ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
כך המתין שעות רבות עד קרוב לחצות לילה. רק לקראת חצות אמר המגיד: רבי זושא כבר לא יגיע לכאן הלילה, והדליק את הנרות.
למחרת, כשהגיע רבי זושא לבית המדרש, סיפר להם את אשר אירע עימו באותם שעות – בכל שנה אני מקפיד להיות אצל רבנו המגיד בהדלקת נרות, ואף השנה יצאתי לדרכי מבעוד מועד, אולם כשהתקרבתי למעזריטש ירד שלג כבד, ונכנסתי להתחמם מעט בביתו של יהודי בשם רבי יענקל, שאני מכירו.
לחרדתי, מצאתי את אשתו בוכה, כשהיא מספרת לי בדאגה גדולה, שרבי יענקל יצא ולא שב, והיא חוששת לשלומו. שיניתי את תוכניותי, ויצאתי לבוסס בשלג ולחפש את ר' יענקל, ולאחר חיפושים רבים נתקלתי בו שוכב בשלג. חילצתי אותו, נשאתיו לביתו, וחיממתי אותו. המתנתי לו עד שיתחזק ויוכל להדליק נרות, וכך יצא שהדלקתי עם ר' יענקל ולא איתכם.
בשעה שהדלקתי איתו ועם משפחתו, חשבתי על כך שאינני זוכה להדליק עימכם, אך הרגשתי את החמימות הגדולה של הזכות להדליק עם ר' יענקל ומשפחתו.
נענה המגיד ואמר לרבי זושא – 'דע לך, שאף בשמיים המתינו לך ולא הדליקו עד שהדלקת, ואף אנו המתנו...'.
יש כאן יסוד עמוק מאוד בעניין חנוכה. חנוכה הוא חג מדברי חכמים. חג שנולד מתוך עם ישראל. בשמיים קבעו אותו מכוח קביעתם של ישראל.
בחנוכה אנו מצווים גם לפרסם את הנס, ולהדליק על פתח הבית מבחוץ, כדי שהאור יגיע לכל מקום ואף לרחוקים ביותר, ומעלה גדולה היא למי שזוכה ומביא את האור ליהודי הפשוט, כמו שרבי זושא הביא את האור למרחקים, כי זה חגם של עם ישראל
ובזה תתורץ קושיא גדולה על השולחן ערוך. ידועים דברי הגמרא (שבת כא:), שהתקנה המקורית של חנוכה היא "נר איש וביתו", כלומר מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד לכל בני הבית. אולם "המהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין... מוסיף והולך", ולכן אנו נוהגים כולנו להיות מהמהדרין מן המהדרין ולהוסיף נר בכל יום מימי חנוכה עד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות.
והנה למרבה הפלא, השולחן ערוך (תרעא, ב) כותב: "כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה...". והדבר תמוה – השולחן ערוך לא מזכיר כלל את האפשרות לנהוג כעיקר הדין ולהדליק נר אחד. הוא מזכיר רק את האפשרות להיות מהדרין מן המהדרין, ואם יש מישהו שמעדיף להדליק נר אחד, האם אינו יכול? האם כולם חייבים להדר?
נראה שהשולחן ערוך סבר שכיוון שכבר נהגו ישראל להדר, הדבר הפך למנהג מחייב. כמו הלכות נוספות, שבהם המנהג הפך למחייב, כדוגמת – תפילת ערבית, שנחלקו בגמרא אם רשות או חובה, ונפסק שרשות, אך במהלך הדורות קיבלו אותה הגברים כחובה, וכיום היא מחייבת.
ואמנם מצאנו בפוסקים, שמי שאין לו שמן יכול להדליק נר אחד בכל יום, וכן הלכות נוספות המבטאות את עיקר הדין, אך השולחן ערוך הדגיש שבמצב פשוט ורגיל כולם צריכים להיות מוסיפים והולכים.
זה כוחו של מנהג ישראל. זה כוחו של חנוכה שבו כל ישראל קדושים מהדרין מן המהדרין, ומכוח זה האור מוסיף והולך, מופץ לכל מקום, ויהי רצון שאור חדש יאיר על ציון במהרה, ונזכה לאורו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
