ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- בית כנסת
שאלה: האם צריך להושיב את הרבנים בקדמת בית הכנסת עם הפנים כלפי הציבור?
תשובה: אמרו חכמים: "כיצד היו זקנים יושבים? פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש" (תוספתא מגילה ג, יד). וכן כתבו כמה ראשונים (רי"ף, רא"ש, רמב"ם, טור ושולחן ערוך אורח חיים קנ, ה). לכאורה משמע שהזקנים הפנו את גבם ממש לארון הקודש. אולם אפשר לפרש ש"אחוריהם כלפי הקודש" היינו כלפי הצד שבו היה ארון הקודש, אבל לא שהפנו את גבם ממש לארון הקודש. וכך ביאר המאירי (מגילה כה, ב; וכן בשו"ת חתם סופר אורח חיים כט; לה). לגבי ישיבת הציבור, כתב הרמב"ם: "וכל העם יושבים שורה לפני שורה, ופני השורה לאחורי השורה שלפניה, עד שיהיו פני כל העם כלפי הקודש וכלפי הזקנים וכלפי התיבה (ארון הקודש)" (הלכות תפילה יא, ד).
מי הזקנים שישבו מול העם
הזקנים שישבו מול העם היו חכמי התורה, וכפי שאמרו חכמים "אין זקן אלא זה שקנה חוכמה" (קידושין לב, ב; ספרא קדושים). ונקראו זקנים, מפני שבאופן טבעי, כאשר נהגו להקדיש את השבתות והחגים ללימוד תורה, וגם בימות החול קבעו עיתים לתורה, הזקנים שהספיקו ללמוד תורה במשך יותר שנים ולצבור יותר ניסיון חיים היו החכמים יותר בהבנת התורה.
טעם ההלכה
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
791 - ספריית קודש ביתית - חובה הלכתית
792 - כבוד חכמים והנצחת נדיבים: סדר העדיפויות בבית הכנסת
793 - קהילה אחת, לב אחד: גבולות הפיצול בבית הכנסת
טען עוד
מדוע היו קהילות שלא נהגו כך
למעשה, אף שבהרבה קהילות ישראל נהגו לקיים מנהג זה, היו קהילות שבהן לא קיימו אותו. בספר הקדום 'החילוקים שבין אנשי מזרח וארץ ישראל' מובא שבבבל נהגו כמבואר בתוספתא ואילו בארץ ישראל נהגו אחרת. כיוצא בזה, בימי הראשונים בקהילות רבות באשכנז לא נהגו להושיב את חכמי התורה בקדמת בית הכנסת. וכן בצפון אפריקה ותימן היו קהילות רבות שלא הקפידו על כך.
כמה טעמים נאמרו בביאור מנהגם של הקהילות שלא הושיבו את חכמי התורה בקדמת בית הכנסת.
א) היו קהילות שנהגו לממן את אחזקת בית הכנסת על ידי מכירת הכיסאות, וככל שהכיסא היה בקדמת בית הכנסת כך נמכר במחיר גבוה יותר, והכיסאות שבשורה הראשונה היו היקרים ביותר. ואם היו משאירים אותם לחכמים, היו מתקשים להחזיק את בית הכנסת (לבוש אורח חיים קנ, ה; ט"ז ב; משנה ברורה יד).
ב) בחירת הזקנים שישבו במזרח עלולה לגרום למחלוקות, שכן לעיתים קשה לקבוע מי הם חכמי התורה של הקהילה, והניסיון להכריע בכך עלול להוביל למחלוקות, וכדי להימנע ממריבות נמנעו מלהושיב את הזקנים בקדמת בית הכנסת. וכדוגמת תקנת חכמים שכהן יעלה ראשון משום דרכי שלום, גם כשיש מכובדים ממנו (משנה גיטין ה, ח-ט). כיוצא בזה כתב רבי אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק לעובדי ה' פרק כה, שלעיתים הרבנים מתגאים על הציבור ואין ראוי שישבו במזרח.
