ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- דפי עבודה / הנחיה ללימוד עצמי
- דפי לימוד עצמי
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- מצוות התפילה וערכה
בדף הקודם ראינו מחלוקת רבי יהודה וחכמים מתי מסתיים זמן מנחה ומתחיל זמן ערבית. לפי רבי יהודה בפלג מנחה (יותר משעה לפני השקיעה) ולפי חכמים, בשקיעה. בדף זה נלמד על מנהג של רבים להתפלל ערבית מוקדמת ומה היחס בין תפילת ערבית וקריאת שמע של ערבית.
בערבית מוקדמת יש שני נושאים: זמן תפילת ערבית (שמונה עשרה) וזמן קריאת שמע.
תפילת ערבית
הגמרא מנסה לברר האם הלכה כרבי יהודה שזמן ערבית מתחיל כבר בפלג המנחה, או כחכמים, שזמן ערבית הוא בלילה:
אמר רב חסדא נחזי אנן מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום שמע מינה הלכה כרבי יהודה. אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה. השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר חדעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד.
ברכות כז, א
מכך שרב התפלל ערבית של שבת בערב שבת (כלומר, לפני השקיעה), הגמרא רוצה להוכיח שהלכה כרבי יהודה, אך מכך שרב הונא ושאר התלמידים הקפידו להתפלל ערבית דווקא בלילה, משמע שהלכה כחכמים. הגמרא מסיקה שמי שנוהג כרבי יהודה, נוהג כראוי וכן מי שנוהג כחכמים נוהג כראוי.
הרמב"ם סובר שהאפשרות להתפלל ערבית מוקדמת נובעת מכך שתפילת ערבית נתקנה בהתחלה כתפילת רשות, ורק אחר כך קבלנו עלינו את ערבית כחובה:
המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה... ויש לו (=אפשר) להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא קריאת בזמנה אחר צאת הכוכבים.
רמב"ם הלכות תפילה ג, ז
לעומת הרמב"ם הסובר שיש הקלה מיוחדת בזמן של תפילת ערבית, יש ראשונים הסוברים שיש לדקדק בזמן של ערבית. לשיטתם, אדם צריך להכריע האם הוא נוהג כרבי יהודה או חכמים. ניתן להתפלל ערבית מוקדם אך בתנאי שתמיד יסיים את מנחה על פלג המנחה, כשיטת רבי יהודה. לא ניתן לנהוג פעם כרבי יהודה ופעם כחכמים.
כתב הגאון דמאן דמקדים ומצלי (מתפלל) ערבית תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג המנחה כרבי יהודה דאם איתא דרבי יהודה ליתא לדרבנן ואם איתא דרבנן ליתא לדרבי יהודה לכן אי צלי תפלת המנחה עד הערב תו לא מצי לאקדומי לתפלת הערב בפלג המנחה דאי אפשר לו לעשות פעם כרבי יהודה ופעם כרבנן.
רא"ש ברכות ד, ג
השולחן ערוך פסק כרא"ש, אך הוסיף שבשעת הדחק אפשר להתפלל ערבית לפני השקיעה. רבים מקלים כמו השולחן ערוך כאשר יהיה קשה לאסוף את הציבור למניין אחרי השקיעה:
ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה. ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא, ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה
שולחן ערוך רלג, א
קריאת שמע של ערבית
כמו שחרית, גם בערבית יש שני חלקים שזמנם לא בהכרח תלויים זה בזה: קריאת שמע ושמונה עשרה. גם אם ניתן להתפלל שמונה עשרה לפני כן, יש לברר מה הדין בקריאת שמע
מאימתי קורין את שמע בערבין. אמשעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן
ברכות ב, א
הגמרא מסבירה שהכהנים יכולים לאכול תרומה (אם נטמאו, אחרי טבילה) מצאת הכוכבים. באירופה השקיעה וצאת הכוכבים היו מאוחרים מאוד ולכן היו מתפללים ערבית מוקדמת. רש"י שואל כיצד המנהג מתיישב עם דברי הגמרא ומסביר שאכן, קריאת שמע העיקרית היא קריאת שמע שעל המיטה ומה שקוראים בבית הכנסת זה רק כדי להתפלל מתוך דברי תורה:
ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה. לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן, למה קורין אותה בבית הכנסת? כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי. ולפיכך, חובה עלינו לקרותה משתחשך. ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מיטתו, יצא.
תוספות מקשים על דברי רש"י שקריאת שמע על המיטה נחשבת הקריאה העיקרית. תוספות מביאים שני הסברים חלופיים למנהג באירופה. הדמיון בין שני ההסברים הוא הישענות על דעות שזמן קריאת שמע מתחיל לפני השקיעה:
תימה לפירושו: והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה, ואם כן, שלוש פרשיות היה לו לקרות. ועוד קשה, דצריך לברך בקריאת שמע שתיים לפניה ושתיים לאחריה בערבית. ועוד, דאותה קריאת שמע סמוך למיטה אינה אלא בשביל המזיקין...
לכן פירש רבינו תם, דאדרבא, קריאת שמע של הכנסת עיקר. ואם תאמר, היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום? ויש לומר, דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפילת השחר (דף כו.) דזמן תפילת מנחה עד פלג המנחה, דהיינו אחד-עשר שעות פחות רביע; ומיד כשיכלה זמן המנחה, מתחיל זמן ערבית...
לכן אומר ר"י, דוודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום, סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי: משעה שקידש היום, וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב, דהיינו סעודת ערב שבת, והיא הייתה מבעוד יום, ומאותה שעה הוי זמן תפילה.
בשני ההסברים של תוספות יש קושי מסויים. לפי רבנו תם אנו גם סוברים כמו רבי יהודה שניתן להתפלל ערבית כבר מפלג המנחה, אך גם סוברים כחכמים שניתן להתפלל מנחה עד השקיעה. לפי ר"י, אנו נשענים על דעות שזמן קריאת שמע של ערבית מוקדם מהשקיעה, אך מהניסוח הפשוט של המשנה והגמרא נראה שדעות אלו אינן להלכה.
רבנו יונה סובר שאם מתפללים ערבית מוקדם, יש לקרוא שוב את שמע אחרי צאת הכוכבים.
אלא כך הוא הענין שבבית הכנסת יקרא קריאת שמע עם ברכותיה ויתפלל ולא יכוין לצאת ידי חובת ק"ש באותה הקריאה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ויוצא ידי קריאת הברכות ואח"כ כשיהיה בביתו קודם שיאכל אחר יציאת הכוכבים יקרא אותה ויתכוין לצאת בה ידי חובה
רבנו יונה על הרי"ף, ברכות א, א
כאמור לעיל, כך פסק גם הרמב"ם וכך המנהג הרווח.
• שאלה למחשבה: ראינו שלפי השולחן ערוך, רק בשעת דחק אפשר להתפלל ערבית מוקדמת. לדעתך, מה יכול להיחשב כשעת דחק?
אהבתם את הדף ורוצים לקבל עוד? רוצים לפתוח קבוצת לימוד?
יישר כח! פנו לישראל וונדי 050-9353488
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
