מגן משוח בשמן | הרב יוני לביא | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
תורה ולימודה
מבואות ללימוד התורה

קטגוריה משנית

4471

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

מישאל מכלוף בן אסתר זצוק"ל

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

ר' צדוק הכהן מלובלין, מגדולי רבני החסידות ומהחריפים שבהם, גילה לנו כלל חשוב שיכול לשמש מפתח להבנת מושגים רבים בהשקפת היהדות. הפעם הראשונה בה מופיע מושג בתורה היא זו המגדירה אותו, ומבררת לנו את מהותו . מי שיפתח את ספר התורה ויפעל על פי הכלל הזה עשוי לגלות עולמות חדשים לגבי אינספור מושגים שאנו נתקלים בהם ללא הרף - חלום, ברית, אישה, אהבה, מלחמה, אמונה ועוד ועוד.

החטא הקדמון
גם כשאנו עוסקים במושג הכל כך קרוב אלינו (לצערינו...) כמו ' חטא ', המפתח הזה עשוי לחשוף בפנינו גילויים חדשים. הפעם הראשונה בה אנו נפגשים בחטא היא, למרבה ההפתעה, לא פחות מאשר בגן עדן , במקום המושלם והנעלה ביותר, כאשר הנחש מפתה את חווה וזו את אדם לאכול מפרי העץ האסור. ישנם דברים רבים שאנו יכולים ללמוד ממה שהתורה מספרת לנו על החטא הראשון בהיסטוריה, אך אנו נתמקד דווקא בהתרחשות המפתיעה של אחרי החטא . וכך מתאר לנו הכתוב (בראשית ג,ט-יג):

(ט) וַיִּקְרָא יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה :
(י) וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא:
(יא) וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:
(יב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל :
(יג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל :

כבר בחטא הראשון בהיסטוריה התורה חושפת לעינינו דפוס התנהגות אנושי שלצערינו מוכר לנו מאוד. דרך טובה לנסח אותו היא כמו באותו שלט שראיתי תלוי על הקיר בסמוך לחדר האחיות הרופאים באחד מחדרי המיון בארץ - "עבודת צוות היא דבר מצויין. היא תמיד מאפשרת לך להאשים מישהו אחר... ". גלגול האחריות הלאה כדי לנקות את עצמך היא תופעה אנושית ידועה החל מגיל הילדות ועד זקנה ושיבה. עד היום אני מתקשה לשכוח את איציק השובב מכיתה ג' שאחד מתחביביו היה לנקוש מתחת השולחן שלו בדיוק באמצע איזה שיעור לא מעניין במיוחד, וכשהמורה היה מפנה אליו מבט זועם וקורא: "מי דופק פה באמצע השיעור?!" הוא היה מגלגל עיניים בתמימות, מפנה את ראשו לספסל שמאחוריו ואומר: "משה, באמת, תפסיק כבר! אתה לא רואה שזה מפריע לשיעור..."

מה בין שאול לדוד
אחת השאלות הגדולות שעולות בלימוד סיפורי המלוכה בישראל היא ההבדל בתוצאה בין חטאו של שאול לחטאו של דוד. שאול חטא בכך שלא ציית לדבר הנביא להחרים את עמלק עד תום (שמואל א, פרק טו'):

(יג) וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַיהֹוָה הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְהֹוָה:
(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:
(טו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהבקר

העונש היה חריף ונוקב- " יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְהֹוָה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ":

לעומת זאת, דוד המלך, הואשם אף הוא בחטא חמור ביותר (שמואל ב', פרק יב'):

(ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַיו אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן:

אך הוא לא איבד את המלוכה, והיא אף הובטחה לו ולזרעו עד עולם.
מה פשר האפליה הלא הוגנת הזו? האם יש איפה ואיפה במשפט ה'?
דרך אחת לענות על השאלה הזו היא לנסות ולמצוא חילוק בין סוגי החטאים של שאול ושל דוד. אך ניתן גם למצוא הסבר דרך השוני בתגובה של כל אחד מהם לחטאו - בעוד שאול הטיל את האשמה על העם "כי חמל העם...", דוד מודה מיידית ונוטל את מלוא האחריות על עצמו - " וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהֹוָה". התגובה האלוקית לא מאחרת לבוא "וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהֹוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תמות". מי שיודע לקחת אחריות על מעשיו גם ברגעים הקשים הוא זה שראוי להיות למלך ולהנהיג את צאנו של הקב"ה. אך מי שיגלגל את האשמה אל האחרים ויבקש לנקות את עצמו, לא יוכל להמשיך לשאת בשבט ההנהגה.