מנהג איזמיר
כתב רבי חיים פלאג'י (כף החיים יא, כז), שבאיזמיר שבטורקיה נהגו שהחכמים ישבו ליד הפתח, וביאר שאולי נהגו כן כדי למנוע מקלי דעת לשבת ליד הפתח באופן שישיבת בית הכנסת נראית עליהם כמשוי. ואולי נהגו כך מפני שכל המתפללים נהגו לנשק את ידי הרבנים, ולא רצו להטריחם ללכת עד סמוך להיכל.
מנהג חלק מיוצאי ספרד לשבת ב'ח'
בתקופת האחרונים, בבתי כנסת רבים של יוצאי ספרד ביטלו את המנהג שהזקנים יושבים כלפי העם אלא הושיבו את הרבנים במרכז בצד הבימה, כשהקהל כולו פונה אל הבימה, ובכך היו כולם מלוכדים יחד בתפילה ובזמרה סביב הרבנים והחזן. צורת ישיבה זו של הקהל הייתה קיימת גם בחלק מבתי הכנסת באשכנז. אומנם גם בצורת ישיבה זו עדיין אפשר לשמר את דברי חכמים להושיב את הזקנים בקדמת בית הכנסת, משני צידי ארון הקודש.
לכתחילה נכון להושיב את הרבנים ב'מזרח'
אף שמצינו קהילות שונות שבהן נהגו שלא להושיב את הרבנים ב'מזרח', היינו בקדמת בית הכנסת כשפניהם אל הציבור, נכון לחזור למנהג המקורי שכתבו התנאים בתוספתא, וכפי שכתבו רוב הראשונים להלכה. וכפי שנהגו בקהילות רבות בישראל, וייתכן שכך נהגו ברוב קהילות ישראל. וזאת כדי לכבד את התורה ולהגדיל את השפעתה.
הפסקת המנהג בדורות האחרונים
בדורות האחרונים, בתהליך הדרגתי, גם יוצאי קהילות שנהגו בעבר להושיב את הרבנים ב'מזרח', הפסיקו להושיב רבנים ב'מזרח'. כפי הנראה הסיבה העיקרית לכך היא אכזבת רבים מבני הציבור מהנהגתם של רבנים שמתוך חרדה גדולה לשמירת המסורת, קבעו סייגים רבים ובתוך כך ביטלו מצוות וערכים מקודשים. כך אירע שהיו רבנים שהתנגדו לקיום מצוות יישוב הארץ ולמצווה להגן על העם ועל הארץ במסגרת צה"ל, והתנגדו ללימודי מדע והמעיטו בערך העבודה ודרך ארץ שקדמה לתורה, ומהם שאף עוררו מחלוקות על כך. במצב זה רבים העדיפו שהרבנים יטפלו בשירותי הדת ככשרות המאכלים, נישואין וגירושין, מקווה ועירוב, ולא יקבלו מקום מכובד, שאותו אולי ינצלו כדי לעורר מחלוקות ולפגוע בערכים מקודשים. מסיבה זו בקהילות רבות אין מעוניינים למנות רב.
הפתרון
אולם הפתרון אינו לבטל את מעמד חכמי התורה, אלא להקפיד להושיב ב'מזרח' זקנים שנאמנים לכל המצוות והערכים שבתורת ישראל: תורה ויישוב הארץ, מצוות שבין אדם למקום, מצוות שבין אדם לחברו, ודרך ארץ שקדמה לתורה. על מנת להדגיש את מכלול הערכים שבתורה, נכון להושיב בקדמת בית הכנסת גם זקנים בני תורה שזכו להגיע להישגים במדע, ביישוב הארץ ובצבא, שאף הם בכלל הזקנים שראוי לכבדם כדי שישמשו דוגמה לצעירים. גם במקום שבו מחלוקות אינן מאפשרות להושיב את הזקנים כשפניהם לציבור, לכל הפחות יש להושיב שם את הרב, ובכך יתקיים "והיו עיניך רואות את מוריך" (היכל יצחק אורח חיים ט).
