ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
אחרי שהגמרא (ברכות דף נט ע"ב) קובעת שמברכים את ברכת 'שהחיינו' על שמחה פרטית ואילו את ברכת 'הטוב והמטיב' על שמחה משותפת, הגמרא מקשה על אמירה זו מברייתא, בה נאמר שאם אומרים לאדם שאשתו ילדה זכר – מברך הטוב והמטיב. הגמרא עונה ומסבירה שגם במקרה זה יש אדם נוסף, אשתו, השמחה עמו, וגם לה נוח בבן.
גמרא זו מפתיעה ממספר בחינות. ראשית, מדוע בכלל עולה השאלה אם אפשר לברך 'הטוב והמטיב' על לידה, האם לא חשבנו על כך שיש לילד הזה גם אמא השמחה בו?
כפי שלמדנו שם, הרשב"א אומר שאין די בעצם השמחה בכדי להצדיק את ברכת 'הטוב והמטיב', אלא יש לזהות 'שמחת הנאה ותועלת'.
בעולמנו ובימנו הרעיון הזה נשמע מעט רחוק. בספר תהלים (קכז ד) נאמר ש"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". אמנם חז"ל דרשו מספר דרשות על הפסוק, אך פשט הפסוק, בהקשר בו הוא נכתב, הוא שהילדים מחזיקים את החווה, את החקלאות, עומדים כמגינים מפני שודדים. אשרי שמילא אשפתו מהם. בעולם ההוא מי שלא היו לו בנים משקו בהחלט היה סובל. מבחינה זו לתוספת בן הייתה משמעות גדולה יותר, ללא ספק.
אם על כך מדובר, ניתן להבין מדוע אדם היה מברך על לידת בן ולא בת, משתי סיבות: ראשית, הנוהג היה שהבנות היו מתחתנות ומצטרפות למשק הבית של בעלה. הנצי"ב מביא מדרש שרואה בכך חסד של ממש: אדם מגדל את הילדה הזאת עד גיל בגרות, משקיע בה, ואז היא נישאת והוא רואה אותה רק בחגים. הנאת תועלת כבר אין לו ממנה. יתרה מכך, גם אם היא נשארת בבית אביה, בדרך כלל היא לא הייתה מתפקדת כחלק מההגנה על החווה והתפעול שלה. אם הרשב"א מתכוון לתועלת שיש לחווה הביתית, בהחלט ניתן לטעון שבנות היו תורמות פחות בתחום המסוים הזה, משתי הסיבות הללו.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
62 - חמדת השבת: ברכת 'שהחיינו' על כלים חדשים
63 - חמדת השבת: ילדים זה ברכה
64 - חמדת השבת: ברכת הלידה – הלכה למעשה
טען עוד
כזכור, בספר חסידים מובאים מעשים על ראשונים שבירכו על לידת ילדים גם ללא הנאת תועלת כלל. לשיטתם תמיד יש לברך "הטוב והמטיב". אם כך, הרי שהברכה היא על עצם השמחה, ולפיכך הברכה תחול על בנים ועל בנות בשווה.
ראוי לציין שהרמב"ם והרי"ף אינם מזכירים את הברכה הזאת.
ערוך השלחן מציע כך: בגמרא כתוב "אמרו לו 'ילדה אשתך זכר'". מה פשר המילים "אמרו לו"? למה לא לכתוב "ילדה אשתו זכר, יברך"? הוא מציע שהברייתא עוסקת באדם שלחוץ דווקא על לידת בן. מבשרים לו שנולד לו בן, ולכן יש כאן שמחה מיוחדת בכך שנולד לו דווקא בן. על פי קריאה זו ניתן לבאר גם מדוע הגמרא 'שכחה' בשלב הראשון שיש אישה השמחה בלידה זו, כמובן האם, מכיוון שהמוקד של הסיפור הוא האב הטרי והלחץ האישי שלו. אך מדובר באירוע חריג, ורק בו מברכים 'הטוב והמטיב'.
לכאורה יש לשאול על דבריו: מדוע לידה אינה מצדיקה ברכת 'שהחיינו'? וכי בלידה יש פחות שמחה מרכישת מוצר חדש?
