ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המאבק בין ה-2 ל-3
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
" 'שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם' - מכאן שלא דיברה עמו שכינה פעם שלישית."
אברהם אבינו עמד בעקידת יצחק בניסיון גדול, והזכות הזו עומדת לעם ישראל לדורי דורות. הייתכן שאברהם אבינו נענש אחר העקידה בכך שהשכינה לא תוסיף לדבר עימו!?
כדי להבין את כוונת המדרש הזה צריך לעיין במדרש דומה שבפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים, כח):
" 'תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה' (קהלת יא, ב) - זה דור שמל משה ל-'שִׁבְעָה', 'וְגַם לִשְׁמוֹנָה' (שם) - זה דור שמל יהושע ל-'שְׁמוֹנָה'. אמר לו הקב"ה, משה רבך מלן לשבעה ואת מוהלן לשמונה שנאמר 'בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ וגו' וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית' (יהושע ה, ב). לברית 'שֵׁנִית' את מוהלן, לברית 'שְׁלִישִׁית' אין את מוהלן."
בתורה נאמר (ויקרא יב, ג): "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". ופשוט וברור - שמשה רבנו לא הפר את הציווי הזה, ולא מל את בני ישראל ברית מילה רגילה ביום השביעי. ה"מילה" שמוזכרת כאן היא ביטוי מושאל לפעולה שנועדה להכשרת אדם לקבלת מעלה מסוימת. המדרש מלמדנו, שבתקופת משה מעלת ה"שבע" היתה המעלה שהתאימה לעם ישראל, ומשה רבנו הכשיר אותם לכך. אולם לאחר שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל - מעלת ה"שמונה" היא המעלה שמתאימה לעם ישראל; ויהושע נצטווה להכשירם לכך.הדרשה מזהה בין המספרים "שנים" ו"שמונה", ובין המספרים "שלוש" ו"שבע". ושתי הקבוצות הללו מופיעות בדרשה כסמלים ניגודיים. כאשר יהושע מתבקש למול את בני ישראל ל"שמונה" הוא מל אותם "שנית", - מפני ש"שמונה" ו"שנים" הם בעלי אותה מהות.צריך להבין שלשיטת המדרשים האלו "שנית" מסמל דבר רצוי, ואילו "שלישית" מסמל דבר שאינו רצוי. ולשיטת המדרשים האלו, אברהם אבינו זכה בעקידת יצחק, שלא יצטרך להיות קשור עם הדבר הלא-רצוי שסמלו הוא ה"שלוש".על מה מתבססת השיטה המספרית הזו? ולמה מרמזים המספרים הללו?
המספרים שמוזכרים בעקידת יצחק
המספרים "שבע" ו"שמונה" וכן "שנים" ו"שלוש" מוזכרים במעשים שקשורים לעקידת יצחק. העקידה מופיעה במרכזו של רצף אירועים, שהתורה קושרת אותם באמצעות משפטי חיבור שמראים שכל אירוע קשור לאירוע שקדם לו. הרצף מתחיל בלידת יצחק ובברית המילה שהוא נימול כשהיה בן " שְׁמֹנַת " ימים, ומסתיים ב"שמונה" שמִלְכָּה ילדה. החטיבה הראשונה מתוך רצף האירועים הזה מהווה את קריאת התורה ליום הראשון של ראש השנה (בראשית כא, א-לד):
"וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה... וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים... וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ... וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר... כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא... וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע... וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת... וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱ-לֹהִים ... כִּי שָׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם... וַיְהִי אֱ-לֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת... וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא יֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱ-לֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי... וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן... וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת... וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע... וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע... ".
חז"ל אומרים 1 שהברית שאברהם כרת עם הפלישתים עמדה מאות שנים אחר כך במרכז המאבק שבין דויד מלך ישראל לבין היבוסי שבירושלים. והדבר קשה:
א. בפשטות נראה שהברית הוכרזה רק עד סוף ימי נכדו של אבימלך, והרי עברו מאות שנים מאז ועד ימי דויד מלך ישראל?
ב. מה הקשר בין העם הפלישתי לבין העם היבוסי?
