ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
מפטיר וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק (יחזקאל מד)
אבות פרק ד'
פרשת אמור
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת אמור 124 פסוקים = דיינים. עדים.
בפרשת אמור 63 מצוות - מתוכן 24 מצוות עשה ו- 39 מצוות לא תעשה (ספר החינוך)
פסח שני – השערים פתוחים
איתא בזוהר הקדוש - מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַמַּלְכָּה יוּכַל לִרְאוֹת. הַכָּרוֹז מַכְרִיז: כָּל מִי שֶׁלֹּא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַמַּלְכָּה, יָבֹא וְיִרְאֶה עַד שֶׁלֹּא יִנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים. אֵימָתַי הַכָּרוּז מַכְרִיז? בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם וְעַד שִׁבְעָה יָמִים הַשְּׁעָרִים פְּתוּחִים. מִכָּאן וָהָלְאָה יִנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים. וְעַל זֶה פֶּסַח שֵׁנִי. בי"ד לחודש השני הוא חודש אייר שמתאריך זה ועד שבעה ימים יהיו השערים בשמים פתוחים, ואחרי תאריך זה ינעלו שוב את השערים וזהו מעלת וגדולת יום זה של פסח שני. (בהעלותך קנג א - מתורגם)
סגולה נפלאה לומר אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי כמבואר בגמרא (ע"ז יח.) ביאר המהרש"א - שרבי מאיר לא התכוין בדבריו לרמוז על שמו, שהרי אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם. אלא היתה כוונתו לומר 'אלהא שמאיר לארץ ולדרים עליה, הוא שיעננו'. או שביקש לרמוז 'אלהא דמאיר לנו במלכות יון הקודמת, בנס נרות חנוכה, הוא יעננו להצילנו בנס מיד הרומאים'.
כתב החיד"א - מזה נשתרבב המנהג בכל גלילותנו דעל כל צרה שמתפלל האדם אומר אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי ונודרים שמן או צדקה לנשמתו של רבי מאיר. והשתא הנוהג כך באומרו אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי טוב דיכוין בדעתו שיענה באותה כוונה שכיוון בה רבי מאיר. (פתח עינים – ע"ז יט.)
סגולה אם יארע ח"ו גניבה ואבידה ובכל עת צרה וחולי ומכאוב נודרים שמן או מעות על קברו ואומרים:
הריני מנדב שמן למאור לעילוי נשמתו של רבי מאיר בעל הנס כדי שהקב"ה בזכות רבי מאיר בעל הנס יצילני לי ולאשתי מכל חולי ומכל כאב ונהיה בריאים דשנים ורעננים ושקטים ויצילנו מכל צרה ומכל מיני פורעניות ויאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים לעבודתו יתברך. אלהא דר' מאיר ענני (ג' פעמים). (טעמי המנהגים)
מקובל במסורת מדור לדור, שרבי מאיר ביקש להקבר בעמידה, כך שאם יבוא המשיח ותהיה תחיית המתים, הוא יקום כפי שנפטר בגיל זקנה, ויוכל לרוץ מייד לקראתו.
ועוד טעם נכון על רבי מאיר בעל הנס שנקבר מעומד לפי שורש נשמתו זכותו מגן על העולם אחר פטירתו כאשר היה מגן בחייו בעודו עמהם ועל כן נמצא זכותו דומה לעץ הנטוע שהוא עומד על עמדו ולכן קברוהו מעומד לרמוז שזכותו דומה לעץ הנטוע. (בניהו – סוכה מה ב)
סגולה לבנים ולזיווג הגון
בפרשת אמור (ויקרא כא א) 'אמֹר' 'וְאָמַרְתָּ' הוא ב' פעמים אמֹור (494) עולה פרו ורבו (494), וקריאת פרשה זו יוכל להיות סגולה לבנים, וזהו (שפרש"י) לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים, היינו להוליד ילדים קטנים. (אוצר הסגולות בשם 'עטרת ישועה')
פסח שני שהוא יום י"ד אייר - ירבה בשמחה קצת כי קדוש היום (החיד"א במורה באצבע אות בר"ך), ומי שחננו ה' בעושר יהיו על שולחנו תלמידי חכמים וצנועים ומקיים כל דכפין כפסח ראשון. (מועד לכל חי – סימן ז אייר)
וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. (כא כ) פרש"י - 'אֱמֹר' 'וְאָמַרְתָּ' לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים.
