ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
אמר לו שמואל: אם אותו אדם הוא בן ישראל, לא יתקיים מה שחזית בו. אלא הוא יחזור ולא ימות, לפי שאין מזל לישראל, והוא יכול להינצל ממה שנגזר עליו בכוכבים ובמזלות.
בינתיים הלך וחזר אותו אדם מהאגם, קם אבלא, והוריד את משא הקנים מאותו אדם, ומצא שם נחש חתוך לשתי חתיכות, שקצץ את הנחש יחד עם הקנים, בלא ידיעתו.
אמר שמואל לאותו אדם: מה המעשה שעשית, שבזכותו ניצלת?
אמר לו: כל יום, אנו כל בני החבורה מניחים את הלחם שלנו ביחד בסל אחד, ומחלקים מהסל לכולם ואוכלים ביחד. היום הבחנתי שלאחד מבני החבורה אין לחם לשים בסל והוא מתבייש בכך. התנדבתי להיות זה שאוסף את הלחם, וכשהגעתי לחבר שלא הביא לחם, עשיתי את עצמי כאילו אני לוקח ממנו לחם, כדי שלא יתבייש.
אמר לו שמואל: עשית מצווה ובזכותה נצלת מהנחש. יצא שמואל ודרש: כתוב "וצדקה תציל ממות", לא ממיתה משונה בלבד היא מצילתו להביאו למיתה הגונה, אלא ממיתה עצמה הוא ניצל, והיא נותנת לו חיים.
בסיפור זה, יש במעשהו הנאצל של אותו פועל, כמה וכמה מעלות, כמו הרגישות לכבוד הזולת שלא ילבינו פניו, שעל כך נאמר (ברכות מג:) "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". ובכל זאת, מכל המעלות, מדגיש שמואל דווקא את מצוות הצדקה, וברור לו שהיא זו שהצילה את הפועל ממוות.
ואפשר לשאול – למה? מדוע דווקא מצוות הצדקה מצילה ממוות?
תשובה מעניינת לכך אפשר ללמוד מפרשת השבוע שלנו. בפרשתנו אנו מצטווים במצוות וידוי מעשר. פעמיים בשבע שנים, כשמסתיימת תקופת הפרשת מעשר עני, מצווה מי שהפריש את מעשרותיו ונתנם למי שעליו לתת, להתוודות לפני ה' ולומר: "בערתי הקודש מן הבית, וגם נתתיו ללוי, ולגר, ליתום ולאלמנה... השקיפה ממעון קדשך מן השמים, וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו...".
כלומר, האדם מספר שהוא נתן את מעשרותיו, ומכח זה הוא מבקש מה' שגם הוא יברך את עם ישראל וארץ ישראל. בקשת הברכה כאן מתאפיינת במילה מיוחדת – "השקיפה".
על לשון זו, נאמר בקשר להפיכת סדום, שמתחילה בביטוי על המלאכים "וישקיפו על פני סדום", ועל כך אומר שם רש"י: "כל השקפה שבמקרא לרעה, חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים".
כלומר, יש כאן אמירה ייחודית. ה' משקיף על העולם, אולם אם האנשים נתנו צדקה לעניים, זו הבטה טובה, ואם חלילה לא נתנו – זה הופך להיות מבט שהופך ומחריב את העולם
באופן דומה מצאנו גם בירושלמי (ברכות ט, ב) את דברי רבי נהוראי, שהקשה: "כתוב אחד אומר [דברים יא יב] תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד [תהילים קד לב] המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו".
וכיצד יתקיימו שני כתובין הללו? והרי ההסתכלות של ה' בפסוק הראשון היא הסתכלות טובה, המלמדת את השגחת ה' על ארץ ישראל, ואילו מהפסוק השני לומד שהסתכלותו של ה' יוצרת חורבן של רעידת אדמה ועשן?
ועונה רבי נהוראי: "בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן - תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן - המביט לארץ ותרעד".
אם כן, בדיוק כמו בלשון "ההשקפה". סדום שהיו קמצנים, ולא נתנו לעניים, ההבטה עליהם גרמה לכך שהאדמה רעדה והתהפכה, ועשן עלה מהמקום, אך כשנותנים צדקה לעניים, ההבטה של ה' היא לטובה ולברכה.
ונראה שזה העניין. סדום היא בארץ ישראל. זוהי ארץ שה' מתגלה בה ומאיר בה באור גדול. אדם שנותן מכספו וממעשרותיו לעניים הוא אדם שמבין שאת כוחות החיים והברכה שקיבל מה', עליו חלוק עם האחרים, ממילא כשה' מאיר עליו אור גדול, הוא לא נשרף מכך, כי האור והחיים מתחלקים.
אך מי ששומר הכל לעצמו, כמו אנשי סדום, הרי הוא כמי שמסתכל ישירות באור השמש, וחלילה אור זה שורף את עיניו ומכלה אותו.
וכך גם בצדקה. יש מהספרים שכותבים שהמוות נגרם מכך שאור ה' מתגלה בעוצמה אלוקית לאדם, ומעוצמת האור הוא נדבק בשכינה ונשמתו פורחת למרומים. אך מי שנותן צדקה, וחולק מאורו לאחרים, הרי שעוצמת האור מתעמעמת, נשמתו נותרת בגופו, וחייו מתארכים.
ימים אלו, ימי אלול, לקראת השנה החדשה, נתעצם באשר למדונות רבותינו: "ותשובה ותפילה וצדקה, מעבירין את רוע הגזירה", ויהי רצון שנכתב ונחתם כולנו לחיים טובים ארוכים ולשלום!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
