ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- גרים
(מתוך ח"י)
ניו יורק, ארה"ב New York, USA
טבת תשע"ה
שו"ת "במראה הבזק" (608)
רבנים שונים
525 - סיוע גויים בטהרת המת, במקום שאין יהודים
526 - גיור קטן במקום שיש גם חובה בגיורו
527 - שינוי נוסח התפילה לאחר איחוד שתי קהילות
טען עוד
גיור קטן במקום שיש גם חובה בגיורו
שאלה
האם ניתן לגייר קטן במקום שיש גם חובה בגיורו?
תשובה
יש כמה פוסקים חשובים הסבורים שבית דין יכולים לגייר כשהוא לטובתו של הקטן גם כשיש בגיור חובה.
יש לציין את דברי הש"ך בנקודות הכסף (יו"ד שה, י) על הט"ז (שם ס"ק יא):
ועוד נראה ברור דבית דין יכולים לזכות לקטן אפילו במקום דהוי חובה קצת, כדמוכח להדיא בריש פרק האיש מקדש (קידושין מב ע"א)... ופירש רש"י (ד"ה אלא כדרבא)... דלקטנים אפילו חובה הבאה מחמת זכות רשאין בית דין לעשות להו כו' עכ"ל.
הרי להדיא דבית דין יכול לזכות לקטן אפילו במקום דהוי נמי חובה.
ומכאן קשה לי גם כן על התוספות דפרק קמא דכתובות דף י"א ע"א, שהקשו... האיך זכין לקטן והלא אין שליחות לקטן... ולדידי לא קשה מידי, דבית דין שאני, דאפילו במקום שאין שליחות וזכייה לקטן יכולין בית דין לזכות לקטן.
הש"ך דקדק כדבריו מרש"י, ולהלן יובאו דברי השיטה מקובצת בביאור שיטת רש"י שאולי מטים גם הם לסברא זו. ונציין שנראה שגם התוספות בקידושין (שם) מקבלים את הסברו זה של רש"י שם בסוגיא 1 (וממילא לפי הש"ך גם הם יסכימו ליסוד שלו, נגד התוספות בכתובות).
יש לעיין אם דברי הש"ך "דבית דין יכולים לזכות לקטן אפילו במקום דהוי חובה קצת " נאמרו דווקא בחובה "קצת" או גם בחובה "גדולה". נציין שהש"ך הביא את רש"י שהתבטא "חובה הבאה מחמת זכות".
מסברא נראה שאין להבחין בין מידות שונות של חובה, ולדעתו של הש"ך כל עוד בית דין רואים לנכון לעשות כך, יהיו מוסמכים לגייר את הקטן 2 .
אמנם יש לציין שמקושייתו על התוספות בכתובות מוכח שלהבנתו התוספות שם על כל פנים אינם מסכימים עם גישתו.
ובאמת המעיין יראה גם שהנקודה שבה חלוקים התוספות בכתובות על דברי הש"ך (והפני יהושע ואחרים הסוברים כמותו כדלהלן) אינה בשאלה אם כוח בית דין בזכות שחובה בצידה שווה לכוחם בזכות גמורה, אלא בעצם ההנחה שבית דין יכולים לזכות לקטן – אפילו בזכות גמורה. ואם כן להלכה בית הדין יכולים לגייר את הקטן בין שיכולתם לעשות כן היא מדרבנן כשיטת התוספות בכתובות (מחמת קושייתם זו) בתירוצם הראשון ובין שהיא מדאורייתא – אפשר לקבל את חידושו של הש"ך וראיותיו שכוח בית דין הוא אף אם יש חוב בצד הזכות.
אכן בסוף דברי התוספות (שם) חילקו בין זכות גמורה לזכות שיש עימה חובה. מדבריהם אלה יוצא שגם על ידי בית דין – אף שיש זכייה לקטן על ידם (כפי שמוכח מדין זה של הגיור) – אין היא אלא ב'זכות גמורה' (לעיל בדברינו דנו מה היא 'זכות גמורה' זו) ולא בזכות שחובה בצידה.
אמנם עדיין יש לומר כנ"ל ששיטת רש"י ותוספות בקידושין מסייעות לסברת הש"ך וסיעתו.
ויש להוסיף ולציין שלכאורה להלכה אנו תופסים שכוח בית דין יפה לראות את טובת הקטן במבט רחב ולהגדיר 'זכות' אפילו פעולה שלכאורה נראית ממש חובה (אלא שייתכן שצריך לראות זכות זו כזכות מיידית, וכסברת תוספות בקידושין הנ"ל) – ראו בבא קמא כא ע"ב ונפסק בשלחן ערוך חו"מ יב, ג, שרשאים בית הדין לוותר בנכסי יתומים כדי להשקיט מעליהם הריב (ומכל מקום ייתכן שתוספות בכתובות יאמרו שדין זה הוא מדרבנן). ואמנם ייתכן שיש לחלק בין ויתור במשמעות של ויתור על תביעות גרידא לבין נתינה משל היתומים (עיינו בפתחי תשובה שם ס"ק ז). ומכל מקום נראה שאף הפוסקים המחלקים בכך (ושם משמע שדברי השלחן ערוך הם כפשוטם – בלי חילוק כזה, אלא שלפי מהרלב"ח שפקפק בזה נראה שיש לחלק כנ"ל – שבוויתור על תביעה גם הוא מודה, ורק לתת משלהם אינו סובר כך), מכל מקום גיור שאנו רואים אותו כזכות ממש אלא שיש בצידו 'חובה' עתידית ודאי שיש מקום לומר שאינו גרוע מוויתור על תביעות, שהרי עתה אין הקטן המתגייר 'נותן' כלום אלא מקבל זכות, אלא שלכשיגדל 'יפסיד' את האפשרות לחיות כגוי, ואין זה שונה מהפסד האפשרות לתבוע ממון בעתיד.
הפני יהושע בכתובות שם (יא ע"א) דן בדברי התוספות שם בענין גיור קטן על דעת בית דין וסיים: "ועדיין צ"ע". ואחר כך כתב: "מיהו בפרק האיש מקדש כתבתי דנהי דזכיית הקטן ע"י אחר מדרבנן, מ"מ ע"י בי"ד הוי מדאורייתא, כדמייתי התם מקרא דנשיא אחד למטה. ע"ש בחידושינו".
ובפרק האיש מקדש (קידושין מב ע"א, קונטרס אחרון אות נד) כתב הפני יהושע:
"וכתבתי לפרש דמשמע הכא דאפילו לשיטת הרמב"ם (הל' מכירה כט,י) דקטן לית ליה זכייה מדאורייתא אף ע"י אחרים, כיון דלית להו שליחות, אפ"ה ע"י הב"ד שפיר יכולין לזכות בשביל הקטן ואפילו לחוב על מנת לזכות. וכבר כתבתי בזה ג"כ בכתובות (י"א ע"א) גבי גר קטן דמטבילין ע"י ב"ד, ליישב שם קושית התוספות...
ולענ"ד סברא פשוטה היא דכו"ע מודו בכה"ג. דכיון דעיקר הטעם דאין יכולין לזכות לו ע"י אחר היינו משום דזכייה מטעם שליחות, ואין שליחות לקטן לפי שאינו בן דעת, א"כ נראה דהיינו דוקא ע"י איניש דעלמא, משא"כ בב"ד שאין צריכין להימנות מדעתו אלא שלוחי דרחמנא נינהו, דב"ד אבוהון דיתמי קטנים נינהו כדאיתא פרק שור שנגח (דף לט ע"ב)...
א"כ נראה כל שכן שהב"ד שלוחי דרחמנא נינהו לטובת הקטן, שיעמידו אפוטרופוס שיהא שלוחו של הקטן, ולזכות לו מיד המקבל מתנה..."
גם בדבריו יש להעיר כנ"ל בש"ך, שנראה שלדעתו כל עוד בית דין רואים לנכון לעשות כך, הם יהיו מוסמכים לכך (אם הוא לפחות "לחוב על מנת לזכות"), וגיור קטן תמיד יתפוס. ורואים שגם הוא הבין מדברי התוספות שאינם מסכימים עם גישתו.
בשו"ת עונג יום טוב (סימן קי) כתב:
"ובמה שכתבנו לחלק דגבי שליחות ב"ד אינו יכול למחות, א"ש מה שהשמיט הרי"ף ז"ל הא דאמר רב יוסף הגדילו יכולין למחות [ותמה עליו הרא"ש בכתובות (דף יא)], משום דמוכח מסוגיא דסוטה דגבי ב"ד שנעשו שלוחיו, אינו יכול למחות אח"כ...
וכיון דסתמא דגמרא דסוטה סברה הכי, וכן אביי ורבא שמקשים על ר"י ממתניתין נמי סברי הכי שאינו יכול למחות, פסק הרי"ף ז"ל כן דהגדילו אינן יכולין למחות.
שוב מצאתי שהפ"י בקידושין (דף מ"ב) וכתובות (דף י"א) כתב ג"כ דשליחות ב"ד עדיף משליחות דעלמא, דאע"ג דאין שליחות לקטן מ"מ ב"ד שאני, עיין שם".
אמנם להלכה פוסקים שלא כרי"ף בענין זה (יו"ד רסח, ז), ש"בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו ב"ד, יכול למחות משיגדיל".
נציין שחידוש זה מופיע כבר במלחמות השם לרמב"ן (שבת קלז ע"ב; נה ע"ב באלפס) כהסבר אפשרי בדעת הרי"ף שהשמיט את דברי רב יוסף שאם הגדילו יכולים למחות, אם כי הרמב"ן עצמו דוחהו:
"...והנה במסכת יבמות בפ' החולץ כתבה רבינו הגדול ז"ל להא דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד... אבל השמיט מה שאמר רב יוסף ואם הגדילו יכולין למחות.
ולא ידעתי על מה, אלא אם כן הוא מפרש בדברי רב יוסף בגר שנתגיירו בניו עמו, אבל לרב הונא דאמר גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד, אם בא להתגייר והטבילוהו על דעת ב"ד אינו יכול למחות, שא"כ מה כח ב"ד יפה.
ואינו מתחוור".
חידוש זה של הש"ך והפני יהושע אולי יש לבסס גם על דברי השיטה מקובצת (כתובות יא ע"א) בדעת רש"י:
"ורש"י ז"ל כתב: על דעת ב"ד. שלשה יהו בטבילתו כדין כל טבילת גר וכו', והן נעשין לו אב, והרי הוא גר וכו' ע"כ.
משמע דבעי לפרושי דעדיפא הך זכיה דנעשין לו כאב, דלא הויא מטעם שליחות, דוק ותשכח".
משיטות אלה (הש"ך, הפני יהושע והעונג יום טוב) יש סניף לומר שגם אם נגדיר את הגיור שבו אנו דנים 'חובה', מכל מקום אם בית הדין רואים לנכון לגיירו (ולפחות כאשר עושים כך לטובתו למרות ההגדרה 'חובה'), הגיור יהיה תקף, לפחות בדיעבד 3 .
^ 1. אלא שחילקו בין זכות שיש בה צד חובה לחובה שמטרתה זכות עתידית שאינה ודאית.
נראה שגם תוספות יודו שאף זכות עתידית יכולה להגדיר את הגיור כבר עתה כ'זכות', אלא שכשיש לשקלל זכות מול חובה ולקבוע איזו מהן גוברת, יש יתרון לזכות מיידית בהיותה ודאית – לעומת הזכות העתידית שבנדונם, שהיא מסופקת, ולכן גם אם היא גדולה אפשר שלא תכריע את החובה, שהרי במאזן יש להביא בחשבון לא רק את גודלה של הזכות לעומת גודל החובה אלא גם את סיכוייה של כל אחת מהן. וזה ממש כמו במאזן זכות וחובה מסחרי עסקי: שיקולי כדאיות של עסקה תלויים בגודל הרווח שאפשר להשיג בה לעומת גודל ההפסד אם תיכשל או עלותה של העסקה עצמה – בין שתצליח ובין שתיכשל, אך לא פחות מכך בוודאות או במידת ההסתברות שאכן העסקה תצליח ותניב את הרווח המיוחל, לעומת ודאותה של העלות או מידת ההסתברות של ההפסד. ולפי זה אנו צריכים לשקול בעניננו אם השכר נחשב ודאי, או לפחות קרוב לוודאי, מצד ההנחה שמצוות מסוימות ודאי יקיים ויזכה בהן לעולם הבא (ואולי נכללת בכך גם הנחה ודאית או קרובה לכך שלא יאבד את חלקו לעולם הבא בשל עברות כיוון שיש להניח שהללו יהיו בבחינת 'תינוק שנשבה') או שאינו ודאי כל כך.
^ 2. אפשר לומר שלדעתו גיור שעל ידי בית דין יחול תמיד, שכן יש לבית דין כוח לגייר אם לפי שיקול דעתם נכון לעשות כך, אפילו אם הגיור הוא חוב (אלא שבדרך כלל אין להם לעשות כן אלא אם הוא זכות).
אך מכל מקום שמא אפשר לבאר בדעתו גם שהגיור שעל ידי בית דין חל כיוון שלדעתם בשקלול החובה מול הזכות והתועלת גוברת הזכות ("לזכות... במקום דהוי חובה קצת", "חובה הבאה מחמת זכות" – הזכות עיקר והחובה נלווית לה ומוכרעת על ידה), והיינו ש"חובה קצת" אינה הגדרה מוחלטת ואובייקטיבית אלא הגדרה התלויה בעיני בית הדין בהשוואה וביחס לזכות. ולפי זה תהיה חלות גיורו של הקטן תלויה בכך שבית הדין אכן גייר מתוך שיקול דעת כאמור.
^ 3. נדון דידן הוא בבחינת שעת הדחק (וכפי שהוסבר כבר בתשובה נו הערה 3, וראו עוד להלן בתשובה סא), ולכן אף לכתחילה "שעת הדחק – כדיעבד דמי".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
