ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
לצערי בשנותי בבית הדין לממונות 'ארץ-חמדה-גזית' פעמים רבות אמרו לי אנשים ש"ידוע" שבבית הדין תמיד מפשרים. המציאות בשטח רחוקה מטענה זו. בשורות קצרות אלו אנסה לעשות מעט סדר בסוגיה ולהבהיר יותר מה קורה בבית הדין.
במסכת סנהדרין דף ו ע"ב מובאות שלוש שיטות ביחס לביצוע (לפישור): רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי מאריך לדבר בגנות ה'בציעה', אלא הוא דורש ש'ייקוב הדין את ההר'. לעומתו, רבי יהושע בן קרחה אומר שמצווה לבצוע. רבי שמעון בן מנסיא חולק על שניהם ואומר שיש רשות לדיין לבצוע.
מה יש בפשרה שמוביל לשלושה כיוונים שונים אלו?
בקריאה הפשוטה, הפשרה מחטיאה לאמת. יש אמת, והדיין מחליט שמה שיצא מבית דינו אינו דין התורה. רבי אליעזר אומר שייקוב הדין את ההר. כלומר – אם יש אפשרות להגיע לאמת, למה לעשות אחרת?
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
67 - חמדת הברכות: שהחיינו על פירות עונתיים
68 - חמדת המשפט: "צדק צדק תרדוף"
69 - חמדת הברכות: ברכת 'שהחיינו' על פירות מיובאים
טען עוד
א. שיקול שמביא יותר צדק : במסכת בבא מציעא (דף מב ע"ב) מובא מקרה מורכב של אפוטרופוס שמסר לרועה מספר שוורים של היתומים, לאחד מהם לא היו שיניים, והוא מת ברעב. רמי בר חמא הטיל חיוב על הרועה, שלא היה חיוב שלם, אלא חלקי. רש"י מסביר שאמנם שורת הדין הייתה לחייב את הרועה במלוא הסכום. אך קשה להטיל עליו את מלוא האחריות, שהרי בדרך כלל מספרים לרועה בעיה יסודית שכזו שהשור סובל ממנה. מצד שני, היה עליו לשים לב שהשור אינו אוכל ולכן הוא גווע ברעב ולהבין מדוע.
המעניין הוא שלדבר הזה רש"י קורא "פשרה". זה מפתיע: לכאורה יש כאן ממש צדק. הרי הצדק דורש לא להטיל את מלוא האחריות על הרועה, אם כך מדוע דבר זה נקרא "פשרה"?
התשובה היא שאמנם יש כאן צדק גבוה ומדויק יותר. אך הדיין אינו יכול להתמודד עם הדרישה להגיע לצדק גבוה יותר. נניח שאדם נוסע ופוגע ברכב עומד של חברו. עלינו להטיל עליו את מלוא האחריות, שהרי הנזק נבע לחלוטין מפעולותיו. האם עלינו להתחשב בכך שמדובר באדם שנלחם בעזה במשך שלושה שבועות רצופים וקיבל רק יממה של הפסקה ולכן היה עייף ולחוץ להגיע הביתה? יתכן. ואם הוא היה עם הילד המאושפז שלו בבית החולים כל הלילה? ואם הוא נהג אמבולנס? וכן הלאה וכן הלאה.
סביר שיש צדק גבוה יותר, אך הדין צריך לעבוד עם כללים, בגלל שדיין לא יכול להיכנס לחוויה האישית של בעלי הדין ולבחון היכן הצדק הזה.
יתכן וזו כוונת הפסוק: "לא תשא פני דל, לא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך". האם באמת השיקול של הדל והגדול אינם שיקולים של אמת? לכאורה הם כן. אך הפסוק דורש שנשפוט ב"צדק". כלומר, לפי אמות מידה קבועות, בגלל שאדם אינו יכול לעמוד ולאמוד כיצד בדיוק לשקלל את השיקולים הנוספים.
אומרת הגמרא: אבל יש דבר נוסף: "צדק צדק תרדוף". צדק ועוד צדק. צדק שמתייחס גם לשיקולים אחרים. הוא מסוכן, מפני שהוא יכול לתעתע בנו. יותר בטוח לדון על פי ה"צדק", ולא על פי ה"צדק צדק". אך צריכים להיות מודעים לכך שיש רמה נוספת של צדק שהדין הרגיל אינו עומד בו.
ב. שלום : השולחן ערוך (חו"מ סימן יז סעיף ז) נאמר שהדיין צריך לשמוע את דברי בעלי הדין ולחזור עליהם. הסמ"ע מביא שני טעמים לדבר: 1. לוודא שהדיין הבין את הטענות נכונה. 2. כדי שבעל הדין יידע שהדיין הבין את דבריו אל נכון.
בבית הדין אנו מקפידים שבעל דין יאמר את דבריו ללא הפרעה (ואם יש לבעל דינו הערות על דבריו, הוא רושם אותם ומציג אותם בסוף דבריו), ולאחר מכן הדיין חוזר על דבריו. אני ראיתי שני דברים נוספים שמרוויחים בדרך זו: 1. פעמים רבות האדם לא הציג את דבריו כפי שהיה רוצה, וחזרה ושיקוף של דבריו מאפשרים לו לדייק את טענותיו. 2. המשמעותי יותר: מדובר באנשים שבאמצע מריבה. קשה להם לשמוע זה את זה. חזרת הדיין על דבריו, כלומר, שמיעת הטענות בצורה מסודרת על ידי אדם אובייקטיבי ומוערך מאפשרת לבעל הדין לשמוע את הטענות. בהחלט סביר שגם אחרי שהוא שמע אותם הוא ימשיך שלא להסכים איתם. אך זה בהחלט מאפשר לו להבין שבעל דינו אינו רשע, אלא רק סבור אחרת ממנו. גם אם הוא טועה בדין, אין זה אומר שרצונו לגזול.
אחרי שנשמעו הטענות, ולפני שמעמיקים בדין, מצווה להציע פשרה. בשלב הזה, בו בעלי הדין שמעו זה את זה, נוצרת הזדמנות לצאת מבית הדין ללא דרישה לפסיקה נוקשה. כאשר האדם באמת שומע את יריבו בדין, פעמים רבות ניתן להרגיע את להבות הסכסוך ולהסתפק בפשרה.
אם אנו רואים את תפקיד הדיין לא רק כקובע את הצדק, אלא גם מביא שלום, עצירת הדיון בשלב הזה והצעה שיפנו לפשרה היא כלי יעיל לכך.
ג. מציאת פתרון חלופי: בעולם המשפטי החוץ-תורני אנו מכירים שלושה סוגי ערכאות: בית משפט – המחויב לפסיקה על פי קודקס משפטי מוגדר; בוררות – שהתנהלותה מבחינה עקרונית דומה להתנהלות של בית משפט, אלא שאינה מחויבת לאותם כללים נוקשים של בית משפט (מצד אחד, הורדת הכללים יכולה ליעל את ההגעה להכרעה; מאידך, הורדת כללים משפטיים עשויה לחטוא לאמת); וגישור. הגישור מדלג על הפן המשפטי לחלוטין. תפקיד המגשר הוא לומר לצדדים: הניחו את השאלה המשפטית. האלה היא איך אנחנו מייעלים את החיים שלכם. מקום בו הגישור מאוד שימושי ויעיל הוא כתחליף לבית הדין לענייני משפחה: זוג בהליך גירושין יכולים לעמול על ראיות הדדיות ולהתפלש בהן עד עפר. המגשר מושיב אותם ואומר: שניכם מבינים שאתם לא תחיו יחד. ברור שצריכים לחלק את הנכסים, לדאוג לכללים של משמורת והסדרי ראיה, וכו'. בואו נניח את המשפט בצד, נבין איך כל אחד מכם רואה את חייו וחיי משפחתו שנה מעכשיו, ונראה אם אפשר להגיע לזה בלי להתפלש בבוץ של התביעה.
הפתרון הגישורי אינו האמת והצדק. אך הוא מייעל את החיים. לפעמים אין אפשרות גישורית: פעמים שאין מנוס מכך שייקוב הדין את ההר. אך יתכן והדיין גם צריך לשקול את הסדר של חיי האנשים.
יש לציין שזהו פשט הגמרא שם: הגמרא אומרת שהפשרה דרושה כאשר מגיעות שתי ספינות, לשתיהן יש "זכות קדימה", אך אינן יכולות לעבור בתעלת המים בו זמנית. אז הדין דורש איש לא יוותר לחברו, וכולם ייתקעו במקום וימותו ברעב. במקום הזה חובת הדיין היא לחפש שיקול חיצוני לתת זכות קדימה, כדי לייעל את ההתנהלות בעולם.
ד. שיקול של טוב, ולא אמת : עומק נוסף בפן הגישורי הזה בא לידי ביטוי כאשר בית הדין נדרש לשקול שיקולים חיצוניים. נביא דוגמא קצת כואבת: זוג מתחתן. נולדים שלושה ילדים. במשך שנות הנישואין הבעל פוגע באישה רבות, ופוגע בילדים בצורה שאינה קיצונית. באים מים עד נפש, האישה מגישה תביעת גירושין לבית הדין, ומבקשת שהילדים יחיו בביתה, בלבד. טענה כפולה בפיה: ראשית, אני הוכחתי שהבעל פוגע בי ואיני מסוגלת לחיות איתו. באיזו זכות הפגיעות שלו יפגעו בכך שאוכל לראות את ילדי בכל יום ויום? שנית, אנו יודעים שהבעל פוגע בילדים. אמנם לא פגיעה משמעותית די בכדי להגדיר אותו כאב מסוכן, אך האם הדין אינו נותן שהיותי האמא הטובה יותר להם תקנה לי זכויות משמורת יתרות?
מה יעשו בית הדין? יפנו לעובדת סוציאלית שתעריך את המצב. בדרך כלל במצבים מהסוג המתואר מסקנת הרווחה תהיה שהטוב ביותר עבור הילדים הוא משמורת משותפת.
היכן הצדק? האם טענות האם אינן טובות? בוודאי שטענותיה נכונות. אך כרגע השיקול שאנו שוקלים הוא טובת הילדים, שחשוב לנו יותר מהגעה לאמת וצדק.
ה. הדיין עצמו גם עומד לדין: ניתן דוגמא אחרת לחלוטין ל"פשרה הקרובה לדין" שאנו משתמשים בה רבות: ישנה תביעה על נזק מסוים. בית הדין מחייבים, ואף יש בידם אומדן לא מדויק של הנזק, בטווח של 1000 ₪ מהסך הנכון. לכאורה דין פרוטה כדין מאה, והדין ידרוש מבית הדין להטיל על הצדדים להביא שמאי בכדי לקבל אומדן מדויק. עלות השמאי היא 2000 ₪, שיוטלו על הצדדים. כלומר, אף אחד לא ירוויח דבר, ואף יפסיד, מהזמנת השמאי. הדבר היחיד שנרוויח הוא את הדיוק והאמת. כאן נכון יותר להשתמש בסמכותנו לדון בפשרה הקרובה לדין. אמנם אין כאן צדק מדויק, אך חוסר הצדק הזה עדיף לצדדים מדרישה להגיע לצדק המוחלט.
הדבר נשמע אלמנטרי, אך טמונה בו נקודה עמוקה: בבית משפט לא היו אומרים שיש כאן פשרה. היו אומרים שכך אנו מכריעים את הדין, לאור השיקול הפשוט הזה שכל בר דעת מבין. אך מה שמאפשר לנו לפסוק כך בבית הדין הוא אך ורק הסמכות שבעלי הדין מקנים לנו לפסוק בפשרה הקרובה לדין. תובנה זו מחדדת דבר עמוק הנטוע בדין התורה: בדין התורה, גם הדיינים עומדים בדין. "חרב מונחת בין ירכותיו" (סנהדרין דף ו ע"ב). דין התורה תובעני מאוד ודורש דיוק ודקדוק, עד כדי שפוסקים כותבים לא לדון על פי דין אלא על פי פשרה, מחשש עצום שהדיין לא ידייק דיו, ונמצא שהוא גם גוזל וגם מנצל את סמכותו לשבת עם אלוקים בעדת א-ל בכדי ליישם את העושק שהוא עושה בשוגג, וכלשון ערוך השולחן (חושן משפט סימן יב סעיף ב): "ראוי להרחיק את עצמו (הדיין) מדין תורה מפני עומק הדין". הפשרה מגנה גם על הדיינים, מפני שגם הם נתבעים במשפט האלוקי.
אנו תפילה שאכן נזכה לדון לא רק ב"צדק", אלא גם לרדוף "צדק צדק",
צדק עם מחויבות, צדק ששוקל שיקולים רחבים, וצדק שמביא שלום.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
