ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- היחס למי שאינו שומר מצוות
- ספריה
- קומי אורי
- יד - אהבת ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יאיר בן מנחם הי"ד
לפני שעוסקים במידת האהבה, יש ללמוד ולדעת מהו היחס שלנו לשנאה. האם יש איסור לשנוא עוברי עבירה, או שמא לא נאמר עליהם "לא תשנא".
במסכת פסחים, קיג עמוד ב', מביאה הגמרא את דברי רב שמואל בשם רב, שהרואה דבר עבירה בחברו, מותר לו לשנאתו. מוסיף על כך רב נחמן בר יצחק: מצווה לשנאתו! על-פי זה מבארת הגמרא את לשון הכתוב: כי תראה חמור שונאך וכו'. כלומר, מדובר בחמורו של עובר עבירה, לכן התורה קוראת לו "שונאך". אולם מצאנו שנחלקו ראשונים בהסבר הפסוק ובהסבר הסוגיה.
יש הסוברים שהפסוק (ויקרא י"ט י"ז) "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך", עוסק רק במי שהוא אחיך ועמיתך, אך מי שאינו עושה מצוות, או עובר עבירות, לא נאמר בו איסור שנאה. (שאילתות דרב אחאי, פרשת וישב, שאילתא כז).
ואולם יש ראשונים המפרשים שהפסוק נאמר כולו כמקשה אחת: לא תשנא את אחיך כל זמן שלא הוכחת אותו. שמא אם תוכיח אותו יקבל מך ויחדל מן החטא (עין בדברי הנצי"ב בהעמק שאלה על השאילתות, המבאר שזו שיטת רש"י).
לשיטה זו, יש גם איסור לשנוא עוברי עבירה, וההיתר לשנאתם הוא רק לאחר שיוכיחם. לפי שיטה זו, בזמן הזה אין כל אפשרות לשנוא עוברי עבירה, מפני שבגמרא במסכת ערכין (טז עמוד ב) מבואר שאין לנו מי שיודע להוכיח. לכן, למעשה, אין כל היתר לשנוא. החפץ חיים, בסוף ספרו "אהבת חסד", מעתיק רשימת הדרכות שנכתבו לפני כן, בשם "מרגניתא טבא", ובסעיף יז הוא כותב:
"להשתדל בטובת חברו ולרדוף אחר השלום ולהיזהר מלאו דלא תשנא, ואף ברשע גמור יש איסור לשנאתו כל זמן שלא הוכיחו, ואין בדור הזה מי שיודע להוכיח, שמא אם היה לו מוכיח היה מקבל. רק יבקש רחמים עליו שיעזרהו ה' על תשובה שלמה".
ב. עשה טוב: ואהבת לרעך כמוך
1. אהבה שבלב
כלל גדול בחיינו הוא, שאי-אפשר לעשות "הצגות". התנהגות כזו מועילה אולי לרגע, אך איננה נושאת פרי לזמן ממושך. כדי לקיים את מצוות אהבת הבריות, צריך לחוש בלב פנימה את האהבה אליהם. מי שיראה לחברו פנים שוחקות, אך בלבו אינו מרגיש כך, עליו אומר שלמה המלך: "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם", כלומר: כמו שפנים האדם נשקפים במים, כך לבו של האחד מרגיש מה בלבו של רעהו עליו. לכן, הפעולה הראשונית היא לשנות את הרגשת הלב. לעקור ממנו את השנאה, כלשון הפסוק לא תשנא... בלבבך, ובמקומה לזרוע את מידת האהבה.
לא קל לאהוב אדם או ציבור עוברי עבירה. על הקושי הזה מתוסף קושי כאשר אנו מבחינים בהרגשות שנאה כלפינו. ועם כל זאת, יש ללכת בדרכיו של הקב"ה, האוהב את כל בריותיו, גם אלה הפועלים נגד רצונו.
