ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- קדושים
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- עניינו של יום
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
מכאן שהעצמאות האמתית שלנו, להיות עם חפשי בארצנו, מותנית בכך שנהיה קדושים (לפי גדרי התורה) וגם נהיה מובדלים מהאומות. מצב הקיים בימינו שאנו תלוים בקאפריזות של נשיא אמריקה, או לפי החלטותיו של ארגון האו"ם, או הקוורטט האירופי, הוא מצב גרוע. איך נשפלנו שלימדנו אותם והרגלנו אותם להיות שולטים בנו? והכל מפני שאנו רוצים את ממונם? האמת היא שאין לנו עדיין עצמאות אמתית.
אמנם כן, מאז קום המדינה מתקיים ויכוח מר בין חלקי הציבור שומרי המצוות, אם לחגוג יום זה או לא? המצדדים בעד, מצביעים על קיבוץ גליות מפליא ביותר (למעלה מחמשה מליון תושבים יהודים!). וחלק גדול מהעולים ההם אילו נותר בגולה היה מתבולל באומות, לפי אחוזי הסטטיסטיקה שאנו מכירים בזמננו. והנסים הכבירים המלווים אותנו לאורך כל הדרך, מלחמת ששת הימים ועוד, כלום הם אינם מגלים לנו כי "קול דודי דופק"? וגם רבוי ושגשוג מרכזי התורה בארצנו, ישיבות ומוסדות לימוד תורה בכל אגפיהם, הנם בשיעור עצום שלא היה בישראל זה כבר מאות שנים.
אבל לעומת זאת, יטענו השוללים, מי לא יודע שנציגי הממשלה מנהלים מלחמה עקשת נגד קיום תורה ומצוותיה. הרב הראשי ר"ש גורן ז"ל העיד כי היה נוכח בהשבעתם של שבעה נשיאים מישראל, מאז קום המדינה. אצל אף אחת מהן לא היה נואם אחד שהזכיר שמו של הקב"ה או ענין התורה. כך נוהגים גם ראשי המדינה כשמדברים לעם בשידורי רדיו וטלויזיה בערב ראש השנה בכל שנה. והשתקה כזאת קיימת גם בעיתונות החילונית והטלויזיה. וכן ניכרת האפליה בין תקצוב מוסדות התורה לתקצוב מוסדות השכלה כללית (אוניברסיטה, טכניון וכו'). ועוד רשימה ארוכה של תלונות מוצדקות.
לאחרונה, מאז הגירוש המרושע של תושבי גוש קטיף, נוסף חיל רב לשוללים חגיגות יום עצמאות. מדינה הנוהגת איפה ואיפה כלפי תושביה, יד רכה נגד ערבים (שחרור מחבלים וכו') ויד קשה נגד מתנחלים (פינוי אכזרי של עמונה והמאחזים) כלום נשמח בה? וכאן נצטרפו לשוללים דוקא אלו שהם מהציוניים ביותר!
איפה האמת? מי צודק? כל צד מביא טענות וראיות לעמדתו. כיצד נדע מה נכון לעשות? בדבר זה, כמו בהרבה ענינים אחרים, טוב נעשה אם נלמד לקח מדברי גאון עולם מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הוא כבר צפה בעיות מעין אלו בתקופתו. ומה הוא השיב? במאמר "להוסיף אומץ" (מובא בספר "מאמרי הראי"ה", עמ' 72-73) הוא ממשיל משל על כורים החופרים באדמה למצוא מעין מים. אחרי עמל רב של קידוח באדמה, אט אט מתחיל לעלות זרם דל ועלוב של מים, רובו דלוח ובלתי ראוי לשתיה. רבים מקבוצת החופרים מפסיקים מלאכתם ועוזבים את המקום. הם אכולי ייאוש וסבורים כי אין טעם להמשיך.
"הנה כל יגיעתנו לריק, מה בצע בעמלנו?" אבל אחרים מהעם, בריאי גו וחסוני נשמה, גוערים בהם על פחדם מפני הרפש הנראה בפרץ מים. "מדוע אינכם שמים על לב, כי רק מפני שעדיין לא באנו עד העומק הרצוי, עד המקום אשר שם המים הצחים משיבי נפש זורמים, בשביל כך הננו רואים כעת עדיין מים דלוחים? על כן אחי, במרץ אדיר יותר, בכוחות כבירים יותר, נחדש את מפעלנו הגדול".
