סוכה שאולה וסוכת שותפים | הרב יאיר וסרטיל | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
סוכה

קטגוריה משנית

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

סוכה שאולה
נחלקו התנאים בדין סוכה שאולה. רבי אליעזר דורש "חג סוכות תעשה לך" למעט סוכה שאולה, ואילו חכמים אומרים שבא למעט רק סוכה גזולה ולא שאולה, שהרי נאמר גם "כל האזרח ישבו בסוכות" מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. בפשטות היה נראה שחכמים מתירים שאולה משום שנחשב גם כרמה מסויימת של בעלות וקרוי "לך" הואיל וזכות השימוש נתונה לו, אולם מדף לא ע"א מוכח שטעמם של חכמים הוא שאין צורך כלל בבעלות ורק בגזולה יש סיבה שלילית הפוסלת אותה. הגמרא שם אומרת שנחלקו רבי אליעזר וחכמים בתוקף חברו ומוציאו מסוכתו, ולדעת חכמים כשר משום שלדעתם קרקע אינה נגזלת ושוב אין פסול משום שאדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו וסוכה שאולה היא. שם הסוכה ודאי לא הושאלה מתוך הסכמה, אלא מוכח שהטעם הוא שהיות ואינה מוגדרת כגזולה אין פסול.

סוכה ואתרוג של שותפים
רש"י מבאר את הראיה של חכמים, שוודאי אין כוונת הפסוק שראויים כל ישראל לשבת בבת אחת, שהרי אם כן לא יהיה לכל אחד ואחד שווה פרוטה בסוכה, אלא הכוונה היא שישבו זה אחר זה, ואם כן נזקקים הם להשאיל זה לזה.
התוס' (ד"ה כל האזרח) כותבים לגבי האופן בו הוכיח רש"י שלא מדובר שיושבים בבת אחת, שבחינם דחק משום שניתן לומר בפשטות שלשיטת רבי אליעזר גם סוכת שותפים פסולה וממועטת מהנאמר "לך" כפי שמצאנו בהלכות אחרות כגון ראשית הגז, תרומה ואתרוג שמהנאמר "לכם" ממעטים גם שותפים.
נמצא שנחלקו התוס' ורש"י אם לדעת רבי אליעזר סוכת השותפים כשרה . הריטב"א הביא שתי אפשרויות בהבנת מחלוקת התנאים. האפשרות הראשונה היא שלדעת רבי אליעזר הפוסל סוכה שאולה אכן גם סוכת שותפים פסולה (כתוס'), הואיל וכל שותף יכול להיחשב בעלים רק משום שגם חלק חברו מושאל לו, ולפיכך הוכיחו חכמים כנגדו מהפסוק המלמדנו שכל ישראל ראויים להיות בסוכה אחת, ואם כן על כרחך שסוכת שותפים כשרה וממילא גם סוכה שאולה. אמנם לבסוף כותב שנראה יותר לפרש אחרת, שגם רבי אליעזר מודה שסוכת שותפים כשרה (כרש"י), והוכחת חכמים היא מכך שמבינים שהפסוק המלמד על סוכה של כל ישראל עוסק בסוכה השייכת לאדם אחד ונכנסים אליה כולם זה אחר זה ואם כן ודאי מועיל מצד שמשאיל להם.
ומתקשה הריטב"א מה ההבדל מלולב שהואיל ונאמר בו "לך" אף של שותפים פסול. ומחלק שבסוכה יש ברירה ואפשר לומר שכל אחד בזמן שנכנס לחלקו הוא נכנס אולם בלולב צריך שכל הלולב יהיה שלו ואם כן ברירה לא תפתור את הבעיה שכן היא יכולה לברר ולשייך עבורו רק חלק מסויים אך לא להחשיב את הכל כשלו. משמע מדבריו שאי אפשר לומר שהברירה מחלקת את השותפות לפי זמן ובזמן שאחד משתמש מתברר שלזמן זה הכל שייך לו, אלא בכל זמן צריך שיתחלק לכל השותפים והברירה רק מבררת היכן חלקו של כל אחד בזמן זה.
השפת אמת והמנחת שלמה (כז ע"ב) התקשו מדוע בסוכה אין בעיה, הרי צריך שיהיו לו ג' דפנות וסכך לפחות בשיעור ז' טפחים. ועיין בברכת אברהם הנוטה לומר שפסול שאולה ושותפים לפי רבי אליעזר הוא דווקא בסכך כמו הלכות רבות שנאמרו דווקא לגבי הסכך, ולפי זה לא קשה מדפנות, אך עדיין קשה מהסכך ואי אפשר לדחוק ולומר שמדבר דווקא בסוכה גדולה שאף אם יכנסו בה כל השותפים יהא לכל אחד ז' טפחים בסכך ליד אחת הדפנות (או אפילו סמוך, באופן שהסכך הצמוד לדופן ייחשב כדופן עקומה). וכאמור אי אפשר לדחוק ולומר שהשותפות מתבררת לפי זמנים והריטב"א עסק דווקא במקרה שכל אחד מהשותפים נכנס לחוד, ואז מתברר שבשעה זו כל הסוכה שייכת לו, כי אם כן גם בלולב היה מועיל.
כאמור, גם לדעת רש"י סוכת שותפים מועילה לדעת רבי אליעזר למרות שסובר שסוכה שאולה פסולה, ומשמע ששותף נחשב בעלים אף ללא צורך ששותפו ישאיל לו לזמן השימוש את חלקו, וצריך להבין מדוע. ניתן לבאר זאת כדברי הריטב"א שמועיל מטעם ברירה (ובכל זאת אם לכל אחד מהשותפים יש פחות משווה פרוטה פסול כי לא ניתן לברר לו בזמן שמשתמש מעבר לחלקו, כפי שכתבנו שאין ברירה לפי זמנים). ואולי ניתן לבאר באופן אחר ללא דין ברירה ולומר שלכל שותף יש חלק בכל חלקיק וחלקיק ולכן נחשב שיש לו בעלות על הכל ובכל זאת אם אין לו שווה פרוטה לא יועיל כי סך בעלותו על הכל אינה שוות פרוטה.
בדעת חכמים, מוכח לכאורה מדברי התוס' שגם הם מודים שסוכת שותפים כשרה, שכן בסוף דבריהם הקשו לשיטת רבי אליעזר כיצד יוצאים כל בני הבית בסוכה אחת, משמע שלשיטת חכמים לא קשה. אמנם נחלקו בכך האחרונים. הריב"ש כתב שסוכת השותפים כשרה בקל וחומר מסוכה שאולה, ונפסקו דבריו בשו"ע (תרלז, ב), ואילו הרשב"ש (בן התשב"ץ; הובא בשערי תשובה תרלז, ב) כתב שבמקרה שהשותפים מקפידים זה על זה פסולה. במקרה שאינם מקפידים ודאי מועיל כי לא גרע משאלה, שכן כל שותף מרשה לחברו (לכן אין הוכחה מהתוס' שכן הם עוסקים באינם מקפידים ולכן מועיל לחכמים). לכאורה הריב"ש הבין שגם אם מקפידים מועיל כי עדיין נחשבים יותר בעלים מאשר שואל, ולכן גם אם לא מועיל מטעם שאלה מכל מקום עדיף משאלה, וכפי שנימקנו למעלה בדעת רש"י. אולם בשיטת התוס' לא ניתן לומר כך, שהרי הם הבינו שדין שאולה ודין שותפים תלויים זה בזה ורבי אליעזר הפוסל שאולה מוכרח לפסול גם שותפים. לכן צריך לנמק הריב"ש באופן אחר ולומר שבשותפים מועיל מצד שגם חלקו של השני אע"פ שאינו שלו מכל מקום משועבד לו ויש לו זכות שימוש בחלק זה, ואם כן דין השעבוד כדין שאלה.

