ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
העתקת הביטוי מן המנהיג, "איש אשר רוח בו", אל העם, "עם אשר רוח בו", מעבירה מן היחיד אל העם את שני המישורים של התכונות הללו. על פי הפשט, עם ישראל הוא עם שיש לו שאר רוח, עם שיכול לדאות על כנפי רוח, כלשונו הפיוטית של הרב קוק, או כנבואת הנביא זכריה: עם שפועל לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוח ה'. לעומת זאת על פי הדרש זהו עם שרוחות שונות ומגוונות מנשבות בו, והוא יודע לפעול מכוחן של הרוחות השונות הללו.
הציפייה ממנהיג להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד אינה פשוטה כלל ועיקר. יש מקום לחשש שייווצר מנהיג חסר עמוד שדרה, שמנסה לרצות את כולם ולשאת חן בעיני כל אחד ואחת, בעיני כל חוג וזרם, ואינו מסוגל להנהיג ולהוביל את העם. ברור שלא לכך כיוונה התורה, אלא לציפייה שהמנהיג ידע להיענות לצרכים ולדרישות של כל חלקי העם, לתת מענה רחב ומגוון, ועם זאת לנצח על כל הכלים שבתזמורת, כדי שתישמע יצירה אחידה וקולחת ולא קקופוניה של קולות צורמים.
הוא הדין לציפייה מן העם. עם אשר רוח בו אינו עם שמנשבות בו רוחות שונות ומנוגדות באופן שאינו יכול להתקדם לשום עשייה של ממש. כאשר האידיאלים והמאוויים השונים והמנוגדים מנטרלים זה את זה, העם מסתובב כשפניו פונים לכאן ולכאן בהתאם לחוזק הרוחות וכיוונן. הכוונה היא שרוחו של כל אחד ואחת מבני העם, של כל חוג וקהילה, מצטרפת לרוח גדולה, "מפרק הרים ומשבר סלעים", רוח שיכולה להתגבר על כל המכשולים והחסמים ולהביא את העם להישגים, לשיאים ופסגות.
בקור הירושלמי למען החטופים
מאז תחילת החודש השתתפתי בכמה וכמה מפגשים ואירועים שהדגימו יפה את רוחו של העם הזה. אסתפק בארבע דוגמאות מני רבות.
א. כנס של מלומדים, אנשי אקדמיה ורבנים, אישי ציבור ואנשי תקשורת, שהתוועדו יחדיו כדי לקדם הסכמה לאומית רחבה על סוגיות היסוד של חיינו המשותפים: יהדות ודמוקרטיה, דת ומדינה וכיוצא באלה. בחדר נכחו אנשים שכבר בילו אלפי שעות בדיונים ובכתיבת ניירות עמדה ומסמכים, מאמרים מלומדים ואף ספרים, על הנושאים האלה. כששאלתי אחדים מהם מה מביא אותם להמשיך ואפילו להתחיל שוב, מחדש, אמרו בסגנונות שונים רעיון אחד: האחריות למדינת ישראל ולשלמותו של עם ישראל, בדור הזה ובדורות הבאים.
ב. התכנסות של עשרות ירושלמים, בכיכר שלפני היכל שלמה ובית הכנסת הגדול, במוצאי שבת במזג אוויר חורפי וקר, לשיח עם משפחות חטופים. לשאלתי מה מביא אותם שוב ושוב להשתתף בכינוסים כאלה, ועוד בקור הירושלמי המקפיא, ענו לי רבים מהם, וכי אפשר אחרת? האם אפשר להתפנק ולהתיירא מהקור הירושלמי כאשר אחינו ואחיותינו סובלים עשרות מונים שם במנהרות ברצועת עזה? זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות בעבורם, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות כשהמצפון מנקר בנו כל העת על שלא עשינו מספיק להצלתם.
ג. סיור של חבורת רבנים ואנשי חינוך בחוות שבשומרון. נפגשנו שם עם משפחות ובודדים, מבוגרים יותר וצעירים מאוד, החיים בעשרות החוות שביהודה, בנימין והשומרון. אנשים שמקיימים בגופם בכל יום, במשך שנים, את דברי יעקב אבינו בפרשת השבוע: "ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותידד שנתי מעיניי". מסירות נפש שאין לשער, כדי להחזיק באדמת ארץ ישראל ולשומרה. לשאלתי מה מניע אותם למסירות הנפש הזאת, ענו בפשטות, כאילו הם מסבירים לילד קטן את המובן מאליו: אנחנו כאן כי אנחנו ממשיכים את מפעל ההתיישבות הציונית, מימי הבילויים ואנשי העלייה הראשונה והשנייה, דרך ההתיישבות העובדת לדורותיה, ועד אבותינו המתיישבים ביהודה ושומרון. אין דרך אחרת להחזיק בארץ הזאת בלי המחרשה והמקנה: "עוד דונם ועוד עז".
