ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- שיעורים נוספים
- ספריה
- קומי אורי
- יג - על תרבות ועל חנוכה
המבוגרים שבינינו בוודאי זוכרים את הסערה שהיתה לפני שנים על נושא התרבות, סערה שהתחוללה בכנסת ובציבור וזכתה לחילופי מהלומות בין הציבורים השונים בישראל.
אנו, שגדלנו בדור לאחר מכן, לא חווינו את המלחמה שהיתה, אך פגשנו בכל אתר ואתר את התרבות ה"חילונית", ולאחריה קולות התעוררות של התרבות החדשה שצמחה מהעולם הדתי. חווינו על בשרנו את פירות הבאושים של תרבות המערב, והתחלנו להתעורר אל תרבות אחרת, תרבות שתהווה ניגוד לאותה התרבות השלטת. האם בכוחנו להחליף את התרבות הגדולה הניזונה מהעולם הגדול, שמושקעים בה מאגרי ענק? האם אנו מבינים את משמעותה של התרבות? מדוע נגררים אנו הרחק מאחור? מדוע מעט מן המעט ילכו לעסוק בדבר שמהווה נקודת מרכז בכל התחדשות ההווי בישראל?
אך יודעים אנו שלכל השאלות חייבת לקדום אותה שאלה עתיקה, שאלה שאולי נשארה בלא אמירה ברורה אל העם, בלא בשורה שתהווה פתח לעולם של יצירה, ובכך השאירה את התרבות נטולת כיוון ובירור.
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל פרסם בשנת התרע"ג מאמר ארוך בשם "התרבות הישראלית", שלאחר מכן מצא משכנו במאמר הראשון בספרו "לנתיבות ישראל", ובו הוא דן על עניינה של התרבות. בתוך דבריו אנו מוצאים הגדרה מיוחדת לתרבות, וכך כותב רבנו:
"כי מהו מובן האמתי של הקולטורה, או בתירגומה המדיק בלשון ישראל - התרבות? המובן המלתי היסודי של קולטורה בלטינית ותרבות ביהודית, הלא הוא חנוך, גדול, פתוח - וכן גם המובן העניני.
החנוך של האיש הפרטי הלא הוא ההוצאה מכח לפעל, מהעלם לגלוי, את הכחות והכשרונות הנמצאים בנפש הילד בטבעה, או הראויים לפי טבעה להתקבל בה ביותר, מתוך ההשפעות החנוכיות השונות..."
מה לחינוך ולתרבות? וכי לא מתוך הספר יבוא החינוך? וכי לא מהתורה יבוא החינוך?
בבית מדרשנו למדנו על הנשמה, על הפנימיות הגדולה שיש באדם, ועל הפנימיות הגדולה המובילה את כל המהלכים העוברים על עם ישראל, אל היעד. מכירים אנו מתורתו של הרב קוק זצ"ל, שלא המציאות וההתרחשויות שמעל פני השטח הן אלו שקובעות את המציאות אלא המהלך הא-לוהי המוביל אותן מבפנים. הקב"ה גואל את עם ישראל, הקב"ה מעורר בתקיעתו הגדולה לעם ישראל לשוב לארצו, והקב"ה מוביל את העם בדרך החתחתים לקראת היעד הגדול. ואנו נקראים בצו הא-לוהי העליון, לפעול עם א-ל, להופיע את כל העולם הפנימי הזה, בכל שדרות החיים. להוציא אותו מן העומק אל הגילוי. עולמות עצומים טמונים בתוך האדם ובתוך האומה, והאדם נקרא להופיעם, להפוך אותם מקול פנימי, ממציאות נסתרת, אל מציאות שתוביל את כל העולם המעשי, העולם החיצוני.
התרבות ככלי של הנפש
אך כיצד עושים זאת? כיצד מופיעים את העולם הפנימי בכל שדרות החיים? כיצד מגלים את הטמון בתוך קדושת ישראל, באופן הנגלה והפשוט לעין כל?
נראה, שכמה שלבים נקראים אנו ללכת בהם, צעד אחר צעד, ולמרות שארוכה היא הדרך, רק בניין שלם יוכל לפעול את התפקיד המוטל עלינו. נעלה כמה נקודות, בקצרה, שכל אחת מהן דורשת בירור וליבון שאף הוא חלק מההתקדמות, והם:
1. בירור הפנימיות והיחס בינה לבין העולם המעשי.
2. פיתוח הכוח המדמה.
3. מסירות וחוש מעשי.
האדם מורכב מכמה חלקים, כפי שמופיע בתורת החסידות, וניגע בחלקים הקשורים אל העניין באופן הישיר.
נשמה - חלק א-לוה ממעל, חלק א-לוהי שנתן הקב"ה באדם ובעם, שממנו מובל כל העולם הפנימי.
רוח - העולם הרוחני, התורה והתפילה, הרוח מקשר בין הנשמה לבין הגוף.
נפש - "כי הדם הוא הנפש" כוח החיים, כל חלקי החיים של האדם, התכונות, הרצונות, התחושות ועוד.
לאיזה מקום שייכת התרבות?
למרות שבעולם ה"חילוני" וה"גויי" התרבות נקראת חיי הרוח, נראה שבאמת התרבות היא כלי של הנפש. הפעולה שלה היא בנפש, ההשפעה העיקרית שלה היא בנפש, והמקום שאליו היא פונה הוא הנפש.
אכן במאבק בין התרבות החילונית לבין התרבות היהודית מתבררת השאלה העקרונית, האם הנפש עומדת בפני עצמה, או שכל מהותה היא הופעת החלקים הגבוהים יותר של האדם ושל העם.
התרבות העכשווית, אשר איננה חיה את הרוח והנשמה, מקימה את התרבות שלה על יסוד הנפש בלבד. וכפי המרכז של היוצר והציבור, כך מופנית התרבות אל המקום בנפש. כאשר היוצר והדורש חיים נקודה נמוכה בנפש, נקודה המבוססת על עולם התאווה, התרבות תהווה תשקיף של אותו העולם, והיא תגלה את העולם האיום הזה. ככל שתגלה אותו, ממילא תהפוך אותו להיות העיקר. במרכוז המקום ההוא, ימשיך המדרון מטה מטה.
התרבות היהודית האמיתית, באה בקריאה גדולה, להופיע את הדרגות העליונות. פועלת היא בנפש, אך רותמת את הנפש עצמה לגלות את הנקודות העליונות שבאדם ושבעולם. הרצונות והתשוקות שהיא תופיע הן תשוקות ממקור הנשמה, הרעיונות שהיא תופיע והתחושות שהיא תבטא הן תחושות מתוך הרוח, והכול תוך מבטאה של הנפש.
תרבות יהודית איננה באה לנקות את התרבות העכשווית שבעולם, להסיר ממנה את הצללים של הרשעות והתאוותניות, אלא באה בכיוון אחר לגמרי, באה להופיע את התרבות כפי שהיא אמורה להיות, להחזיר את הכלי העצום הזה אל המקום המיועד לו.
לימוד ארוך צריך לקדום לכל העיסוק. כל עוד שהעולם הפנימי לא יהיה ברור, כל עוד האדם לא יחוש את נשמתו, ולא יברר לעצמו באופן חי את עולם הרוח, לא יוכל לרתום את הנפש לגלות את העולם הפנימי.
התמסרות גדולה נדרשת להיות קודמת למפעל היצירה, ולאחר מכן או במקביל, פיתוח של הדמיון והמעשיות.
במבט ראשון נראה שבפועל, עד שיגיע האדם אל השלב הראוי, כבר יהיה מאוחר מדי, אולי זקן יהיה, אולי כבר לא יוכל להגיע אל הבניין השלם, אך שתי תשובות יש בדבר. האחת, ככל דבר גדול, כאשר מתחילים להתמסר, לא ברור שיוכלו להגיע אל היעד, וככל משבר, הספקנות עלולה להפיל את הכול. כאן באה הדרכת חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור..." ולאחר שנפנים בנו את הדבר, ונתמסר באמת ובתמים, זכה נזכה להגיע אל היעד הגדול. ותשובה שנייה, בכל דבר גדול נדרשים אנו לפנות אל היתרונות, האחדות תהווה בסיס לכל. יש מי שהעולם הפנימי שלו בנוי לתלפיות, אך כוח הדמיון שלו לא פותח דיו, ויש שכוח דמיונו מפותח אך החוש המעשי שלו לוקה בחסר. השיתוף של שלושת הגורמים מתוך הבנה אמיתית שרק יחד אפשר יהיה ליצור את היעד המבוקש, יוביל להגיע אל המטרה הנכספת.
נדרשים אנו לחשוב בגדלות, לא להסתפק בציטוט דברי רבותינו ובהסברת דבריהם אלא לנסות ללכת עוד צעד קדימה, לאחד את הכוחות, לאחד את הרצונות הגדולים וללכת יחד אל היעדים הגדולים הנדרשים מאתנו.
האם נהיה צריכים להשקיע את אותם משאבים על-מנת להחליף את התרבות הקיימת? ודאי שלא.
עולם השקר בנוי על ניצוץ של אמת המחיה אותו, שכן לשקר אין רגליים, אין לו קיום, וכל בסיסו הוא הניצוץ של הקודש, הניצוץ המתחבר אל פנימיות האדם ומחיה אותה. אלא שבמעבה הקליפות, בסיבוך החטאים והתאוות, הנקודה הקדושה והטובה סופחת עמה המון רפש, שלא אותו האדם מבקש. האדם המבקש את התאווה, מבקש הוא את התענוג הגדול שיש בה, והתענוג מקורו בקודש, אלא שכל עוד לא יידע האדם לברר את התענוג באופן הנכון, ימשיך לקחתו מהטומאה ומהקלקול. יהיה צריך הוא לקחת המון, אך ורק שבתוך ההמון של התרבות אנשים חטאים, יהיה גם ניצוץ אחד ודל שיחיה אותו. ומה משפיע עליו כל השאר? קשות ורעות. צער, ייאוש, כאב, קנאה ועוד תחלואי נפש גדולים ורבים.
כאשר יחוש צרכן התרבות, שהנה מופיעות לו נקודות הקדושה, הנקודות שעד עתה סבל כל כך רבות על-מנת להגיע אליהן, והנה ניצבות הן לפניו בטהרתן, בשלמותן, והוא אך יכול להושיט את ידו וליטול מלא חופניים של עונג עליון, חיש יעוט אל מבוקשו, שמחה יתמלא וכולו יתמלא אושר.
בטוחים אנו ש"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". בטוחים אנו שבכוחנו להניס את כל עולם החושך, כפי שהחשמונאים נלחמו מול אימפריית הענק בתרבותה האדירה ויכלו לה. יודעים אנו שמתוך המאבק הזה, הכואב כל כך והקשה כל כך, נפתח בנו אוצרות גדולים, נפתח בנו עולם מופלא שיוביל את כל המציאות אל התיקון השלם.
אכן, קל יותר לנסות למצוא ולייצר תרבות חול נקייה, אך לא בה יתרחש המהפך, לא בקטנות נוביל אלא בגדלות שתחליף כל נטייה חיצונית בעולם מופלא ומבוקש כל כך.
עולם השקר הנראה יציב כל כך, חלול הוא, אין בו כל חיות, וממילא לא יעמוד מול ניצוץ של אמת, מול הופעה זכה וטהורה, אין לכל העולם העכשווי כל אפשרות להתמודד, והכל יחרב, ואם יואיל לפתוח את עצמו, יזכה לקיום על-ידי גיוסו אל הקודש, בכליו שיטוהרו. דרך ארוכה לפנינו, אך יכול נוכל לה, ובעזרת ה' נעשה ונצליח.
_____________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
