ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוחנן מ' ישמח בן משה
לדוגמא: נניח שחמאה נופלת לסיר מרק עוף. המרק חם ואין אפשרות למצוא את החמאה, וממילא אנו מניחים שהחמאה מתערבבת ונותנת את טעמה באוכל שבסיר, וטעם זה כבר לא יסור. אך אם יש פי ששים מרק ביחס לחמאה, נאמר שטעמה בטל במרק.
אך אם נתח בשר נמצא על המנגל, וחמאה נופלת עליו, לכאורה צפוי שהחמאה תישאר ותשפיע על המקום עליו היא נפלה. דבר זה עשוי לגרור קולא וחומרה: מצד אחד, לכאורה החמאה אוסרת באופן מקומי, ויתר החתיכה לא תסייע לבטל את טעמה. בסיר בו האוכל מתבשל כל יתר האוכל בסיר נחלץ לסיוע בביטול החמאה שנפלה. אך בחתיכה אין הצדקה להניח שהאיסור בטל ביתר החתיכה. מנגד, לכאורה כשם שיתר החתיכה אינה משפיעה על החמאה, החמאה גם אינה משפיעה על יתר החתיכה. אם אין פי ששים בתבשיל יחסית לחמאה שנפלה, התבשיל כולו ייאסר. אך לכאורה ביחס לחתיכה צלויה אין סיבה לאסור את שאר החתיכה.
במסכת חולין (דף צו ע"ב) אומר שמואל שירך שנצלתה כמות שהיא, יחד עם גיד הנשה שבה, קולף עד שמגיע לגיד.
מלשון הרמב"ם עולה שכאשר מדובר בצלייה, רק הקליפה (השכבה המינימלית שניתן להסיר אותה כחתיכה אחת) שסביב האיסור תאסר. לכאורה משמע שאם חלב נופל על חתיכה שעל האש, יש לקלף את האזור עליו נפל החלב, ורק הוא ייאסר.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
102 - האם גוש מאכל שומר על חומו
103 - איסור שנגע בצלי
104 - בין צלי ובישול
טען עוד
הרא"ש מציע שמא יש הבדל בין גיד הנשה, שהוא יבש מאוד, ולכן טעמו משפיע החוצה מעט, לעומת נוזלים שמחלחלים מעבר לקליפה. אך נטייתו היא לומר שבגמרא במסכת חולין יש תיאור של קילוף של הבשר, ואין ללמוד מכך על הכמות שנאסרה.
מנגד, הרשב"א מגן על הרמב"ם ואומר שהמקרה של פסח הוא מקרה ייחודי, אבל ככלל יש לאסור קליפה בלבד.
נסכם: שלוש שיטות בראשונים:
א.
הרמב"ם והרשב"א: צלי אוסר כדי קליפה (והמקרה של פסח הוא מקרה ייחודי).
ב. הצעה של הרא"ש: יש להבחין בין גיד יבש, שאוסר קליפה, ונוזל, שאוסר כדי נטילה.
ג. מסקנת הרא"ש: בכל האיסורים יש לאסור כדי נטילה (ואין לדייק מניסוח הגמרא במסכת חולין).
ב. הצעה של הרא"ש: יש להבחין בין גיד יבש, שאוסר קליפה, ונוזל, שאוסר כדי נטילה.
ג. מסקנת הרא"ש: בכל האיסורים יש לאסור כדי נטילה (ואין לדייק מניסוח הגמרא במסכת חולין).
השולחן ערוך (יורה דעה סימן קה סעיף ד) מכריע כשיטת הרא"ש למסקנה.
אך נראה שעדיין התמונה עדיין אינה פשוטה כלל:
בהמשך הסוגיה שם רב הונא אומר שאם בטעות צולים גדי בלי להוציא את החֵלֶב – אסור לאכול אפילו מהאזניים (הרחוקות מהחֵלֶב). מקשים על כך ממעשה ברבי יוחנן בו אכן צלו גדי לפני שהסירו את החֵלֶב ממנו, ורבי יוחנן התיר לקלף את הבשר ולאכול, משמע כפי שאמר שמואל, שיש לאסור קליפה (או נטילה) בלבד! הגמרא מכריעה: עקרונית חֵלֶב מפעפע, אך שם היה מדובר בכחוש1.
ר"ת מבאר שמדובר בגדי כחוש. החֵלֶב של הגדי הכחוש פחות מתפשט (השומן שלו פחות שומני – פחות רווי), ולכן הוא אוסר את סביבתו הקרובה בלבד.
הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה לב) פוסק שאם צלה את הגדי עם החֵלֶב שבו אי לאכול אותו כלל, מכיוון שהחֵלֶב מתפשט ונבלע בכל האיברים. אבל אם מדובר בגדי כחוש, בו יש פי ששים בשר גדי יחסית לחֵלֶב – קולף ואוכל את הבשר.
מדברי הרמב"ם עולה כך: חֵלֶב הוא חומר שומני, שאינו נשאר במקומו, אלא "נמס" ומתפשט, פנימית, בכל הבהמה. המשמעות היא שיש להתייחס לחֵלֶב כמו בישול: כשם שאם נופל חֵלֶב לתבשיל, אסור לאכול את כולו אם אין בו פי ששים, כך אם החֵלֶב נותר בבהמה, אסור לאכול אפילו מראש אזנו. אך ההיפך גם נכון: אם יש פי ששים בתבשיל, כל התבשיל מותר, כך גם אם יש פי ששים בשר גדי יחסית לחֵלֶב, מותר לאכול את כל מה שרחוק כדי קליפה ממנו.
הרשב"א לוקח את דברי הרמב"ם עד הקצה: במידה ויש פי ששים, אין צורך גם לאסור את הקליפה סביב החֵלֶב, מפני שהחֵלֶב כבר התערבב בשאר הבהמה!
אך הרא"ה אומר שיש בעיה בשיטה הזאת: כאשר מדובר בתבשיל, הנוזלים, חוקי הדיפוזיה, מתירים לנו להניח שהחומר שהתערבב משפיע על כל התבשיל בסיר כולו באותה מידה. אך כאשר מדובר בצלייה, מה מכוון את החֵלֶב להיכן להתפשט? במה יוודע שהחֵלֶב לא זלג לכתף של הגדי ונשאר שם? ממילא אם מדובר בחֵלֶב המפעפע בחתיכה, לעולם נאסור את כולה, וביטול בששים לא יועיל!
השולחן ערוך (סימן קה סעיף ה) פוסק את דברי ר"ת, לפיהם לבהמה כחושה מאוד אין חֵלֶב שמתפשט בשאר הבהמה. לאחר מכן הוא פוסק את דברי הרמב"ם – שאם יש פי ששים, האזור סביב החֵלֶב נאסר. אך כאמור, הוא פוסק כדברי הרא"ש, ולכן אוסר כדי נטילה סביב מקום החתיכה.
הרמ"א (שם) מסיים ואומר שבפועל יש לנו בעיה: איננו בקיאים לדעת מה שמן ומה כחוש. ולכן עקרונית יש להחמיר לשני הכיוונים: לוודא שיש ביטול בששים. אם אין ביטול בששים, הבשר כולו ייאסר. וגם אם יש ביטול, לאסור כדי נטילה סביב החֵלֶב.
הפרי מגדים (שם ס"ק יא) מביא בשם ספר מנחת כהן שיש לקחת בחשבון שדברי הרמ"א הם חומרה. כלומר: אם ברור לנו שמדובר בחֵלֶב שמן, מדינא יש ביטול בששים, ואיסור כדי נטילה זו חומרה. נפקא מינה אם איננו יודעים היכן האיסור: אין
צריכים לחשוש שמא הוא בכל מקום בבשר, מפני שהוא כבר התפזר בכולו ובטל. במקרה מקביל בו ברור לנו שמדובר באיסור
כחוש, עלינו לאסור את כל כדי הנטילה שיתכן שהאיסור הגיע אליו. בדומה לכך הפתחי תשובה מביא בשם שו"ת שמן רוקח את השאלה הבאה: מה קורה אם אחרי שצלו, והיה פי ששים בחתיכה יחסית לאיסור, בשלו את החתיכה בתבשיל בלי לקלף? אם להערכתנו מדובר בדבר שמן, הרי שהוא בטל בששים. אך אם להערכתנו מדובר באיסור כחוש, יש לשער אם יש פי ששים מאותו כדי נטילה שנאסר.
בפעם הבאה נבחן מה הדין אם האיסור אינו שמן, אך ההיתר שמן, ונתחיל לברר מה הדין אם החתיכה נוגעת במאכל המתבשל.
_________________________________________________________
הגמרא מציעה תירוץ נוסף שלא נעסוק בו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