הנהגת הרב גוסטמן
את הרעיון להושיב חכמים בני תורה בתחומים נוספים למדתי מד"ר פיינגולד ז"ל, שסיפר לי על מנהגו של הרב ישראל זאב גוסטמן זצ"ל, שבישיבת 'נצח ישראל' הושיב ב'מזרח' גם פרופסורים בני תורה: פרופסור מנחם אלון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, ופרופסור הלפרין, שעסק בפיזיקה. גם מפרופסור אומן, שלימים קיבל פרס נובל לכלכלה, ביקש שישב במזרח, אך משום ענוותנותו העדיף לשבת עם שאר הציבור. שאלוהו: "איך הרב בוחר את מי להושיב במזרח?" הרב הבין שהשאלה מדוע הושיב במזרח פרופסורים שאינם רבנים, והשיב: "פה בארץ ישראל צריכים לדאוג למלכות, ואלו אנשים שמסמלים את המלכות". המלכות מבטאת כפי הנראה את המערכות השונות שעליהן האומה מתבססת. בנוסף לכך יש לציין שהפרופסורים הללו היו בני תורה מובהקים.
הנצחת התורמים
שאלה: האם יש להיענות לדרישת אדם שתרם סכום גבוה לבניין בית הכנסת, שיקבעו שלט שבו יהיה כתוב "בית הכנסת נבנה בעזרת תרומתו של פלוני אלמוני".
תשובה: אם אכן היה שותף משמעותי, יש להיענות לבקשתו. וכן היה מעשה בימי הרשב"א בספרד, שעשיר אחד הסכים להרחיב את בית הכנסת על חשבונו ובשטחו, אך דרש שיכתבו זאת על פתח בית הכנסת. והיו מהמתפללים שעינם הייתה צרה בכך, ושאלו את הרשב"א האם ראוי לעשות כן. והשיב שיש לקיים את רצונו משני טעמים. האחד, מדובר בקרקע שלו. השני, 'מידת חכמים' ו'מידת ותיקין' לפרסם את עושי המצווה, "כדי ליתן שכר לעשות מצווה... ואם התורה עשתה כן (שפרסמה את עושי המצווה), צריכים אנו להלך אחר מידותיה של תורה שהן דרכי נועם" (שו"ת הרשב"א א, תקפא). וכן פסקו רבים (רמ"א יורה דעה רמט, יג; מגן אברהם אורח חיים קנד, כג; משנה ברורה נט; פניני הלכה אמונה ומצוותיה כג, ז).
תרומות מנוכרים והנצחה בשלט
שאלה: האם אפשר לקבל תרומה מנוכרי לבית כנסת, והאם נכון לציין זאת בשלט הנצחה?
תשובה: כשם שמקבלים מנוכרי, ואפילו עובד עבודה זרה, קורבן עולה בבית המקדש (פניני הלכה אמונה ומצוותיה ה, ג), כך מותר לקבל ממנו תרומה לבית כנסת, כגון תרומה לשם קניית מנורה (ערכין ו, א; תוספות בבא בתרא ח, א; שולחן ערוך יורה דעה רנט, ד; רמ"א רנד, ב).
אומנם צדקה לעניים אסור לקבל מנוכרים, הן מפני שיש בכך חילול השם שישראל נאלצים להתפרנס מנוכרים, והן מפני שהצדקה מכפרת עוון, ושמא בזכותה יתכפר עוונם ויוכלו להמשיך לשעבד את ישראל. אבל קורבנות ותרומות לבית הכנסת מקבלים, כי לא נועדו לכפרה (הגהות אשרי; ט"ז יורה דעה רנד, ד). ואין בזה חילול השם, שכן בתרומתו הוא רוצה להשתתף עם ישראל בעבודת ה'. אומנם מנוצרי שחותר להעביר את ישראל על דתם אסור לקבל תרומה. אולם מנוצרים שקיבלו על עצמם שלא לשדל יהודים להתנצר מותר לקבל תרומה לבית כנסת, וקל וחומר מאוהבי ישראל.
ככלל, מותר לציין את הנוכרי בשלט הנצחה, ואף יש בכך קידוש השם. אומנם יש חוששים שמא יש בכך פגיעה בכבוד ישראל שלא תרמו לבדם מספיק (יד יצחק ג, רעא). למעשה רב המקום צריך להכריע בזה.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