טועים החושבים כי הרב חי בעולם החלומות, ולא הכיר "את המציאות". הוא ידע היטב על הכפרנות בדורו, והכיר מעללי הפושעים. אלא כיון שהעמיק בלימוד קבלה, והיה מאמין גדול בהשגחת הקב"ה, הוא ידע כי גם הרע שיש בעמנו ובארצנו, גם הוא חלק מתוכניתו של הקב"ה. כך אמר: "חכמת הרזים מבארת את הממשיות של הרוחניות לכל ערכיה, מתארת את היש בכל אופיו, את הטוב ואת הרע בכל מילואיהם וכו'. עומק הטוב הוא המסבב את עומק הרע, כדי שיתעמק הטוב גם כן ע"י הרע" ("אורות הקודש", ח"ב עמ' תעה). כלומר מדת הטוב ניכרת בכל הצטיינותה רק כשמקדימים לה את ההעדר (עיין זהר ח"ב דף קפד ע"א "אין עבודת ה' אלא מתוך החושך, ואין טוב אלא מתוך רע"; וכן דברי רמח"ל ב"דעת תבונות", סוף פסקא לח). ענין הרשעים שיש בישראל הוא כענין השמרים המחזיקים את היין ("אורות", עמ' פה). כלומר מה שאנו סובלים מעזותם של רשעי זמננו, ביניהם ראשי השלטון וראשי כל המפלגות הגדולות, המקדמים כאן מדינה פלשתינאית (מדינת טרור), וגם עוצרים ומונעים כל פעולה התיישבותית, אינו סותר כל תחזיותיו של הרואה הגדול, מרן זצ"ל. גם זה הוא לקח בחשבון (עיין "אגרות הראי"ה", ח"א עמ' קפג).
וכך כתב:
"אבל השי"ת בחכמתו הנפלאה לא כן יעץ, רק הוא ית' נותן טהור מטמא. ובחכמתו גזר שיהיו האמצעיים בהנהגה [=בהנהגת העולם] נעשים הרבה פעמים בסיבות כאלה שבעצמן הן נגד השלימות, בשליטת רשעים וכיו"ב הרבה, רק שהכל יוליך ישר אל מרכז התכלית לסוף הימים" ("מדבר שור", דרוש ל"ה, עמ' שיח).
אבל מובן מאליו שבאופן מעשי אנו צריכים להתנגד בכל כוחנו לפעולותיהם של הכופרים. אין לבלבל בין עולם הרעיון לבין עולם המעשה. כותב הרב: "כדי להגיע אל האור העליון של השלימות הנשאפת, הטוב המוחלט של הדבקות האלהית, צריכים להקדים את המוסר המעשי, המפריד את הטוב מן הרע" ("אורות הקודש", ח"ג עמ' קסח). במישור ההלכה לא נשתנה שום דבר, וכל דיני ההרחקה מהרשעים מחייבים אותנו כפשטות לשון חז"ל והפוסקים. אלא אין לנו להתפש לייאוש. חדות ה' היא מעוזנו ("אגרות הראי"ה", ח"ב עמ' רסב-רסג). כי ידענו שהגאולה בדרך. כך לשונו: "וקוצר רוח זה למה הוא בא?"
הרב כבר הזהיר כי הלאומיות החילונית, ללא קודש עליון, תוביל לפי פחת. כך לשונו: "אם ח"ו זנח ישראל טוב, היא התורה הקדושה, אז גם ההתמכרות להיות לעם ולהתייחד בארץ תועבה היא לפני השי"ת. כי איך יתכן אשר רק מפני אהבה גסה טבעית של איזה עם לעצמו ידחו עמים אחרים, ו[הרי] הכל מעשי ידיו ית'! על כן תנאי נתינת הארץ קשור בשמירת התורה תמיד, בכל התורה כפול כמה פעמים. כי בתנאי שמירת התורה הרי נתינת הארץ והורשת עמים והגדלת קרן ישראל, הכל ביושר וצדק והכל בדין. וגם קלקול [הרס] של העמים הגרועים [כמו ז' אומות בא"י] הוא על מנת לתקן את העולם כולו במלכותו ית', שזוהי הטובה האמיתית והאחרונה להצלחת העולם. אבל בלעדה, עושק וגזל ורציצת משפט ייחשב בהתייחד עם מן העמים להשקיף רק על הצלחתו ואושרו" ("מדבר שור", דרוש כב, עמ' רג-רד. ע"ע "עין איה", ברכות פ"ט סוף עמ' 362). ועוד כתב:
"אם במצב הנפילה והכיעור יאמר אדם להדבק בצורה הלאומית בצדדיה המגושמים, בלא הזרחה פנימית מאורה העליון מני קדם, יספג מהר אל תוכו רוח זוהמא, קטנות ונצוצי רשעה, אשר יהפכו למרורות בגידול היסטורי קצר של משך דורות אחדים. זהו החזיון של הרשע [ר' מנוקדת סגול] הלאומי שאנו פוגשים" ("אורות" עמ' קלג-קלד).