על הפסוק "מי א-ל כמוך, נושא עון ועובר על פשע" כותב הרמ"ק, שגם בשעה שאדם עובר עבירה, הקב"ה נושא אותו ונותן לו נשמה וחיים. נלמד גם אנו מדרכו, וגם אם יש מי שזורע שנאה כלפינו, נרגיל את הלב לאהוב אותו. האהבה שבלב היא אשר תקרין על עולם המעשה, והופעת האהבה תהיה שלמה.
2. רחמים או אהבה
בשפת הקודש, עברית, יוחדו שתי מלים לשני מושגים, אהבה לחוד ורחמים לחוד. בארמית, האהבה מתורגמת לרחמים. "ואהבת את ה' אלקיך" מתורגם ע"י אונקלוס: ותרחם ית ה' וכו'. אולם גם הפסוק (בראשית מג, יד) "וא-ל שד-י יתן לכם רחמים", מתורגם: יתן לכון רחמין. נמצא, שבארמית המושגים מתערבבים, אהבה היא רחמים ורחמים הם אהבה. אולם זה רק מתוך חוסר בהירות של השפה. יתירה שפת הקודש על הארמית, ביכולת להבחין בין זה לזה.
במציאות יש להיזהר מאוד שלא לערב בין המידות הללו. אדם חש ביחס של אהבה כלפיו, והוא שמח מזה. לעומת זאת המרגיש שמרחמים עליו, דוחה את היחס הזה ומגיב אליו בשלילה. כי אהבה פירושה לקבל את כל מה שיש בזולת, ולאהוב את מה שיש בו. האהבה מחברת בין אדם לאדם, ומתוך ההתחברות אפשר גם לשנותו ולהיטיב אותו.
מרן הרב צבי יהודה זצ"ל היה מדגיש את דברי המשנה באבות (א, יב) "הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". לא נאמר "אוהב כדי לקרבן לתורה", מפני שזו אהבה שלא לשמה. אלא אוהב, אפילו סתם בריות, הרחוקות מתורה, מתוך ההתחברות של האהבה, אפשר לבוא גם לקרבן לתורה.
הרחמים, לעומת זאת, מבטאים הרגשה ויחס של חולשה ומסכנות. אנו מרחמים על חסר ישע, מפני שהוא חלש ונטול כוח או נטול ממון. לכן, נרגיל עצמנו שלא לרחם על עוברי עבירה, אלא לאהוב אותם. אם ילכו רבים בדרך זו, ודאי תטוהר האווירה הכללית וייפתח הפתח לקרבם לתורה.
3. דברי חכמים בנחת נשמעים
שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! (משנה שבת לד, א). מוסיפה על כך הגמרא: צריך לממרינהו בניחותא כדי שיקבלו ממנו. גם האהבה וגם השנאה משולות לאש יוקדת. ולכן לעתים, מתוך אהבה, אנו עלולים להתיז ניצוצות של אש בפני מישהו, דבר אשר יגרום לריחוק ולזלזול.
נאמנים עלינו דברי חכמים במסכת יומא (פו, א): ואהבת את ה' אלקיך, שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו: אשרי אביו שלימדו תורה. אשרי רבו שלימדו תורה, פלוני שלמד תורה, ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו. משא-ומתן בנחת עם הבריות משמעותו, לשוחח ולהציג דברים בצורה מכובדת, לא בהתלהמות ובצעקות.
כל אדם, גם שאינו שומר תורה ומצוות, יש להתייחס אליו בכבוד ובהערכה. כאשר נפגשים בו בנושאים שאינם נוגעים באופן ישיר לתורה ולמצוות, אם כשכן, ואם כשותף לספסל לימודים, אם בשירות צבאי, סדיר או מילואים, ואם בפגישה אקראית בסתם יום של חול - בכל אלו, יש לזכור שמידת האהבה מחייבת גם הוקרה ויחס אנושי פשוט. ובוודאי, בעת שמדובר על סוגיות של תורה ומצוות, בהן אנו נצרכים שבעתיים לזהירות ולתשומת לב, להביא את הדברים בצורה שיתקבלו על לב השומע.
________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
