ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חנוכה
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- מאמרים אקטואליים
במאמר קודם ("תשעה באב ואסונות לאומיים") עמדנו על ה"קונספציה" שליוותה את חורבן בית ראשון ושני, ושהתנפצה באסון 7 באוקטובר: הנטייה להישען על אשליות, בין שאלו אמונות תפלות ומיסטיקה (בבית ראשון) ובין שזו הסתמכות עיוורת על "קיר ברזל" טכנולוגי ומדיני (בימינו), במקום לנקוט פעולה.
אך אם בתשעה באב עסקנו בשורשי החורבן, חנוכה מחייב אותנו לעסוק בשורשי התקומה והניצחון. גם כאן, למרבה הצער, שולטת "קונספציה", תפיסה חלקית ומעוותת של מהות החג ושל הלקח ההיסטורי שבו. במשך דורות פירק העם היהודי את סיפור חנוכה לגורמים נפרדים, כשרק חיבורם עשוי להאיר לנו את הדרך החוצה מהמצר הנוכחי.
שלוש ההעלמות של חנוכה
כאשר אנו מתבוננים באופן שבו נחגג חנוכה בחברה הישראלית, אנו מגלים כי הוא סובל ממה שאני מכנה בספרי החדש "שלוש ההעלמות". כל מגזר ניכס לעצמו שבר אחד של האמת, והעלים את האחרים. הבעיה איננה רק היסטורית, זוהי בעיה אסטרטגית של זהות וחוסן.
ההעלמה הראשונה היא נחלתה של תפיסת הגלות, המשתקפת כיום בחלק מהציבור החרדי והמסורתי־ישן. בגרסה זו חנוכה צומצם ל"נס פך השמן". המלחמה, הגבורה הפיזית, האסטרטגיה הצבאית של יהודה המכבי ואחיו - כל אלו נדחקו לשוליים או הועלמו ("לא בחיל ולא בכוח"). זוהי תפיסה המקדשת את הפסיביות, המצפה לנס משמיים ללא הכלי הארצי. היא מזכירה את הטעות שעליה הצביע הרמב"ם באיגרתו לחכמי מונפלייה על חורבן בית ראשון: אבותינו שלא למדו מלחמה וכיבוש ארצות, וסמכו על "חוכמות מפוארות" של הבל. והרי זה בדיוק ההפך מדרך הפעולה של המכבים, שכוננו את מדינת ישראל השנייה, ובזכותה התחדשה התורה שבעל פה.
ההעלמה השנייה היא תמונת הראי החילונית־ציונית. "נס לא קרה לנו", שרו החלוצים. הם אימצו בחום את המכבים כמודל לגבורה לאומית ושחרור מעול זרים, אך העלימו את ה"למה". הם שכחו שהמרד לא פרץ בגלל מיסים או מאבק על שטח, אלא על שמירת השבת, על ברית המילה ועל טהרת המקדש. לאומיות המנותקת מהרוח, סופה שתאבד את הצדקתה הפנימית ותתקשה לעמוד מול אויב חדור אמונה דתית.
ההעלמה השלישית משותפת לכולנו, דתיים וחילונים כאחד: שכחת "המקום". בלהט הוויכוח על אופי המדינה, שכחנו שהיעד הסופי של המכבים היה המקדש. הדלקת נרות החנוכה בבית הפכה לטקס משפחתי אינטימי, ומחקנו מהתודעה את העובדה שהיא אמורה להזכיר לנו את מנורת המקדש הלאומית. מי זוכר בשעת הדלקת החנוכייה את השאיפה להדליק את המנורה במקדש? העברנו את שמחת המקדש לכל בית, ושכחנו את הר הבית.
כדי לתקן את השברים הללו, עלינו לשוב אל הרמב"ם. ב'מפעל משנה תורה' אנו עמלים לחשוף את הבהירות המחשבתית של הנשר הגדול, ואת הרלוונטיות והנחיצות שלו לימינו. הרמב"ם, בניגוד למקורות אחרים, בוחר לפתוח את הלכות חנוכה בתיאור היסטורי מדויק ומפתיע: "בבית שני, כשמלכו יוון, גזרו גזרות על ישראל... ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות... וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם א־לוהי אבותינו והושיעם מידם, וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם..." (הלכות חנוכה, ג, א).
הניסוח הכפול שלפיו מצד אחד ה' הושיע ומצד שני החשמונאים הושיעו, מספק תמונה מלאה לניצחון. ומהי השורה התחתונה של הניצחון? האם היא מציאת השמן? זו סיבה משנית בלבד למספר ימי החג. את העיקרית הרמב"ם מסכם: "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים".
זוהי קביעה דרמטית. בעבור הרמב"ם, גדול אנשי ההלכה והמחשבה, השיא של חנוכה הוא החזרת הריבונות המדינית ("מלכות"). הגאולה היא ארצית־מדינית בחשיבות השלטון של עם ישראל בארץ ישראל בדרך הטבע, ולא רעיון מופשט של גאולת נפש במנותק מריבונות מדינית. התורה אינה עוסקת רק בפרט, אלא היא שלמה והיא נותנת מקום גדול לחברה, למדינה, להנהגה הפוליטית ולחוק. בעניין זה ללא ספק מתבלט הרמב"ם בין חכמי ישראל בימי הביניים. לא רק שהוא מאזכר לרוב את האידיאל הפוליטי־לאומי, הוא גם מאריך להבהיר את חשיבותן של ההנהגה הפוליטית, של המלוכה ושל החקיקה כבסיס לחברה מתוקנת, ובהתאם לכך הוא קורא את התורה כולה כחוקה מדינית, ומתאר את משה רבנו כמחוקק וכמנהיג פוליטי.
יתר על כן, הכוהנים הם שיוצאים למלחמה, ובמשנתו אין פטור לאף אחד. בוודאי לא במלחמת מצווה, מלחמת אין ברירה, אבל גם במלחמת רשות הפטורים הם תומכי לחימה. הנה בחנוכה מתאחדים להם שלושה מוסדות: המקדש, המדינה והצבא, ובכולם נוכחת התורה. אף שהרמב"ם פסק שהמלכות שייכת לבית יהודה, אין בתיאור שלו כל הסתייגות מנטילת האחריות שלקחו הכוהנים.
קונספציית הפירוד מול אתגרי "מלחמת התקומה"
איך זה קשור לימינו? להכיר את הדרך. אולי אנחנו לא ממש יודעים איך נכבש המקדש ושקועים באשליה של קונספציה ילדותית. לימוד ספר המקבים, שאותו הבאתי בספרי ושאני ממליץ לקרוא מעט ממנו בכל יום, ילמד אותנו כמה דברים חשובים. הנה למשל: המלחמה התחילה מאפס, ללא מיומנות וללא ציוד; המלחמה נמשכה 25 שנה בעליות ומורדות; יוזמי הגזרות נגד היהודים היו כנראה יהודים (ליוונים לא היה אכפת להוסיף עוד אל לפנתאון); ויהודה המכבי לצד המאבק הצבאי נקט גם דרכי דיפלומטיה וכריתת בריתות. יום חנוכה - יום העצמאות של מדינת ישראל השנייה, זו המשמעות.
להכיר את היעד. גם שם אנו שקועים בקונספציה: את חנוכה אנו חוגגים ביום שבו המכבים כבשו את המקדש וטיהרו אותו. הוא היה היעד. שנתיים לאחר מכן הוא עבר שוב לידיים יווניות. נסיגה נוספת, אבל בסוף חזרנו אליו. האם אנחנו מכירים את המקדש ורוצים אותו? אני רוצה מאוד שיהיה מקדש עם קורבנות, אבל המקדש הוא הרבה יותר ממקום של קורבנות. את המקדש צריך לתפוס אחרת, כדי שהשאיפה להקימו תהיה אמיתית. יש לו תפקידים רבים. בראש ובראשונה הוא מוסד לאומי, ולא לחינם נאסרו כל הבמות הפרטיות ונשאר רק המקום המרכזי הלאומי בלבד.
המקדש שימש מקום המפגש של כל עם ישראל בחגים, ללא הבדלי מעמד או קרבה דתית ("כל ישראל חברים ברגל"). המקדש הוא מקום הדין הגדול, ובו יושבת הסנהדרין (בית המשפט העליון של העולם היהודי). הוא מקום המפגש של הנבואה ושל הקדושה בדרכי האורים והתומים והכרובים. העלמת ההיבטים הללו מצמצמת את תפיסת המקדש למבנה פיזי או מרכז פולחני מצומצם, במקום מוסד לאומי־רוחני רחב ורב־ממדי. וכל עוד נישאר בקונספציה הישנה, לא נוכל לחלום על בית המקדש כפי שצריך להיות: צריך לחלום באופן מעשי שטקס יום העצמאות של מדינת ישראל השלישית, עם קריאת התורה כמעט כמו בהקהל, יהיה בהר הבית, ושם תודלק המנורה הגדולה בין הערביים.
בספרי 'חנוכה, מפגש אישי ומשפחתי', אנו מציעים קריאה מחודשת לחג, המבקשת לאחות את הקרעים. המודל החשמונאי, כפי שמצטייר מדברי הרמב"ם, הוא המודל הדרוש לנו: דמות המשלבת בתוכה את הכהן ואת הלוחם, ובעיקר את היעד לקרוא בשם השם בכל מקום. לא במבט נוסטלגי אחור למקדש שהיה, אלא במבט קדימה, המקבל השראה מהעבר.
הכותב הוא ראש 'מפעל משנה תורה' ומחבר הספר החדש 'חנוכה: מפגש אישי ומשפחתי בימים ההם בזמן הזה', העוסק במשמעות החג לאור משנת הרמב"ם
מתוך העיתון 'בשבע'
הרב יוחאי מקבילי
עורך מפעל משנה תורה
הכנס השנתי למורשת הרב קאפח תשע"א מכוחו ומכוח כוחו של מארי זצ"ל
מתוך הכנס השנתי למורשת הרב קאפח - תשע"א
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
