קנין דברים | הרב אלישיב קפקה | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

קטגוריה משנית

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
בבא בתרא

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

גמרא
הביטוי קניין דברים מוזכר פעם אחת בש"ס והוא בסוגייתנו (ג, א):

במאי אוקימתא למתני'? בשאין בה דין חלוקה, אי בשאין בה דין חלוקה, כי רצו מאי הוי? נהדרו בהו! א"ר אסי א"ר יוחנן: שקנו מידן. וכי קנו מידן מאי הוי? קנין דברים בעלמא הוא! בשקנו מידן ברוחות. רב אשי אמר: כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק, וזה בתוך שלו והחזיק.

מספר שאלות עולות כבר בלימוד הראשוני, נעסוק בחלקן: הכיצד הגמרא אומרת שיכולים לחזור בהם, והרי יש בזה מחוסר-אמנה? מהו קניין דברים ומדוע אינו מועיל? מה גבולות קניין דברים?
ביאור קושיית הגמרא
ישנו דיון, על פניו, צדדי בסוגיא והוא בשאלה על איזה מ"ד מקשה הגמ' 'להדרו בהו' – על גודא או פלוגתא?
ודאי שהגמ' עוסקת בפלוגתא שכן שאלתה מתבססת על ההנחה שעוסקים בחצר שאין בה דין חלוקה. ואכן כך כותבים התוס' (ד"ה כי רצו), רא"ש (סימן ג) ורמב"ן (ב, ב ד"ה טעמא דרצו). וכתב הרשב"א (ד"ה וכי רצו) בביאור דבריהם:

דללישנא דמחיצה גודא לא הוה קשיא ליה ולא מידי דמסתמא היה יודע שקנו מידן כיון דאיפשר בקנין.

כלומר, ברור שכאשר מדובר בכותל של ממש אזי מסתמא בעת ההסכמה עשו גם קניין, ולכן אין קושיא כלל מדוע לא יכולים לחזור בהם. אך למ"ד פלוגתא, שהוא לא דבר ממשי מלכת', הקושיא היתה מדוע אין בזה קניין דברים, ולא העלו בדעתם עדיין את תשובת בשקנו הרוחות.
אך רש"י סובר (ב, ב ד"ה טעמא) שאף על מ"ד גודא קשה הקושיא הראשונה 'וכי רצו מאי הוי להדרו בהו'. וטעמו כנראה שאף כאן לא הניחו בפשטות שעשו קניין, שכן זהו פשט לשון המשנה 'רצו', היינו ללא קניין. ולאחר תשובת הגמרא שקנו מידן, כבר לא קשה הקושיא השניה (ראה רשב"א הנ"ל) על קניין דברים משום שזה ודאי אינו קנ"ד שהרי מתייחס להתחייבות על ממון וחומרי בניין.
מחוסר אמנה
שאלנו בפתיחה מדוע אין בזה מחוסר אמנה. יסוד הסוגיא בב"מ (מט, א) שם כתוב כך:

דברים, רב אמר: אין בהן משום מחוסרי אמנה, ורבי יוחנן אמר: יש בהם משום מחוסרי אמנה.

למעשה, על פי הכלל 'רב ורבי יוחנן – הלכה כרבי יוחנן' פסקו שיש בְדברים משום מחוסר אמנה (רי"ף ב"מ כט, ב; רמב"ם מכירה ז, ח; חו"מ רד, ז) אך יש לזה סייגים כגון מה שנפסק בשו"ע (שם, ח) על יסוד הגמרא שם שאם הבטיח מועטת יש בזה מח"א אך מתנה מרובה אין בזה משום מח"א משום שלא באמת סמכה דעתו של אדם.
וא"כ, כיצד אומרת הגמ' דידן שיכול לחזור בו מהסכמתו לקנין? הרי זה מחוסר אמנה! ולכה"פ היה ראוי לכתוב זאת, שאע"פ שמבחינת הדין ההסכם בטל, מ"מ הרי הוא נחשב למחוסר אמנה. וראיתי שכתב הנמ"י (ב"ב א, ב ד"ה להדרו) שכאן יכול לחזור בו משום שהוא דברים בעלמא ואין בהם משום מח"א. אך לפי מש"כ, שהלכה כרבי יוחנן, א"כ יש בעיה של מח"א?! ובהערות של 'עוז והדר' ראיתי שהוסיפו על נמ"י 'דברים בעלמא במתנה מרובה ליכא משום מח"א'.
אך מה הסברא לכך? ושמא אפ"ל שהסכמה לחלוק את החצר ולבנות כותל במקום שביסודו אינו בר-חלוקה הרי זה כמתנה גדולה שאין סומך דעתו, אא"כ עשו על זה קניין. וראה גם באילת השחר על סוגיין.
לסיכום עניין זה של מחוסר אמנה, נביא הגדרה חשובה הרמ"א (רד, יא):