הוידוי
כשהרמב"ם בספרו היד החזקה פותח את הלכות תשובה הוא מנסח את מצוות התשובה כך: "מצות עשה אחת והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה". הרמב"ם מכניס את הוידוי על החטא כמרכיב בסיסי במצוות התשובה. בפרק הראשון הוא עושה יותר מזה - את עצם התשובה על החטא הוא מתאר כדבר ממילָאִי ואת אור הזרקורים מפנה דווקא אל הוידוי:
"כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות" (שם, א, א).
יש בזה אמירה נוקבת שנובעת מהיכרות עמוקה עם נפשו של האדם. לעיתים יוכל האדם לעמוד מול כל העולם ולהתמודד בגבורה עם כל קושי חיצוני. רק דבר אחד לא יוכל לעשות. להפנות אצבע מאשימה לעבר עצמו ולומר את המילה קטנה "חטאתי". מוחו יהגה אלף ואחת תירוצים, הוא יימצא אשמים מכל עבר, ובלבד שלא ייאלץ להודות וללחוש את המילים הקטנות (והמחייבות!) - אני אשם.
זו הסיבה שהתורה מקפידה כל כך על הוידוי וחכמינו אף תרגמו אותו למערכת ארוכה ומסועפת של פרטים שאנו נדרשים לחזור עליהם שוב ושוב מדי יום, ובאינטסיביות כפולה בימי התשובה: "אשמנו, בגדנו, גזלנו וכו'".
"מודה ועוזב ירוחם", אמר החכם באדם (משלי כה). לו רק היית מודה, בן אדם, ובעקבות זאת עוזב את חטאך - מיד הייתי מרחם עליך. אך העקשנות להתכחש לאשמה ולברוח ממנה, היא אם כל חטאת - "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתי" - זועק הנביא ירמיה (פרק ב'). אלוקים הטוב יהיה מוכן לסלוח לכם ולמחול על חטאיכם, אם רק לא תתעקשו לברוח מן האשמה ולהתכחש אליה.
מאוד מצוי אצל אנשים שקרה להם איזו אסון בבית - שהתגובה הראשונה (ולמרבה הצער, לפעמים היחידה שלהם) היא לבדוק את המזוזות או את התפילין. שהרי מי יודע, אולי חטאו המזוזות ובגללן באה עלינו הרעה הזו... הגמרא במסכת ברכות (ה,א) לעומת זאת מציעה דבר אחר לגמרי: "אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'". וקולו של הקב"ה הולך ומהדהד בגן עדן "אייכה?!" - 'את כולם אתה מאשים. את האישה, את הנחש, את מי לא?! ורק אתה נשאר נקי וצח כשלג... איפה אתה, בן אדם?! אייכה?! אצלך אין שום בעיה בכלל? האשמה מוטלת רק על האחרים?!'