שאלה – מה הטעם ששינה הלשון ולא אמר דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כמנהגו בכל התורה.
תשובה – לפי שהכהנים הם משונים ומובדלים משאר העם שהם משרתיו של מלך, לזה אין ראוי שיהיה מדבר עמהם כשאר העם, ולזה לא אמר אֱמֹר אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, אלא אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, ועוד לפי שהם בְּנֵי אַהֲרֹן בני שושבינא דמלכא ראוי שיהיה בהם שינוי הדבר, 'אֱמֹר' 'וְאָמַרְתָּ' בלשון רכה, לא כשאר העם שמדבר עמם בלשון דיבור בלשון קושי, מפני אימת המלכות. (שפתי כהן)
'אֱמֹר' 'וְאָמַרְתָּ' לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים. - שיאמר אל הכהנים ויזכיר להם שהם זרע קדוש ה' איש חסידו שהמה בני אהרן וראוי ומחויב להם ליזהר בתוספות קדושה במצות הכהנים יותר מכל ישראל ואחר שהזהיר להם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וכו'. (חת"ס עה"ת)
אמרו במדרש צפה הקב"ה שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג נוב עיר הכהנים ולדרוש אוב וידעוני וכו'. הראה לו הקב"ה למשה דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומלכיו, והראהו שאול המלך הוא ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו רבש"ע מלך ראשון שיעמוד ידקר בחרב, אמר לו אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. שחטא בהריגת נוב עיר הכהנים. ומשה התפלל הרי הריגת שאול יהיה חילול ה' בפני אומות העולם. ובקש משה (דברים ג כה) אֶעְבְּרָה נָּא, לתקן אותו עון נוב אחימלך. (רבינו בחיי)
שאלה – מה היה עון נוב עיר הכהנים שנהרגו.
תשובה – נתקיים בהם גזירת הקב"ה על עלי הכהן (ש"א ב לג) וְכׇל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים. וכולם היו ראויין להיות כהנים גדולים, כמו שארז"ל, וכולם מזרע עלי. ועלי ניצוץ אהרן, ובשביל שאמר לעם (שמות לב ב) פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב וגרם לשבירת הלוחות לכו אמר הכתוב (ש"א ד יח) וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא, רמז לשבירת הלוחות אשר היו בסיבתו, ועל כן הפיל את עצמו לקבל ענשו כדין ע"ז בסקילה, שגרם עשיית העגל, והוא על דרך (תהלים נ ג) וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד. על כן נאמר בעלי וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת, וזה תיקון לו. (מנחת יהודה בשם אור תורה)
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כׇּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַי-הֹוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. (כג ג)
אמרו רז"ל (שבת קיח:) כׇּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדוֹר אֱנוֹשׁ — מוֹחֲלִין לוֹ.
שאלה – מהי ההדגשה של כְּהִלְכָתוֹ. הרי אם אינו כהלכתו ודאי הוא לא נחשב כשומר שבת. וכתב 'יערות דבש' כי אי אפשר כלל במציאות שינצל מאיסור שבת אם לא ילמוד כל הדינים על בוריים היטב היטב.
תשובה – לפי ששמירת השבת צריכה להתבצע בשלושה מישורים: במחשבה, בדיבור ובמעשה, ורק אז שמירת השבת היא מושלמת, וזוהי ההדגשה כׇּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, מוֹחֲלִין לוֹ, רק שמירה מעולה כגון זו, היא מועילה כדי שימחלו לו על כל עוונותיו.
