ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוחנן מ' ישמח בן משה
לדוגמא: נניח שחמאה נופלת לסיר מרק עוף. המרק חם ואין אפשרות למצוא את החמאה, וממילא אנו מניחים שהחמאה מתערבבת ונותנת את טעמה באוכל שבסיר, וטעם זה כבר לא יסור. אך אם יש פי ששים מרק ביחס לחמאה, נאמר שטעמה בטל במרק.
אך אם נתח בשר נמצא על המנגל, וחמאה נופלת עליו, לכאורה צפוי שהחמאה תישאר ותשפיע על המקום עליו היא נפלה. דבר זה עשוי לגרור קולא וחומרה: מצד אחד, לכאורה החמאה אוסרת באופן מקומי, ויתר החתיכה לא תסייע לבטל את טעמה. בסיר בו האוכל מתבשל כל יתר האוכל בסיר נחלץ לסיוע בביטול החמאה שנפלה. אך בחתיכה אין הצדקה להניח שהאיסור בטל ביתר החתיכה. מנגד, לכאורה כשם שיתר החתיכה אינה משפיעה על החמאה, החמאה גם אינה משפיעה על יתר החתיכה. אם אין פי ששים בתבשיל יחסית לחמאה שנפלה, התבשיל כולו ייאסר. אך לכאורה ביחס לחתיכה צלויה אין סיבה לאסור את שאר החתיכה.
במסכת חולין (דף צו ע"ב) אומר שמואל שירך שנצלתה כמות שהיא, יחד עם גיד הנשה שבה, קולף עד שמגיע לגיד.
מלשון הרמב"ם עולה שכאשר מדובר בצלייה, רק הקליפה (השכבה המינימלית שניתן להסיר אותה כחתיכה אחת) שסביב האיסור תאסר. לכאורה משמע שאם חלב נופל על חתיכה שעל האש, יש לקלף את האזור עליו נפל החלב, ורק הוא ייאסר.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
102 - האם גוש מאכל שומר על חומו
103 - איסור שנגע בצלי
104 - בין צלי ובישול
טען עוד
הרא"ש מציע שמא יש הבדל בין גיד הנשה, שהוא יבש מאוד, ולכן טעמו משפיע החוצה מעט, לעומת נוזלים שמחלחלים מעבר לקליפה. אך נטייתו היא לומר שבגמרא במסכת חולין יש תיאור של קילוף של הבשר, ואין ללמוד מכך על הכמות שנאסרה.
מנגד, הרשב"א מגן על הרמב"ם ואומר שהמקרה של פסח הוא מקרה ייחודי, אבל ככלל יש לאסור קליפה בלבד.
נסכם: שלוש שיטות בראשונים:
א.
הרמב"ם והרשב"א: צלי אוסר כדי קליפה (והמקרה של פסח הוא מקרה ייחודי).
ב. הצעה של הרא"ש: יש להבחין בין גיד יבש, שאוסר קליפה, ונוזל, שאוסר כדי נטילה.
ג. מסקנת הרא"ש: בכל האיסורים יש לאסור כדי נטילה (ואין לדייק מניסוח הגמרא במסכת חולין).
ב. הצעה של הרא"ש: יש להבחין בין גיד יבש, שאוסר קליפה, ונוזל, שאוסר כדי נטילה.
ג. מסקנת הרא"ש: בכל האיסורים יש לאסור כדי נטילה (ואין לדייק מניסוח הגמרא במסכת חולין).
השולחן ערוך (יורה דעה סימן קה סעיף ד) מכריע כשיטת הרא"ש למסקנה.
אך נראה שעדיין התמונה עדיין אינה פשוטה כלל:
בהמשך הסוגיה שם רב הונא אומר שאם בטעות צולים גדי בלי להוציא את החֵלֶב – אסור לאכול אפילו מהאזניים (הרחוקות מהחֵלֶב). מקשים על כך ממעשה ברבי יוחנן בו אכן צלו גדי לפני שהסירו את החֵלֶב ממנו, ורבי יוחנן התיר לקלף את הבשר ולאכול, משמע כפי שאמר שמואל, שיש לאסור קליפה (או נטילה) בלבד! הגמרא מכריעה: עקרונית חֵלֶב מפעפע, אך שם היה מדובר בכחוש1.
ר"ת מבאר שמדובר בגדי כחוש. החֵלֶב של הגדי הכחוש פחות מתפשט (השומן שלו פחות שומני – פחות רווי), ולכן הוא אוסר את סביבתו הקרובה בלבד.
הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה לב) פוסק שאם צלה את הגדי עם החֵלֶב שבו אי לאכול אותו כלל, מכיוון שהחֵלֶב מתפשט ונבלע בכל האיברים. אבל אם מדובר בגדי כחוש, בו יש פי ששים בשר גדי יחסית לחֵלֶב – קולף ואוכל את הבשר.
מדברי הרמב"ם עולה כך: חֵלֶב הוא חומר שומני, שאינו נשאר במקומו, אלא "נמס" ומתפשט, פנימית, בכל הבהמה. המשמעות היא שיש להתייחס לחֵלֶב כמו בישול: כשם שאם נופל חֵלֶב לתבשיל, אסור לאכול את כולו אם אין בו פי ששים, כך אם החֵלֶב נותר בבהמה, אסור לאכול אפילו מראש אזנו. אך ההיפך גם נכון: אם יש פי ששים בתבשיל, כל התבשיל מותר, כך גם אם יש פי ששים בשר גדי יחסית לחֵלֶב, מותר לאכול את כל מה שרחוק כדי קליפה ממנו.
הרשב"א לוקח את דברי הרמב"ם עד הקצה: במידה ויש פי ששים, אין צורך גם לאסור את הקליפה סביב החֵלֶב, מפני שהחֵלֶב כבר התערבב בשאר הבהמה!
אך הרא"ה אומר שיש בעיה בשיטה הזאת: כאשר מדובר בתבשיל, הנוזלים, חוקי הדיפוזיה, מתירים לנו להניח שהחומר שהתערבב משפיע על כל התבשיל בסיר כולו באותה מידה. אך כאשר מדובר בצלייה, מה מכוון את החֵלֶב להיכן להתפשט? במה יוודע שהחֵלֶב לא זלג לכתף של הגדי ונשאר שם? ממילא אם מדובר בחֵלֶב המפעפע בחתיכה, לעולם נאסור את כולה, וביטול בששים לא יועיל!
השולחן ערוך (סימן קה סעיף ה) פוסק את דברי ר"ת, לפיהם לבהמה כחושה מאוד אין חֵלֶב שמתפשט בשאר הבהמה. לאחר מכן הוא פוסק את דברי הרמב"ם – שאם יש פי ששים, האזור סביב החֵלֶב נאסר. אך כאמור, הוא פוסק כדברי הרא"ש, ולכן אוסר כדי נטילה סביב מקום החתיכה.
הרמ"א (שם) מסיים ואומר שבפועל יש לנו בעיה: איננו בקיאים לדעת מה שמן ומה כחוש. ולכן עקרונית יש להחמיר לשני הכיוונים: לוודא שיש ביטול בששים. אם אין ביטול בששים, הבשר כולו ייאסר. וגם אם יש ביטול, לאסור כדי נטילה סביב החֵלֶב.
הפרי מגדים (שם ס"ק יא) מביא בשם ספר מנחת כהן שיש לקחת בחשבון שדברי הרמ"א הם חומרה. כלומר: אם ברור לנו שמדובר בחֵלֶב שמן, מדינא יש ביטול בששים, ואיסור כדי נטילה זו חומרה. נפקא מינה אם איננו יודעים היכן האיסור: אין
צריכים לחשוש שמא הוא בכל מקום בבשר, מפני שהוא כבר התפזר בכולו ובטל. במקרה מקביל בו ברור לנו שמדובר באיסור
כחוש, עלינו לאסור את כל כדי הנטילה שיתכן שהאיסור הגיע אליו. בדומה לכך הפתחי תשובה מביא בשם שו"ת שמן רוקח את השאלה הבאה: מה קורה אם אחרי שצלו, והיה פי ששים בחתיכה יחסית לאיסור, בשלו את החתיכה בתבשיל בלי לקלף? אם להערכתנו מדובר בדבר שמן, הרי שהוא בטל בששים. אך אם להערכתנו מדובר באיסור כחוש, יש לשער אם יש פי ששים מאותו כדי נטילה שנאסר.
בפעם הבאה נבחן מה הדין אם האיסור אינו שמן, אך ההיתר שמן, ונתחיל לברר מה הדין אם החתיכה נוגעת במאכל המתבשל.
_________________________________________________________
הגמרא מציעה תירוץ נוסף שלא נעסוק בו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
