ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
מפטיר וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק (יחזקאל מד)
אבות פרק ד'
פרשת אמור
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת אמור 124 פסוקים = דיינים. עדים.
בפרשת אמור 63 מצוות - מתוכן 24 מצוות עשה ו- 39 מצוות לא תעשה (ספר החינוך)
פסח שני – השערים פתוחים
איתא בזוהר הקדוש - מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַמַּלְכָּה יוּכַל לִרְאוֹת. הַכָּרוֹז מַכְרִיז: כָּל מִי שֶׁלֹּא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַמַּלְכָּה, יָבֹא וְיִרְאֶה עַד שֶׁלֹּא יִנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים. אֵימָתַי הַכָּרוּז מַכְרִיז? בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם וְעַד שִׁבְעָה יָמִים הַשְּׁעָרִים פְּתוּחִים. מִכָּאן וָהָלְאָה יִנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים. וְעַל זֶה פֶּסַח שֵׁנִי. בי"ד לחודש השני הוא חודש אייר שמתאריך זה ועד שבעה ימים יהיו השערים בשמים פתוחים, ואחרי תאריך זה ינעלו שוב את השערים וזהו מעלת וגדולת יום זה של פסח שני. (בהעלותך קנג א - מתורגם)
סגולה נפלאה לומר אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי כמבואר בגמרא (ע"ז יח.) ביאר המהרש"א - שרבי מאיר לא התכוין בדבריו לרמוז על שמו, שהרי אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם. אלא היתה כוונתו לומר 'אלהא שמאיר לארץ ולדרים עליה, הוא שיעננו'. או שביקש לרמוז 'אלהא דמאיר לנו במלכות יון הקודמת, בנס נרות חנוכה, הוא יעננו להצילנו בנס מיד הרומאים'.
כתב החיד"א - מזה נשתרבב המנהג בכל גלילותנו דעל כל צרה שמתפלל האדם אומר אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי ונודרים שמן או צדקה לנשמתו של רבי מאיר. והשתא הנוהג כך באומרו אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי טוב דיכוין בדעתו שיענה באותה כוונה שכיוון בה רבי מאיר. (פתח עינים – ע"ז יט.)
סגולה אם יארע ח"ו גניבה ואבידה ובכל עת צרה וחולי ומכאוב נודרים שמן או מעות על קברו ואומרים:
הריני מנדב שמן למאור לעילוי נשמתו של רבי מאיר בעל הנס כדי שהקב"ה בזכות רבי מאיר בעל הנס יצילני לי ולאשתי מכל חולי ומכל כאב ונהיה בריאים דשנים ורעננים ושקטים ויצילנו מכל צרה ומכל מיני פורעניות ויאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים לעבודתו יתברך. אלהא דר' מאיר ענני (ג' פעמים). (טעמי המנהגים)
מקובל במסורת מדור לדור, שרבי מאיר ביקש להקבר בעמידה, כך שאם יבוא המשיח ותהיה תחיית המתים, הוא יקום כפי שנפטר בגיל זקנה, ויוכל לרוץ מייד לקראתו.
ועוד טעם נכון על רבי מאיר בעל הנס שנקבר מעומד לפי שורש נשמתו זכותו מגן על העולם אחר פטירתו כאשר היה מגן בחייו בעודו עמהם ועל כן נמצא זכותו דומה לעץ הנטוע שהוא עומד על עמדו ולכן קברוהו מעומד לרמוז שזכותו דומה לעץ הנטוע. (בניהו – סוכה מה ב)
סגולה לבנים ולזיווג הגון
בפרשת אמור (ויקרא כא א) 'אמֹר' 'וְאָמַרְתָּ' הוא ב' פעמים אמֹור (494) עולה פרו ורבו (494), וקריאת פרשה זו יוכל להיות סגולה לבנים, וזהו (שפרש"י) לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים, היינו להוליד ילדים קטנים. (אוצר הסגולות בשם 'עטרת ישועה')
פסח שני שהוא יום י"ד אייר - ירבה בשמחה קצת כי קדוש היום (החיד"א במורה באצבע אות בר"ך), ומי שחננו ה' בעושר יהיו על שולחנו תלמידי חכמים וצנועים ומקיים כל דכפין כפסח ראשון. (מועד לכל חי – סימן ז אייר)
וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. (כא כ) פרש"י - 'אֱמֹר' 'וְאָמַרְתָּ' לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים.
שאלה – מה הטעם ששינה הלשון ולא אמר דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כמנהגו בכל התורה.
תשובה – לפי שהכהנים הם משונים ומובדלים משאר העם שהם משרתיו של מלך, לזה אין ראוי שיהיה מדבר עמהם כשאר העם, ולזה לא אמר אֱמֹר אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, אלא אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, ועוד לפי שהם בְּנֵי אַהֲרֹן בני שושבינא דמלכא ראוי שיהיה בהם שינוי הדבר, 'אֱמֹר' 'וְאָמַרְתָּ' בלשון רכה, לא כשאר העם שמדבר עמם בלשון דיבור בלשון קושי, מפני אימת המלכות. (שפתי כהן)
'אֱמֹר' 'וְאָמַרְתָּ' לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים. - שיאמר אל הכהנים ויזכיר להם שהם זרע קדוש ה' איש חסידו שהמה בני אהרן וראוי ומחויב להם ליזהר בתוספות קדושה במצות הכהנים יותר מכל ישראל ואחר שהזהיר להם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וכו'. (חת"ס עה"ת)
אמרו במדרש צפה הקב"ה שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג נוב עיר הכהנים ולדרוש אוב וידעוני וכו'. הראה לו הקב"ה למשה דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומלכיו, והראהו שאול המלך הוא ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו רבש"ע מלך ראשון שיעמוד ידקר בחרב, אמר לו אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. שחטא בהריגת נוב עיר הכהנים. ומשה התפלל הרי הריגת שאול יהיה חילול ה' בפני אומות העולם. ובקש משה (דברים ג כה) אֶעְבְּרָה נָּא, לתקן אותו עון נוב אחימלך. (רבינו בחיי)
שאלה – מה היה עון נוב עיר הכהנים שנהרגו.
תשובה – נתקיים בהם גזירת הקב"ה על עלי הכהן (ש"א ב לג) וְכׇל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים. וכולם היו ראויין להיות כהנים גדולים, כמו שארז"ל, וכולם מזרע עלי. ועלי ניצוץ אהרן, ובשביל שאמר לעם (שמות לב ב) פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב וגרם לשבירת הלוחות לכו אמר הכתוב (ש"א ד יח) וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא, רמז לשבירת הלוחות אשר היו בסיבתו, ועל כן הפיל את עצמו לקבל ענשו כדין ע"ז בסקילה, שגרם עשיית העגל, והוא על דרך (תהלים נ ג) וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד. על כן נאמר בעלי וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת, וזה תיקון לו. (מנחת יהודה בשם אור תורה)
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כׇּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַי-הֹוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. (כג ג)
אמרו רז"ל (שבת קיח:) כׇּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדוֹר אֱנוֹשׁ — מוֹחֲלִין לוֹ.
שאלה – מהי ההדגשה של כְּהִלְכָתוֹ. הרי אם אינו כהלכתו ודאי הוא לא נחשב כשומר שבת. וכתב 'יערות דבש' כי אי אפשר כלל במציאות שינצל מאיסור שבת אם לא ילמוד כל הדינים על בוריים היטב היטב.
תשובה – לפי ששמירת השבת צריכה להתבצע בשלושה מישורים: במחשבה, בדיבור ובמעשה, ורק אז שמירת השבת היא מושלמת, וזוהי ההדגשה כׇּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, מוֹחֲלִין לוֹ, רק שמירה מעולה כגון זו, היא מועילה כדי שימחלו לו על כל עוונותיו.
על דרך הרמז – שמירת השבת צריכה להיעשות באהבה גמורה . אהבת המחשבה, אהבת הדיבור ואהבת המעשה, וכנגד שלושת ה'אהבות' הללו נשנו ל"ט מלאכות האסורות בשבת, ששלושה פעמים 'אהבה' עולה בגימטריא ל"ט, כמנין המלאכות האסורות בשבת. (בניהו – שבת קיח:)
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְ-הֹוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. (כג ד) 'אַתֶּם' - אֲפִילּוּ שׁוֹגְגִין, 'אַתֶּם' -אֲפִילּוּ מְזִידִין, 'אַתֶּם' - אֲפִילּוּ מוּטְעִין. (ר"ה כה.)
רמז לדבר - אֹתָם ר"ת אנוסים תועים מזידין. כמו שאמרו רז"ל דעל פיהם יהיה בכל אופן. (חומת אנך)
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַי-הֹוָה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. (כג ו)
שאלה – מה הטעם שבזוהר הק' נקראת המצה מיכלא דמהימנותא [מאכל האמונה]. מהו האמונה שמרמזת המצה.
תשובה – הנה הלחם חמץ כשעושה אותו האומן בפעולתו, העיסה בעצמה עושה פעולת עצמה היינו שמרתחת ומגבהת את עצמה לכל צד ונסדקת בכמה סדקים, (הבצק תופח מעצמו), כי האומן כבר סילק ידיו וחלף והלך לו, משא"כ מצה אינו עושה שום פעולה מעצמה רק פעולת האומן. וזה שמרמזת המצה לאמונה וביטחון, שאין לנו שום תנועה בזולת השגחתו יתברך שמו, ולא יוסיף האדם ולא יגרע בעבודתו דבר. (בני יששכר ניסן מאמר ח א)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. (כג מ)
מַאי טַעַם לָא מְבָרְכִינַן אֶלָּא 'עַל נְטִילַת לוּלָב' — הוֹאִיל וְגָבוֹהַּ מִכּוּלָּן. פרש"י - חשוב הוא ונקרא האגד על שמו. (סוכה לז:)
פירשו בו שהוא עולה בעצו ישר גדול וגבוה מכלם שאין בשאר שיהיו ענפיו כך נאין וגבוהין בלא בדים יוצאים מצדיהם. ועל דרך האמת פירשו במה שאמרו בהגדה כַּפֹּת תְּמָרִים זהו הקב״ה שנאמר (משלי י כה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם וסודו ידוע ליודעי חן. (הריטב"א)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם, ראשי תיבות לולב. רמז שהברכה היא על נטילת הלולב לבדו. (אורחות חיים)
כַּפֹּת תְּמָרִים מרמז על הקב"ה וכוונתו עפ"י מ"ש ט"ז מעשה מי שחלם לו מבואר לולב ומיניו הם ג' אותיות השי"ת ואתרוג ה' אחרונה. (חת"ס)
נראה לבאר ע"פ היסוד דלעיל שעיקר קיום מצות הנענועים וההלל הנלמד מהפסוק (ד"ה א טז לג) אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מתקיים ע"י הלולב, ועץ היער ר"ל לולב. משום כך מין הלולב הוא הנזכר בברכה ושמו כולל את כל המינים. גם המצוה נקראת מצות נטילת לולב (משנה ר"ה ד ג) – בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה, והכוונה לכל ד' המינים מפני שע"י הלולב יש קיום מצות נענוע והלל. (רשימות שיעורים סוכה לז ב) כי כל היצירה מרננת זמירות ליוצר הכל כדכתיב (תהלים קמח) הֶהָרִים וְכׇל גְּבָעוֹת וכו' יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְ-הֹוָה וכו', ועץ התמר כשמנענע ברוח שר ומרנן תהלות ליוצר הכל יותר מג' המינים האחרים מפני שגבוה במינו מכולם. (רשימות שיעורים סוכה כט ב) לולב מרמז על כתות ישראל שיהיו אגודים זה בזה ויכפרו אלו על אלו ואתרוג הוא הצדיק הגדול אינו עמהם באגודה. מ"מ רבים עדיפי הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס (איוב לו ה) אעפ"י שזה היחיד צדיק והיינו הני תלתא מצות. (חת"ס)
רמז לדבר - אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר (שה"ש ז ט) אֶעֱלֶה ר"ת אתרוג ערבה לולב הדס, וזהו אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה אמירתי וברכתי על כל הד' מינים הוא בְתָמָר דייקא, היינו לולב כַּפֹּת תְּמָרִים. (אגרא דפרקא אות של)
פְּרִי עֵץ הָדָר ס"ת יצר, ואחז"ל (בב"ב טז.) הוּא שָׂטָן, הוּא יֵצֶר הָרָע, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, והשטן גרם שאכלה חוה אתרוג למ"ד פרי שאכל ממנו אדם הראשון אתרוג היה (פסיקתא רבתי פמ"ב), יבא אתרוג ויכפר על מעשה אתרוג. (רבינו אפרים, מושב זקנים) אתרוג דומה ללב ומכפר על יצה"ר השוכן בתוכו. (שפתי כהן)
מה הטעם שהיצה"ר נקרא סַמָּאֵ"ל - כִּי כָל חֶפְצוֹ וְיִשְׁעוֹ לְסַמֵּא עֵינֵי הָאָדָם וּלְהַכּוֹתוֹ בְּעִוָּרוֹן וְלַעֲשׂוֹתוֹ סוּמָא מֵעַיִן הַשִּׂכְלִי, עַד אֲשֶׁר לֹא יוּכַל הָרוֹאֶה לִרְאוֹת בְּמַרְאוֹת הָאֱמֶת לָבוֹא וְלִרְאוֹת פְּנֵי ה׳ וְלָבוֹא בְּסוֹד ה׳ לִירֵאָיו בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה. וְרֶמֶז לַדָּבָר, כִּי סַמָּאֵל שׁוּתָפוֹ שֶׁל עֲנָבִ״ים בְּאַלְפָ״א בֵּיתָ״א אוֹתִיּוֹת שְׁנִיּוֹת, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַיַּיִן הַיּוֹצֵא מִן הָעֲנָבִים כְּשֶׁהוּא מְשַׁכֵּר אֶת הָאָדָם הֲרֵי הוּא עִוֵּר בִּסְתִימַת עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן, וּסְתָם שִׁכּוֹר הוֹלֵךְ כְּעִוֵּר וְסוּמָא, כָּךְ סַמָּאֵל זֶה שׁוּתָפוֹ, כָּל מְזִימוֹתָיו לְסַמֵּא עֵינֵי הָאָדָם עַד אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִם כֵּן הָעֲנָבִים מְסַמְּאִים עַיִן הַגַּשְׁמִי, וְזֶה סַמָּאֵל שׁוּתָפוֹ מְעַוֵּר עַיִן הַשִּׂכְלִי, שֶׁלֹּא יִרְאֶה בְּמַרְאוֹת הָאֵל, וְזֶהוּ סַמָּאֵל מִלָּה מוּרְכֶּבֶת. (כלי יקר – בראשית לב כה)
פְּרִי עֵץ הָדָר בגימטריא אתרוגים (660 עם הכולל). עָבֹת בגימטריא ועצו דומה לקליעה (472). עֵץ בגימטריא אלו ההדסים (161 עם הכולל). (הרוקח)
לולב – תחילת התורה בְּרֵאשִׁית סוף התורה יִשְׂרָאֵל, ושל נביאים תחילה וַֽיְהִי (יהושע א א) וסוף וְהֵשִׁיב (מלאכי ג כד) הרי אותיות לולב, לומר שהמקיים מצות לולב אותיות 'לו לב' על ידי שכפף לבו לאביו שבשמים על כן חשוב כאילו קיים כל התורה ונביאים. (פענח רזא)
אמרו במדרש (ב"ר סג) בזכות וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אני נגלה לכם ראשון, ופורע לכם מראשון, ובונה לכם ראשון, ומביא לכם ראשון. אני נגלה לכם ראשון שנאמר (ישעיה מד) אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, ופורע לכם מראשון זה עשו הרשע שנאמר (בראשית כה כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, ובונה לכם ראשון זה בית המקדש שנאמר (ירמיה יז) כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח שנאמר (ישעיה מא) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַ͏ִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר. פירוש כי כן נולד, ועל כן נקרא איש שעיר שהוא כולל הַשֵּׂעָר גם השעירים שהם בחלק הכח שלו, וכן אמרו במדרש שהכח שלו יש לו שֵׂעָר כנגד לבו, ובזמן הגאולה יפול אותו שֵׂעָר בתקיעת שופר שנאמר (זכריה ט) וַא-דֹנָי יֱ-הֹוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן. (רבינו בחיי - בראשית כה כה)
אתרוג בגימטריא סמא"ל לילי"ת עם הכולל (611), והמקיים מצוה כתקנה זוכה להכניעם, וכן סופי תיבות פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים יצר מת, וידוע דס"מ הוא שרו של עשו ועמלק, וזהו בזכות וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר שהוא אתרוג שסגולתו להכניע ס"מ ונוקביה נפרע מראשון עשו כי סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם, ויבא משיח לבנות הָעִיר רַבָּתִי עם רַבָּתִי בדעות וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם, לְזֶֽרַע יַעֲקב אֲשֶׁר בָּם בָּחָֽרְתָּ.
גם לולב גימטריא חַיִּים (68) לרמוז דאחר כל הקטרוג נחתמנו לחיים ואנו דבקים בֶּאֱ-לֹהִים חַיִּים, כל קבל דנא יצר מת כרמוז בסופי תיבות וזה אוֹת לְטוֹבָה, וּבְשֵֽׁם אֱ-לֹהֵינוּ נִדְגֹּל דגל ישועה כי דידן נצח, ואין לך אות גדול מזה. (ראש דוד)
וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה. (כד יא)
שאלה – מאחר וכתיב וַיִּקֹּב הייינו וַיְקַלֵּל, למה נאמר בכפל לשון.
תשובה – וַיִּקֹּב את השם וַיְקַלֵּל את משה, כי כשידע שמשה הרג לאביו קללו ונתחייב גם על קללת השם וגם על קללת משה. (צרור המור, חומת אנך)
וי"א כיון ששמע שהרג משה את אביו בשם נקב את השם, וכששמע שקלקלה אמו קילל את אמו. (שפתי כהן) א"נ שגם ניקב חור במקום שעליו כתוב השם וגם קילל. (הרוקח). א"נ שקילל תחילה, ושמעו העדים והתרו בו והמשיך בעבירה ולכן חזר הכתוב לפרש וַיְקַלֵּל לומר שקילל בעדים ובהתראה. (פנים יפות)
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת מֹשֶׁה. (כד כג)
שאלה – מה הטעם שבני ישראל שינו מציווי ה' אליו. הקב"ה ציוה למשה (כד יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה היינו אתה בעצמך, ואילו בני ישראל הוציאו את המקלל שנאמר וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל דהיינו על ידי אחרים. ועוד מה הטעם דכתיב וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת מֹשֶׁה. מאחר וכתיב וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל וגו' וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן הרי מוכח שעשו את אשר צוה ה'.
תשובה – משה רבינו אמר שאין ראוי שיוציאנו בעצמו לסקילה, שלא תהיה עליו לזות שפתים, שהוא הרג את אביו ונסתכן על ידו לולא ה' הצילו מחרב פרעה, דכתיב (שמות ב טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה. פרש"י - מְסָרוֹ לַקּוּסְטִינָר לְהָרְגוֹ וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ הַחֶרֶב. ולכן השתדל להרוג את בנו. היינו שנוקם בו מחמת שנאתו לאביו שגרם לו להסתכן. (וכן חושש מנקמת הבן בעבור הריגת אביו) על כן בשמעם את משה רבינו וַיּוֹצִיאוּ הם ולא משה אֶת הַמְקַלֵּל וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן. ושמא תאמר אם כן עברו על מצוותו יתברך, כי הוא אמר שמשה יהיה המוציא והם הוציאוהו. לזה אמר וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת מֹשֶׁה כי לשם שמים נתכוונו, להרחיק ממשה לזות שפתים, מעלה עליהם הקב"ה כאילו עשו ממש כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת מֹשֶׁה. ('תורת משה' לרבי משה אלשיך)
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. (כד ח)
שאלה – מה הטעם דכתיב בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בכפל לשון.
תשובה – ללמדך בכל שבת ושבת עורך. כל היום כשר לעריכה. רמז עריכת השולחן בשבת. לכן לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ (ש"א כא), ומתחלק לכל שבת. אילו נאמר פעם אחת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הייתי אומר בשבת אחת יערכנו ויניחנו עד ב' שבתות. (הרוקח) ובמדרש (תו"כ) דרשו שביום השבת עורך את המערכה החדשה, וביום השבת מקטיר את הלבונה הישנה. וי"א שהראשון נסמך לכתוב הקודם וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַי-הֹוָה - בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, ו'בְּיוֹם הַשַּׁבָּת' השני נקשר להמשך הכתוב בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ. (מלבי"ם)
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שתי פעמים רמז לשתי שבתות, שבת של עולם הזה ושבת של עולם הבא, לומר שכל מה שטרח ועשה בעולם הזה הוא שמור וערוך לו לעולם הבא שכולו שבת, זהו יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה תָּמִיד. עוד רמז על מה שאמרו בזוהר (שלח לך ח"ג קעג) שמי שמחדש שום חידוש בזה העולם, במוצאי שבת שעולין הנשמות שואל הקב"ה לאותה נשמה יתירה ואומר לה הלכת לאושפיזא מה מאכל נתנו לפניך ומה הבאת משם, כלומר ומה חידש, ואומרת חידוש פלוני חידשתי, והקב"ה מקבץ כל פמליא של מעלה ואומר להם שמעו מה חידשה נשמה פלונית. תרי מתיבתא הוא מתיבתא דמשיחא ומתיבתא דקודשא בריך הוא, ולמה נחלקו לשתים לפי שכל אחד לומד מעניינו, מתיבתא דמשיחא יש בה לימוד שמקצתו דברים גשמיים, ומתיבתא דקב"ה כולו רוחני, לזה נחלקו לשתים, זהו שרמז בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שתי פעמים, כנגד מה שאמר בתרי מתיבתי הם שתי שבתות, יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה תָּמִיד, שיזכה תמיד לערוך לפני ה' מאותם חידושים, זהו עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְ-הֹוָה.
שֻּׁלְחָן ר"ת שולח לך נשמה חדשה, שואלים לה חידושים נאים, נואמת חידושים לערך שבת. אומרת שמעתי לפלוני חידושים נוראים, נואמים חיים לפלוני שלחו, שולחים לו חיים נעימים. (שפתי כהן)
וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ. (יחזקאל מד כב) מפטיר
שאלה – מה הטעם דכתיב אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ, והלא אפילו אלמנת ישראל יכולים הכהנים ליקח לאשה.
תשובה – לפי שהיו רגילים הכהנים שלא לישא אלמנת ישראל, לפי שטורח הוא להדריכה ולהזהירה לשמור טהרת תרומה וקדשים, כי לא הורגלה בבעלה הראשון, ולא היו נושאים כי אם אלמנת כהן. אבל בתולה בקל הוא להדריכה. (מושב זקנים)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לע"נ הרב חפץ בן אסתר זצ"ל - נלב"ע י"ד אייר התשפ"א
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