כדי לענות על השאלות האלו צריך להבין, שכאשר התורה מציינת שכריתת הברית עם אבימלך מלך הפלישתים היתה "בעת ההיא". היא מלמדת שהיא באה בעקבות גירוש ישמעאל מבית אברהם; ושיש מכנה משותף בין ישמעאל לבין הפלישתים.
יצחק נימול ל"שמונה" (ימים), וידוע שהמספר "שמונה" מסמל את העולם שמעל הטבע 2 . יצחק הפך להיות המייצג של העם הנבחר, ואילו ישמעאל שמייצג עם אחר - מגורש והוא תועה בדרך. השורש תע"ה מתייחס לאדם שגולה ממקומו ואינו מיושב 3 . במשלי (כא, טז) נאמר: "אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל - בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ". וישמעאל שגלה מה"שמונה" - נוטה למות "בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע ", במדבר שקשור למספר "שבע" שהוא סמל לעולם הטבע. 4
ישמעאל מוזכר גם בהקשר ל"קשת" (הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת ) והוא מזוהה עם ה"קשת" (וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת ). ה"קשת" שייכת לקו העגול שמסמל את עולם הטבע, והיא ניתנה לנוח ולבעלי החיים כסימן וכאות שהקב"ה לא יחריב את עולם הטבע 5 , העולם שהגויים קשורים אליו 6 .
אבימלך הסיק מתהליך בחירת יצחק ומתהליך דחיית ישמעאל, שכל העמים שקשורים ל"קשת" של נוח הם דחויים. וכדי שלא להישאר דחויים הם באו לכרות ברית עם אברהם.
ברית "שבע כבשות" בין אברהם לאבימלך
אבימלך בא לאברהם עם "שר צבאו". שר הצבא מרכז תחתיו אנשים רבים שמוכנים להקריב את חייהם עבור השגת מטרה. ולכאורה, מה ייהנה גופו של היחיד שהקריב את חייו עבור מטרה מסוימת מהשגת היעד המבוקש, והרי גופו ייטמן באדמה ולא ייהנה מפירות הניצחון. אלא שמי שמקריב את חייו מאמין שחלק ממנו ממשיך להיות קיים למרות שגופו מת, ואותו חלק שניתן לכנותו ה"נפש" נמצא בתוך הקבוצה הכוללת שעבורה הוא מסר את חייו.
אם נתבונן בעולם הטבע נמצא שהתכונה של מסירת הנפש עבור קיום הכלל אינה מיוחדת רק למין האנושי והיא מצויה גם אצל חלק מבעלי-החיים שחיים בקבוצות, כמו הדבורים וכדו'. והיא נמצאת גם ברחמי הציפור על בניה שימשיכו את כלל מין הצפור. 7 התורה מתייחסת אל בעלי-החיים כאל בעלי נפש 8 . ובעל-חיים שהרג אדם נידון בבית דין של עשרים ושלשה דיינים - כפי שנידון אדם שהרג אדם 9 . אך הנפש של בעלי החיים נשארת בארץ, בעולם הזה: "וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" 10 .
במאמר "המערה של חוני" התבאר שה"נכד" מסמל באגדות חז"ל את חזרת הנפש הפרטית לעולם הזה. נפש הסב חוזרת בגלגול לעולם-הזה ושוכנת בתוך אחד מצאצאי המשפחה שנולדו לאחר שהסב נפטר, ובדרך כלל בגופו של הנכד. כאשר אבימלך מבקש - "אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי (=בני) וּלְנֶכְדִּי" - הוא מזכיר את ה"נכד" לשם אותה מטרה. הנפש שנמסרה עבור הכלל תחזור להיות נפש פרטית, שאותה מסמל כאן ה"נכד". אולם אבימלך הוא מבקש מאברהם שהישארות הנפש שלו תהיה במעלה יותר גבוהה מהישארות הנפש של בעלי החיים.
אבימלך מבקש שהישארות הנפש של בני אומתו (ושל שאר הגויים שקשורים ל"קשת") תהיה לא רק בעולם הזה, עולם השקר ("תִּשְׁקֹר"), אלא שיהיה להם חלק גם בעולם ה"אמת".
אברהם מסכים לברית הזו ו" מציב" " שבע כבשות", ונותן אותם לאבימלך. המספר "שבע" הוא סמל של עולם הטבע. אולם הפועל "וַיַּצֵּב" קשור ל"נִצָּב" שהוא הקו הישר שמסמל את ה"תורה" שמנהיגה את העולם 11 . משמעות ברית " שבע הכבשות הניצבות " היא שתהיה רוחניות (קו ישר) גם בתוך ה"שבע", גם בענייני הטבע שהגויים עסוקים בהם. אולם הרוחניות הזו תלויה בכך שהגויים יקיימו את "שבע" המצוות שנצטוו בהם מתוך קשר אל הקו הנִצָּב (התורה). וכך כותב הרמב"ם (הלכות מלכים ח, יא):
"כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, - והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה!! והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן..."
הרמב"ם מדגיש שגוי שקיבל וקיים את שבע המצוות שנוח הצטווה בהם, אינו זכאי עדיין לחלק לעולם הבא 12 ; גוי כזה עדיין שייך ל"קשת" של נוח ולעולם העיגולים. אולם גוי שקישר את המצוות שהוא מקיים אל התורה, אל הקו הישר, יהיה זכאי להישארות הנפש בחלק לעולם הבא. באותה תקופה אברהם אבינו היה מייצג התורה 13 - וזו משמעות הברית שאברהם הסכים לכרות עם אבימלך בבאר "שבע".
האם הברית הזו גורמת להשוואה בין הגויים לבין העם שיצא מיצחק?
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם
התורה אומרת שעקידת יצחק באה בעקבות הברית שאברהם כרת עם אבימלך: " וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם". התורה מרמזת שהקב"ה רוצה לנסות את אברהם, ולהראות שאברהם ויצחק זכו למעלה שהיא גבוהה יותר ממעלת הגויים.הגויים מוכנים למסור את נפשם עבור כלל האומה שאליה הם שייכים. אבל גם בעלי החיים מוכנים למסור את נפשם עבור קיום המין שאליו הם שייכים. ניתן לראות במסירות הנפש הזו מוכנות שהקב"ה הטביע בעולם הטבע. אולם אברהם ויצחק מוכנים למסור את נפשם על מילוי רצון הבורא - ואפילו שלא יישאר להם זכר בתוך אומה שתישאר בעולם הזה. מסירות הנפש של אברהם ויצחק היא למעלה מטבע העולם, והיא קושרת אותם אל בורא העולם באופן ישיר. 14
העדפת ה"שנים" על פני ה"שלוש" בעקידת יצחק
התורה מדגישה את ההבדל שבין המספרים "שנים" ו"שלוש" (בראשית, כב, ג-כג):
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ... בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה... וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו... וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו... וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ... וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם... וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל... וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם... וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: ... וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע: וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה... וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:"
אברהם הולך בתחילה עם " שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ " מיקום המילה " אִתּוֹ " מגלה שבשלב הזה אברהם אינו מתחבר אל יצחק כדי ליצור עימו קבוצה של "שנים"; אלא הוא מתחבר אל הנערים ויוצר עימם קבוצה של "שלוש". אולם אחר כך "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי " אברהם רואה את "המקום" מרחוק, והוא "רואה" את נעריו כרחוקים מהתאמה ל"מקום". ולפיכך אברהם נפרד מהם ומושיב אותם "עִם הַחֲמוֹר". והנערים והחמור מהווים קבוצה של שלוש דמויות שאינן ראויות להגיע אל "המקום" 15 .הקשר בין המספר "שלוש" לבין השוואת האדם אל הבהמה מופיע כבר לפני כן בתיבת נוח. התיבה היתה בת "שלוש" קומות, וקומתה הכוללת היתה "שלושים" אמה, ואורכה היה "שלוש" מאות אמה, ובה שכנו יחדיו נוח ובעלי החיים. ואברהם שולח כאן נעריו אל מדרגת ה"שלוש" שמשווה בין האדם לבהמה. אולם אברהם רואה את המדרגה הזו היא כרחוקה מ"המקום".
לאחר היפרדות אברהם מנעריו, הכתוב "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" מופיע פעמיים, ומדגיש שהמספר "שנים" מיוחס לאברהם ויצחק. המספר "שנים" מוזכר גם בשיאו של המעמד: "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם". וחז"ל דורשים שהמילה "שנית" אינה מוזכרת סתם כך אלא שהיא שיאו של המעמד: " שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם - מכאן שלא דיברה עמו שכינה פעם שלישית ".ולפי מה שהתבאר במאמר אברהם לא נענש, אלא אדרבא קיבל שכר. כוונת המדרש לומר, שבזכות העמידה בניסיון אברהם השתחרר מהצורך להתחבר לעולם הטבע שסמלו הוא המספר "שלוש".
האם אברהם נשאר במעמד המרומם של ה"שנים"
אולם לאחר מעשה העקידה, נראית נסיגה מהמעמד הנשגב. אברהם אינו מתואר כמי ששב "יַחְדָּו" עם יצחק; ואדרבא, יש התעלמות פלאית מיצחק. גם החמור לא מוזכר עוד, ומי ששוהה כעת "יַחְדָּו" עם הנערים הוא אברהם. ואברהם והנערים - קבוצה של "שלושה" - הולכים " יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע ", העיר שקשורה ל"שבע" של הטבע.חשוב להעיר שתרגום יונתן קושר גם את יצחק אל המספר "שלוש" והוא אומר (בתרגום מארמית לעברית): "ויקחו מלאכי מרום את יצחק והובילוהו לבית מדרשו של שם הגדול והיה שם שלוש שנים". תרגום יונתן מרמז שגם ליצחק יש קשר אל ה"שלוש", אלא שה"שלוש" לא מתבטא אצל יצחק בעולם הטבע - אלא בשלוש שנות לימוד תורה בבית מדרשו של שם. אמנם קיימים מדרשים שאינם מתירים ליצחק גם את האופן הזה של ה"שלוש", והם אומרים שיצחק למד "שתי" שנים בבית מדרשו של שם. ("תורה שלמה" שם).האם אברהם נשאר בחיבור לעולם הטבע שסמליו הם ה"שלוש" וה"שבע"?
האם אברהם נשאר במעמד של ה"שלוש" וה"שבע"?
התורה קושרת לפרשיה הזו פרשייה נוספת באמצעות מילות החיבור - "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". הפרשיה הנוספת נראית לכאורה כפרשיה שאינה קשורה לרצף האירועים של עקידת יצחק, אולם כאמור, התורה קושרת אותה לפרשיה הקודמת, וחז"ל קבעו שהיא חלק מקריאת התורה לראש השנה. ובפרשיה הזו מודגש שמִלְכָּה יולדת "שמונה" – " שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה". רצף האירועים של עקידת יצחק מסתיים במספר "שמונה".רצף האירועים התחיל במילת יצחק ל"שמונה" ימים. ומרכזו ושיאו של הרצף הוא הליכת יצחק ואברהם " שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" לעקידה, והקריאה " שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם". וסיומו של הרצף הוא במספר "שמונה".המסגרת שתוחמת את המעשים שקשורים לעקידת יצחק ושיאה של העלילה קשורים למספרים שמסמלים את הקדושה, המספרים "שמונה" ו"שנים". אולם בין המספרים האלו מופיעים השלבים השונים שבהם אברהם מתחבר עם ה"שבע" ועם ה"שלוש", המספרים שמסמלים את עולם הטבע.וצריך להבין, הדרשה שהובאה לעיל לימדה אותנו שאברהם היה פטור מהצורך להתחבר אל ה"שלוש" של עולם הטבע. ואם כך, מדוע אברהם חזר והתחבר אל נעריו ואל עולם הטבע?אברהם לא היה צריך לכך, אבל אברהם רצה לזכות את כל העולם בקשר אל הקדושה. ואברהם סבור היה שהדרך הטובה ביותר היא לרדת מהמעמד המרומם של עקידת יצחק, ולהתחבר אל הנערים ואל עולם הטבע.
^ 1 פרשנים לשמואל (ב ה, ו)
^ 2 "בחינת 'שמונה' - למעלה מן הטבע". (שפת אמת, שמות, בא, תרל"א)
^ 3 רש"י בראשית כ, יג
^ 4 "כי שבע הוא בטבע" (שם משמואל פרשת ויצא - שנת תרע"ו)
^ 5 וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ-לֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" (בראשית ט, טז)
^ 6 "כי לאומות העולם אשר לא ניתן להם תורה ומצוות, קיומם בסוד העיגולים, בחינת הטבע" (מבוא לחכמת הקבלה לר' שמואל טולידנו, א, ג, ד; וראה גם בקל"ח פתחי חכמה פתח יג)
^ 7 וכפי שהיא מתגלית במצוות שילוח הקן (דברים כב, ו-ז)
^ 8 "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב, כג).
^ 9 "שור הנסקל בעשרים ושלשה שנאמר 'השור יסקל וגם בעליו יומת' כמיתת בעלים כך מיתת השור" (משנה סנהדרין א, ד)
^ 10 קהלת ג, כא
^ 11 "העיגולים נמשכים אחר היושר, כי גם הטבע תלוי ועומד על פי הנהגת היושר המסודרת לפי עבודת בני אדם" (מבוא לחכמת הקבלה לר' שמואל טולידנו, א, ג, ד; וראה גם בקל"ח פתחי חכמה פתח יג)
^ 12 וראה ברמב"ם במהדורת פרנקל שמביא דעות אחרות
^ 13 וראה גם במאמר "יהושע והכבוש הרב פעמי של חברון"
^ 14 ולפיכך, מדרגת ה"עולם הבא" של ישראל היא גדולה. וממילא מי שמתגייר מעלתו גדולה ממעלת חסיד אומות העולם. וראה ברמב"ם (איסורי ביאה, יד,ד): "העולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל". ההתייחסות לחסידי אומות העולם היא בלשון אחרת: "חסידי אומות העולם יש להם חלק ומדרגה מה בעולם הבא" (ספר העקרים, מאמר רביעי פרק לא).
^ 15 חז"ל רואים בקבוצה הזו קבוצה של שלושה "חמורים" דחויים. " שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר - עם הדומה לחמור". (כתובות דף קיא, א)
^ 2 "בחינת 'שמונה' - למעלה מן הטבע". (שפת אמת, שמות, בא, תרל"א)
^ 3 רש"י בראשית כ, יג
^ 4 "כי שבע הוא בטבע" (שם משמואל פרשת ויצא - שנת תרע"ו)
^ 5 וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ-לֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" (בראשית ט, טז)
^ 6 "כי לאומות העולם אשר לא ניתן להם תורה ומצוות, קיומם בסוד העיגולים, בחינת הטבע" (מבוא לחכמת הקבלה לר' שמואל טולידנו, א, ג, ד; וראה גם בקל"ח פתחי חכמה פתח יג)
^ 7 וכפי שהיא מתגלית במצוות שילוח הקן (דברים כב, ו-ז)
^ 8 "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב, כג).
^ 9 "שור הנסקל בעשרים ושלשה שנאמר 'השור יסקל וגם בעליו יומת' כמיתת בעלים כך מיתת השור" (משנה סנהדרין א, ד)
^ 10 קהלת ג, כא
^ 11 "העיגולים נמשכים אחר היושר, כי גם הטבע תלוי ועומד על פי הנהגת היושר המסודרת לפי עבודת בני אדם" (מבוא לחכמת הקבלה לר' שמואל טולידנו, א, ג, ד; וראה גם בקל"ח פתחי חכמה פתח יג)
^ 12 וראה ברמב"ם במהדורת פרנקל שמביא דעות אחרות
^ 13 וראה גם במאמר "יהושע והכבוש הרב פעמי של חברון"
^ 14 ולפיכך, מדרגת ה"עולם הבא" של ישראל היא גדולה. וממילא מי שמתגייר מעלתו גדולה ממעלת חסיד אומות העולם. וראה ברמב"ם (איסורי ביאה, יד,ד): "העולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל". ההתייחסות לחסידי אומות העולם היא בלשון אחרת: "חסידי אומות העולם יש להם חלק ומדרגה מה בעולם הבא" (ספר העקרים, מאמר רביעי פרק לא).
^ 15 חז"ל רואים בקבוצה הזו קבוצה של שלושה "חמורים" דחויים. " שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר - עם הדומה לחמור". (כתובות דף קיא, א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