ד. משלחת של כחמישים מנהיגי חינוך מכל קצווי תבל, מארבע יבשות וכעשרים מדינות, הגיעה השבוע לארץ לשבוע אינטנסיבי של סיורים, מפגשים ודיונים משותפים על מצבו של החינוך היהודי בעולם, על המאבק באנטישמיות ועל בניין הזהות היהודית לדורות הבאים. חבורה של אנשים, שכל אחד מהם ממלא תפקיד בכיר בארצו ובקהילתו, שכל אחד מהם עזב את ענייניו השוטפים, והם מקדישים שבוע עמוס ביותר ללימוד ושיח. כששאלתי אותם מה ההצדקה למאמץ המיוחד שעשו, התשובה הייתה ברורה: האחריות לחינוך ולעתיד העם היהודי.
ספק גדול בעיניי, אם וכאשר חברי ארבע הקבוצות הללו היו נפגשים יחד, אם היו מוצאים שפה משותפת. ודאי לא ברגע הראשון. ראשית, מפרידים ביניהם פערי שפה. לא כולם מדברים עברית, ומעבר לכך, העברית של המלומדים מן האקדמיה שונה משמעותית מהעברית של נערי החוות בשומרון. מעבר לפערי השפה, יש גם פערים בתרבות, בהשקפת העולם, באמונות ובדעות. עם זאת, אין ספק בעיניי בשני דברים. האחד, שאילו היו מתיישבים לשוחח אלו עם אלו ועמלים להתגבר על פערי השפה והתרבות, היו מגלים עד מהרה את המשותף הגובר על המפריד: תחושת האחריות לעם ישראל והשותפות במחויבות לעשייה, ומעבר לכך מתפעמים מן הרוח הגדולה המניעה את המשתתפים בכל אחת מן הקבוצות האחרות. זאת ועוד, בתוך זמן לא רב היו מבינים בכל אחת מארבע החבורות מה החשיבות העצומה של העשייה בכל אחת מן הקבוצות האחרות, ומדוע פועלן הכרחי להצלחתו ושגשוגו של עם ישראל.
שבטים רבים ברוח גדולה
בשנים האחרונות נחשפנו גם לרוחות רעות המנשבות בעמנו, רוחות מפלגות ומסכסכות, רוחות מלחמה ומלחמות פנימיות. לעיתים לא השכלנו לצרף את הרוחות הללו ולהפיק מהן את העוצמות המתלכדות אלא אדרבה, הן היכו זו בזו וחוללו תחושות שקהלת מנסח אותן במילים "הכול הבל ורעות רוח".
"עם אשר רוח בו" הוא עם שמונע על כנפי רוח, מכוחם של אידיאלים והעשייה הנגזרת מהם, עשייה של מסירות נפש והקרבה למען הכלל, תוך ויתור על נוחות אישית. "עם אשר רוח בו" הוא עם שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד: עם שמבין שאת הרוח הגדולה המניעה את העם קדימה מפיקים מהרבה רוחות של אנשים, של קהילות ושל חבורות, שכל אחת מהן תורמת את תרומתה הייחודית, המשמעותית וההכרחית לשגשוגו של העם כולו.
בשבת פרשת ויצא נקרא על הולדת שנים עשר השבטים בני יעקב. כל אחד מהם נקרא בשם שאמור לאפיין אותו. קריאת שמות בתורה עניינה מתן זהות ומשמעות, עוד מימי האדם הראשון שקרא שמות לכל חי. לקראת מותו יקרא יעקב אבינו לבניו ויברך כל אחד מהם בברכה המתאימה לאופיו: "איש אשר כברכתו בירך אותם". כך יעשה גם משה רבנו בצוואתו לפני מותו. עם ישראל אינו מותך בכור היתוך לגוש אחד, מוצק ואחיד. זהו עם שמורכב משבטים רבים ומגוונים, שכל אחד מהם שונה מחברו והוא נישא על כנפי רוח משלו. בהצטרפם יחד מפעמת בהם רוח גדולה, רוח א־לוהים, "רוח חוכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'". יהי רצון שנזכה להיות ראויים שגם בנו תנשב הרוח הגדולה הזאת.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית הרצוג, יושב ראש מועצת החמ"ד ויושב ראש מליאת תנועת בני עקיבא
מתוך העיתון 'בשבע'
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