אף על פי שבדברים בלא מעות יכול לחזור בו וא"צ לקבל עליו מי שפרע, מ"מ ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אף על פי שלא עשה שום קנין, רק דברים בעלמא, וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו. והני מילי בחד תרעא, אבל בתרי תרעי אין זה ממחוסרי אמנה. וכל האומר לתת לחבירו מתנה מועטת ולא נתנה לו, הרי זה ממחוסרי אמנה... וי"א דאפילו בתרי תרעי אסור לחזור, ואם חזר בו יש בו משום מחוסר אמנה, וכן נראה עיקר.

ואע"פ שהכריע רמ"א שאין לחזור בו אפילו בשינוי של שני שערים, כתב ערוך השולחן (רד, ח) שנראה לו שהכרעה זו אינה מעיקר הדין אלא מידת חסידות.
החסרון בקנין דברים
לאחר שביררנו מדוע אין בנידון דידן משום מחוסר אמנה, נעבור להתבונן במהות החסרון בקנין דברים. בתחילת הסוגיא עלתה בי המחשבה שאפשר להסביר את החסרון באחד משני אופנים: א. חסרון במעשה הקניין. ב. חסרון בדעת, שאין אדם באמת קונה דברים מופשטים.
אך מעיון בדברי רבותינו הראשונים, נראה שרובם נקטו את הצד הראשון בלבד, וכדברי רש"י (ג, א ד"ה קנין):

ואין חליפין קונין אלא דבר הנקנה או מכר או מתנה או שעבוד קרקעות שהקנין חל עליו או מטלטלין.

ולאחר עוד התבוננות שמתי לב לדבר פשוט, הרי מהותו של קניין, כדוגמת מכירה או מתנה, הוא מעשה המביע את הסכמת הצדדים להעברת הבעלות מזה לזה. וכאן הרי נעשה קנין! וודאי א"כ שחסרון בגמירות הדעת אין כאן, ועל כרחנו הוא כמו שכתב רש"י. וכן ברשב"א (ד"ה וכי רצו), וכן נראה מתוס' (ד"ה כי רצו).
את הסבר הדבר נחלק לשתי נקודות: א. מעשה קנין מורכב כאמור משני גורמים: מעשה ורצון. בדרך כלל צריך את שניהם על מנת לסיים את הקניין. אמנם, לעיתים אף הרצון בלבד מקנה (ראה כתובות קב, א; שו"ע אבה"ע נא, א). ב. מעשה קניין עניינו להקנות זה לזה חפץ או זכות כלשהיא, בין אם זה מכירה ממשית או התחייבות ממונית שמשמעותה היא זכות עבור מי שהתחייבו לו.
ולכן, יש אפשרות שאדם ישעבד את עצמו לחבירו אף שלא היה חייב מעיקרא (חו"מ מ, א), כיון שכלול בזה זכות ממונית, אך כאשר המינוחים בהם מדברים הם לא על הממון אלא על פעולות האדם, הרי אין כאן תמורה עבור מעשה הקניין, ואין לקניין על מה לחול. כך הסביר זאת הרא"ש (סימן ג):

שלא נתרצו אלא לחלוקה אין כאן שיעבוד נכסים ולא מכר ולא מתנות ואין לו לקנין על מה שיתפיס.

