ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- שבת ומועדים
- שבת
- שיעורים במסכת שבת
והתופר שתי תפירות. והא לא קיימא! אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: והוא שקשרן.
וגמ' זו צריכה ביאור שכן נראה מכאן שהתפירה תלויה בקשירה, אך מדוע? הרי אלו הן שתי מלאכות עצמאיות?!
אכן יש מן הראשונים שכתבו שאכן חייב שתים במצב בו הקשר הוא של קיימא, כ"כ תוס' רי"ד וריבב"ן בסוגייתנו. אך רבים מרבותינו הראשונים שעמדו על שאלה זו לא קבלו את החיוב הכפול של קושר ותופר, ונראה את דברי הריטב"א בסוגיא המביא כמה כיוונים (ד"ה והוא):
הקשו בתוספות וליחייב נמי משום קושר? ותירצו דכיון שאין הקשירה רק להעמיד התפירה לא חשבינן ליה אלא משום תופר בלחוד, ומורי הרב ז"ל פירש דקשרן לאו דוקא אלא שהרכיבן זה על גב זה ושזרן ביד לקיים התפירה, ויש עוד לומר כגון שקשרן על מנת להתיר אחרי כן דמשום קשירה ליכא אבל משום תפירה איכא כיון שהיא מתקיימת עכשיו.
לפי תוס' הולכים כאן לפי הייעוד הכללי של המעשה ולכן הקשירה מאבדת את חשיבותה כיון שהיא רק משמשת את התפירה, וכנראה הקשירה היא בגדר משאצל"ג ולא חייבים עליה. אך לפי התירוץ השני, א"א להתעלם ממציאות של קשר גמור, אע"פ שהוא משמש את התפירה, ולכן חייבים להסביר שהקשירה האמורה כאן איננה כזו המחייבת מדאורייתא ולכן חייב רק על התפירה.
התירוץ השלישי אומר שיש הבדל בין קשירה לתפירה, בקשירה חייבים רק בקשר של קיימא ואילו בתפירה חייבים אפילו באינו של קיימא, ולכן כיון שמתכוון להתיר את הקשר לא יתחייב על קושר אך כן על תופר. וכנראה שהתירוצים הראשונים לא קבלו חלוקה זאת. אלא אף בתפירה יש צורך של קיימא, ואם לא יהיה כן אזי לא יתחייב על התפירה. ולהלן נראה בירור בסברות השונות.
מהות מלאכת תופר
על אף שכתבנו לעיל שתופר הוא חיבור דברים רכים, יש מקום לעיין ביתר פירוט בהגדרת המלאכה. שכן הגדרת מלאכת תופר ניתנת להבנה בכמה כיוונים. הראשון והפשוט הוא חיבור, שכן לוקחים חוט ומחברים על ידו שני חתיכות בד שונות. וכן לפי מש"כ הרמב"ם שגם הדבקה היא תופר (י, יא) לוקחים ניירות או חומר אחר ומחברים אותו ע"י הדבק. וראה במרכבת המשנה על אתר בביאור מקורותיו של הרמב"ם לדין המדבק, שאינם מפורשים בש"ס דילן.
אך אם כן יוקשה מה בינה לבין מלאכת בונה או קושר? גם במלאכות אלו יש חיבור! הזכרנו לעיל הבדל אחד במלאכת קושר, ובעז"ה נרחיב כאן עוד.
חיבור על ידי אמצעי
ההבדל הראשון בין קושר לתופר הוא בכך שקשירה היא חיבור באמצעים עצמם, החבלים המתחברים הם המחברים. אך בתפירה יש אמצעי שלישי המחבר בין הדבקים. כך הסביר המרכבת המשנה (י, יא). ולפי זה יובן השיוך של המדבק לתופר ולא לקושר.
מתוך הגדרה זו יש לדון על הצמדת מגנט למקרר וכדומה, האם יש בזה מדבק או לא שהרי אין כאן יסוד שלישי שמעורב. ראה שש"כ פרק כג סעיף טז המחמיר בדבר, וחוט השני שמקל וזה לשונו (שבת א-ב, ע' קלה):
ואמנם מותר בשבת לחבר מגנט למתכת או למגנט שני כשאין בהם משום מוקצה אף אם אינו עומד להפתח ולהסגר דחיבור שנעשה ע"י מגנט אינו חיבור בין ב' דברים אלא המגנט נמשך ע"י כח משיכה שיש בו ואין זה נחשב לחיבור השייך לאיסור תופר בשבת.
