ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- גרים
וכך, מעין זה, גם "גיורי וינה". וינה, העיר שבאוסטריה, חרגה מהקשרה המקומי והפכה למושג. לעוסקים בגיור, אזכור גיורי וינה מבטא גיור מרושל, לא רציני, לא מוקפד, אולי אפילו לא כשר. טענות כמותיות על גיור סיטונאי של כל מאן דבעי, ולצידן טענות איכותיות על מגיירים שאינם אורתודוקסיים ואינם מצויים בהלכות גיור, הן תמצית המושג "גיורי וינה". לא בכדי נכתב באנציקלופדיית חוכמת ההמונים ויקיפדיה כי "גיורי וינה היה כינויה של סדרת גיורים שביצע בית דין אורתודוקסי בווינה... גיורים אלו עוררו מחלוקת חריפה, רבנים... טענו שהגיורים נעשים בסיטונאות ובלי אפשרות לוודא כי המתגיירים מתכוונים לקיים מצוות... חברי בית הדין אינם אורתודוקסים" ועוד.
עתה בא הספר 'פרשת גיורי וינה' ללמדנו כי יש לטפוח על קודקודו של המושג. הכינוי אומנם השתרש, אך נכון דווקא לשרשו. צלילה מפורטת ודקדקנית למה שבאמת קרה תלמד, לדעת המחברים, שלא דובים ולא יער. לא במספר המתגיירים, שהופרז, לא בייחוס בורות ואי־שמירת תורה ומצוות לחלק מהאישים המגיירים, ובעיקר לא בכל מה שנוגע להליך הגיור, שלא היה מזולזל ו"חפיף" כפי שנטען. במילים אחרות: גם אם היה מקום לשיפורים, לא היה זה "בית חרושת לגיור", כביקורת שהוטחה.
ויש גם היבטים אישיים. אין דרך מכובסת ועדינה לומר שהספר מראה כי יהודי ירא שמיים, תלמיד חכם מופלג, מחשובי חסידי גור שאף היה משמשו של האדמו"ר בעל האמרי אמת, זכה לקיתונות של שפכים וביזויים, לכינויי גנאי קשים ביותר ולרדיפה של ממש. היה זה הרב שמאי גינזבורג, מחבר סדרת הספרים התורנית 'אמרי שמאי', שפעל לשם שמיים ובכל זאת הושמץ קשות. יהודי שנמנה על הזן הנדיר של "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים". יתר על כן, כתוצאה מאירועים אלה חל מהפך של ממש בנושא הגיור שבו עסק, ומעשה ידיו טבעו בים. הוא לא היחיד שהושמץ על לא עוול בכפו, רחוק מכך. כמותו גם הרב אלתר שטינמץ, הרב מרדכי קירשבלום ועוד.
ואין דרך מכובסת לומר גם שתורה זויפה. מחד גיסא, דעת פוסקים רבים, קדומים ומאוחרים, הונחה בקרן זווית עד שהוצגה - ומוצגת - כלא לגיטימית. מאידך גיסא, דעה אחרת מוצגת כשורת הדין הרווחת, הכמעט יחידה, ובוודאי העיקרית, מה שעובדתית אינו מדויק. לא זו דרכה של תורה.
בכייה לדורות?
נכון לנקודת הזמן הנוכחית (שנת תשפ"ה), מתגוררים במדינת ישראל כחצי מיליון קרובי ישראל שאינם יהודים. לטענת מחברי הספר, קו פרשת המים ההיסטורי שבמידה רבה הוביל לכך נעוץ בפרשת גיורי וינה, שלתיאורה הקדישו את חיבורם.
הפרשה התחוללה במפנה שנות התש"ל (ראשית שנות ה־70 של המאה הקודמת), ובגינה נסגרו בתי דין לגיור שהפעילה הסוכנות היהודית בחו"ל למען העולים ארצה, וכמובן שנמנעה הקמת בתי דין חדשים. דבר זה הביא במישרין רבים מהעולים להימנע מלהתגייר, על כל המשתמע מכך ביחס לבניהם ובנותיהם, נכדיהם ואף ניניהם, מאז ועד היום.
גיור אינו מצווה שתלויה בארץ, כמובן, ולא בכדי גיורים נערכו בעבר ונערכים כיום גם בחו"ל, ולא מעט. אלא שככל שאתה מתרחק מהמרכז, כך שאלת הפיקוח ווידוא כשרות ההליך סבוכה יותר. הטענה נגד גיורי וינה הייתה שנחצו כל הקווים, שאין מדובר אלא בפיקציה של גיור ולכן הגיור אינו תופס. זאת ועוד, חלק לא מבוטל מהדיון בגיורי וינה נגע גם בשאלת הלחץ, או העידוד, שאולי מופעל על העומדים לעלות ארצה, כדי שיתגיירו.
בהקשר זה של עידוד הגיור, שמקובל לומר שהוא פסול, המחברים מצטטים קריאה של הרב אונטרמן – הרב הראשי לישראל באותה תקופה – לעולות נוצריות מרוסיה להתגייר. לדידו, "אומנם לפי ההלכה אסור לדחוק באנשים להתגייר, אך יש לעודדם לכך", ואין בעידוד כזה כדי להעיב על תוקף הגיור. והוא אינו היחיד. היה מי שטען בביקורתיות כי כך נהגו בגיורי וינה.
המחברים מעבירים קו מפריד, עבה ובוהק בין לפני פרשה זו ולאחריה במיקום רף דרישות הגיור. לדידם, קו הפרדה זה אינו מתמצה רק בתחום ההלכתי, אלא גם – ואולי בעיקר – בכל שנוגע לאופיו של השיח ההלכתי בכלל. אם קודם לכן ניתן היה לקיים דיון ענייני בין בני פלוגתא הלכתיים, הרי שאחרי כן השתרבבו לכל דיון פוליטיקה ותקשורת, תככים ותעמולה.
הספר צועד עקב בצד אגודל אחר אירועי וינה והאישים המעורבים בהם, והוא מלווה בשפע מסמכים, ציטוטים ותמונות. תיעוד מפורט זה, שלטעמי גובל בהגזמה, נועד אולי להסיר כל טענה (צפויה) שהכותבים מונעים מאג'נדה שמקורה בבית מדרש שמזוהה עם גיור מקל. הכותבים מבקשים אפוא לומר: הניחו לנו – תתמודדו עם העובדות, ואלה מדברות בעד עצמן.
מוטה אג'נדה
אבל האמת היא, וצריך לאומרה מפורשות: לספר יש אג'נדה, והיא עוברת בו לאורכו ולרוחבו, מקצה לקצה, כבריח תיכון. אלא שהדברים אינם סותרים: דווקא משום שהספר מתועד וממוסמך מכף רגל ועד ראש, לכן גם לאור אג'נדה שתומכת בגיורי חו"ל ומצדדת בעידוד גיור במקרים של קרובי ישראל, יכול ואף צריך כל קורא - רב וחוקר כאחד - לבחון את העובדות, אותן ורק אותן. אם ישתכנע שהתיאורים נכונים, הרי שהדבר מטריד ביותר, ושבעתיים הדבר מטריד אם זה רק קצה הקרחון לפרשיות תורניות נוספות שבהן קנאות דתית - לשם שמיים, כמובן, ולמען נצח ישראל - מביאה לתוצאות עגומות.
עם זאת, היבט שבו האג'נדה קלקלה לטעמי את השורה הוא סימון המחברים את ה"טובים" ולעומתם את ה"לא טובים": התומכים בגיורי וינה הם הטובים, השוללים הם הרעים. ואולם מה לעשות שעולם התורה אינו כה דיכוטומי. לא הכול שחור ולבן. יש הרבה אפור, לא מעט ירוק, וגם סגול, כחול וכדומה. סימון פשטני בנוסח "הלנו אתה אם לצרינו" תמיד בעייתי.
האם אפשר לומר על רב ציוני־דתי מובהק, רב שקול ובעל ניסיון רב שנים כדיין וכפוסק, "ממלכתי" לעילא ולעילא, כדוגמת הרב שאול ישראלי, שרק בשל קבלת הלעזות והשמצות מופרכות הוא נמנה על אסכולת מתנגדי הגיור בחו"ל? וכך גם הרב אליעזר גולדשמידט, שאומנם לא היה ציוני־דתי אך גם לא היה קנאי ונמנה על מקורביו של הראשון לציון הרב יצחק נסים, שגם הוא נפל קורבן לדיסאינפורמציה, הטעיות וכזבים? ואיתם גם רוב חברי מועצת הרבנות הראשית - כל אלה לא הסתפקו בגיור כהלכה ודרשו רף מחמיר וסינון משמעותי לפני עלייה ארצה רק בשל מניפולציות שעשו עליהם? המחברים גם מטיחים ביקורת עזה ברב קוליץ, לימים רבה של ירושלים, וברב ורנר, חתנו של הרב חרל"פ, שהיו מחשובי הדיינים בדור הקודם - כולם הוטעו וטעו? הצגתו של צד זה כך לוקה בחסר, וחבל. וכדי כך מגיעה האג'נדה, שלעיתים המחברים גולשים לספקולציות: "יש להניח... היה מוצא דרך... היה עומד בתוקף... היה מבהיר... לכך אולי רומזת..." ועוד. לא זה דרכו של מחקר נקי.
בשולי הסקירה וביושר אומר, שמנקודה אחת חשובה למדי בספר אני מתעלם, ובמודע: תיאור רחב מאוד של המחברים לפעילותו הנמרצת והתקיפה של אדמו"ר חב"ד - הרב מנחם מנדל שניאורסון בפרשה. למעשה, כפי שמראים המחברים באופן שאינו משתמע לשתי פנים, האדמו"ר היה המנוע – בה"א הידיעה – של המאבק, כולל האגרסיביות שנלוותה לו. הוא ניהל בעניין זה מהלכים פוליטיים־ציבוריים. הוא גם תקף כמה פעמים אישית, ובבוטות, את הרב שמאי גינזבורג הנ"ל.
הספר שלפנינו אינו מעניק לאדמו"ר שום הנחות, אלא מציג דברים קשים כהווייתם, בלי כחל וסרק. ובכל זאת, להיבט זה של הספר - שמשקלו אינו זניח - לא התייחסתי, שכן חזקה עליי מצוות חכמים "הווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש" (אבות ב, י). הרוצה אפוא להיחשף להיבט זה, יתכבד ויעיין בספר עצמו.
סוף דבר, אם מעלתו של הספר היא התיעוד המקיף ושפע המסמכים, עקב אכילס שלו הוא שאינו מאוזן. קורא שמודע לכך מלכתחילה - בוודאי אחרי סקירה תמציתית זו - ישכיל לבור בר מן התבן.
מתוך העיתון 'בשבע'
תגובתם של הרב בועז הוטרר והרב צוריאל חלמיש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.












