ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חנוכה
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- מאמרים אקטואליים
במאמר קודם ("תשעה באב ואסונות לאומיים") עמדנו על ה"קונספציה" שליוותה את חורבן בית ראשון ושני, ושהתנפצה באסון 7 באוקטובר: הנטייה להישען על אשליות, בין שאלו אמונות תפלות ומיסטיקה (בבית ראשון) ובין שזו הסתמכות עיוורת על "קיר ברזל" טכנולוגי ומדיני (בימינו), במקום לנקוט פעולה.
אך אם בתשעה באב עסקנו בשורשי החורבן, חנוכה מחייב אותנו לעסוק בשורשי התקומה והניצחון. גם כאן, למרבה הצער, שולטת "קונספציה", תפיסה חלקית ומעוותת של מהות החג ושל הלקח ההיסטורי שבו. במשך דורות פירק העם היהודי את סיפור חנוכה לגורמים נפרדים, כשרק חיבורם עשוי להאיר לנו את הדרך החוצה מהמצר הנוכחי.
שלוש ההעלמות של חנוכה
כאשר אנו מתבוננים באופן שבו נחגג חנוכה בחברה הישראלית, אנו מגלים כי הוא סובל ממה שאני מכנה בספרי החדש "שלוש ההעלמות". כל מגזר ניכס לעצמו שבר אחד של האמת, והעלים את האחרים. הבעיה איננה רק היסטורית, זוהי בעיה אסטרטגית של זהות וחוסן.
ההעלמה הראשונה היא נחלתה של תפיסת הגלות, המשתקפת כיום בחלק מהציבור החרדי והמסורתי־ישן. בגרסה זו חנוכה צומצם ל"נס פך השמן". המלחמה, הגבורה הפיזית, האסטרטגיה הצבאית של יהודה המכבי ואחיו - כל אלו נדחקו לשוליים או הועלמו ("לא בחיל ולא בכוח"). זוהי תפיסה המקדשת את הפסיביות, המצפה לנס משמיים ללא הכלי הארצי. היא מזכירה את הטעות שעליה הצביע הרמב"ם באיגרתו לחכמי מונפלייה על חורבן בית ראשון: אבותינו שלא למדו מלחמה וכיבוש ארצות, וסמכו על "חוכמות מפוארות" של הבל. והרי זה בדיוק ההפך מדרך הפעולה של המכבים, שכוננו את מדינת ישראל השנייה, ובזכותה התחדשה התורה שבעל פה.
ההעלמה השנייה היא תמונת הראי החילונית־ציונית. "נס לא קרה לנו", שרו החלוצים. הם אימצו בחום את המכבים כמודל לגבורה לאומית ושחרור מעול זרים, אך העלימו את ה"למה". הם שכחו שהמרד לא פרץ בגלל מיסים או מאבק על שטח, אלא על שמירת השבת, על ברית המילה ועל טהרת המקדש. לאומיות המנותקת מהרוח, סופה שתאבד את הצדקתה הפנימית ותתקשה לעמוד מול אויב חדור אמונה דתית.
ההעלמה השלישית משותפת לכולנו, דתיים וחילונים כאחד: שכחת "המקום". בלהט הוויכוח על אופי המדינה, שכחנו שהיעד הסופי של המכבים היה המקדש. הדלקת נרות החנוכה בבית הפכה לטקס משפחתי אינטימי, ומחקנו מהתודעה את העובדה שהיא אמורה להזכיר לנו את מנורת המקדש הלאומית. מי זוכר בשעת הדלקת החנוכייה את השאיפה להדליק את המנורה במקדש? העברנו את שמחת המקדש לכל בית, ושכחנו את הר הבית.
כדי לתקן את השברים הללו, עלינו לשוב אל הרמב"ם. ב'מפעל משנה תורה' אנו עמלים לחשוף את הבהירות המחשבתית של הנשר הגדול, ואת הרלוונטיות והנחיצות שלו לימינו. הרמב"ם, בניגוד למקורות אחרים, בוחר לפתוח את הלכות חנוכה בתיאור היסטורי מדויק ומפתיע: "בבית שני, כשמלכו יוון, גזרו גזרות על ישראל... ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות... וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם א־לוהי אבותינו והושיעם מידם, וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם..." (הלכות חנוכה, ג, א).
הניסוח הכפול שלפיו מצד אחד ה' הושיע ומצד שני החשמונאים הושיעו, מספק תמונה מלאה לניצחון. ומהי השורה התחתונה של הניצחון? האם היא מציאת השמן? זו סיבה משנית בלבד למספר ימי החג. את העיקרית הרמב"ם מסכם: "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים".
זוהי קביעה דרמטית. בעבור הרמב"ם, גדול אנשי ההלכה והמחשבה, השיא של חנוכה הוא החזרת הריבונות המדינית ("מלכות"). הגאולה היא ארצית־מדינית בחשיבות השלטון של עם ישראל בארץ ישראל בדרך הטבע, ולא רעיון מופשט של גאולת נפש במנותק מריבונות מדינית. התורה אינה עוסקת רק בפרט, אלא היא שלמה והיא נותנת מקום גדול לחברה, למדינה, להנהגה הפוליטית ולחוק. בעניין זה ללא ספק מתבלט הרמב"ם בין חכמי ישראל בימי הביניים. לא רק שהוא מאזכר לרוב את האידיאל הפוליטי־לאומי, הוא גם מאריך להבהיר את חשיבותן של ההנהגה הפוליטית, של המלוכה ושל החקיקה כבסיס לחברה מתוקנת, ובהתאם לכך הוא קורא את התורה כולה כחוקה מדינית, ומתאר את משה רבנו כמחוקק וכמנהיג פוליטי.
יתר על כן, הכוהנים הם שיוצאים למלחמה, ובמשנתו אין פטור לאף אחד. בוודאי לא במלחמת מצווה, מלחמת אין ברירה, אבל גם במלחמת רשות הפטורים הם תומכי לחימה. הנה בחנוכה מתאחדים להם שלושה מוסדות: המקדש, המדינה והצבא, ובכולם נוכחת התורה. אף שהרמב"ם פסק שהמלכות שייכת לבית יהודה, אין בתיאור שלו כל הסתייגות מנטילת האחריות שלקחו הכוהנים.
קונספציית הפירוד מול אתגרי "מלחמת התקומה"
איך זה קשור לימינו? להכיר את הדרך. אולי אנחנו לא ממש יודעים איך נכבש המקדש ושקועים באשליה של קונספציה ילדותית. לימוד ספר המקבים, שאותו הבאתי בספרי ושאני ממליץ לקרוא מעט ממנו בכל יום, ילמד אותנו כמה דברים חשובים. הנה למשל: המלחמה התחילה מאפס, ללא מיומנות וללא ציוד; המלחמה נמשכה 25 שנה בעליות ומורדות; יוזמי הגזרות נגד היהודים היו כנראה יהודים (ליוונים לא היה אכפת להוסיף עוד אל לפנתאון); ויהודה המכבי לצד המאבק הצבאי נקט גם דרכי דיפלומטיה וכריתת בריתות. יום חנוכה - יום העצמאות של מדינת ישראל השנייה, זו המשמעות.
להכיר את היעד. גם שם אנו שקועים בקונספציה: את חנוכה אנו חוגגים ביום שבו המכבים כבשו את המקדש וטיהרו אותו. הוא היה היעד. שנתיים לאחר מכן הוא עבר שוב לידיים יווניות. נסיגה נוספת, אבל בסוף חזרנו אליו. האם אנחנו מכירים את המקדש ורוצים אותו? אני רוצה מאוד שיהיה מקדש עם קורבנות, אבל המקדש הוא הרבה יותר ממקום של קורבנות. את המקדש צריך לתפוס אחרת, כדי שהשאיפה להקימו תהיה אמיתית. יש לו תפקידים רבים. בראש ובראשונה הוא מוסד לאומי, ולא לחינם נאסרו כל הבמות הפרטיות ונשאר רק המקום המרכזי הלאומי בלבד.
המקדש שימש מקום המפגש של כל עם ישראל בחגים, ללא הבדלי מעמד או קרבה דתית ("כל ישראל חברים ברגל"). המקדש הוא מקום הדין הגדול, ובו יושבת הסנהדרין (בית המשפט העליון של העולם היהודי). הוא מקום המפגש של הנבואה ושל הקדושה בדרכי האורים והתומים והכרובים. העלמת ההיבטים הללו מצמצמת את תפיסת המקדש למבנה פיזי או מרכז פולחני מצומצם, במקום מוסד לאומי־רוחני רחב ורב־ממדי. וכל עוד נישאר בקונספציה הישנה, לא נוכל לחלום על בית המקדש כפי שצריך להיות: צריך לחלום באופן מעשי שטקס יום העצמאות של מדינת ישראל השלישית, עם קריאת התורה כמעט כמו בהקהל, יהיה בהר הבית, ושם תודלק המנורה הגדולה בין הערביים.
בספרי 'חנוכה, מפגש אישי ומשפחתי', אנו מציעים קריאה מחודשת לחג, המבקשת לאחות את הקרעים. המודל החשמונאי, כפי שמצטייר מדברי הרמב"ם, הוא המודל הדרוש לנו: דמות המשלבת בתוכה את הכהן ואת הלוחם, ובעיקר את היעד לקרוא בשם השם בכל מקום. לא במבט נוסטלגי אחור למקדש שהיה, אלא במבט קדימה, המקבל השראה מהעבר.
הכותב הוא ראש 'מפעל משנה תורה' ומחבר הספר החדש 'חנוכה: מפגש אישי ומשפחתי בימים ההם בזמן הזה', העוסק במשמעות החג לאור משנת הרמב"ם
מתוך העיתון 'בשבע'
הרב יוחאי מקבילי
עורך מפעל משנה תורה

הכנס השנתי למורשת הרב קאפח תשע"א מכוחו ומכוח כוחו של מארי זצ"ל
מתוך הכנס השנתי למורשת הרב קאפח - תשע"א
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









