ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
כך המתין שעות רבות עד קרוב לחצות לילה. רק לקראת חצות אמר המגיד: רבי זושא כבר לא יגיע לכאן הלילה, והדליק את הנרות.
למחרת, כשהגיע רבי זושא לבית המדרש, סיפר להם את אשר אירע עימו באותם שעות – בכל שנה אני מקפיד להיות אצל רבנו המגיד בהדלקת נרות, ואף השנה יצאתי לדרכי מבעוד מועד, אולם כשהתקרבתי למעזריטש ירד שלג כבד, ונכנסתי להתחמם מעט בביתו של יהודי בשם רבי יענקל, שאני מכירו.
לחרדתי, מצאתי את אשתו בוכה, כשהיא מספרת לי בדאגה גדולה, שרבי יענקל יצא ולא שב, והיא חוששת לשלומו. שיניתי את תוכניותי, ויצאתי לבוסס בשלג ולחפש את ר' יענקל, ולאחר חיפושים רבים נתקלתי בו שוכב בשלג. חילצתי אותו, נשאתיו לביתו, וחיממתי אותו. המתנתי לו עד שיתחזק ויוכל להדליק נרות, וכך יצא שהדלקתי עם ר' יענקל ולא איתכם.
בשעה שהדלקתי איתו ועם משפחתו, חשבתי על כך שאינני זוכה להדליק עימכם, אך הרגשתי את החמימות הגדולה של הזכות להדליק עם ר' יענקל ומשפחתו.
נענה המגיד ואמר לרבי זושא – 'דע לך, שאף בשמיים המתינו לך ולא הדליקו עד שהדלקת, ואף אנו המתנו...'.
יש כאן יסוד עמוק מאוד בעניין חנוכה. חנוכה הוא חג מדברי חכמים. חג שנולד מתוך עם ישראל. בשמיים קבעו אותו מכוח קביעתם של ישראל.
בחנוכה אנו מצווים גם לפרסם את הנס, ולהדליק על פתח הבית מבחוץ, כדי שהאור יגיע לכל מקום ואף לרחוקים ביותר, ומעלה גדולה היא למי שזוכה ומביא את האור ליהודי הפשוט, כמו שרבי זושא הביא את האור למרחקים, כי זה חגם של עם ישראל
ובזה תתורץ קושיא גדולה על השולחן ערוך. ידועים דברי הגמרא (שבת כא:), שהתקנה המקורית של חנוכה היא "נר איש וביתו", כלומר מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד לכל בני הבית. אולם "המהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין... מוסיף והולך", ולכן אנו נוהגים כולנו להיות מהמהדרין מן המהדרין ולהוסיף נר בכל יום מימי חנוכה עד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות.
והנה למרבה הפלא, השולחן ערוך (תרעא, ב) כותב: "כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה...". והדבר תמוה – השולחן ערוך לא מזכיר כלל את האפשרות לנהוג כעיקר הדין ולהדליק נר אחד. הוא מזכיר רק את האפשרות להיות מהדרין מן המהדרין, ואם יש מישהו שמעדיף להדליק נר אחד, האם אינו יכול? האם כולם חייבים להדר?
נראה שהשולחן ערוך סבר שכיוון שכבר נהגו ישראל להדר, הדבר הפך למנהג מחייב. כמו הלכות נוספות, שבהם המנהג הפך למחייב, כדוגמת – תפילת ערבית, שנחלקו בגמרא אם רשות או חובה, ונפסק שרשות, אך במהלך הדורות קיבלו אותה הגברים כחובה, וכיום היא מחייבת.
ואמנם מצאנו בפוסקים, שמי שאין לו שמן יכול להדליק נר אחד בכל יום, וכן הלכות נוספות המבטאות את עיקר הדין, אך השולחן ערוך הדגיש שבמצב פשוט ורגיל כולם צריכים להיות מוסיפים והולכים.
זה כוחו של מנהג ישראל. זה כוחו של חנוכה שבו כל ישראל קדושים מהדרין מן המהדרין, ומכוח זה האור מוסיף והולך, מופץ לכל מקום, ויהי רצון שאור חדש יאיר על ציון במהרה, ונזכה לאורו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