כיון שיש שני צדדים למטבע, ואנו רואים אורות יפים בהתחדשותנו הלאומית, אבל גם ספוגי מרירות אנו ממכות מנהיגיה, כיצד עלינו לנהוג? נכון שיש לנו תקוות גדולות כי "זה הקטן, גדול יהיה", ועוד עתידה מדינתנו להפשיט שקים בלויים הללו וללבוש בגדי תפארת של אמונה ביהדותנו. אבל עד אז האם נחגוג חג לאומי זה?
קטונתי מלהחליט עבור כלל הציבור. אלא אני מציע נקודה למחשבה: דרכו של הרב קוק לראות הכלל במכלול אחדותי. אין סתירה פנימית, כי האמת רוויה גם מהחיובי וגם מהשלילי ("אורות הקודש", ח"ב עמ' תעט-תפא). השמח בתקומתנו המדינית, עליו לא לעצום עיניו מהרוע, הרשעות והסכלות של מחוסרי אמונה בה' המנהיגים אותה היום. [נכלל בזה מאמר חז"ל על עז עיור המנהיג את העדר לכל בור ופחת, בבא קמא דף נב ע"א]. ויש לפעול בכל מישור אפשרי וחוקי נגדם. אבל גם הכואבים את כאב ציון על טעויותיהם של אלו המתחברים לאומות העולם ומזיקים לאינטרס הישראלי (וגם גורמים להרוגים רבים מצדנו); והכל מפני שאיפתם לקבל סכומי כסף נכבדים מהגוים, בכל זאת אין לנו לשכוח כי גם רשעות איומה זו אינה סותרת לתכניתו של הקב"ה. בסופו של דבר גם עיוותים אלו נלקחו בחשבון, והם לא יעכבו את גאולתנו המתממשת. אלו הם מהסימנים הגדולים שפירטו חז"ל (סנהדרין צז ע"א). מפני הצרות הנוראות הללו אמרו מקצת מהחכמים "ייתי ולא אחמיניה!" (סנהדרין צח ע"ב). אבל מי כמו המקובל הגדול (חגיגה יג. "מעשה מרכבה") ר' יוסף שהכריז באיתנות (שם) שהוא מוכן לשבת בצילו של זבל חמורו של המשיח, ויאמין בבואו. כי מה תפקיד הזבל? לגדל אח"כ פירות יפים. עוד נעבור את הגל הזה.
הערה נוספת: דברים הנ"ל שאבתי מדברי הראי"ה קוק, כפי שהבנתי. יום אחרי כתיבתם הזמין לי ה' בסד"ש מיוחדת דברי גדול המקובלים, ממפיצי דברי הגר"א, רי"א חבר בספרו על אגדות "אפיקי ים" (לסנהדרין צז.) שם כותב: "אין ישראל נגאלין עד שיתיאשו מן הגאולה וכו'. כי כל דבר אינו עולה למדריגה יותר גדולה כי אם אחר האפיסה ממה שהיה בתחילה. כמו הגרעין [באדמה] שאינו יכול לצמוח כי אם אחר שכבר כלה ונרקב לגמרי, שיהיה פושט צורה ולובש צורה. וכמו כן בתחיית המתים, אי אפשר עד שיחזרו לעפר וכו'. וכן המיתה לאדם [היא] לצורך גדול שאם לא כן אינו יכול לעלות למעלה יותר גדולה. וכמו כן בגאולת ישראל, אחר שיגיעו ל'אפס עצור ועזוב', ויהיו כאין ממש מרוב הצרות והשפלות ורבוי רשעים שבעולם, אז יגאלו" עכ"ל לעניננו.
ולפני זה על ד"ה 'חכמת סופרים תסרח' כתב: "כי אז יתגלגלו כל נשמות ערב רב שהם עזי פנים שבדור, והם עתידים להיות רועים על ישראל [שליטים פוליטיים] וכו' ויתרבה המינות והאפיקורסות וגם ירבו המסורות כמ"ש לקמן" עכ"ל. כלומר אותם ה"מוסרים" את א"י ורכוש יהודי לידי הגויים, וכן השואפים לעשות כך, הם עצמם סימן ההיכר לגאולתנו המתממשת מול עיננו. ונצדק קודש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
