ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- צבא ומלחמה
בעוד רבות מהביקורות שהופנו כלפי הקוד ומחבריו התמקדו בניתוח של מגרעותיו, כמו החלפת ערכי ניצחון ומלחמה בערכים אוניברסליים וחדשניים, או בהשלכות על חיי חיילינו ושלומם, ברצוני דווקא להתמקד בזווית היפה והמוצלחת של הקוד, או ליתר דיוק במסמך שעדכן את הקוד והפך אותו ל'רוח צה"ל'. כידוע, הקוד האתי שחובר על ידי כשר שודרג כעבור כמה שנים למסמך הקרוי 'רוח צה"ל'. כשר עצמו התנגד לשינוי. חסרונות רבים שהיו אצל כשר נשארו גם בחלופה, אולם נקודה אחת השתנתה לטובה: שינוי השם ביטא את ההבנה בצורך החיוני בהפחת רוח בלוחמים.
הפחת רוח מלחמה בלוחמים היא ערך אנושי, צורך אוניברסלי, אולם לפני הכול היא משימה יהודית. כהן משוח מלחמה הוא מינוי ייחודי. ציווי התורה הוא לצייד כל מחנה צבא בכהן מלווה אשר תפקידו להפיח רוח בלוחמים, לעודד אותם, לחזק להמריץ, ולדחוף אותם עד הניצחון. כעת נותר לנו לבחון האם אכן מסמך הקוד האתי הגשים את ייעודו להיות 'רוח צה"ל', האם תכניו מפיחים רוח בלוחמים, האם סעיפיו מעודדים אותם, והאם רוחו של הקוד מהווה קטליזטור להמרצה ודחיפה עד הניצחון.
מסמך מצנן מוטיבציה
מעבר לפרטים הקיימים בקוד או חסרים ממנו, כאלו המעודדים לחימה או מנגד יוצרים תחושת רתיעה, יש לקוד רעיון מסדר. מכלול הפרטים והאמירות מכוון את החייל להבנה ובעקבותיה לתחושה כי מלחמה מעצם מהותה היא מעשה בלתי מוסרי. המוסר לכאורה מושהה לרגע ומוחלף בהרג וסבל, ובגזירת גורל נפל דווקא בחלקו של החייל באונס ובחוסר רצון לבצע את המשימה הקשה, המורכבת והלא נעימה. מחשבה זו אף אילו הייתה נכונה, בוודאי שלא תוביל את החייל להתלהבות הנצרכת ולרוח המלחמה. זו הסיבה שאף מי שמסכים עם מגבלות הערכים שמטיל הקוד האתי של צה"ל, אינו מתמלא במוטיבציה בעקבות קריאתו. אדרבה, הוא משמש כמסמך מצנן ומגביל, המונע מהלוחמים את ההתלהבות הנצרכת לרוח מלחמה.
זו כבר סיבה ראויה לכשעצמה להציע קוד חלופי, אשר פרט לכך שיביא את עמדת מוסר התורה בנוגע לעצם המלחמה, ימלא את הלוחם ברוח מוטיבציה וגבורה, רוח צה"ל היוצאת מפי כהן בגבורה בטרם קרב, והלוחמים והעם השומעים יהיו מסתערים ומנצחים. השימוש בהנגדה בין נאום הכהן לדבריו של כשר נותן פרספקטיבה מרתקת בין תפיסת מלחמה מתוך רצון שמביאה ניצחון, ובין תפיסת מלחמה מתוך אונס שגוררת כישלון.
בעוד הכהן מבליט את הלכתחילה, הקוד מדגיש את הבדיעבד. הכהן מדבר על אויבים, על חיזוקים, על ישועה ועל מטרה, ולעומתו הקוד דוחף לזהירות, הגבלות ושמירה על כבוד האויב ללא מטרה ממוקדת. התוצאה? מלחמה שבאה מתוך רגש חיובי, מהזכות להיות שליח העם ואלוקיו, שווה ניצחון, שווה מצב רוח מתאים למלחמה. אך תמרון שבא מתוך רגשות חוסר ברירה, ותחושת ביאוס מדוע זה נפל דווקא במשמרת שלי, שווה בלבול, שווה דיכאון.
נמחיש זאת מתחום אחר: אם ברצונך לתאר ליהודי שקשה לו את טעמה של השבת, איך תעשה זאת? האם תציג בפניו את מצוות "זכור את יום השבת לקדשו", הסעודות המשפחתיות, התפילות היפות, הנרות והקידוש, או תתחיל דווקא ב"שמור"? אסור, תיזהר, מוקצה! גם להילחם זה קשה, לפחות כמו שמירת שבת. אז איזה קוד תיתן לחייל? את ה"זכור" של הכהן או את ה"שמור" של כשר?
אם כן, מה נעשה עם לוחמים שכן עלולים לחוש קושי מוסרי בהפעלת כוח? מה נאמר לחייל שיחשוש כי ייגרם לו פגם בעדינות? האם לאלו לכל הפחות מסייע כשר בקודו? כדי להבין מדוע אפילו מטרה צנועה זו אינה מקבלת מענה מהקוד ההוא, עלינו להבין את הרגשות שמאחורי המעשים. דווקא אדם שסבור שמעשהו בעצם רע הוא, אלא ש"אין ברירה", הוא אשר עלול להיפגם בעדינותו, כי עכשיו הוא סוף כל סוף לא מוסרי. אך כאשר יש הבנה חיובית של מטרות המלחמה, כאשר המלחמה היא מוצדקת, הדבר מהווה ממילא פתרון לחיבוטים המוסריים, וגם החשש מהשחתה נעלם, כי החייל מצוי בתודעה שהוא עושה דבר קדוש וטוב בעצם, ומדוע יחשוב שזהו חוסר מוסר?
דוגמה לדבר היא מוהל או שוחט ואפילו רופא מנתח, שלעיתים חותכים לאנשים איברים מהגוף, שעיסוקם בתחום זה אינו משחית, ואין שום חשש שיגס ליבם להתחיל לכרות לאנשים איברים חינם, למרות עיסוקם בשפך דם. בשונה מהקוד האתי, הגורס כי מלחמה היא אירוע פגום אשר גורם למי שנאלץ לבצע אותו השחתה, הכהן דווקא מציע מתווה של מלחמה מתוך חרדת קודש ומצווה מרוממת. הוא מנכיח תפיסה שבין הפעלת כוח זו ובין אלימות אין ולא כלום.
מלחמה על החיים
שאלות המוסר עצמן אינן עומדות בחלל ריק, אלא צומחות על מצע תרבותי מסוים. במצע היהודי הדבר החשוב ביותר הוא חייו של היהודי, "וחי בהם" ולא שימות בהם, אם כן היות שמלחמה כוללת את ההוראה לסכן את החיים, זו הנקודה העיקרית המחייבת הצדקה. התשובה לשאלה מה קרה כאן שפתאום דוחה פיקוח נפש, חייבת לכלול הבנה שמטרות המלחמה חשובות כל כך, עד שהן עומדות מעל לערך החיים הפרטיים עצמם. כל תשובה לשאלה המוסרית האמיתית, מה יכול להיות חשוב יותר מחייו של יהודי, היא עצמה מחוללת את המוטיבציה הגבוהה ביותר, מפני שאין זו מוטיבציה חיצונית לסיפור אלא רוח הנובעת ממקור מטרת המלחמה עצמה. הדבר הגורם בעצמו להילחם, הוא המצדיק את המלחמה והשלכותיה. רעיון הגובר על "וחי בהם" בוודאי יצדיק דברים מרכזיים פחות כהרג האויב.
פרט לנאמר, בוודאי שאין הזמן והמקום הראוי לדיונים כובלים ומצמצמים בפתחה של הפעולה המלחמתית. את שאלת ההצדקה בהרג האויב אמור החייל היהודי לענות לעצמו הרבה לפני המלחמה. לא מצאנו שהכהן מכניס ערכים מגבילים. ערכי מוסר מגבילים מוגדרים בבית המדרש, אך כעת, ביציאה לקרב, זקוק הלוחם לחיזוק שיעזרו במטרה היחידה שעומדת כעת לנגד עיניו, והיא הניצחון במלחמה. ובייחוד במציאות זמננו, אם יש חשש הוא הפוך, כי ירחמו על האויב גם במקום שזה לא מוסרי, וכמו שמבאר הנצי"ב את דברי הכהן: "אל ירך לבבכם - לעשות בהם רעה כשייפלו בידכם".
מצוות עשה מן התורה להרים את רוח הלוחמים: "כי תצא למלחמה על אויבך... לא תירא.... וניגש הכהן ודיבר אל העם... אל ירך לבבכם" (דברים כ, א-ג). מכלל המצווה עלינו אף להחדיר בהם מוטיבציה, כלשונו של ספר החינוך בביאורו למהות המצווה: "ומן המצווה זו שיאמר... דברים אחרים יעוררו בני אדם למלחמה וישיאום לסכן בנפשם לעזור דת הא־ל ולשומרה ולהינקם מהסכלים המפסידים סדרי המדינות".
התורה עצמה בכמה מקומות מרימה את רוח הלוחמים, כמו העידוד המופיע בפרשתנו, פרשת ואתחנן: "כי תאמר בלבבך: רבים הגויים האלה ממני, איכה אוכל להורישם? לא תירא מהם, זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים" (דברים ז, יז-יח). במקומות אחרים היא מתארת כיצד קיימו מצווה זו גדולי האומה. אחת הדוגמאות היפות לכך היא נאומו של חזקיהו המלך: "וידבר על לבבם לאמור: חזקו ואמצו אל תיראו ואל תחתו מפני מלך אשור ומלפני כל ההמון אשר עימו, כי עימנו רב מעימו. עימו זרוע בשר ועימנו ה' אלוקינו לעוזרנו ולהילחם מלחמותינו, וייסמכו העם על דברי יחזקיהו מלך יהודה" (דברי הימים ב' לב, ו-ח). "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו" (שמואל ב' י, יב).
הכותב הוא חוקר בבית המדרש תורת המדינה
מאמר זה הוא תמצית מאמר מתוך הקובץ 'משיב הרוח לצה"ל', המציע חלופה תורנית ל'רוח צה"ל'
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