במאמר מוסגר נעיר שנחלקו האם קנין דברים אינו חל רק בחליפין כפשט רש"י (חידושי ר' נחום אות מא) או שמא בכל הקניינים (שיעורי ר' שמואל אות נא בסופו).
חיובי מעשים רק במצוות
העמקה נוספת בהבנת החסרון המובנה בקניין דברים ביאר רש"ר (שיעורי ר' שמואל ב"ב פרק א, אות נא):

מבואר בגמ' דקנין להתחייב לחלוק לא מהני דחשיב קנין דברים. והביאור בזה, דקנין ל"ש רק אם מקנה לו ממון, וכגון באמר לו חייב אני לך מנה וקנה מידו ע"ז, דכיון דע"י הקנין נעשה כבר מחויב לו מנה ומשועבד לו ע"ז, ואם לא ירצה לשלם יכול לגבות ממנו בע"כ וב"ד יכולים לירד לנכסיו ואי"צ שיאמר רוצה אני וגביתם תהא גביה וישתנו דיני הממונות, א"כ חשיב שהקנה לו מנה, ומשו"ה חל ע"ז קנין ואי"ז קנין דברים, אבל אם יאמר לחבירו אתן לך מנה וקנו מידו, איתא בראשונים דלא מהני, והוא משום דאין מתחייב לו מנה, ורק שבא להתחייב להקנות לו מנה, והיינו שנצטרך עדיין לדעתו ורצונו בשביל שיקנה חבירו המנה, ובלא"ה לא יוכל לזכות, ונמצא שאין עליו חיוב ממון, כל כה"ג לא שייך שיחול ע"ז קנין, שהרי אין מקנה לו ממון, ולא רק משום דקנין אין נתפס על חיוב כזה, אלא משום דאין כלל חיוב כזה, דל"ש חיוב להקנות בדיני ממונות, דחיוב לעשות פעולה לא מצינו רק במצוות, אבל להתחייב לחבירו לעשות לו פעולה ל"ש, ומשו"ה אין חל קנין כזה, וזהו הביאור בהא דקנין דברים לא מהני, וה"נ הוא ג"כ כאן שקנו מידו לחלוק החצר דלא מהני משום דהו"ל קנין דברים כדאיתא בגמ', הטעם בזה הוא כמש"כ, דכיון שבא לעשות קנין שיתחייב לחלוק אין הקנין חל ע"ז, דהוא קנין לעשות מעשה חלוקה ואין מקנה לו בזה שום זכות ממון, והוי קנין דברים, ולהכי לא מהני.

ביאור דבריו, שהפעולות היחידות שיש חובה על האדם לקיימן הן רק מעשי המצוות, אך לא מצינו שיש חובה על עשיית פעולה סתמית עבור חבירו. כיון שכך, אין משמעות לקניין על חובה לקיים מעשה, כאשר באמת אין שום חובה כזו. וממילא הקניין שנעשה עבור התחייבות לפעולות אינו כלום.
וכך כתב גם ר' אהרון קוטלר (משנת רבי אהרון שכנים ב, י אות ב) שהבעיה בקנ"ד הוא שעצם הקניין אמור להיות על דבר שבאופן אמיתי אינו יכול לחול עליו, ומה שאדם יכול לחייב עצמו אע"פ שלא היה חייב (ראה לעיל) זאת משום שיש מושג של חיוב ממון כלפי חבירו. אך חיוב פעולה – אין, ולכן אין הקניין חל.
גבולות קנין דברים
לאחר בירור החסרון שיש בקנ"ד ננסה לעמוד על גבולות הדין. ראשית נדון מהו קנין דברים, מה מקנים ולאחר מכן כיצד ניתן לפתור את החסרון. דהיינו, כיצד כן אפשר 'לתפוס' את הקניין על פעולות ולתת לו תוקף.
כתב הרמב"ם (מכירה ה, יד):

הדברים שאין בהן ממש אין הקנין מועיל בהן, כיצד הרי שכתב בשטר וקנינו מפלוני שילך בסחורה עם פלוני, או שיחלקו השדה שביניהם, או שישתתפו שניהם באומנות, וכיוצא בדברים אלו כולן, הרי זה קנין דברים ואינו מועיל כלום, שהרי לא הקנה לחבירו דבר מסויים וידוע, לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע.

והוסיף עליו הגהות מיימונית (אות כ):

כתב רב האי דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודירה ואכילת פירות בלא גוף בכולהו לאו מהניא קניין ואפילו אגב ארעא.

אך הרא"ש כתב שקניין לבנות לא הוי קנ"ד, ורמ"ה כ' שכן נחשב קנ"ד אא"כ התחייב. וכדלהלן. ונביא את סיכום הדברים למעשה (רמ"א חו"מ קנז, ד):

ואם קנו מידו לבנות מחיצה, לא יוכל לחזור בו, דלבנות לא מקרי קנין דברים (טור בשם הרא"ש). ויש חולקין בזה (שם בשם הרמ"ה).

פתרון בעיית קנ"ד
ונראה בזה שלוש אפשרויות כיצד הקנין חל ואינו נחשב קנ"ד: ע"י שעבוד נכסים, ע"י שעבוד הגוף, באמירת הריני מתחייב לבנות.
א. שעבוד נכסים:
מדברי רש"י שהובא לעיל לגבי החסרון בקנ"ד משמע שצריך דווקא לשעבד נכסים, אך שעבוד עצמו לא מועיל. כלומר, אם אמר נכסי ישתעבדו לטובת החלוקה, אזי הקניין תפס. אך אם אמר, אני אשתעבד לטובת החלוקה, עדיין זה נחשב לקנ"ד. וכן נראה מדברי רשב"א (ג, א ד"ה והוי) וראב"ד שצריך התחייבות דווקא על גוף, וכך כתב הרשב"א:

והוי יודע דאפי' למאן דאמר גודא לא בשקנו מידן לעשות כותל קאמר, דה"נ מצו הדרי בהו דהא לא נתחייב חד מינייהו לחבריה במידי אלא בשקנו מידן ונתחייב כל אחד לחברו בדמי מחצית הכותל, וכן פי' הראב"ד ז"ל. [עי' בתשו' ח"ב סי' שע"ד]:

סברא זו מבוארת ע"י רמ"פ (דברות משה ב"ב, הערות בסוף המסכת הערה ח) ששעבוד הגוף אינו זכות ממונית ממש בגופו של האדם, משום שזכות שכזו לא תתכן, שכן ישראל בני חורין הם. שעבוד הגוף אינו אלא דין תורה של חיוב תשלומין הנוצר מחמת הלואה או מכירה או נזק וכד'. וכיון שכך לא שייך להחיל קניינים על דינים, וממילא קניין על שעבוד הגוף הוא קנ"ד.
תוס' ורא"ש כ' שלמ"ד גודא לא קשיא מדוע אינו קנ"ד, משום שודאי השתעבדו נכסיו. נראה שהם מסכימים לדברי רש"י שצריך שעבוד נכסים ולא סגי בשעבוד הגוף.
אך יש לשאול כיצד השתעבדו הנכסים? י"א שקבלו עליהם במפורש. י"א שהשעבוד מתרחש ממילא מכח עצם ההסכמה לבניית הכותל. כך הבנת הטור ברא"ש (עפ"י ב"י) וכן מש"כ פלפולא חריפתא (פרק א, אות ה) שלדברי הרא"ש שמסכים בזה לתוס', וכתב:

דלא ס"ל שצריך שיקנה בהדיא שישעבד נכסיו אלא דמכי נתחייב לבנות ממילא חל שיעבוד נכסיה:

ב. שעבוד הגוף:
אמנם, בניגוד לשיטת רש"י ודעימיה יש את שיטת רבי אליהו מבעלי התוספות שכתב כך (תוס' כתובות נד ב ד"ה אע"פ):

והשיב לו [רבי אליהו]... משמע בכל ענין אף על פי שאין מקנה לו שום נכסים אלא שמשעבד גופו לזה החוב מעתה ולכשיהיו לו נכסים חל שעבודו מעתה ואין זה קנין דברים בעלמא דקנין דברים לא הוי אלא כההיא דריש בבא בתרא (דף ג.) שקנו מידם לחלוק חצר שאין בה דין חלוקה אבל מה שמשעבד גופו להתחייב לדבר זה משתעבד ואין זה קנין דברים בעלמא.

