ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
במסכת ברכות (דף נט ע"ב) נאמר שמברכים את ברכת 'שהחיינו' על שמועה טובה 'שלו', ו'הטוב והמטיב' על שמועה טובה 'שלו ושל חברו'.
הגמרא מביאה ברייתא בה נאמר שאם בשרו לאדם שנולד לו בן – מברך 'הטוב והמטיב', מכיוון שגם האמא שמחה בזה.
הצגנו בטורים האחרונים מספר תובנות ומסקנות שעלו מתוך עיון בגמרא:
א. מחלוקת הרשב"א וספר חסידים – הרשב"א אומר שמברכים הטוב והמטיב על הטבה מוחשית בלבד. לכן, לדוגמא, ההורים מברכים על לידת ילד, ולא אנשים אחרים. לעומתו בספר חסידים מסופר שכל מי ששמח מאוד מלידת הילד בירך.
ב. הרי"ף והרמב"ם אינם פוסקים את דברי הגמרא הזאת. ערוך השולחן מבין מכך שכוונת הגמרא לא הייתה שנכון לברך על כל לידה, אלא על מצבים מסוימים בלבד (האחרונים הציעו מספר סיבות לכך: יש ללידה הכנה ארוכה; מפני הסכנה והכאב שבלידה; מצד 'צער גידול בנים'). הציץ אליעזר דוחה את התפיסה הזאת, ואומר שכמובן שהלידה, ברגע הלידה, היא בשורה טובה, גם אם היא לוותה בכאב וגם אם צפויה עבודה רבה בהמשך.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
63 - חמדת השבת: ילדים זה ברכה
64 - חמדת השבת: ברכת הלידה – הלכה למעשה
65 - חמדת השבת: שיטות הראשונים בברכת 'שהחיינו' על קיום מצוות
טען עוד
אם נתחיל לברר את המשמעות המעשית העולה מהשיקולים הללו:
לשיטת הרשב"א מובן יותר מדוע הגמרא מניחה שיש לברך על בנים בלבד. אך אם נקבל את דבריו, בימינו אין מקום להבחין בין בנים ובנות. בפשטות נכון יותר לומר שלשיטתו אין מקום לברכת 'הטוב והמטיב' על לידה, שהרי איננו מקבלים את אותה התועלת המעשית מהילדים עליה הרשב"א מדבר. אם נצרף את דבריו לדברי ערוך השלחן, אין לברך על הלידה, כלל.
יתכן וכוונתו היא רק שהחידוש הוא בכך שמברכים 'הטוב והמטיב', מפני שאין הנאת תועלת משותפת. אם נכוחים הדברים, כאשר אין הנאת תועלת משותפת, גם הוא מודה שיש לברך 'שהחיינו'. לפי כיוון זה יש לברך 'שהחיינו' על לידת בת או בן.
לפי ספר חסידים, וכן על פי הרב רבינוביץ, לכאורה יש לברך 'הטוב והמטיב' על לידה, מפני שזו בשורה טובה, גם ללא הנאת תועלת.
לפני מספר שבועות עסקנו בדברי רבי יהושע בן לוי (מסכת ברכות דף נח ע"ב) האומר שהרואה את חבירו לאחר שלושים יום בהם הם לא התראו מברך 'שהחיינו'. הראשונים אומרים שהכוונה היא לחבר החביב עליו ביותר, וכך פוסק השו"ע (אורח חיים סימן רכה סעיף א).
עולה השאלה אם ניתן לברך 'שהחיינו' על המפגש הראשון של אדם עם הילד שלו.
כזכור, הרשב"א פוסק שאין לברך 'שהחיינו' על ראיית חבר שהתחבר אליו דרך התכתבויות, מפני שהקשר שנוצר על ידי התכתבות קטן מהקשר שנוצר מהיכרות פנים אל פנים.
ברם הפרי מגדים (אשל אברהם סימן רכה ס"ק ג) אומר שאין להשוות בין הדברים: הלוא הטעם שהרשב"א פוסק לא לברך 'שהחיינו' כאשר פוגש חבר איתו התכתב הוא מפני שרמת ההתקשרות ביניהם נמוכה. אך אין ספק שאדם חש אהבה עזה לתינוק שלו, גם אם פוגש אותו פנים אל פנים לראשונה! כך פוסקים הגר"ז מלאדי והמשנה ברורה (סימן רכג ס"ק ב).
הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה תניינא סימן ס אות ט) מפקפק בזה: ראשית, לכאורה על פי תשובת הרשב"א בעייתי לברך 'שהחיינו' על מי שעדיין אינו מכיר.
כזכור, שאלה זו עלתה ביחס לפגישת המהרש"א אלפנדרי עם המנחת אלעזר. ושם נפסק שמכיוון שהשמחה היא חד-משמעית, יש לברך. אם כך, לפחות כל גדולי ישראל שהיו שותפים באותו האירוע חולקים על הגרש"ז.
הגרש"ז ממשיך ומעלה בעיה חמורה יותר: האדם כלל אינו מזהה את הילד! בדרך כלל הורים זקוקים להכוונה של הצוות בכדי לוודא שהם לוקחים את הילד שלהם ולא ילד אחר. כיצד אפשר לברך על ראיית מי שאינו מזהה כלל?
עפר אני לרגליו, אך לא זכיתי להבין את הקושיה. נשוב ונבחן את ברכת הראייה שבראיית חברו: האם אדם מברך על תווי הפנים של החבר? האם על יפי העיניים ודמות תארו? האם אדם אוהב את חברו בגלל יופיו החיצוני? וודאי שלא. נניח שחברים טובים שבטובים נפרדים ואינם נפגשים במשך עשרים שנה. כאשר הם נפגשים שנית, שניהם כבר הזדקנו ונראים לגמרי אחרת. האם גם במקרה זה הגרש"ז אומר שאין לברך?
ברור שהברכה על השמחה בפגישת חברו היא מפני האדם שהוא, ולא דמות תארו. אם כך, האדם מברך על ההתרגשות בפגישת התינוק שהוא התינוק שלו, ולא מפני שהוא מרוצה מדמות תארו. העובדה שהוא אינו מסוגל לזהות את התינוק בכוחות עצמו אינה רלוונטית.
לסיכום הדברים:
יש מקום לטענה שאין לברך על הלידה אף ברכה. מפני שאין לאדם היכרות עם הילד שזה עתה נולד, ומפני הסיבות שמנה ערוך השלחן.
יש מקום לברך על הלידה 'שהחיינו', הן מצד פגישת חברו שאוהב מאוד, והן מצד שעצם הלידה היא שמועה טובה שאין בה הנאה גשמית משותפת.
יש מקום לברך על הלידה 'הטוב והמטיב', הן אם נאמר ששמועה הטובה למספר אנשים יחד (לכל הפחות – הוריו, במקרה זה) מצדיקה את ברכת 'הטוב והמטיב' (כפי שעולה מדברי ספר חסידים), והן אם נאמר שהילדים שלנו דואגים לנו לעת זקנה ובשלבים שונים בחיים, ודי בכך להשלים את התנאי שהתנה הרשב"א, שיש צורך בהנאה גשמית מהשמועה.
מה שלא זכיתי למצוא זו סברא המסבירה מדוע, במציאות החיים שלנו, יש לברך על בנים ולא על בנות, או לברך ברכה אחת על לידת בת וברכה אחרת על לידת בן. קצת קשה להכריע בין כל גדולי העולם שהזכרנו. ונראה שכל זוג יכולים להתרשם מהסברות ויש להם על מה שיסמוכו. אך דבר אחד נראה ברור: אם הם מחליטים שאין לברך, אין לברך על אף לידה; אם יחליטו לברך 'הטוב והמטיב', יברכו על לידת בת ובן בשווה; ואם מחליטים לברך 'שהחיינו', יברכו זאת על בת ובן בשווה.
בין אם מחליטים כך, כך או כך, על פי השיקולים הנ"ל, בכל מקרה הדבר החשוב ביותר הוא לא לשכוח להודות לקב"ה על החסד הגדול שגמלם, ולהעלות ולרומם את שם ה' על ראש שמחתם (גם אם משיקולי הלכה יבשים בוחרים שלא לברך על הלידה).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