על דרך הרמז – שמירת השבת צריכה להיעשות באהבה גמורה . אהבת המחשבה, אהבת הדיבור ואהבת המעשה, וכנגד שלושת ה'אהבות' הללו נשנו ל"ט מלאכות האסורות בשבת, ששלושה פעמים 'אהבה' עולה בגימטריא ל"ט, כמנין המלאכות האסורות בשבת. (בניהו – שבת קיח:)
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְ-הֹוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. (כג ד) 'אַתֶּם' - אֲפִילּוּ שׁוֹגְגִין, 'אַתֶּם' -אֲפִילּוּ מְזִידִין, 'אַתֶּם' - אֲפִילּוּ מוּטְעִין. (ר"ה כה.)
רמז לדבר - אֹתָם ר"ת אנוסים תועים מזידין. כמו שאמרו רז"ל דעל פיהם יהיה בכל אופן. (חומת אנך)
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַי-הֹוָה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. (כג ו)
שאלה – מה הטעם שבזוהר הק' נקראת המצה מיכלא דמהימנותא [מאכל האמונה]. מהו האמונה שמרמזת המצה.
תשובה – הנה הלחם חמץ כשעושה אותו האומן בפעולתו, העיסה בעצמה עושה פעולת עצמה היינו שמרתחת ומגבהת את עצמה לכל צד ונסדקת בכמה סדקים, (הבצק תופח מעצמו), כי האומן כבר סילק ידיו וחלף והלך לו, משא"כ מצה אינו עושה שום פעולה מעצמה רק פעולת האומן. וזה שמרמזת המצה לאמונה וביטחון, שאין לנו שום תנועה בזולת השגחתו יתברך שמו, ולא יוסיף האדם ולא יגרע בעבודתו דבר. (בני יששכר ניסן מאמר ח א)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. (כג מ)
מַאי טַעַם לָא מְבָרְכִינַן אֶלָּא 'עַל נְטִילַת לוּלָב' — הוֹאִיל וְגָבוֹהַּ מִכּוּלָּן. פרש"י - חשוב הוא ונקרא האגד על שמו. (סוכה לז:)
פירשו בו שהוא עולה בעצו ישר גדול וגבוה מכלם שאין בשאר שיהיו ענפיו כך נאין וגבוהין בלא בדים יוצאים מצדיהם. ועל דרך האמת פירשו במה שאמרו בהגדה כַּפֹּת תְּמָרִים זהו הקב״ה שנאמר (משלי י כה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם וסודו ידוע ליודעי חן. (הריטב"א)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם, ראשי תיבות לולב. רמז שהברכה היא על נטילת הלולב לבדו. (אורחות חיים)
כַּפֹּת תְּמָרִים מרמז על הקב"ה וכוונתו עפ"י מ"ש ט"ז מעשה מי שחלם לו מבואר לולב ומיניו הם ג' אותיות השי"ת ואתרוג ה' אחרונה. (חת"ס)
נראה לבאר ע"פ היסוד דלעיל שעיקר קיום מצות הנענועים וההלל הנלמד מהפסוק (ד"ה א טז לג) אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מתקיים ע"י הלולב, ועץ היער ר"ל לולב. משום כך מין הלולב הוא הנזכר בברכה ושמו כולל את כל המינים. גם המצוה נקראת מצות נטילת לולב (משנה ר"ה ד ג) – בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, והכוונה לכל ד' המינים מפני שע"י הלולב יש קיום מצות נענוע והלל. (רשימות שיעורים סוכה לז ב) כי כל היצירה מרננת זמירות ליוצר הכל כדכתיב (תהלים קמח) הֶהָרִים וְכׇל גְּבָעוֹת וכו' יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְ-הֹוָה וכו', ועץ התמר כשמנענע ברוח שר ומרנן תהלות ליוצר הכל יותר מג' המינים האחרים מפני שגבוה במינו מכולם. (רשימות שיעורים סוכה כט ב) לולב מרמז על כתות ישראל שיהיו אגודים זה בזה ויכפרו אלו על אלו ואתרוג הוא הצדיק הגדול אינו עמהם באגודה. מ"מ רבים עדיפי הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס (איוב לו ה) אעפ"י שזה היחיד צדיק והיינו הני תלתא מצות. (חת"ס)
רמז לדבר - אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר (שה"ש ז ט) אֶעֱלֶה ר"ת אתרוג ערבה לולב הדס, וזהו אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה אמירתי וברכתי על כל הד' מינים הוא בְתָמָר דייקא, היינו לולב כַּפֹּת תְּמָרִים. (אגרא דפרקא אות של)
פְּרִי עֵץ הָדָר ס"ת יצר, ואחז"ל (בב"ב טז.) הוּא שָׂטָן, הוּא יֵצֶר הָרָע, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, והשטן גרם שאכלה חוה אתרוג למ"ד פרי שאכל ממנו אדם הראשון אתרוג היה (פסיקתא רבתי פמ"ב), יבא אתרוג ויכפר על מעשה אתרוג. (רבינו אפרים, מושב זקנים) אתרוג דומה ללב ומכפר על יצה"ר השוכן בתוכו. (שפתי כהן)
מה הטעם שהיצה"ר נקרא סַמָּאֵ"ל - כִּי כָל חֶפְצוֹ וְיִשְׁעוֹ לְסַמֵּא עֵינֵי הָאָדָם וּלְהַכּוֹתוֹ בְּעִוָּרוֹן וְלַעֲשׂוֹתוֹ סוּמָא מֵעַיִן הַשִּׂכְלִי, עַד אֲשֶׁר לֹא יוּכַל הָרוֹאֶה לִרְאוֹת בְּמַרְאוֹת הָאֱמֶת לָבוֹא וְלִרְאוֹת פְּנֵי ה׳ וְלָבוֹא בְּסוֹד ה׳ לִירֵאָיו בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה. וְרֶמֶז לַדָּבָר, כִּי סַמָּאֵל שׁוּתָפוֹ שֶׁל עֲנָבִ״ים בְּאַלְפָ״א בֵּיתָ״א אוֹתִיּוֹת שְׁנִיּוֹת, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַיַּיִן הַיּוֹצֵא מִן הָעֲנָבִים כְּשֶׁהוּא מְשַׁכֵּר אֶת הָאָדָם הֲרֵי הוּא עִוֵּר בִּסְתִימַת עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן, וּסְתָם שִׁכּוֹר הוֹלֵךְ כְּעִוֵּר וְסוּמָא, כָּךְ סַמָּאֵל זֶה שׁוּתָפוֹ, כָּל מְזִימוֹתָיו לְסַמֵּא עֵינֵי הָאָדָם עַד אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִם כֵּן הָעֲנָבִים מְסַמְּאִים עַיִן הַגַּשְׁמִי, וְזֶה סַמָּאֵל שׁוּתָפוֹ מְעַוֵּר עַיִן הַשִּׂכְלִי, שֶׁלֹּא יִרְאֶה בְּמַרְאוֹת הָאֵל, וְזֶהוּ סַמָּאֵל מִלָּה מוּרְכֶּבֶת. (כלי יקר – בראשית לב כה)
פְּרִי עֵץ הָדָר בגימטריא אתרוגים (660 עם הכולל). עָבֹת בגימטריא ועצו דומה לקליעה (472). עֵץ בגימטריא אלו ההדסים (161 עם הכולל). (הרוקח)
לולב – תחילת התורה בְּרֵאשִׁית סוף התורה יִשְׂרָאֵל, ושל נביאים תחילה וַֽיְהִי (יהושע א א) וסוף וְהֵשִׁיב (מלאכי ג כד) הרי אותיות לולב, לומר שהמקיים מצות לולב אותיות 'לו לב' על ידי שכפף לבו לאביו שבשמים על כן חשוב כאילו קיים כל התורה ונביאים. (פענח רזא)
אמרו במדרש (ב"ר סג) בזכות וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אני נגלה לכם ראשון, ופורע לכם מראשון, ובונה לכם ראשון, ומביא לכם ראשון. אני נגלה לכם ראשון שנאמר (ישעיה מד) אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, ופורע לכם מראשון זה עשו הרשע שנאמר (בראשית כה כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, ובונה לכם ראשון זה בית המקדש שנאמר (ירמיה יז) כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח שנאמר (ישעיה מא) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַ͏ִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר. פירוש כי כן נולד, ועל כן נקרא איש שעיר שהוא כולל הַשֵּׂעָר גם השעירים שהם בחלק הכח שלו, וכן אמרו במדרש שהכח שלו יש לו שֵׂעָר כנגד לבו, ובזמן הגאולה יפול אותו שֵׂעָר בתקיעת שופר שנאמר (זכריה ט) וַא-דֹנָי יֱ-הֹוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן. (רבינו בחיי - בראשית כה כה)
אתרוג בגימטריא סמא"ל לילי"ת עם הכולל (611), והמקיים מצוה כתקנה זוכה להכניעם, וכן סופי תיבות פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים יצר מת, וידוע דס"מ הוא שרו של עשו ועמלק, וזהו בזכות וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר שהוא אתרוג שסגולתו להכניע ס"מ ונוקביה נפרע מראשון עשו כי סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם, ויבא משיח לבנות הָעִיר רַבָּתִי עם רַבָּתִי בדעות וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם, לְזֶֽרַע יַעֲקב אֲשֶׁר בָּם בָּחָֽרְתָּ.
גם לולב גימטריא חַיִּים (68) לרמוז דאחר כל הקטרוג נחתמנו לחיים ואנו דבקים בֶּאֱ-לֹהִים חַיִּים, כל קבל דנא יצר מת כרמוז בסופי תיבות וזה אוֹת לְטוֹבָה, וּבְשֵֽׁם אֱ-לֹהֵינוּ נִדְגֹּל דגל ישועה כי דידן נצח, ואין לך אות גדול מזה. (ראש דוד)
וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה. (כד יא)
שאלה – מאחר וכתיב וַיִּקֹּב הייינו וַיְקַלֵּל, למה נאמר בכפל לשון.
תשובה – וַיִּקֹּב את השם וַיְקַלֵּל את משה, כי כשידע שמשה הרג לאביו קללו ונתחייב גם על קללת השם וגם על קללת משה. (צרור המור, חומת אנך)
וי"א כיון ששמע שהרג משה את אביו בשם נקב את השם, וכששמע שקלקלה אמו קילל את אמו. (שפתי כהן) א"נ שגם ניקב חור במקום שעליו כתוב השם וגם קילל. (הרוקח). א"נ שקילל תחילה, ושמעו העדים והתרו בו והמשיך בעבירה ולכן חזר הכתוב לפרש וַיְקַלֵּל לומר שקילל בעדים ובהתראה. (פנים יפות)
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת מֹשֶׁה. (כד כג)
שאלה – מה הטעם שבני ישראל שינו מציווי ה' אליו. הקב"ה ציוה למשה (כד יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה היינו אתה בעצמך, ואילו בני ישראל הוציאו את המקלל שנאמר וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל דהיינו על ידי אחרים. ועוד מה הטעם דכתיב וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת מֹשֶׁה. מאחר וכתיב וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל וגו' וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן הרי מוכח שעשו את אשר צוה ה'.
תשובה – משה רבינו אמר שאין ראוי שיוציאנו בעצמו לסקילה, שלא תהיה עליו לזות שפתים, שהוא הרג את אביו ונסתכן על ידו לולא ה' הצילו מחרב פרעה, דכתיב (שמות ב טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה. פרש"י - מְסָרוֹ לַקּוּסְטִינָר לְהָרְגוֹ וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ הַחֶרֶב. ולכן השתדל להרוג את בנו. היינו שנוקם בו מחמת שנאתו לאביו שגרם לו להסתכן. (וכן חושש מנקמת הבן בעבור הריגת אביו) על כן בשמעם את משה רבינו וַיּוֹצִיאוּ הם ולא משה אֶת הַמְקַלֵּל וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן. ושמא תאמר אם כן עברו על מצוותו יתברך, כי הוא אמר שמשה יהיה המוציא והם הוציאוהו. לזה אמר וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת מֹשֶׁה כי לשם שמים נתכוונו, להרחיק ממשה לזות שפתים, מעלה עליהם הקב"ה כאילו עשו ממש כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת מֹשֶׁה. ('תורת משה' לרבי משה אלשיך)
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. (כד ח)
שאלה – מה הטעם דכתיב בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בכפל לשון.
תשובה – ללמדך בכל שבת ושבת עורך. כל היום כשר לעריכה. רמז עריכת השולחן בשבת. לכן לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ (ש"א כא), ומתחלק לכל שבת. אילו נאמר פעם אחת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הייתי אומר בשבת אחת יערכנו ויניחנו עד ב' שבתות. (הרוקח) ובמדרש (תו"כ) דרשו שביום השבת עורך את המערכה החדשה, וביום השבת מקטיר את הלבונה הישנה. וי"א שהראשון נסמך לכתוב הקודם וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַי-הֹוָה - בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, ו'בְּיוֹם הַשַּׁבָּת' השני נקשר להמשך הכתוב בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ. (מלבי"ם)
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שתי פעמים רמז לשתי שבתות, שבת של עולם הזה ושבת של עולם הבא, לומר שכל מה שטרח ועשה בעולם הזה הוא שמור וערוך לו לעולם הבא שכולו שבת, זהו יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה תָּמִיד. עוד רמז על מה שאמרו בזוהר (שלח לך ח"ג קעג) שמי שמחדש שום חידוש בזה העולם, במוצאי שבת שעולין הנשמות שואל הקב"ה לאותה נשמה יתירה ואומר לה הלכת לאושפיזא מה מאכל נתנו לפניך ומה הבאת משם, כלומר ומה חידש, ואומרת חידוש פלוני חידשתי, והקב"ה מקבץ כל פמליא של מעלה ואומר להם שמעו מה חידשה נשמה פלונית. תרי מתיבתא הוא מתיבתא דמשיחא ומתיבתא דקודשא בריך הוא, ולמה נחלקו לשתים לפי שכל אחד לומד מעניינו, מתיבתא דמשיחא יש בה לימוד שמקצתו דברים גשמיים, ומתיבתא דקב"ה כולו רוחני, לזה נחלקו לשתים, זהו שרמז בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שתי פעמים, כנגד מה שאמר בתרי מתיבתי הם שתי שבתות, יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה תָּמִיד, שיזכה תמיד לערוך לפני ה' מאותם חידושים, זהו עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְ-הֹוָה.
שֻּׁלְחָן ר"ת שולח לך נשמה חדשה, שואלים לה חידושים נאים, נואמת חידושים לערך שבת. אומרת שמעתי לפלוני חידושים נוראים, נואמים חיים לפלוני שלחו, שולחים לו חיים נעימים. (שפתי כהן)
וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ. (יחזקאל מד כב) מפטיר
שאלה – מה הטעם דכתיב אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ, והלא אפילו אלמנת ישראל יכולים הכהנים ליקח לאשה.
תשובה – לפי שהיו רגילים הכהנים שלא לישא אלמנת ישראל, לפי שטורח הוא להדריכה ולהזהירה לשמור טהרת תרומה וקדשים, כי לא הורגלה בבעלה הראשון, ולא היו נושאים כי אם אלמנת כהן. אבל בתולה בקל הוא להדריכה. (מושב זקנים)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לע"נ הרב חפץ בן אסתר זצ"ל - נלב"ע י"ד אייר התשפ"א
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