תופר כחיבור
הגדרה נוספת לתופר הבאנו לעיל במלאכת קושר והיא הפיכת המתחברים להיות אחד ע"י התפירה. משא"כ בקשירה שרק נהיו מחוברים. כך מבואר באג"מ (או"ח ג פד ד"ה והנה), וקדמו ערוך השולחן (שיז, יח) שהגדיר קרוב לכך באמרו שהתפירה היא מציאות בה פעולה נגדית תהיה קריעה היינו קלקול, כלומר הדבר כבר לא יחזור למצבו הראשון. אך יש לשאול על הגדרה זו שכן גם תפירה אפשר להוציא בזהירות את כל חוט התפירה ויחזור הכל למצבו הראשון? עונה על כך גרש"ז (שש"כ פרק טו, הערה רלז) שחוט התפירה אינו חשוב מצד עצמו וכאשר הוא נכנס לתוך הבגד הרי הוא מתבטל אליו, והוצאתו ממנו היא כקריעה.
תופר בדברים רכים
כתב מנחת חינוך (מוסך השבת, סוף מלאכת מתיר) שתופר הוא בדברים רכים:
וזה פשוט דלא נקרא תופר או קורע רק בדברים הרכים או עורות דדרכן לתפור אבל מה שהאומנים עושים שתופרין כ"ח שבורים כמו פארציליין וכדומה ל"ש תופר רק עושה כלי או שובר אבל תפירה וקריעה ל"ש כלל כי במשכן הי' יריעות וכדומה וז"פ:
לעומתו, בה"ל (שמ, יד ד"ה הרי זה) כתב שגם בחיבור של עצים זה לזה ע"י הדבקה שייך תופר. אך קשה עליו, וכי על הדבקת אבנים יתחייב משום תופר? ומבאר שש"כ (פרק ט, הערה פה) שכנראה סובר שבדבר ששייך תופר אזי הדבקה נחשבת לתופר, ובמקום שלא שייך תופר הדבקה תחייב משום אב אחר, בונה. וכנראה שייך בקנים של עץ תפירה.
ועוד אפשר לומר שהגדרתו לתופר אינה חיבור של דברים רכים אלא עשיית שני דברים נפרדים לדבר אחד וזה מתקיים בתופר.
ומה נחשב לדברים רכים? על כך אולי להביא את דברי אג"מ (או"ח א קכב ענף ו):
והנה בבגדים לא מצינו שיהיה שייך בנין וסתירה, משמע דלא שייך רק בכלים של עץ ומתכות וחרס שהחלל שלהם עומד כבנין ואהל, אבל בבגדים שמתקפלים ואינם כבנין אין בהם מלאכת בונה וסותר, וא"כ לקרוע שק אולי יש להתיר גם לשיטת התוס' והרא"ש והטור והש"ע דכיון דאין בו בנין אין בו סתירה.
מדבריו יוצא שבניין שייך בדברים היוצרים חלל, ולכן בבגדים שמתקפלים לא שייך בונה אלא תופר.
וסיכום הדברים עד כה, שתפירה היא כן חיבור של דברים רכים ע"י אמצעי ההופך דברים להיות אחד. ובזה שונה היא התפירה בחוזק ומהות חיבורהּ, ההופכת לאחד מאשר קשירה שהיא חיבור מקומי ולא הופך לאחד. ובזה אולי מובן גם מדוע יש צורך שקשירה תהיה דווקא של קיימא, בשל חולשת חיבורה.
תפירה של קיימא
נחזור עתה למח' ראשונים האם תפירה צריכה להיות של קיימא או לא. הריטב"א בתירוץ השלישי סובר שאין צורך בתפירה בת קיימא. אך התירוצים הראשונים לכאורה סוברים שצריך. וראה עוד הרחבה בזה בבית יוסף ושו"ע בסימן שיז סעיף ג וסעיף ז.
וכנראה מח' תלויה בהבנת מהותה של התפירה ביחס לקשירה. המצריכים תפירה של קיימא סוברים שהיא חיבור כמו קשר אלא עם גדרים שונים כחיבור ע"י אמצעי, דברים רכים. ולכן גם בתפירה נדרשת ה'קיימא'. אך לפי המקלים, שאין צורך ב'קיימא' בתפירה יש לומר כפי שכתבנו לעיל, תפירה היא חיבור חזק ומהותי יותר מאשר קשירה ולכן יש לו ערך וחשיבות אף במצב שהוא רק לזמן ולא לקיימא.
וראה עוד בדיון זה ברש"י (עד, ב ד"ה והא) שכתב שתפירה לא קיימא – אינה מלאכה. ודייק מזה קרבן נתנאל (פרק ז אות נ) שמשמע שאינה מלאכה אך אסור מדרבנן. וכך הבין בו רעק"א (גליון שו"ע או"ח שמ). ומכח זה אסרו תחיבת סיכת בטחון פעמיים בבגד משום תופר.
אך האג"מ (בתשובה שהוזכרה לעיל) כתב שאין מקום לאסור משום שאין בזה כלל תופר שהרי אין הבגד נעשה אחד כלל, ועוד שאין בהסרת הסיכה שום קריעה והריסה בבגד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
