להחזירם בעבותות אהבה" (חזו"א יו"ד י"ב).
אך למעלה מזה, התקופה השונה גורמת . באחת מהאגרות שנשלחו לאב מודאג ומתייסר על שבניו פנו עורף ליהדות והצטרפו לתנועות הסוציאליסטיות, ואף ניתקו עצמם מכל זיקה לאומית ציונית, הדריך הרב קוק זצ"ל את האב לקרבם ולסייע להם מבחינה כלכלית, כדי שברבות הימים ישובו למקורם (ושמעתי שאכן כך קרה). הרב קובע שם, שכיום לאחר אלפי שנים שהתורה השפיעה על האנושות, "כבר אין לנו אותה המינות הארורה אשר כל באיה לא ישובון" (אגרות הראיה קי"ג). באגרת נוספת (של"ב) פירש את דבריו, שאמנם הדורות האחרונים ירדו לעומת הדורות הקודמים, אך כל זה אינו אלא מצד פרטיות הנשמות, אבל מצד הפנימיות, היינו כללות האומה, כל דור מוסיף על קודמו, מפני שהקדושה מצטרפת, "והרבה מהם דבקים באומה בכללה ומתפארים בשם ישראל, אף על פי שאינם יודעים בעצמם מפני מה ולמה".
ובעינינו חזינו מסירות נפש במלחמה האחרונה, "ודור כזה היוצא ליהרג בעוז נפש בשביל מטרות שהן נשגבות לפי דעו... לא יוכל להיות שפל, אפילו הן לגמרי מוטעות, אבל רוחו הוא נשגב גדול ואדיר" (מאמר הדור מאת הרב קוק זצ"ל). ברור אם כן, שאין כל דמיון בין חילוניות שבדורנו להתייוונות שבימיהם.
-----------
הרב יצחק הלוי - רב הישוב קרני שומרון
תשיבו בעצמכם
האם החילוניים בני דורנו מתיוונים?
לשאלה זו ישנן ארבע תשובות אפשריות: 1. קריאת המשפט הנ"ל בסימן שאלה. 2. קריאתו בסימן שאלה וקריאה- הייתכן?! 3. קריאתו בסימן קריאה, בהשמטת "האם". 4. לאפשר לחילונים לקבוע את ההטעמה.
אני מוכן לנדב סימני דרך. בדרך כלל, כשאנחנו מדברים על המכבים מצטיירת לעיננו דמות של צעירים חסונים, "פייטרים" שזופי שמש עם בלורית המתבדרת ברוח, גברתנים גבוהי קומה עם סנדלים תנ"כיות, בוגרי סיירות, פרופיל 97, צברים, "מלח הארץ". הכל נכון! אבל חשוב לציין כי הגיבור שבהם היה דווקא הישיש ממודיעין, שערף את צווארו של המתייוון, ובכך הרים את נס המרד, מתתיהו הזקן. זאת ועוד, הרקע למלחמה לא היה שטחים! לא סגירת מיצרי טיראן! לא הטיית מי הירמוך! זו הייתה מלחמת דת! מלחמה על צביונה הרוחני של האומה!
מסקנה: המכבים היו אנשים "דתיים" ... שומרי תורה ומצוות, המדקדקים על קלה כבחמורה. חרדתם לשמירה על כל פרטיה ודקדוקיה של התורה, היא זו שהפיחה בהם את אש המרד! היא זו שהוציאה אותם מבית המדרש אל שדה הקרב! היהודים של פעם מסרו את נפשם על כל תג ותג שבתורה. עם ישראל לדורותיו התייצב ו"עמד על רגליו האחוריות" כל אימת שניסו הגויים לכפות עליו "ליישר קו".
ישנו קשר ישיר בין שקיעה רוחנית לקיפול דגלים. יש קשר בין זהות יהודית לבין הנכונות לצאת למאבק על אותם הדברים שזהות זו מייצגת. וכך כותב הרש"ר הירש: "ויאבק איש עמו" - בשעה שיעקב נופל הרי סיבת נפילתו אינה במיעוט כוחו החומרי. הוא נופל מתוך שלא השכיל לקיים לעצמו את שמירת אלוקיו. בשעה שישראל עומד, הרי סוד עמידתו, הוא לא בסעד החומרי האיתן, אלא בכח אלוקיו, הנושאו על כנפי נשרים.
הרמב"ן בפרושו לתורה (פרשת 'ויחי') מדגיש: החשמונאים, שמלכו בבית שני, היו חסידי עליון! ואלמלא הם, נשתכחו התורה והמצוות מישראל!
מכאן, שלא יתכן "יהודי של זיגזג"! יעקב אבינו בשובו מן "הבית הלבן" משתבח: "עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי"! מול לבן אשר מותח קו לבן על חלק מהמצוות, לבן אשר שומר על "קשר עין" עם רבונו של עולם אך בעירבון מוגבל, מצהיר יעקב - כי ליהודי של "בערך" אין הרבה ערך! מעתה, כל אחד ואחד יכול "לעמוד מול המראה" ולהחליט בעצמו בכנות גמורה, איך לקרוא את משפט הכותרת בפיסוק המדבר אליו.
----------
מתוך המדור "בימה תורנית".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
