ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- ויקרא
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים" (ויקרא ד' כב-כג).
בשבוע שעבר נסינו להבין מדוע יחזקאל מכנה את המלך בלשון זו, בדברינו לשנת תשס"ד בדקנו על כתפי מי מוטלת האחריות, על ה"נשיא" או על הציבור.
המייחד את הנשיא הוא קרבנו. אדם רגיל, שחטא בשוגג, מתכפר בשעירת עזים, כמבואר בהמשך הפרק:
"וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ ... וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא" (שם כז-כח)
במשנה מובא:
"איזהו נשיא? זה מלך, שנאמר: "מכל מצות ה' אלהיו", שאין על גביו אלא ה' אלהיו" (הוריות פ"ג מ"ג).
מבררת שם הגמרא:
"תנו רבנן: נשיא - יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? ת"ל: (ויקרא ד) מכל מצות ד' אלהיו, ולהלן הוא אומר: (דברים יז-בפרשת המלך) למען ילמד ליראה את ד' אלהיו, מה להלן שאין על גביו אלא ד' אלהיו, אף נשיא שאין על גביו אלא ד' אלהיו" (הוריות דף י ע"א/יא ע"ב).
על פי דברים אלה רק מי שעומד בראש המערכת השלטונית הוא זה שמתכפר בשעיר ולא בשעירה.
מצאנו בחז"ל שני דיונים מעניינים אודות הלכה זו.
הראשון בתלמוד הירושלמי וז"ל:
"אמר רב חונה כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום ב"שעירה" הוות מתכפר לו כהדיוט" (הוריות פרק ג הלכה ב).
רב חונא בשמו הארץ ישראלי, הוא רב הונא בשמו הבבלי, מלמד אותנו פרק בהלכות שלטון, נשיאות ומלכות. גם מי שנבחר על ידי הקב"ה ונמשח על ידי נביא כדוד המלך עלול לאבד את מעמדו כ"נשיא" -"מלך" מבחינה הלכתית. ברגע שהעם איננו מקבל את מלכותו ואיננו מכיר בשלטונו, הוא מאבד את מעמדו ואם הוא חוטא בשגגה הרי הוא מתכפר ב"שעירת עזים" ולא ב"שעיר עזים".
רב חונא- רב הונא לומד זאת מכך שהכתוב מונה למלכות דוד רק ארבעים שנה למרות שאורכה המדויק של מלכותו היה ארבעים וחצי שנים. שבע וחצי שנים בחברון ועוד שלושים ושלש שנים בירושלים (עיינו שמואל ב ה' ד-ה) . להיכן נעלמה חצי השנה. לדעתו זו התקופה של מרד אבשלום, הזמן בו לא הכיר העם בדוד כמלכו.
חידושו של רב הונא הוא גדול מאוד, כיון שגם העם המליך את דוד בעבר. המסקנה ההלכתית היא, שהקריטריון הקובע הוא תמיכת העם. מי שמאבד אותה איננו "מנהיג" גם אם לא הודח בידי שמים, ואולי זו הדחה גם בידי שמים שהרי "קול המון כקול שדי".
מקור נוסף העוסק בסוגיא זו מצוי בבבלי וז"ל:
"בעא מיניה (שאל) רבי מרבי חייא: כגון אני (הנשיא של יהודי ארץ ישראל) מהו בשעיר (האם יש לי דין מלך, והייתי מתכפר בשעיר לו בית המקדש היה בנוי בימי)? אמר ליה: הרי צרתך בבבל (אתה אינך הסמכות השלטונית הגבוהה ביותר שהרי "ריש גלותא" המנהיג הפוליטי של עם ישראל, הנמצא בבבל, מעמדו חזק משלך). איתיביה: מלכי ישראל ומלכי בית דוד, אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים לעצמם! (מדוע אני שונה ממלך יהודה שהיה בזמנו מתכפר ב"שעיר" למרות שהיה לו מקביל בשומרון-מלך ישראל) אמר ליה: התם לא כייפי אהדדי, הכא אנן כייפינן להו לדידהו (שם אכן היה מדובר בשתי מערכות שלטוניות מקבילות ולכן לכל אחד מהמלכים היה דין נשיא , אבל אתה כפוף ל"ריש גלותא"). רב ספרא מתני הכי, בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני מהו בשעיר? א"ל: התם (בבבל) שבט (יש ל"לריש גלותא" מעמד של שלטון עם סמכויות אכיפה), הכא (בארץ ישראל) יש לנשיא רק סמכות תורנית= מחוקק", ותניא: (בראשית מט) לא יסור שבט מיהודה - זה ראש גולה שבבבל, שרודה את ישראל במקל; (בראשית מט) ומחוקק מבין רגליו - אלו בני בניו של הלל, שמלמדים תורה לישראל ברבים" (הוריות שם).
על פי חידושו של רבי חייא, לפי הדעה הראשונה, רק מי שנמצא במקום הגבוה ביותר מבחינת מערכת השלטון, גם אם יש מערכת שלטונית מקבילה במקום אחר ועל ציבור אחר נחשב כ"נשיא" לעניין זה.
לפי דעת רב חסדא לחכמי התורה אין דין "נשיא", רק לבעלי מעמד פוליטי שלטוני, עם סמכויות אכיפה, יש דין "נשיא". גם לפי הבבלי למדנו כי לשלטון המקבל סמכותו מן העם, כמו מלכי ישראל שהיו בשומרון, יש לעומד בראשו דין "נשיא", גם אם לא נמשח בידי נביא. ברור גם שלפי זה, איבוד התמיכה הציבורית מבטל את המעמד.
בימים אלה של משבר מנהיגות, כל קשר בין הלכות אלה למציאות של ימינו איננו מקרי בהחלט.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
