ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- מועד קטן
אומרת התורה 'ושמחת בחגך' (דברים טז, יד) ביחס לחג סוכות, אך חז"ל למדו שכיון שכל המועדים קרויים חג הרי גם בהם שייכת מצוות השמחה. וכך פוסק הרמב"ם (יו"ט ו, טז):
שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.
ומלשון הרמב"ם אנו למדים שגם ימי חול המועד מחוייבים בשמחה, וכן פסק השו"ע (תקכט, ב):
חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד.
וביאר דבריו המשנה ברורה (ס"ק טז) אליבא דהרמב"ם שגם חול המועד בכלל החיוב, אך אין בו חובת כבוד ועונג משום שלא נאמר בהם מקרא קודש.
יסוד איסורי המועד
רבות עסקנו בלימוד על מהות וגדרי איסורי המלאכה והיתרם במועד. והזכרנו כבר כמה פעמים את דברי ריטב"א (יג, א) שעניינם של איסורי המועד הוא כדי שלא להמנע משמחת הרגל. וז"ל:
כי טעם איסור מלאכות במועד הוא משום טרחא ושלא למעט בשמחת הרגל ולפיכך התירו חכמים כל שהוא צורך המועד וכל שהוא דבר האבד כדי שלא יהא דואג על אבדתו ונמנע משמחת יום טוב.
ונראה שדבריו מיוסדים על כמה מקומות במסכת בהם רואים שפעולות מסוימות נאסרו משום שהן סותרות את שמחת החג. האחת היא סוגיית ראיית נגעים במועד (ז, א), בהם חכמים מורים להתעלם מראיית נגעים ולדחות מצב שמחייב מעשים מוגדרים, וזאת משום שמחת הרגל. וכן באיסור ליקוט עצמות קרוביו במועד נחלקו במשנה (ח, א) האם שמחה היא לו או צער. ובכל מקרה ברור הדבר שאם היה מוסכם שהוא צער – היה מוסכם לאסור, משום ביטול שמחת המועד.
אם כן, מן הראוי להתבונן מעט בתוכנו המעשי של חול המועד, מה כן מחויבים לעשות.
עירוב שמחה בשמחה
דין המחודש ביותר בנוגע למניעת השמחה במועד, אינו מהמוזכרים לעיל, אלא דווקא מה שחז"ל לימדונו (ח, ב):
אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו.
ואפילו הגמרא בעצמה מיד שואלת:
וכי שמחה היא לו מאי הוי?
ועונה הגמרא כמה תשובות, וראוי לעיין בכולן, האם הן חולקות זו על זו למעשה או מסכימות ורק נחלקו בטעמים. אנו לא נתרכז בכך אלא רק בעניין שיוביל אותנו להבנת תוכנו של שמחת המועד.
עונה הגמרא:
אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. רבה בר [רב] הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר [רב] הונא - דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד - שנאמר ושמחת בחגך, בחגך - ולא באשתך.
רואים מדברי האמוראים שעל אף שמדובר כאן בשתי שמחות, ולכאורה לא היתה אמורה להיות סתירה ביניהן – מלמדת המשנה שיש תוכן מסוים של ימי המועד, שיכול להעלם או אף רק להחלש ע"י 'הכנסה' של שמחה אחרת.
וכך כתב רש"י על הרי"ף (ד"ה ושמחת בחגך ולא באשתך):
והכא הוי באשתך ולא בחגך ומתוך חביבות אשתו מניח שמחת החג.
וכעין זה כתב גם במאירי (ח, ב):
אמר המאירי אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו ופי' בה בגמ' הרבה טעמים ואחד מהם והנכונה שבהם שאין מערבין שמחה בשמחה שלא תהא האחת מתמעטת בחברתה.
תוכן השמחה במועד
אם כן, מהי אותה השמחה המחוייבת במועד, אשר מחמתה אין לערב שמחות אחרות 1 . כך אמרו חז"ל במסכת חגיגה (ח, א):
תנו רבנן: ושמחת בחגך - לרבות כל מיני שמחות לשמחה.
ולמדו מגמרא זו רבותינו הראשונים שכל דבר המשמח את האדם הרי הוא חלק מן המצווה הכללית של 'ושמחת בחגך'. ונראה מעט מלשון הרמב"ם (ספר המצוות, מ"ע נד):
וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג"כ שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים. ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה (סוכה נ - נג ב). זה כולו נכנס תחת אמרו ושמחת בחגך.
ביתר פירוט יש לבאר:
מצוות השמחה בנויה על שמחה רוחנית ועל שמחה גשמית. כמו שכותב הרמב"ם (שם, יט):
אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.
ומכאן שחלק ממצוות השמחה היא לימוד תורה, ובפרט ענייני המועד (עיין ראבי"ה תתל"ה. הובא לעיל). חלק שני הוא אכילה ושתיה לכבודו של יום. חלק שלישי הוא תוספות המיוחדות לשמחה 2 לכבוד הימים הטובים כגון בשר ויין לאנשים, בגדים ותכשיטים לנשים ומיני מתיקה לילדים. חלק רביעי הוא כל מה שמשמח את האדם. ועיין בספר 'שאגת אריה' (סה) האריך להוכיח שכיום מצוות עשה מדאורייתא לשמוח בכל מיני שמחות אע"פ שאין לנו שלמי שמחה. ומעניין ששם כולל כדבר המשמח – טיול. יסודו בכך שהרמ"א (סימן תטו, א) מתיר לערב עירובי תחומין לצורך טיול, על אף שרק לצורכי מצווה מותר לערב תחומין. ומנמק הרמ"א שיש בזה מצווה משום שיש בזה שמחה. ואם כן, גם לעניין חוה"מ הדין כן.
עוד יש לעורר שחלק ממצוות השמחה היא שלא להתעסק בדברים המעציבים, ומקובל בשם הגר"א לומר שמצוות והיית אך שמח, היא הקשה שבתורה, משום שאסור במשך כל ימי המועד לתת לאיזו שהיא עצבות או דאגה מקום בלב.
ונסיים בדברי הכל-בו (סוף סימן ס), המחזיר אותנו לראשית הסוגיות:
ירושלמי אמר ר' אבא בר ממל אלו היה מי שימנה עמי התרתי שיהיו עושין מלאכה בחולו של מועד כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ושמחים ויגעים בתורה ועכשיו אוכלין ושותין ופוחזין, נראה מדעת זה החכם שאיסור גדול בשחוק ובקלות ראש יותר מעשיית מלאכה, וכן האמת כי מי שעוסק במלאכה עוסק בישוב העולם והיא מצוה גדולה שכן מצינו בונה בית ונוטר כרם שחוזר מעורכי המלחמה אויבי השם לפי שעוסק בישובו של עולם, וכונת התורה בנתינת המועדות והראיה לפני השם כדי להדבק באהבתו וביראתו ולעסוק בתורתו התמימה ולמדו ליראה השם הנכבד והנורא מן החכמים החסידים העולים לראות פני האדון ה' אלהי ישראל שלש פעמים בשנה, נשלמו הלכות יום טוב ת"ל.
להערות [email protected]
^ 1.
כתבתי באופן כללי, אך ברש"י על הרי"ף המובא כאן ממשיך, שאיסור זה הוא דווקא בנישואין אך בשמחות אחרות אין חשש שיגברו על שמחת המועד והן מותרות. ואכמ"ל.^ 2.
רמב"ם(ספה"מ עשה נד), ז"ל: ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