היינו, דעת רבי אליהו שם בתוס' ששעבוד הגוף אינו קניין דברים. וביאר שערי יושר(שער ה, פרק ב) ששעבוד הגוף הוא חיוב ממוני גמור, ולא רק מצוות פריעת בעל חוב המוטלת על האדם. והמשמעות היא שיש 'תפיסה' בדבר ואינו נחשב לכלום.
ג. התחייבות לבנות
אפשרות נוספת ליצירת חלות קנין אע"פ שאינו קנין רגיל בו הדבר הנקנה עובר מיד, מובאת בדברי היד רמ"ה בסוגייתנו (ד"ה מיהא):

וה"מ היכא דקנו מידו דמחייב לחלוק או להקנות וכל שכן היכא דקנו מידו לחלוק או להקנות. אבל קנו מידו שחייב לתת כך וכך או לבנות או לזון מסתברא דלאו קנין דברים בעלמא הוא, שהנתינה עצמה אינה ממון והאי לאו אנתינה גופא קנו מיניה אלא אגופא דממונא קנו מיניה דמחייב למיתב ליה כך וכך ממון. ועוד דכיון דקנייה לממונא גביה איחייב למיתביה ניהליה. וקרא נמי דכתיב גבי קנין לקיים כל דבר קאי כשהדבר מתקיים בו לבדו, לאפוקי קנין להקנות או לחלוק שאין הדבר מתקיים בקנין זה עד שיחלוק או עד שיקנה לו בהקנאה אחרת. תדע דכי אקשינן וכי רצו מאי הוה להדרו בהו ואי נמי קנו מידן קנין דברים בעלמא הוא ולהדרו בהו לא קא מקשינן אלא למאן דאמר מאי מחיצה פלגותא דאשתכח דקנו מידן לחלוק אי נמי דמחייב לחלוק, ואלו למאן דאמר מאי מחיצה גודא דאשתכח דקנו מידן לבנות את הכותל לא קא מקשינן מאי טעמא. על כרחך משום דאיכא אנפא דמחייב כגון דקנו מידן דמיחייב למבניה בהדי הדדי, דכי קנו מיניה הכי ממונא קא מחייב נפשיה ולאו קנין דברים בעלמא הוא.
אלא מיהו הני מילי היכא דקנו מיניה דמחייב למיתן ליה כך וכך דדרך הודאה הוא אי נמי דרך שיעבודא דשעביד נפשיה להכי ולאו קנין דברים הוא. אבל [אם] קנו מידו לתת כך וכך או לבנות או לזון כיון שאין הקנין נופל על החיוב ולא על גוף הממון אלא על הנתינה עצמה והנתינה עצמה אין בה ממש אלא מעשה בעלמא הוא [קנין דברים הוי] ומצי למהדר ביה.

תורף ד"ק, שיש הבדל בניסוח וממילא בחלות הקנין. אם אומר האדם אני מתחייב לתת סכום מסוים או מתחייב לבנות או לפרנס, אזי ההתחייבות שלו תופסת. וזאת משום שאנו מפרשים את ההתחייבות ככזו שהתייחסה אל סכום הכסף הנדון (לבניה או פרנסה וכו'). אך אם היה מתחייב על פעולה של נתינה, אזי לא היה תופס כאן השעבוד, משום האמור לעיל שאין למילים המבטאות חיוב – על מה לחול.

להערות - [email protected]

הרב אלישיב קפקה

בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
תפילת תשלומין
תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
תוספת שביעית
תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
צרכי הרבים
תשפ"א
27 דק'
לימודי אמונה
משנת הרב קוק - שיעור 4
ו' אייר תש"פ

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
שלוש שנים רצופות
הרב אלישיב קפקה | תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
זכות למסחר בעיר אחרת
הרב אלישיב קפקה | תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
טביעות עין
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
תפילת שחרית
הרב אלישיב קפקה | תשפ"ב

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
יום העצמאות ויום ירושלים
קדושת החיים ויישוב ארץ ישראל
פרק לג
הרב יהודה זולדן | אייר תשס"ח
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
מהלכות בחירות
הרב שמואל אליהו | יא חשוון תשס"ט
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב שמואל אליהו
הרה"ג דוב ליאור
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב יהודה מלמד
הרב בני אלון
הרב אליקים לבנון
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל

בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז