חזקת תשמישין | הרב אלישיב קפקה | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

קטגוריה משנית

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
בבא בתרא

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הצגת הסוגיא
האם יכול אדם להשתמש בנכסי חבירו ולקבוע לו חזקה? אומרת הגמרא (ו, א):

אמר ר"נ: אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי, לכשורי - אחזיק להורדי; רב יוסף אמר: אחזיק להורדי אחזיק לכשורי. א"ד, אמר רב נחמן: אחזיק להורדי אחזיק לכשורי, לכשורי - אחזיק להורדי. אמר רב נחמן: אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי, אחזיק לשפכי לא אחזיק לנטפי; ורב יוסף אמר: אפילו אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי. א"ד, אמר רב נחמן: אחזיק לשפכי אחזיק לנטפי, לנטפי - אחזיק לשפכי, אבל לצריפא דאורבני לא; רב יוסף אמר: אפי' צריפא דאורבני. עבד רב יוסף עובדא בצריפא דאורבני.

מקור נוסף, ראשוני יותר, מופיע במשנה בפרק שלישי (נח, ב):

המרזב אין לו חזקה, ויש למקומו חזקה. המזחילה יש לה חזקה. סולם המצרי אין לו חזקה, ולצורי - יש לו חזקה. חלון המצרית אין לה חזקה, ולצורית - יש לה חזקה.

למדנו משני מקורות אלו על האפשרות ליצור חזקה לשימוש בנכסי השכנים, עד כדי כך שלא יוכל בעל הנכס לסלק את המשתמש.
לשון הגמרא היא 'אחזיק להורדי' – אך הגמ' לא מפרטת כיצד מציאות זו התבססה. האם אופן יצירת חזקה זו דומה ליצירת חזקת קרקעות או לא? אם לא, מהם התנאים לקביעת החזקה? מה גבול החזקה? האם המחזיק קונה בגוף הקרקע או בגוף הכותל או שמא אינו קונה אלא זכות מופשטת?
בסוגיא זו נתבונן בארבע שיטות ברבותינו הראשונים.
שיטת רשב"ם – לאלתר ובטענה
כתב רשב"ם שכל החזת"ש הינן כמו חזקת קרקע לענין הצורך בטענה אך שונות מקרקע לעניין הזמן. שאילו בקרקע צריך להחזיק ג"ש בכדי ליצור חזקת בעלות ואילו בחזת"ש אין צורך בג"ש אלא היא נוצרת מיד בשימוש הראשון, אם שתק הבעלים.
את הצורך בטענה מבסס הרשב"ם על דברי המשנה (ב"ב מא, א):

כל חזקה שאין עמה טענה - אינה חזקה. כיצד? אמר לו: מה אתה עושה בתוך שלי? והוא אמר לו: שלא אמר לי אדם דבר מעולם - אינה חזקה; שמכרת לי, שנתת לי במתנה, אביך מכרה לי, אביך נתנה לי במתנה - הרי זו חזקה.

מסתימת המשנה כל חזקה וכו' משמע היינו כל חזקה ממש, בין חזקות הדורשות ג"ש ובין חזקות הנוצרות מיד. והסברא היא שכיצד אדם יכול לזכות בשימוש בנכסי חבירו ללא קנין?! ועוד, שאם אין כאן קנין כיצד ניתן לבאר את הדין 'אחזיק להורדי אחזיק לכשורי', כיצד הַחְזַקַה מסוימת (הורדי) מועילה לשימוש אחר (כשורי)? אלא ע"כ מיירי שטוען שקנה. הוכחה זו כתב התוס' (כג, א ד"ה והא).
נקודה נוספת שכ' רשב"ם היא שלא צריך שלוש שנים (רש"י ד"ה תוס'. אחזיק להורדי):

וטעמא משום דאמרינן לא שביק איניש לאישתמושי בתוך שלו תשמיש של קביעות בלא רשותו וכיון דמשתמש זה לפניו ושותק י"ל דנטל רשות ממנו או נתן לו ממון ומכר לו תשמיש זה.

נראה לומר שהסיבה שאדם לא שותק על שימוש של קביעות ברשותו היא ששימוש שכזה הוא ביטוי לפגיעה בבעלותו. ישנן פעולות שאינן חשובות כל כך עד שהאדם יצטרך להעיר עליהם, אך כעבור זמן רב יחוש פגיעה בבעלות אף בשל פגיעה קטנה. אך יש פעולות קבועות שלא עושה אותן אלא בעל הבית, והשותק לטענת בעלות המלווה במעשים מעין אלו – הרי זה מוכיח שהשימוש המסוים הנידון כבר אינו שלו.
מקור דבריו מהמשך הגמרא הדנה על תפיסת חזקות בפחות מג"ש. בכשורא דמטללתא שלושים יום, בסוכה שמונה ימים וע"י קביעה חזקה בטיט – יום אחד בלבד.
אך קשה על הרשב"ם שבסוגיין כתב שלא צריך ג"ש ואילו בסוגיית המרזב כתב שצריך שלוש שנים (נח, ב ד"ה אבל יש):

אבל יש למקומו חזקה – באחת משתי רוחות או צפוני או דרומי שאם יעקרנו מצד זה יניחו בצד אחר ואין בעל חצר יכול לעקרו לגמרי מן החצר שהרי החזיק מיהא בתוך החצר דלגבי אחת משתי רוחות הוי מרזב מילתא דקביעותא דסתם בית אי אפשר בלא מרזב וכשעשה זה מרזב בתחלה בחצר לשם קביעות עשאו והיה לו לבעל החצר למחות בתוך שלש ומדלא מיחה הפסיד.

ותירץ הטור (סוף סימן קנג):

פרשב"ם שלחזקה כזאת א"צ ג' שנים שא"צ ג' שנים אלא בדבר שיש בו חסרון קרקע כגון פתיחת חלונות ומרזב ומזחילה שהם תשמישים גדולים ורגילין לכתוב עליו שטר אבל תשמיש קטן כזה אין רגילין לכתוב עליו שטר הלכך לאלתר הוי חזקה אבל טענה צריך.

חג"ש אינו דומה כלל לדיון ביחס לשימושים משום שהטעם בדרישה לג' שנים הוא שעד אז שומרים את השטר, וממילא אם התובע רוצה לסלק את המחזיק עליו לבא בזמן שאמורה להיות בידו הוכחה. אך לאחר ג"ש אינו יכול לתבוע וממילא נראה שחיכה עד זמן זה לטעון אין בידך הוכחה. והיא גופא הראיה לצדקת טענתו. בסוגיית השימושים אין צורך כלל בג"ש כיון שאין צורך בשטר. ולכן הטענה מוכחת באופן מיידי ע"י שימוש אחד. וכך מפורש בעמוד ב שיש חזקות הנקנות בשלושים יום ואפי' ביום אחד, אם הדרך היא למחות על כך בזמן שכזה.
ועל כן יש לחלק בין שימושים גדולים שמחמת משמעותם כותבים עליהם שטרות, לבין שימושים קטנים שאינם משמעותיים כל כך עד כדי כתיבת שטר.
שיטת הרא"ש – ג"ש וטענה
מאידך כתבו כמה מרבותינו הראשונים שבכדי להגיע למצב של 'אחזיק להורדי' צריך שני תנאים: א. ג"ש. ב. טענה. כך כתבו בתוס' (כג, א ד"ה והא) וכן בעליות דרבינו יונה (ו, א ד"ה אחזיק לנטפי), וכן דעת הרא"ש (א, יג).
ביחס לצורך בטענה, הדברים מקבילים אל השיטה הקודמת, שיטת רשב"ם. אך לשיטת ראשונים אלו יש לברר את הצורך בג"ש, והרי אין התשמישים קשורים לשטרות?!
אמנם ראינו שכתב הטור דאף לרשב"ם יש סוגי שימוש שכותבים עליהם שטר, אך הם לא מחלקים כלל. ומנא להו הא?
כתב רבינו יונה:

והא דאמר נמי, החזיק לנטפי החזיק לשפכי, בחזקה דג' שנים מיירי, וכגון שבא בטענה. ותדע, דתנן בפרק חזקת הבתים, המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה, והוא מענין שופכי. וסתם חזקות דכולה פרקא בחזקת ג' שנים.

כלומר יש ללמוד את הסוגיא ממקורה והיא בפרק שלישי ושם ודאי מדובר על חזקות בנות ג"ש. וכן פשוט שמדובר שיש טענה, וכשם שכתב רשב"ם.
אך קשה על זה משום שהגמרא במפורש מדברת על כשורא דמטללתא שהיא חזת"ש ונקבעת בשלושים יום, ויש מצבים שאף בפחות מכך. ומבארים הראשונים שתי אפשרויות בהבנת הגמ' לשיטתם. הראשונה מש"כ תוס' (ו, ב ד"ה האי):

אומר ר"ת דאמתני' קאי דעד שלשים יום לא הוי חזקה והוי בחזקת שלא נתן מכאן ואילך הוי בחזקת שנתן ואתי שפיר דנקטיה הכא ולא בחזקת הבתים.

כלומר, חזקה זו אין עניינה כלל חזקת תשמישים אלא חזקה האם שילם את חובו או לא. ולכן מובן מדוע דין זה הובא ביחס למשנה בה אוחזים שדנה על חזקת שנתן ולא בפרק שלישי.
אפשרות שניה, כותב רבינו יונה:

ואי איכא לאתויי ראי' מינה דההיא, לענין טוען טענת מכירה איכא לאתויי מינה, דלא אזלינן בתר ג' אלא היכא דאיכא חסרון קרקע, דכתבי' עלי' אינשי שטרא, ועד ג' שנים מיזדהר איניש בשטרא, אבל לנעיצת כשורי או שופכי, לא אזלינן לחזקת ג' שנים, דלא עבדינן שטרא עלייהו, הילכך הו"ל למחות לאחר ל', או לאלתר היכא דחברי' בטינא. ואעפ"כ אין לנו ללמוד מדין כשורי דמטללתא לענין שופכי או לענין חלונות, דכל מקח קרקע או שעבוד קרקע כתבי שטרא עלי'. ועוד, דלא פלוג רבינא בשעבוד קרקע וקרקע עצמו, כגון מי שיש לו שופכין על חצר חבירו או חלונות, שחזקתן מונעת מלבנות כנגדן, עד שירחיק ד' אמות, או שיש שם היזק ראיה שהוא היזק גדול לקרקע חבירו. אבל נעיצת כשורי דמטללתא, שאין לו שעבוד בגוף הקרקע, אלא שעבוד יש לו על הכותל כל זמן שהוא קיים, לא כתבי אינשי שטרא עלי', ולפי' חזקתו לל' יום.

הצורך בכתיבת שטר הוא דווקא על קניית קרקע או שעבוד הקרקע ולכן חזת"ש בקרקע מצריכה ג"ש. אך המקרים בגמ' שאפשר לקבוע עליהם חזקה בפחות מג' שנים עוסקים בשעבוד הכותל ולא שעבוד הקרקע. כותל אינו דבר המתקיים בהכרח לאורך זמן (לדו' בי קייטא ובי סיתוא) ועליו לא נוהגים לכתוב שטר.
אך אם כן קשה, כיצד יסביר את הצורך בג"ש בהורדי וכשורי, שאף הם אינם אלא שעבוד הכותל? וי"ל עפ"י דברי רבינו יונה עצמו שהמקרה בהורדי וכשורי הוא שטוען שקנה את הכותל עצמו, ולכן שם צריך ג"ש, אך במקום בו יהיה רק שעבוד, כמו בכשורא דמטללתא – שם סגי בשלושים יום.
שיטת ריב"ם – ג"ש ללא טענה
השיטה השלישית בסוגייתנו היא דעת ריב"ם (ב"ב כג, א תוס' ד"ה והא) שאף שאין צורך בטענה יש צורך בג"ש. וכמובן דבר זה צריך ביאור, שהרי כל העניין בג"ש הוא הוכחה לטענת קניתי וכו'. אך אם טענה אין, מנ"ל לחייב ג"ש.
וכתב ר' נחום בביאור דברי הריב"ם (חידושי ר' נחום ב"ב ו, א. אות קלד):

ונראה דהריב"ם ס"ל דעצם זה שהבעלים הניחוהו להשתמש בקרקע ל"ה ראיה דניחא להו די"ל דתשמיש גרידא ל"ה סיבה למחאה, אמנם לאחר ג' שנים שפיר איכא הוכחה משתיקתם דהא המחזיק יכל להחזיק בקרקע לגמרי ולטעון לקוחה היא בידי, ומדלא מיחו בו הבעלים איכא הוכחה שהבעלים מחלו או הקנו לו תשמיש זה ודו"ק [והא דל"ה חזקה לעצם הקרקע הוא משום דלזה בעי' טענה ורק לגבי התשמישים א"צ טענה].

כלומר, כיון שיודעים הבעלים ששתיקה במשך ג"ש יכולה להביא למצב שיפקיע את הקרקע לחלוטין מבעלותם, אין אפשרות להבין את שתיקת הבעלים על שימוש כה ארוך בשטחם אא"כ מחלו.
שיטת גאונים ורמב"ם – לא ג"ש לא טענה
כתבו הרבה ראשונים שאין צורך בג"ש בכדי ליצור חזת"ש וכן אין צורך בטענה. נביא את דברי הרמב"ן במלחמות:

והעיקר כדברי הגאונים שחזקת הניזקין והשעבודין מתקיימות בפחות משלש שנים ויפרשו שזו מתקיימת בשלשים יום וכן פירשה ר"ח ז"ל ורבינו הגדול ז"ל בתשובותיו וכן הדין נותן שחזקה זו אינה צריכה לרבים אלא לרואה ושותק וכן מוכח בקורקור דרב יוסף שהם לא היו טוענין עליו מכירה ולא כלום אלא שאביי מעצמו היה אומר לו כיון שראית ושתק מחלת להם בנזק זה ומכאן ואילך אסור לך לסלקם וא"ל רב יוסף שלא מחל להו לפי שהם אצלו כקוטרא ובית הכסא וש"מ שחזקה זו מתקיימת להם בלא טענה לפי שאינה בגוף קרקע אלא בניזקין שהאומנין הללו לא היו נכנסין לתוך שלו אלא יושבין בצילן של האילן וכיון שאינה צריכה טענה שלש שנים נמי אינה צריכה דליכא למימר בהו תלת שנין מזדהר איניש בשטריה וזה פי' נכון בשיטה זו.

הסיבה שאין צורך בטענה משום שאין כאן עניין של גוף הקרקע, וממילא לא צריך שלוש שנים. הגמ' שדיברה על הצורך בטענה הא דווקא ביחס לקנית גוף הקרקע.
קנייה ע"י מחילה
אך יש לברר שאלה יסודית – כיצד אפשר לקנות על ידי מחילה?
שני כיוונים נראה בשאלה זו:
כתב קצה"ח:

ולכן נראה לענ"ד מזה, דאע"ג דאכילת פירות אינו קונה, היינו דלא מהני שיקנה בזה גוף הקרקע, אבל אם נתרצו הבעלים להקנות לזה לאיזו תשמיש ועשה השימוש ההוא מדעת בעלים קנאו לתשמיש זה שלא יוכל לחזור בו.

והיינו שיש כאן קניין של ממש, והוא ע"י גוף השימוש. גם לאלו החולקים על הרמב"ם וסוברים ששימוש בקרקע אינו מהווה פעולת קניין מועילה לקרקע, לקנות זכות שימוש זה מועיל. וממילא מה שכתבו הראשונים מחילה הוא לא בדיוק מחילה, אלא הסכמה.
הסבר נוסף כתב הרשב"א (כח, ב ד"ה גמ'):

וי"ל דקרקע אינו נקנה במחילה אלא במכירה ונתינה ולא עדיף שתיקה ממחילה מפורשת ואלו אמר לי' שדי מחולה לך לא אמר כלום כ"ש מחילה מתוך שתיקה אבל שעבודין שיש להן חזקה בטענת סבלנות כדעת הגאונים ז"ל נקנין הן במחילה, שאלו הוציא זיז על חצר חברו וא"נ שנעץ קורה בכותלו יכול הוא למחול לו שלא יסלקם משם שאין זה כנותן קרקע אלא כמוחל על השעבודים וכן נמי אכילת פירות אחר שאכל את הפירות הרי חזר על האוכל לחוב בעלמא ויכול הוא למוחלו מה שאין כן בגופו של קרקע.

יש אפשרות למחול על שעבודים וזה עצמו מקנה. הכיצד?
כתב הגרנ"ט שהמחילה כאן היא נתינת רשות אך לא כהקנאה או מתנה, ואינה רק מחילת חוב שהיה, וממילא כאשר למשתמש יש עוד שימושים בחצר חבירו אזי הושבחה חצרו, ואין עכשיו רשות לבעל הבית להזיקו על ידי סילוקו. לכל היותר יכול לדרוש שכרו.
ויתכן ששני הסברים אלו תלוים בשני מבטים על מושג המחילה. המבט הראשון הוא שברור הדבר שכאשר ישנה מחילה אזי החוב הקיים נמחק, אך אם יתחדש חוב אין לו שייכות למחילה הנוכחית. מבט זה מסתכל בעיקר על העבר, והוא מתאים לביאור של הגרנ"ט ברשב"א. שאכן אין מעשה קנין, ואף לא נצרך כאן. אלא כל מה שיש הוא מחילה על השווי שהביא למשתמש בעל החצר, ומסיבה צדדית של נזקין אינו יכול לסלקו יותר.
המבט השני על מחילה הוא השארת המצב על כנו. הרי כאשר ראובן חייב לשמעון, ושמעון מוחל משמעות הדבר הוא שהכסף ישאר אצל ראובן. במילים אחרות, להשאיר את מיקום הכסף על כנו. וממילא המצב הזה הינו מצב מתמשך. ומבט זה תואם יותר לביאור של קצה"ח שהיתה כאן הסכמה של הבעלים ורק חסר מעשה קנין, והוא היה ע"י עצם השימוש וכפי שנתבאר לעיל.
שורש המחלוקת
נשוב לעיקר הסוגיא, אופן יצירת חזקת תשמישין. יתכן ויש לתלות את המח' בשאלה האם כאשר קונים זכות שימוש הקניין תופס משהו גם בגוף הקרקע או כותל ואז צריך שלש שנים וטענה וכך עולה מדברי הרא"ש (א, יב). או דילמא אין לו אלא זכות שימוש ולא גוף ולכן לא צריך שלש שנים או טענה, וכך משמע מדברי הרמב"ם שהרי ברור שמדובר רק על מחילה, ובמחילה ודאי שאין הקניית כותל.
אומדנא
עניין עקרוני נוסף להבנת הסוגיא היא מה שהראשונים (רשב"ם נט, א) כתבו כיסוד, שכל החזקה היא דווקא אם הדבר מפריע ושותק. אך בדבר שאינו מפריע אין השקיתה מהווה ראיה. כתבו אחרונים (סמ"ע קנג, ג; נתה"מ שם) שצריכים בית דין לאמוד בדעתם האם הדבר הזה הפריע או לא, ולכן לאו דווקא לאלתר.
אך יש לעיין מדוע אומדנא זאת היא לכך שהאדם מחל על השימוש בנכסיו באופן מוחלט, אפשר לומר שרצה לאפשר לחבירו להשתמש בשטח כל עוד לא נזקק לו.
וכנראה י"ל שאנו עוסקים במצב רגיל בו אדם מעיר על שימושים בשטחו. זה מצוי מאד ואינו מעיד על חסרון באדם הנותן. מי שלא העיר הוא היוצא מן הכלל ועליו להוכיח שלא התכוון אלא לזמן.
בין בעלות לחזקת תשמישין
הנקודה האחרונה הנדרשת להשלמת התמונה היא הבנת היחס בין זכות השימוש בחפץ לבעלות עליו. וכך כתב הרמב"ן (נז, א):

הא דתנן אלו דברים שאין להם חזקה ואלו דברים שיש להם חזקה. בחזקת שלש שנים היא ובבא בטענה, שזו גוף קרקע הוא ואין לשתיקה חזקה אלא בנזקין כגון שעושה בתוך שלו, אבל משתמש בשל חברו טענה בעי. והרב ר' יוסף הלוי ז"ל פירשה בחזקה שאין עמה טענה ואינה צריכה שלש שנים, וכן דרך המשנה דומיא דמרזב וזיז וחלון, והטעם דהכא בחצר השותפין עסקינן שהם יכולין למחות זה על זה שלא להשתמש בחצר בתשמישין קבועין הללו וכששתק מחל, לא שיקנה זה בחצר כלום, אלא אם באין לחלוק שניהם שוין כבתחלה, אלא שכל זמן שחצר בשתוף הוא עושה בהם תשמישין הללו שהחזיק בהם ומעכב על חברו מלעשותם, וכן נראה דעת הגאונים ז"ל.

שימוש שמפקיע את יכולת הבעלים להנות מאותו מקום הרי הוא כבר לא חזת"ש אלא חזקת בעלות. ולכן עליו אין חזקה אלא בטענה.
ונראה שאדם לא יכול למכור רק את חזקת התשמישים עצמה, ללא בעלות בגוף הדבר. מי שקונה את גוף הדבר יכול להורישו או למכרו, אך זכות בלבד א"א, די"ל שהבעלים לא התרצה אלא לו. וכ"ז הוא למ"ד מחילה אך למ"ד טענה, לכאורה יכול למכור.

להערות - [email protected]

הרב אלישיב קפקה

בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
תפילת תשלומין
תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
איסור מלאכה במועד
תשפ"א
3 דק'
פתחי אמונה
למה תמיד יש מחלוקת??
הסבר לתופעת המחלוקות בתורה.
תשרי תשפ
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
בנין בית הכנסת
תשפ"ב

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
תפילת שחרית
הרב אלישיב קפקה | תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
מיגו
הרב אלישיב קפקה | תשפ"ב
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
שליחות יד
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א
פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
צרכי הרבים
הרב אלישיב קפקה | תשפ"א

פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
מגד ירחים
רחל מבכה על בניה
עלון מס' 170
הרב בניהו ברונר | מרחשוון תשע"ד
תשעה באב
בזכותה של רחל
הרב עזריאל אריאל | אב תשפ"ה
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הרב חיים דרוקמן
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב חנן פורת ז"ל

1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ג
הרב אלי סטפנסקי | י' חשוון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ב
הרב אלי סטפנסקי | ט' חשוון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז