ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- פנחס
מניינם בפרשת במדבר: "לִבְנֵי מְנַשֶּׁה תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא: פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם" (א, לד-לה)
מניינם בפרשת פנחס: "אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת" (כו, לד).
הראשונים על אתר לא הציעו הסבר להבדל העצום, אבל רבנו יעקב בעל הטורים במקום כותב: "מנשה נתרבה בזה המנין עשרים אלף וחמש מאות. וזהו שאמרו בני יוסף ליהושע "לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּ " ה בֵּרְכַנִי ה'" (יהושע יז יד).
נציע מקור, הסבר והרחבה לדברי הפוסק החשוב (פוסק בן פוסק, בנו של הרא"ש). מקור דברי בעל הטורים בדברי רש"י, המבאר פסוק זה בספר יהושע, "עד אשר ראית שנתרבה מניני ממנין ראשון למנין שני עשרים אלף וחמש מאות כמנין כ"ה בגימטריה, במנין ראשון אתה מוצא במנשה בספר במדבר שנים ושלשים אלף ומאתים ובפנחס שנים וחמשים אלף ושבע מאות".
דברי רש"י מבוססים כנראה על דברי המדרש על הפסוק בברכת יוסף: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב) "שיהא שבטו פרה ורבה כמעיין הנובע, שנאמר "וידבר בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתת לי חבל אחד וגורל אחד ואני עם רב עד אשר כה ברכני ה' (שם יז, יד), ויאמר לו יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה, אמר להם החביאו עצמיכם ביערים, כדי שלא ישלוט בכם עין הרע, אמרו לו אין עין הרע שולט בזרעו של יוסף, שנא' 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עין' ".
נתקדם הלאה בעזרת דברי רש"י שם על פסוק א: "וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן" - לפיכך נטל תחלה בימי משה בעבר הירדן ויהי לו הגלעד והבשן".
רש"י בדבריו הקצרים, עונה על שאלה אחרת: מדוע חצי שבט מנשה קיבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי? הרי הם לא ביקשו נחלה שם! ועוד קשה: מדוע לא עשו איתם את התנאי המפורסם שעשו עם בני גד ובני ראובן?
רש"י עונה שכבר מכיר בן מנשה, שהיה איש מלחמה כנכדו של יוסף - המשנה למלך מצרים, כבש חלקים מהגלעד. יתכן מאוד שרש"י צועד כמנהגו הקבוע בעקבות הרמזים של התנא רבי יוסי בן חלפתא, וז"ל: "יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בחיי יעקב אבינו, ומתו לאחר מיתת משה רבינו" (סדר עולם רבה (ליינר) פרק ט).
בכיוון זה פירש גם תלמיד הרס"ג: "ומכיר אבי אמו היה ראש ואב לגלעד ויאיר תפס לגלעד אחריו. לפיכך נקרא על שם אבי אמו ועל שם הנחלה שתפשו בימי שלטונו של יוסף שהיה מלך על הארץ. ... ולכן נתאוו בני מכיר לשבת בארץ הגלעד ובתפושת אביהם נתנה משה להם. שנאמר 'ולמכיר נתתי את הגלעד' (דברים ג, טו) ולבני בניו מה שתפשו עד גבול הגשורי והמעכתי ... וגם יהושע נתנה להם שנאמר ויהי הגורל למטה מנשה... כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן (יהושע יז א). דע לך באר היטב כי אותם הדברים של חומש של מכיר ויאיר ונבח ספורות לשעבר הן".
התשובה של המדרש, רש"י, בעל הטורים ותלמיד הרס"ג , אחרי בקשת המחילה, אינם עונים על תימה נוספת. אם בני מנשה פרו ורבו יותר מהשבטים האחרים בזכות הברכה של יוסף, מדוע לא מתקיימת הברכה גם אצל בני אפרים?
בשבוע הבא, נציע בענווה פתרון לשתי החידות
שוב למדנו את העיקרון שחז"ל קבעו: "ר' נחמיה אומר דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקומות אחרים" (אוצר מדרשים (אייזנשטיין) ל"ב מדות באגדה), וכה"א "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" (משלי לא, יד).
רק עיון בכל המקורות נותן את התמונה השלמה.
נסיים ונציע ללמוד מכאן שגם בחיי היום יום, לא לסמוך על מידע שמגיע ממקור אחד, לא להסתכל על המציאות כבעלת מימד אחד, אלא להשתדל לקבל תמונה כללית, מנקודת מבט רב מימדית, שכנראה תהיה מדויקת יותר וקרובה לאמת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