סוכה ואתרוג שאין בהם שווה פרוטה
האחרונים נתקשו בחידושו של רש"י, מהו החיסרון בכך שיש פחות משווה פרוטה. ובפשטות משמע שגם התוס' אינם חולקים על חידושו אלא רק אמרו שאין צורך באופן הוכחתו כי ממילא סוכת השותפים פסולה, ואם כן גם לדעתם יש חיסרון כשאינו שווה פרוטה (וכן כתב המנחת חינוך).
במבט ראשון ניתן להבין שהחיסרון הוא שאין כלל בעלות על שווה פרוטה וממילא ודאי שאינו נחשב "לך". אולם במקומות רבים מוכח שיש בעלות אף על פחות משווה פרוטה. הטור (חו"מ ו, א) מביא את דברי הרמב"ם, שאף שאין בית דין נזקקים לשבת בדיון על תביעה הפחותה משווה פרוטה מכל מקום אם התביעה הייתה על יותר אך במהלכה נותרה על פחות נזקקים לה. ולדבריו ודאי מוכח שיש בעלות גם על פחות משווה פרוטה. ואמנם מביא שם שהרא"ש חולק, אך נראה שגם הוא לא נחלק אלא משום שאין בית דין זקוקים לשבת על כך אך ודאי עצם החוב קיים.
וכן משמע מהמשנה בבבא מציעא (ד, ז) המונה את כל המקרים בהם נצרך לפחות שווה פרוטה, וביניהם "הגוזל את חברו ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי". המשנה לא מנתה את הדין הפשוט יותר שאין כלל איסור בגזילת פחות מפרוטה אלא רק שאין צריך לרדוף אחריו למדי, משמע שעצם הגזילה ודאי אסורה אף בפחות. וכן מפורש בשו"ע בהלכות גניבה (שמח, א): "אסור לגנוב אפילו כל שהוא" אף שבלאו עובר רק אם גנב שווה פרוטה כמבואר שם בסעיף הבא, וביאר הסמ"ע שאסור אפילו כל שהוא משום שגם חצי שיעור אסור מן התורה.
וכן רבא אומר בבא מציעא כו ע"ב שאם אדם ראה מטבע שנפלה משלושה בני אדם ויש בה כדי פרוטה לכל אחד מהם עליו להשיבה להם שמא הם שותפים ולכן אף אחד מביניהם לא התייאש, אולם אם אין בה כדי פרוטה לכל אחד אינו צריך להחזיר. ויש אומרים שרבא אמר שאף שתי פרוטות יש להשיב שמא אחד מהם מחל לשני האחרים ואם כן נותר לכל אחד מהשניים שווה פרוטה ויש חובת השבה. מוכח מדבריהם שיש אפשרות ששלושה יהיו שותפים בשתי פרוטות למרות שלכל אחד מביניהם אין שווי של שווה פרוטה.
המנחת חינוך (מצווה שכה אות יא) מוסיף ומקשה על כך, שאם בכל מקום שנאמר "לך" צריך שווה פרוטה לא מצאנו ידינו ורגלינו, שהרי ערבה במקומותינו מצוייה מאוד ואינה שווה פרוטה וכן כזית מצה אינו שווה פרוטה, ואף אחד לא נתעורר לומר שהיום כל ישראל אינם יוצאים ידי חובה.
המנחת שלמה (כז ע"ב) מבאר שוודאי יש בעלות אף על פחות משווה פרוטה, אמנם כדי ששותפים יצאו ידי חובה בדבר שנצרכת בעלות צריך שיהיה לכל אחד לפחות שווה פרוטה, משום שאז מועיל משום ברירה שכל אחד בשעת שימושו נחשב כאילו הכל שלו, ורק על ידי פרוטה ניתן לקנות את הכל.
תירוץ דומה לכך הובא במהדיר על הריטב"א (הוצ' מוסד הרב קוק), שדווקא בשותפים אומרים שלא נחשב שלו אם יש לכל אחד פחות משווה פרוטה, אולם לא נתבאר שם טעם החילוק. המהדיר שם הקשה על תירוץ זה מרש"י בדף לה ע"א (ד"ה לפ שאין). הגמרא שם מביאה מחלוקת מדוע אתרוג של ערלה פסול. יש אומרים משום שאין בו היתר אכילה ויש אומרים משום שאין בו דין ממון. רש"י מבאר שהשיטה הראשונה דורשת מ"לכם" שיהא ראוי לכם בכל דרכי הנאתו, והשיטה השנייה דורשת מ"לכם" שיהא שלכם ואיסורי הנאה אינם שווים פרוטה ולכן אינם נחשבים "שלכם". לגבי אתרוג של ערלה לא מדובר בשותפים ובכל זאת רואים שרש"י מבין שיש בעיה ב"לכם" כשאין שווה פרוטה. קושיא זו קשה גם על פירושו של המנחת שלמה.
ונראה ששם החיסרון הוא שאין לאיסורי הנאה שוויות כלל, ודברי רש"י "שאינו שווה פרוטה" אינם בדווקא אלא כוונתו שאין לכך כלל שוויות, אך קשה כי בסוגייתנו לגבי סוכה לא נוכל לבאר כך את דברי רש"י שהרי כן יש שוויות אלא שהיא פחות משווה פרוטה לכל אחד. ואולי יש לבאר את סוגייתנו כהסבר המנחת שלמה שבשותפים יש בעיה גם כשיש שוויות אלא שהיא פחות משווה פרוטה ואילו שם שלא מדובר בשותפים הבעיה היא רק משום שאין שוויות כלל.
אולם המנחת שלמה עצמו בסוגיא בדף לה ע"א מדייק שהגמרא סוברת שיש בעלות על איסורי הנאה, ולכן לא ביארו שזו הסיבה שלא נחשב "לכם" אלא נזקקו לטעמים שאין היתר אכילה או שאין דין ממון. משמע מדבריו ש"אין דין ממון" אין משמעותו שאין על כך בעלות, וכן דייק הגרי"ש אלישיב (הערות במסכת סוכה ) ושם פירש יותר וביאר ש"דין ממון" משמעותו שימוש ממוני. ונראה שדרשו שם את המיעוט "לכם" בדומה לשיטה הראשונה שביארה שצריך שיהא ראוי בכל דרכי הנאתו, וסברו שלשיטה השנייה הפירוש הוא שצריך שיהא ראוי לשימוש ממוני, ופחות משווה פרוטה נחשב שאינו ראוי לשימוש ממוני. לפי זה מיושבים דברי המנחת שלמה בסוגייתנו, שרק בשותפים יש בעיה אולם באדם יחיד נחשב בעלים גמורים על הכל, אלא שבאתרוג יש דין נוסף שצריך שיהא ראוי לשימוש ממוני, ולפיכך פסול בפחות משווה פרוטה. אולם צריך עיון משאלת המנחת חינוך כיצד יוצאים ידי חובה בערבה ששוויה פחות מפרוטה, הרי הפסוק מוסב על כל ארבעת המינים, ושמא בערבה לא שייכת דרשה זו כשם שלא שייכת הדרשה לפי השיטה השנייה שם הדורשת שצריך היתר אכילה, וצריך עיון.
השערי תשובה (סי' פב ד"ה מרור) הולך בדרך אחרת ומבאר שאין כוונת רש"י בסוגייתנו שיש בעיה בפחות משווה פרוטה, אלא כוונתו שהואיל וכולם שותפים בה אם כן יש לכל אחד מישראל שטח הקטן יותר מן המקום שיושב עליו (שווה פרוטה לאו דווקא, אלא אפילו היה יותר לא היה מועיל משום שעדיין קטן ממקום ישיבתו), אך ודאי שיש בעלות גם על פחות משווה פרוטה.

סוכה

הרב יאיר וסרטיל

ר"מ בישיבת בית אל ודיין בבית הדין לדיני ממונות של ארץ חמדה

גיטין
קניינים שונים בגט
גיטין דף עז ע"ב
תשע"ד
19 דק'
הושענא רבה
סוכות והושענא רבה - יום דין או שמחה?!
כ"א תשרי התשע"ה
41 דק'
העצמת הבית
התחדשות בקשר
סדרה - העצמת הבית (שיעור ו)
ח' אדר תשע"ג
בבא מציעא
כוונה בקניין
בבא מציעא דף י ע"א
שבט תשע"ה

סוכה

22 דק'
סוכה
סוכה - דף ט"ו
לימוד דף יומי
הרב אשר חזיזה | י"ח אדר א' התשע"ד
1:03
סוכה
שופר ולולב הגזול
הרב חיים כץ | כ"ו אלול תשפ"ג
24 דק'
סוכה
מסכת סוכה דף ל"ג
הרב אורי בריליאנט | ו' אדר ב' התשע"ד
סוכה
מסכת סוכה דף ח'
הרב אורי בריליאנט | י"א אדר א' התשע"ד

סוכה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
הלכות חנוכת הבית
הרב שמואל אליהו | כסלו תשע"ב
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הרב חיים דרוקמן
הרב יהושע שפירא
הרב נחשון רבינשטיין
הרב מרדכי גרינברג
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרב אליקים לבנון
הרב אורי שרקי
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז