ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- גרים
וכך, מעין זה, גם "גיורי וינה". וינה, העיר שבאוסטריה, חרגה מהקשרה המקומי והפכה למושג. לעוסקים בגיור, אזכור גיורי וינה מבטא גיור מרושל, לא רציני, לא מוקפד, אולי אפילו לא כשר. טענות כמותיות על גיור סיטונאי של כל מאן דבעי, ולצידן טענות איכותיות על מגיירים שאינם אורתודוקסיים ואינם מצויים בהלכות גיור, הן תמצית המושג "גיורי וינה". לא בכדי נכתב באנציקלופדיית חוכמת ההמונים ויקיפדיה כי "גיורי וינה היה כינויה של סדרת גיורים שביצע בית דין אורתודוקסי בווינה... גיורים אלו עוררו מחלוקת חריפה, רבנים... טענו שהגיורים נעשים בסיטונאות ובלי אפשרות לוודא כי המתגיירים מתכוונים לקיים מצוות... חברי בית הדין אינם אורתודוקסים" ועוד.
עתה בא הספר 'פרשת גיורי וינה' ללמדנו כי יש לטפוח על קודקודו של המושג. הכינוי אומנם השתרש, אך נכון דווקא לשרשו. צלילה מפורטת ודקדקנית למה שבאמת קרה תלמד, לדעת המחברים, שלא דובים ולא יער. לא במספר המתגיירים, שהופרז, לא בייחוס בורות ואי־שמירת תורה ומצוות לחלק מהאישים המגיירים, ובעיקר לא בכל מה שנוגע להליך הגיור, שלא היה מזולזל ו"חפיף" כפי שנטען. במילים אחרות: גם אם היה מקום לשיפורים, לא היה זה "בית חרושת לגיור", כביקורת שהוטחה.
ויש גם היבטים אישיים. אין דרך מכובסת ועדינה לומר שהספר מראה כי יהודי ירא שמיים, תלמיד חכם מופלג, מחשובי חסידי גור שאף היה משמשו של האדמו"ר בעל האמרי אמת, זכה לקיתונות של שפכים וביזויים, לכינויי גנאי קשים ביותר ולרדיפה של ממש. היה זה הרב שמאי גינזבורג, מחבר סדרת הספרים התורנית 'אמרי שמאי', שפעל לשם שמיים ובכל זאת הושמץ קשות. יהודי שנמנה על הזן הנדיר של "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים". יתר על כן, כתוצאה מאירועים אלה חל מהפך של ממש בנושא הגיור שבו עסק, ומעשה ידיו טבעו בים. הוא לא היחיד שהושמץ על לא עוול בכפו, רחוק מכך. כמותו גם הרב אלתר שטינמץ, הרב מרדכי קירשבלום ועוד.
ואין דרך מכובסת לומר גם שתורה זויפה. מחד גיסא, דעת פוסקים רבים, קדומים ומאוחרים, הונחה בקרן זווית עד שהוצגה - ומוצגת - כלא לגיטימית. מאידך גיסא, דעה אחרת מוצגת כשורת הדין הרווחת, הכמעט יחידה, ובוודאי העיקרית, מה שעובדתית אינו מדויק. לא זו דרכה של תורה.
בכייה לדורות?
נכון לנקודת הזמן הנוכחית (שנת תשפ"ה), מתגוררים במדינת ישראל כחצי מיליון קרובי ישראל שאינם יהודים. לטענת מחברי הספר, קו פרשת המים ההיסטורי שבמידה רבה הוביל לכך נעוץ בפרשת גיורי וינה, שלתיאורה הקדישו את חיבורם.
הפרשה התחוללה במפנה שנות התש"ל (ראשית שנות ה־70 של המאה הקודמת), ובגינה נסגרו בתי דין לגיור שהפעילה הסוכנות היהודית בחו"ל למען העולים ארצה, וכמובן שנמנעה הקמת בתי דין חדשים. דבר זה הביא במישרין רבים מהעולים להימנע מלהתגייר, על כל המשתמע מכך ביחס לבניהם ובנותיהם, נכדיהם ואף ניניהם, מאז ועד היום.
גיור אינו מצווה שתלויה בארץ, כמובן, ולא בכדי גיורים נערכו בעבר ונערכים כיום גם בחו"ל, ולא מעט. אלא שככל שאתה מתרחק מהמרכז, כך שאלת הפיקוח ווידוא כשרות ההליך סבוכה יותר. הטענה נגד גיורי וינה הייתה שנחצו כל הקווים, שאין מדובר אלא בפיקציה של גיור ולכן הגיור אינו תופס. זאת ועוד, חלק לא מבוטל מהדיון בגיורי וינה נגע גם בשאלת הלחץ, או העידוד, שאולי מופעל על העומדים לעלות ארצה, כדי שיתגיירו.
בהקשר זה של עידוד הגיור, שמקובל לומר שהוא פסול, המחברים מצטטים קריאה של הרב אונטרמן – הרב הראשי לישראל באותה תקופה – לעולות נוצריות מרוסיה להתגייר. לדידו, "אומנם לפי ההלכה אסור לדחוק באנשים להתגייר, אך יש לעודדם לכך", ואין בעידוד כזה כדי להעיב על תוקף הגיור. והוא אינו היחיד. היה מי שטען בביקורתיות כי כך נהגו בגיורי וינה.
המחברים מעבירים קו מפריד, עבה ובוהק בין לפני פרשה זו ולאחריה במיקום רף דרישות הגיור. לדידם, קו הפרדה זה אינו מתמצה רק בתחום ההלכתי, אלא גם – ואולי בעיקר – בכל שנוגע לאופיו של השיח ההלכתי בכלל. אם קודם לכן ניתן היה לקיים דיון ענייני בין בני פלוגתא הלכתיים, הרי שאחרי כן השתרבבו לכל דיון פוליטיקה ותקשורת, תככים ותעמולה.
הספר צועד עקב בצד אגודל אחר אירועי וינה והאישים המעורבים בהם, והוא מלווה בשפע מסמכים, ציטוטים ותמונות. תיעוד מפורט זה, שלטעמי גובל בהגזמה, נועד אולי להסיר כל טענה (צפויה) שהכותבים מונעים מאג'נדה שמקורה בבית מדרש שמזוהה עם גיור מקל. הכותבים מבקשים אפוא לומר: הניחו לנו – תתמודדו עם העובדות, ואלה מדברות בעד עצמן.
מוטה אג'נדה
אבל האמת היא, וצריך לאומרה מפורשות: לספר יש אג'נדה, והיא עוברת בו לאורכו ולרוחבו, מקצה לקצה, כבריח תיכון. אלא שהדברים אינם סותרים: דווקא משום שהספר מתועד וממוסמך מכף רגל ועד ראש, לכן גם לאור אג'נדה שתומכת בגיורי חו"ל ומצדדת בעידוד גיור במקרים של קרובי ישראל, יכול ואף צריך כל קורא - רב וחוקר כאחד - לבחון את העובדות, אותן ורק אותן. אם ישתכנע שהתיאורים נכונים, הרי שהדבר מטריד ביותר, ושבעתיים הדבר מטריד אם זה רק קצה הקרחון לפרשיות תורניות נוספות שבהן קנאות דתית - לשם שמיים, כמובן, ולמען נצח ישראל - מביאה לתוצאות עגומות.
עם זאת, היבט שבו האג'נדה קלקלה לטעמי את השורה הוא סימון המחברים את ה"טובים" ולעומתם את ה"לא טובים": התומכים בגיורי וינה הם הטובים, השוללים הם הרעים. ואולם מה לעשות שעולם התורה אינו כה דיכוטומי. לא הכול שחור ולבן. יש הרבה אפור, לא מעט ירוק, וגם סגול, כחול וכדומה. סימון פשטני בנוסח "הלנו אתה אם לצרינו" תמיד בעייתי.
האם אפשר לומר על רב ציוני־דתי מובהק, רב שקול ובעל ניסיון רב שנים כדיין וכפוסק, "ממלכתי" לעילא ולעילא, כדוגמת הרב שאול ישראלי, שרק בשל קבלת הלעזות והשמצות מופרכות הוא נמנה על אסכולת מתנגדי הגיור בחו"ל? וכך גם הרב אליעזר גולדשמידט, שאומנם לא היה ציוני־דתי אך גם לא היה קנאי ונמנה על מקורביו של הראשון לציון הרב יצחק נסים, שגם הוא נפל קורבן לדיסאינפורמציה, הטעיות וכזבים? ואיתם גם רוב חברי מועצת הרבנות הראשית - כל אלה לא הסתפקו בגיור כהלכה ודרשו רף מחמיר וסינון משמעותי לפני עלייה ארצה רק בשל מניפולציות שעשו עליהם? המחברים גם מטיחים ביקורת עזה ברב קוליץ, לימים רבה של ירושלים, וברב ורנר, חתנו של הרב חרל"פ, שהיו מחשובי הדיינים בדור הקודם - כולם הוטעו וטעו? הצגתו של צד זה כך לוקה בחסר, וחבל. וכדי כך מגיעה האג'נדה, שלעיתים המחברים גולשים לספקולציות: "יש להניח... היה מוצא דרך... היה עומד בתוקף... היה מבהיר... לכך אולי רומזת..." ועוד. לא זה דרכו של מחקר נקי.
בשולי הסקירה וביושר אומר, שמנקודה אחת חשובה למדי בספר אני מתעלם, ובמודע: תיאור רחב מאוד של המחברים לפעילותו הנמרצת והתקיפה של אדמו"ר חב"ד - הרב מנחם מנדל שניאורסון בפרשה. למעשה, כפי שמראים המחברים באופן שאינו משתמע לשתי פנים, האדמו"ר היה המנוע – בה"א הידיעה – של המאבק, כולל האגרסיביות שנלוותה לו. הוא ניהל בעניין זה מהלכים פוליטיים־ציבוריים. הוא גם תקף כמה פעמים אישית, ובבוטות, את הרב שמאי גינזבורג הנ"ל.
הספר שלפנינו אינו מעניק לאדמו"ר שום הנחות, אלא מציג דברים קשים כהווייתם, בלי כחל וסרק. ובכל זאת, להיבט זה של הספר - שמשקלו אינו זניח - לא התייחסתי, שכן חזקה עליי מצוות חכמים "הווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש" (אבות ב, י). הרוצה אפוא להיחשף להיבט זה, יתכבד ויעיין בספר עצמו.
סוף דבר, אם מעלתו של הספר היא התיעוד המקיף ושפע המסמכים, עקב אכילס שלו הוא שאינו מאוזן. קורא שמודע לכך מלכתחילה - בוודאי אחרי סקירה תמציתית זו - ישכיל לבור בר מן התבן.
מתוך העיתון 'בשבע'
תגובתם של הרב בועז הוטרר והרב צוריאל חלמיש
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