"יש קונה עולמו בשעה אחת"
הגמרא המסכת עבודה זרה (יז, א) מספרת סיפור מדהים הקשור קשר עז לענינינו:
"אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה. אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות. אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו... אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו... אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו... אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו... אמר: אין הדבר תלוי אלא בי . הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. ...בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת".
זהו סיפור מופלא שניתן להעמיק בו מאוד: מיהו אותו אלעזר בן דורדיא, מה היה המניע שלו להתאמץ כל כך בשביל לחטוא כל חטא שבעולם, מה היה החץ שפילח את ליבו וגרם לו לשינוי כה מהפכני בדרך חייו, ועוד ועוד. אך מפאת קוצר היריעה ניגע רק בנקודה אחת בחלקו השני של הסיפור. חז"ל מתארים לנו כיצד אותו חוטא פונה לכל מיני גורמים ומבקש מהם שיבקשו עליו רחמים, והם משיבים לו כולם: "עד שאנחנו מבקשים עליך נבקש על עצמינו". במבט ראשון הדברים הללו נראים תמוהים. מדוע שיבקשו עליו רחמים? הרי הוא זה שחטא וקלקל, והוא זה שצריך לתת את הדין! ומעבר לזה - מה פשר השיח עם כל מיני עצמים דוממים כמו הרים וגבעות, שמש וירח, כוכבים וכו'? מה משמעות הדבר? מה רוצים חז"ל ללמדנו בזה?
ניתן להסביר שחז"ל משתמשים כאן בסמלים המייצגים כל מיני גורמים הקיימים בחייו של אדם , ושותפים לעיצוב חייו . בגלל חובת הקיצור לא נוכל לבאר מדוע נבחר כל דבר לסמל את מה שהוא מבטא, אלא נתייחס רק לעצם הדברים. ההרים והגבעות מייצגים את ההורים . האב והאם "זוכים" לעיתים קרובות להיות אלו שסופגים את חיצי הביקורת והאשמה הגדולים ביותר - "הכול בגלל שנולדתי למשפחה כזו", "היו לי כאלו הורים גרועים", "בבית לא מבינים אותי" וכן הלאה. זה פשר הפנייה של אלעזר בן דורדיא אל ההרים והגבעות שיבקשו עליו רחמים. כביכול, 'לא אני אשם באמת בכל מה שעשיתי, אתם גרמתם, ולכן בקשו אתם עלי רחמים'. אך הם משיבים לו: 'מצטערים, "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמינו". לך יש את החיים שלך ולנו יש את החיים שלנו. לוּ היית רוצה ומתאמץ באמת הייתה לך הבחירה השלימה לפעול נכון ולעשות טוב, למרות ההשפעה של ההורים. הכוח היה בידך!'. כשהוא רואה שמכאן לא תבוא הישועה הוא פונה להאשים מישהו אחר. "שמים וארץ" - זו הסביבה המקיפה את האדם - "גדלתי בחברה לא טובה", "היו לי חברים מקולקלים שהשפיעו עלי לרעה" וכן הלאה. אך גם כאן ההתחמקות נדחית - לו באמת היית רוצה, היה לך היכולת לבחור בטוב וללכת בדרך הישר למרות ההשפעה השלילית של החברה. המושא השלישי לאשמה הוא "חמה ולבנה" - המאורות שנמצאים למעלה ומאירים את דרכינו - המורים, הרבנים, המנהיגים - "היו לי מורים גרועים, לא יודעים ללמד בכלל", "הטעו אותי ללכת בדרך הלא נכונה", "הרבנים לא מבינים אותנו באמת" וכן הלאה. הגורם הרביעי הוא "כוכבים ומזלות" המייצגים את הטבע האנושי - "יש לי אופי רע", "נולדתי עצבני", "אני כעסן ואין מה לעשות", "אני עצלנית" וכן הלאה. אך גם בשני המקרים הללו התירוץ לא מתקבל. כוח הבחירה שנתן אלוקים לאדם הוא גדול ביותר. לו ירצה באמת יוכל לבחור בטוב בכל מצב כמעט, ולעמוד בגבורה בכל ניסיון. ובסופו של דבר גם אלעזר בן דורדיא הגיע להבנה הזו " אין הדבר תלוי אלא בי". הרגע המופלא הזה הוא המשמעותי ביותר בסיפור. השיא שהכול מוביל אליו. על כך בכה רבי ואמר "יש קונה עולמו בשעה אחת". זוהי אותה שעה. רגע ההכרה הפנימית שהאחריות עלי , ממילא האשמה אם כשלתי , וממילא היכולת לתקן ולשוב בתשובה.

שלוש מעטפות
מספרים על אדם אחד שמונה למנכ"ל במפעל הייטק מתקדם. בתום פגישת החפיפה עם המנכ"ל היוצא מסר לו הלה שלוש מעטפות חתומות ואמר לו את המילים הבאות: "שמור את המעטפות הללו בכספת המפעל. ברגע שֶתִקָלַע לצרות בניהול המפעל - פתח אחת מהן". כך חלפה לה מחצית השנה הראשונה על מי מנוחות, אלא שלאחר מכן המפעל נקלע לקשיים. חיצי הביקורת הופנו כמובן אל העומד בראש המפעל ונושא באחריות הכללית ובצר לו הוא ניגש את הכספת ושלף את המעטפה הראשונה. הוא הוציא מתוכה דף שהייתה כתובה בו שורה אחת בלבד: "תאשים את קודמך בתפקיד". הוא אימץ לעצמו את העצה ובישיבת הדירקטוריון הקרובה טען בלהט לפני חבר המנהלים "קודמי בתפקיד מסר לידי מפעל עם בעיות, ספרי חשבונות לא מסודרים, חובות גדולים, האשמה כולה מוטלת עליו. אני כרגע רק עסוק בלשקם את הנזקים שהוא גרם..." ואכן, הדבר צלח בידו, והניחו לו לזמן מה. חלפו להם עוד כמה חודשים ושוב המפעל נקלע לקשיים. באין מנוס הוא נאלץ לשלוף מהכספת את המעטפה השניה ולגלות בה את המשפט הבא "תאשים את הממשלה". ואכן כך עשה בישיבת הדירקטוריון הבא, ובעקבות האשמותיו על הסיוע הממשלתי שהובטח ולא הגיע, על הערבויות שלא התקבלו, על המצב הכללי הגרוע במשק, הניחו לו, והוא המשיך להחזיק במשרתו בשלווה לעוד כמה חודשים. אלא שבפעם השלישית שהופיעה ההסתבכות, וכל הטענות הופנו אל המנכ"ל, הוא הבין שכלו כל הקיצין והוא ייאלץ להיעזר במעטפה השלישית והאחרונה. בחיל ורעדה הוא ניגש את הכספת, הקיש את הקוד ושלף את המעטפה האחרונה. בדף שבתוכה היו כתובות שלוש מילים בלבד: "תכין שלוש מעטפות".
______________________________

מגן משוח בשמן
בימי קדם נהגו הלוחמים למשוח את המגן שלהם בשמן, בכדי שאם יפגע בהם חץ קטלני פגיעה ישירה, הוא יחליק הצידה על השמן ולא יחדור את השריון וייפגע בנושאו. יש כאלו שאימצו את השיטה הזו כמנגנון הגנה נפשי יומיומי. כל חץ ביקורת שנשלח לעברם, מייד מחליק על שכבת השמן העבה שמשחו בה את עצמם, ומשנה את כיוון מעופו לעבר מישהו אחר הנמצא בסביבה.
האם נדע לענות בכנות על השאלה "אייכה" מבלי להתבלבל, להתקפל או לפזול הצידה? האם נדע לקחת אחריות על מעשינו, ומתוך זה למצוא את הדרך לתקן את הדרוש תיקון? בשביל זה באמת עלינו להתאזר בגבורה, לדעת לפעמים להודות על האמת ולומר "חטאתי", ולקנות את עולמנו ברגע אחד. בהצלחה!

מבואות ללימוד התורה

הרב יוני לביא

מנהל חינוכי במוקד "חברים מקשיבים", מראשי ארגון קהלים ומרבני מרכז ברקאי.

חמדת החינוך
שלושה ימים איך עוברים את זה בשלום?!
תשרי תשע"ה
תפילות יום הכיפורים
החופש לחזור לעצמך
אלול תשס"ז
1:00
יום שכולו תורה - ניסן תשע"ג
איך נהפוך את ליל הסדר לחוויה משפחתית וחינוכית מעצימה?
יום שכולו תורה - רעננה, ניסן תשע"ג
ו' ניסן תשע"ג
חינוך ילדים ותלמידים
למה את הדברים הכי חשובים (כמעט) לא לומדים בבית הספר?
שבט תשפ"ו

מבואות ללימוד התורה

44 דק'
מבואות ללימוד התורה
המטרות בלימוד התורה
הרב נתנאל איל | י' אייר תשפ"ב
48 דק'
מבואות ללימוד התורה
לימוד תורה ופרנסה
הרב נתנאל איל | ו אב תשפ"ב
מצוות לימוד תורה
שלא בירכו בתורה תחילה - האמנם?
הרב חיים ירוחם סמוטריץ | סיון ה'תשנ"ט
1:05
מבואות ללימוד התורה
מפומבדיתא עד בריסק
מבוא לתורה שבעל פה
הרה"ג דוד לייבל | אדר ב' תשפ"ד

מבואות ללימוד התורה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

הזכרת גשמים
בקשת גשמים
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
עצרת ליחיאל
תורה של חסד במגילת רות
הרב שמעון קליין | תשנ"ז
מגד ירחים
שאילת גשמים בארץ ישראל ובחוץ לארץ
מתוך "מגד ירחים" בהוצאת "בית הרב", גיליון 133
הרב יהודה זולדן | חשוון תשע"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב שמואל אליהו
הרב יהושע שפירא
הרה"ג יעקב אריאל
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב יהודה מלמד
הרב שמעון קליין
הרב שלמה שושן
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז