ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אחרי מות
אחרי שניסיון ההקרב ה וההתקרב ות באמצעות הקטורת נכשל ביום השמיני, פרשתנו מסבירה איך כן מתקרב ים. התשובה המופיעה היא סדר העבודה ביום הכיפורים, היום בו מתקרב עם ישראל אל הקב"ה, וגם הכהן הגדול מגיע לנקודה הקרובה ביותר בעבודתו, בכניסתו לקודש הקדשים עם הקטורת, תוך הקפדה על הכללים.
עם זאת, חכמים מלמדים אותנו שקִרְבָה זו מוגבלת, ואיננה מכפרת על חטאים שבין אדם לחברו.
קולמוסים רבים נשתברו בניסיונות להסביר מדוע התקרבותם של נדב ואביהו גרמה למידת הדין לפעול כנגדם ולהרחיקם, אף על פי שמטרתם הייתה כמפורש וכמודגש ל התקרב. לכל השיטות הטענה "רצינו להיות קרובים" לא מספיקה.
החברה בישראל וגם העם בתפוצות, עוסקים לאחרונה רבות במשבר אי ההתגייסות של הציבור החרדי לצה"ל, והחובה לצאת למלחמת מצווה בעת שנדרשת עזרת ישראל מיד צר. ננסה להבין את שורש המחלוקת ולהסיק מסקנות הלכה למעשה.
יהודים שרצו להתקרב אל הקב"ה, בכל הדורות, ידעו והבינו כי המקום האידאלי להשגת מטרה זו הוא ארץ ישראל. דא עקא, קרוב לאלפיים שנה היה זה כמעט בלתי אפשרי. רק יחידי סגולה זכו להגיע לארץ הקודש. לפני כמאתיים וחמישים שנים רבי אליהו הגאון מוילנא הודיע לתלמידיו כי הגיע הזמן, דחף אותם לעלות ארצה ולבנות את ארץ ישראל, בכל ההיבטים התורניים והמעשיים. הוא גם רמז כי בשנת ה' ת"ר יפתח חלון הזדמנויות שייסגר בחודש אלול ה' תרצ"ט (9.1939). לשמחתנו מאות הקשיבו לקריאתו, ובראשם תלמידו המובהק רבי מנחם מנדל משקלוב ורבי ישראל משקלוב (ועוד קבוצות חסידים פעלו בכיוון זה). מאידך, לצערנו, רוב עם ישראל לא התעורר ורוב גדולי התורה לא הצטרפו לקריאתו.
לפני כמאה וחמישים שנים פרסם בנימין זאב הרצל את חזונו בדבר ייסוד ישות מדינית עצמאית לעם ישראל בארץ ישראל. מעטים הקשיבו לקריאתו המעשית בקונגרס הציוני הראשון בבאזל - שוויץ, בשנת תרנ"ז. רוב רובו של העם ומנהיגיו ראו בו הוזה, שרעיונותיו מסכנים את עתיד עם ישראל, ולא חוזה. לעומתם גאון התורה והחזון הראי"ה קוק זצ"ל, האיש נגד הזרם תמך במפעלו, ובמבט לאחור אין כל ספק שהוא צדק. אל הראי"ה, שהיה משכמו ומעלה גבוה מכל העם (גם לדעת מתנגדיו), הצטרפו תלמידיו כמו מרן הגר"ש שישראלי זצ"ל.
המתנגדים טענו כמה טענות: א. הרצל מייצג את ה"סיטרא אחרא", מעשיו ופעולותיו הם מעשה שטן. ב. יש איסור הלכתי ל"עלות בחומה" (כתובות קיא ע"א) והיא תגיע בנס מן השמים. ג. השותפות עם ה"חילונים" מסוכנת מבחינה רוחנית ועלולה למנוע את ההתקרב ות אל הקב"ה, ולכן יש להימנע משיתוף פעולה עמם. את שני הנימוקים הראשונים אימצו בעיקר חסידיו של הרב יואל טייטלבוים-האדמו"ר מסאטמר. המציאות סתרה חד משמעית את הטענה בדבר "הסיטרא אחרא". הצלחתה של מדינת ישראל, מכל כך הרבה בחינות רוחניות וגשמיות (גם הוא אישית ניצל משואת אירופה בעזרת התנועה הציונית) היא בוודאי בבחינת "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ד' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (תהלים קיח, כד), והדרך של גאולה בהתערותא דלתתא גאולה - בידי אדם היא הבסיס להצלחה. את טענותיו ההלכתיות דחו רבים. נצטט בקצרה את דברי הגר"ש זוין זצ"ל: "אותן השבועות הידועות שלא לעלות בחומה ושלא למרוד באומות, פקע כחן ובטל תקפן מיד עם הסתלקות השלטון הזר, המנדטי, מן הארץ, וחזרה מצות ירושה וישיבה למקומה" (לאור ההלכה המלחמה א פרק ז - המלחמה בזמן הזה). אומנם בטענה השלישית תמכו ה"חפץ חיים" – ה"משנה ברורה", רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל וה"חזון אי"ש" הרב אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל (שלמרות המחלוקת העריץ את הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל). רוב הציבור החרדי צעד בעקבותיהם במשך שנים רבות. בהדרכתו של ה"חזון אי"ש" ציבור זה התרכז בהקמת "עולם התורה" בארץ ישראל, ונמנע לקחת חלק רשמי ופעיל בבניין מדינת ישראל ובשותפות בשירות בצה"ל. מהפך אדיר חל גם בנושא השותפות בבניין המדינה וההצטרפות לממשלת ישראל. בעשרות השנים האחרונות כמעט שלא הייתה ממשלה שלא היו בה שותפים מהציבור החרדי. לעומת זאת, בנושא הנשיאה בעול הביטחוני הריחוק נשמר. הטענה העיקרית הייתה: צה"ל לא מאפשר לחייל חרדי לנהל אורח חיים חרדי בזמן שירותו, אנחנו מחויבים לתת לצעירים שלנו את האפשרות להתקרב אל הקב"ה ואסור לסכן זאת.
נענה שלש תשובות. א. בזמן מלחמת מצווה כולם חייבים להתגייס. נצטט שוב את הגר"ש זוין זצ"ל: "הרי מלחמת השחרור ברור שהיו לה כל דיני מלחמת מצוה וחובה. ... "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", הנוהגת בכל זמן. ... וכבר ראינו שלמלחמת מצוה אין צורך בסנהדרין, ומקום המלך ממלא השלטון, שהנהגת העם והמדינה בידו" (שם). ב. חטיבת החשמונאים שהוקמה נותנת מענה מושלם. ניתן לשרת בצה"ל ולהמשיך לבחור באורח חיים חרדי. ג. החובה להשתתף בהגנת מדינת ישראל והעם היהודי היא מצווה בתחום ש"בין אדם למקום" – מלחמת מצווה. אבל היא גם מצווה ש"בין אדם לחברו", הכניסה תחת האלונקה שמוגדרת "לא תעמוד על דם רעך", היא יסוד היסודות של ההתקרב ות הנכונה לקב"ה. קידוש השם של הציבור תורני הדתי לאומי, תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הראי"ה – חוזה האורות, ראוי לכל שבח, ומעשיו ראויים לחיקוי על ידי כל מגזרי החברה בישראל.
דווקא בין יום העצמאות ליום שחרור ירושלים, נחזק את דרכם של תלמידי רבי עקיבא,
שר התורה וגדול מלמדיה שהתגייסו לצבא של בר כוכבא,
והמהווים השראה גם לחיילי צה"ל בימינו.
נזכור גם את הלקח מדיני ספירת העומר,
על הצורך להרבות באהבת חינם ולנהוג כבוד זה בזה.
כולנו נתגייס, נצא לקרב ונתקרב בדרך הנכונה אל אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
