ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- מועד קטן
לאחר בירור מושגי היסוד של היתר דבר האבד במועד, ניגש לברר מעט את מושגי היסוד של דבר האבד בפרקמטיא. הגמרא העקרונית בסוגיא זו אומרת כך (י, ב):
ואמר רבא: פרקמטיא כל שהוא אסור. אמר רבי יוסי בר אבין: ובדבר האבד - מותר.
שתי שאלות מרכזיות עולות בקריאת גמרא זו: א. מה נכלל בפרקמטיא האסורה ומדוע? ב. האם יש הבדל בין פרקמטיא לסתם דבר האבד? ואם כן מהו?
טעם האיסור
ראשית, בנוגע לטעם האיסור בפרקמטיא מצינו ברבותינו שלושה כיוונים. הראשון נכתב בקצרה כמה פעמים בכתבי הרא"ש (על המסכת, ותוס' הרא"ש) אך באריכות יתר בתשובותיו (שו"ת הרא"ש כלל כג סימן ד):
ולענין הלואה בחול המועד אף על פי דדמי הלואה לפרקמטיא אינו דומה לגמרי. כי בקניית פרקמטיא יש טורח גדול בשויי הדקדוק של מקח ומתוך טרדתו ימנע משמחת יום טוב, וגם לפעמים יקנה ביוקר ויצטער ואם ימכור במועד לפעמים שמוכרה בפחות ממה שקנה ואיכא צערא. אבל במלוה ברבית שמחה היא וגם ליכא טרחא כולי האי והילכך הקלו בה והתירו על ידי שמוציא הריוח של אותה השבוע במועד יתר על מה שהיה מוציא אם לא היה לו זה הריוח. ומה שכתוב במנהגי ה"ר מאיר ז"ל שלמערופיא שלו היה מלוה בחנם אותה שבוע כדי שלא יסורו ממנו ודבר האבד מותר מאחר שחושב אותו דבר האבד, לא ידעתי ל ה היה מלוה בחנם אפילו בשכר מותר כמו שיירא העוברת.
לדעת הרא"ש עולה שאיסור פרקמטיא במועד הוא משום טירחה יתירה. לעומת זאת, יש את דעת הרב המגיד (יו"ט ז, כב) שטעם איסור פרקמטיא במועד הוא כבשבת – משום שמא יכתוב. ודעת הריב"ש (שו"ת ריב"ש, שנב) שהוא משום זלזול במועד.
המקורות לגדרי האיסור וההיתר בפרקמטיא
בגדרי דבר האבד במועד מצינו בגמרא הן בבלי ירושלמי כמה מימרות שונות ושיטות שונות בדברי רבותינו הראשונים המסדרות את כל הגמרות באופנים שונים. נביא את הגמרות המרכזיות.
הגמרא הראשונה היא הגמרא דלעיל.
הגמרא השניה היא בדף יא (עמוד א) האומרת:
בדיתא לבאי כוורי. אזיל כולי עלמא צוד, אייתו כוורא. שרא להו רבא למימלח מינייהו. אמר ליה אביי: והא תנן: כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד - כובשן! אמר ליה: כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו, ואי שביק להו פסדי - כפרקמטיא האבד דמי, ושרי. ואיכא דאמרי: שרי להו רבא מיצד, מיזל, אייתויי, ומימלח. אמר ליה אביי: והא אנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן כובשן תנן! אמר ליה: הני נמי מיתאכלי אגב איצצא. כי הא דשמואל עבדו ליה שיתין איצצי, ואכל.
מקור שלישי הוא הירושלמי (מו"ק ב, ג):
ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא הדא שיירתא שרי מיזבון מינה במועדא. הוה ידע דשיירתא מיעול ומיזלא עיבידתיה. א"ר מנא אין ידע דלא מיזבן והוא פחת מן אגרא יזבין ואי לא לא יזבין. א"ר יוסי בר בון אגרא וקרנא קרן הוא אין ידע דלא מזבין והוא פחת מן קרנא יזבן ואי לא לא יזבן. ר' יונה ור' יוסה הורון בהדין לסוטה שרי מזבנתיה במועדא לצורך המועד. ר' יצחק בי ר' לעזר מפקד לר' הושעיה בי ר' שמי דהוה פרוש אין את ידע דאת מזבן ואילפא מורכא לך ואת אתי משתי גבן זבין ואי לא לא תזבין. ר' יונה בוצריה הוה ליה ספרין שאל לר' הונא מהו מזבנתין במועדא א"ל מחדי את מועדא שתי את קינדיטון.
שיטת מניעת רווח אסורה
תוס' (י, ב ד"ה ובדבר) כותב שהגדרת דבר האבד בפרקמטיא הוא הפסד בקרן עצמו, אך לא להרויח כ"כ אינו דבר האבד ואסור. וצריך ביאור מה הכוונה בלא להרויח כל כך, משמע שלהרויח כל כך מותר?!
ריטב"א כתב בשם התוס' שהפסד מתיחס לקרן ושכר עמלו. וכנראה ש'רווח כל כך' הוא רווח מעבר לקרן ועמל. אך תוס' שם ממשיך ואומר שלא רק רווח אסור, אלא גם קניית סחורה שכעת במועד הינה זולה אך לאחר המועד תתייקר – אסור.
היינו שבמועד אסורה פעולה שתכליתה ניצול רווח אפשרי. מקור שיטה זו (עפ"י תוס' רא"ש) מבוסס על המשניות בפרק שני (יא, ב) המתירות המשך עבודה למי שהתחיל להפך זיתיו וכד', וכן מהגמרא (י, ב) שמתירה כבישת תמרים, וכן על הירושלמי שאמר: "אין ידע דלא מיזבן והוא פחת מן אגרא יזבין ואי לא לא יזבין". כלומר, אם אתה יודע שלא ימכר והסחורה תפחת מן הקרן – תמכור. ואם לאו – אל תמכור.
אך עדיין צריך לברר בדעת התוס' מדוע ביחס למניעת רווח אין היתר לעשות מסחר. וכנראה שלומדים זאת מהיתר רבא לדגים שנצודו דווקא לשם אכילה. וכן היא דעת הרמב"ן (פסקי חוה"מ). כך מבואר בקרן אורה.
אמנם, עוד הוסיף התוס' שמותר לקנות במועד אם חושש שאחר המועד המחירים יוזלו. ומה טעם יש בזה? הרי אין בזה אלא מניעת רווח ולא הפסד של הקרן? וגם כאן נראה שסובר כרמב"ן. הרמב"ן כתב שמדברי הירושלמי שהתיר לקנות מהשיירה העוברת אנו למדים שמותר לקנות לצורך שימושו האישי. וז"ל:
אבל אם הוא צריך לעבדים ובהמות כסות וכלים לאחר המועד ודעתו ודאי ליקח אותן, ונזדמן לו עכשיו מי שהוא מוכר בזול והדבר ידוע שלא יזדמן לו לאחר המועד כגון השיירא, מותר לו ליקח מהן שהוא כהפסד גמור שלו ומיעוט כיסו אם אתה מונעו עכשיו ודבר האבד הוא לו, הרי הוא כמכירת פרקמטיא שהיא מזלת לאחר המועד דמותר. אבל להשתכר במקחו ודאי אסור.
פרט נוסף שכתב הרמב"ן הוא שבדעתו של האדם לקנותו בכל מקרה, והסברא בזה היא שכיון שכבר יש צורך ממשי לאדם, אזי המנעות מקנייה תחשב עבורו כהפסד (ועל יסוד מה שכתב בעצמו דבדבר אבד אזל' לפי מה שחושבין בני אדם).
שיטת מניעת רווח מותרת
גם הרא"ש כתב שהולכים אחר הקרן, ועוד כתב שאפילו אם יש לו מה יאכל אלא שרוצה למכור על מנת לשמוח יותר במועד – מותר. אמנם, כתב עוד כתב שלמדנו מהירושלמי שהתיר לקנות משיירה שאם יש הזדמנות לעשות עיסקה בזול במועד ואחר כך יתייקר – מותר. משום שמניעת רווח היא כהפסד. וכן כ' ראב"ד שמניעת רווח הוא כהפסד. ומאי דקשיא מהא דרבא שרי הדגים רק לאכילה, הוא משום דהתם מיירי במציאה שאינה לפרנסתו ולכן לא יגרע באם לא ירוויח מזה. אך בדבר שהוא עיקר פרנסתו שרי. ועוד אפשר לתרץ שמו"מ מותר בהרווחה משום שבפרקמטיא אין מלאכה ואין טירחה, משא"כ במליחת דגים. ועיין ברמב"ן שדחה דברי הראב"ד בקושיות רבות.
שיטת מצוי בידו
לעומת שתי שיטות אלו, יש את דעת הי"א המובאת בריטב"א (י, ב ד"ה ובדבר האבד) המרחיבים את מושג דבר האבד בפרקמטיא יותר מהקודמים. הם טוענים שהמקור לתוס' ורמב"ן שדבר האבד הוא דווקא בהפסד הקרן הוא מהירושלמי, ואילו בבבלי אינו מוזכר. ויותר מכך, במקרה של צידת הדגים התיר להם רבא למלחם משום דבר האבד, וזאת אע"פ שהדגים אינם הפסד קרן כיון שהם הפקר! אלא מכאן נלמד שאם כבר הגיע לידו קרן אפילו מן ההפקר, מותר לטרוח בהם ואף אם רק כדי להרוויח. ומה שבירושלמי משמע דרק הפסד של קרן מקורית מתיר – אין הלכה כירושלמי.
השיטה המחמירה
תוס' הנ"ל הביא את דברי ר' יוסף שהחמיר ואסר לקנות יין במועד אפילו אם ייתקר אחר כך. ודבריו צריכים הסבר, מה טעם נאסור את הקנייה?
ע"כ צריך לומר, שודאי אין מדובר בקנייה רק לצורך המועד, דאז ליכא מאן דפליג דשרי. אלא מיירי בקנייה שעיקרה לצורך שימוש עצמו, וכמו שהתירו תוס' ורמב"ן. ועל זה חולק ר' יוסף, ואוסר בטענה שאין זה נקרא דבר האבד, שכן רק הפסד הקרן נחשב דבר האבד ולא אחר. ואולי למד מן הירושלמי שמא שהתירו הוא רק במצב שלא יהיה לו הדבר כלל אחר כך, וזהו הפסד של גוף הדבר, אך העלאת מחיר אינה נחשבת כדבר האבד.
להערות [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