ניתן לחשוב על מספר תשובות:
א. יש צפי ארוך טווח ללידה. זה לא קורה ברגע. הבשורה על כך שהלידה הייתה תקינה, אך צפויה, אינה מצדיקה ברכה (אלא אם כן האדם אינו יודע מה יוולד, ולחוץ על כך שיזכה דווקא לבן או בת).
על פי תירוץ זה יהיו חומרות גדולות: אדם הקונה בית בתהליך ארוך ומייגע של מו"מ והוצאת משכנתא וכו' לא יברך על רכישת הבית? יתכן שלא, אך זה בהחלט מפתיע.
ב. הלידה עצמה מכאיבה ומורכבת. יתכן וקשה לברך על אירוע עליו נאמר "בעצבון תלדי בנים".
גם על הסבר זה קשה. הרי הגמרא אומרת שאדם שאביו נפטר מברך 'דיין האמת' על הפטירה ו'שהחיינו' על הירושה. יש כאן מוסר קשה: לצד הצער, חייבים לזכור את הברכה שאנחנו מקבלים. דברים מבהילים. אך מה שברור הוא שלגמרא אין בעיה למהול את הצער בשמחה, להניח אותם זה לצד זה, ולברך על שניהם (מיד לאחר אחת הלידות שלנו, אשתי היקרה שרה שכבה ואמרה "ברוך ה' ברוך ה'" שוב ושוב. אמרתי לה: כן, לאיזו בת שלמה ויפה זכינו. אולי נברך עליה ברכה מסודרת יותר מאמירת "ברוך ה'". היא אמרה: תיכף. עכשיו אני מודה לה' שהכאב הזה נגמר. תיכף נעבור לתינוקת).
ג. לצד השמחה שבלידה, הלידה גוררת עבודה רבה, ואיננו יודעים איזה יכשר ואם נצליח בגידול הילדים. יתכן ולכן סוברים הרמב"ם רי"ף וערוך השלחן שניתן לברך בהקשר מסוים בלבד.
הנצי"ב (בפירושו 'מרומי שדה' על הגמרא שם) באמת מציע שזו הסיבה לא לברך על לידת ילדים. אך הציץ אליעזר (חלק יג אות כ) אומר שנימוק זה אינו משכנע: עלינו לברך 'באשר הוא שם'. כך כותב הרמב"ם (הלכות ברכות פרק י הלכה ד): "הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרום לו רעה מברך 'הטוב והמטיב'". כרגע הוא שמח בתינוקת הזאת. כנודע ש'מרבה נכסים מרבה דאגות'. האם נאמר שאדם שזכה לנכסים רבים לא יברך בגלל שהם מרבים את דאגותיו? כך הוא טבע העולם: כל ברכה טומנת בחובה דאגות נוספות. אדרבה: הברכה משמעותית רק בגלל שהיא מטילה אחריות ומשמעות נוספת. זו לא סיבה לא לברך על השפע שהקב"ה מאציל עלינו.
לעניין ההבדל בין בנים לבנות, הציץ אליעזר והדברי יציב אכן אומרים שבעולמנו באמת אין אפשרות להכריע אם יש יותר נחת מהבנים מאשר מהבנות. לכן קשה להצדיק הבדל בברכה על זה או על זה.
בפירושו 'יד פשוטה', הרב נחום אליעזר רבינוביץ מציע הסבר פשוט יותר להשמטת הרמב"ם את הברייתא: הרמב"ם אומר שיש לברך 'הטוב והמטיב' על שמועה טובה. מהי שמועה טובה? אין צורך להגדיר את זה: אדם מבין לבד מהי שמועה טובה. אם לידת הבן היא שמועה טובה – יברך. אם לידת בת היא שמועה טובה – יברך. אם הפצצת הכור באירן היא שמועה טובה – יברך. אי אפשר לפרט את כל השמועות הטובות שבעולם, אדם צריך להבין לבד שמועה טובה מהי, ולברך עליה.
בשבוע הבא נוסיף שיקולים נוספים לברכה על לידת ילדים, נסכם את מערכת השיקולים, ונציע מתווה להכרעה הלכתית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
