ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עובד ומעביד
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
לפי רוח ההלכה, אין ראוי לכתחילה שפועלים ישתמשו בנשק השביתה כדי לתבוע העלאת שכר. ושני צדדים לדבר. האחד - אדם שהתחייב לעבוד, אסור לו להפסיק באמצע הזמן שהתחייב עליו. השני - דרך השביתה היא דרך של כוחנות ולא דרך של בירור אמיתי עם מי הצדק. וכך יוצא שעובדים ששביתתם גורמת נזק רב מצליחים להשיג משכורות גבוהות מאוד, ולעומתם עובדים ששביתתם אינה גורמת נזק לאנשים החזקים במשק, כדוגמת העובדים הסוציאליים, נשארים עם משכורות נמוכות.
במציאות מתוקנת, כך היה ראוי לנהוג: אם יהיו לפועל או לארגון הפועלים טענות - יש להפנותם לבית דין מיוחד המתמחה בדבר, שהוא יפסוק מה השכר הראוי תוך התחשבות בכל הגורמים, כדוגמת: השקעת העובד, התמורה היוצאת מעבודתו, השכר המקובל במשק וכדומה. באופן זה גם המשק ישגשג ללא השבתות ולחצים כוחניים, וגם המשכורות של כלל הפועלים יהיו גבוהות יותר.
וכך נמסר שהיתה דעת מרן הרב קוק זצ"ל, כפי שמסר רש"ז שרגאי (תחומין ה, 295). וכך כתב הראשל"צ הרב עוזיאל, שיש להקים בית דין שיהיו בו תלמידי חכמים ואנשי מדע בתחום הכלכלה והחברה, והם ידונו בכל סכסוך עבודה (משפטי עוזיאל חו"מ מב, ו-ז). וכך היתה דעתם של עוד פוסקים רבים, וביניהם: הרב פרנק, הרב אוירבך, הרב ישראלי והרב חיים דוד הלוי (עיין תחומין ח"ה 289-300).
כעיקרון ישנו איסור לפועל שהתחייב לעבוד לשבות
כעיקרון, אסור לפועל שהתחייב לעבוד במשך זמן מסוים להפר את התחייבותו. ואם הפר התחייבותו, על פי ההלכה, כל זמן שלא נגרם נזק ממשי למעסיק - זכותו של המעסיק להתרעם עליו, אך אינו יכול לתבוע ממנו פיצויים; ואם שביתת הפועל גורמת נזק ממוני למעסיק, הוא יכול לתבוע את הפועלים על הפגיעה בעסקיו, והם יצטרכו לפצותו על הנזקים שנגרמו עקב הפרת התחייבותם לעבוד. ואם כן, מה יעשה מי שאינו מרוצה משכרו? יפסיק את עבודתו בסיום הזמן שנקבע בחוזה, אבל לא יפסיק באמצע (עפ"י שו"ע חו"מ שלג, ה-ז).
מותר לציבור לקבוע תקנה שמתירה לשבות
זוהי ההלכה באופן עקרוני. אלא שזכותם של בני העיר או של בעלי אומנות מסוימת לקבוע לעצמם תקנות ומנהגים, ובכלל זה לקבוע את זכות השביתה אפילו בתוך הזמן שהפועל התחייב לעבוד. אולם כל זאת בתנאי שתקנות אלו יתוקנו בהסכמת "חבר-עיר", היינו בהסכמת בית דין או אדם גדול בתורה המעורב בענייני הציבור, כדי שאותו בית דין או תלמיד חכם יבחן האם אין בתקנותיהם עוולה (ב"ב ט, א, שו"ע ורמ"א חו"מ רלא, כח).
מחלוקת האם מותר לשבות בלא רשות בית הדין
השאלה היא האם כיום, כשהרבנים ובתי הדין אינם מפקחים על ענייני הציבור, רשאים בני העיר או בעלי אומנות לתקן לעצמם תקנות שלא כפי ההלכה המקורית. דעת כמה פוסקים שבמקום שאין תלמידי חכמים המעורבים ומשפיעים על כל ענייני הציבור, מותר לארגוני הפועלים לארגן שביתות כראות עיניהם. וכך פסק הרב פיינשטיין (אג"מ חו"מ א, נח-נט).
לעומתם הרבה פוסקים סוברים שאסור לפועלים לשבות בלא הסכמת בית דין, וכך משמע שדעת הרב אוירבך (תחומין ה, 289), והרב ולדנברג (ציץ אליעזר ב, כג), והרב חיים דוד הלוי (על"ר ב, סד). לפיכך, מלכתחילה צריך כל פועל הרוצה לשבות להקדים ולשאול רב מוסמך שיכריע לו בכל מקרה ומקרה לגופו - האם מותר לו לשבות או אסור. והרוצה לסמוך על הסוברים שאין צורך כיום בהסכמת בית דין - רשאי.
האיסור למורים ורופאים לשבות
אלא שכל זה אמור לגבי עבודות רגילות שאין בהם מצווה, אבל למורים המלמדים תורה אסור לשבות. שכן כל מי שיכול ללמד תורה מצוּוה ללמד גם בחינם, ומה שנותנים שכר למורים הוא כדי שלא יצטרכו לחפש פרנסה אחרת ויהיו פנויים ללמד. אבל אם המורה אינו הולך לחפש פרנסה אחרת, עליו להמשיך ללמד את הילדים. וכן לגבי רופאים ואחיות, כיוון שיש מצווה לרפא בחינם, גם אם משכורתם אינה הולמת את מאמציהם אסור להם לשבות. כמובן שמותר להם לחפש עבודה אחרת, אך כל זמן שלא הלכו לעבוד במקום אחר, כיוון שהם פנויים - חובה עליהם להמשיך לרפא בחינם. את סכסוכי העבודה במקצועות המצווה הללו יש לפתור על ידי בוררות ולא על ידי שביתות.
המקרים הנדירים שבהם מותר לשבות
רק במקרים נדירים, כאשר המעסיק אינו מוכן לבוא לדין או לבוררות, ונראה שללא שביתה ייגרם נזק למערכת החינוך או לרפואה הציבורית, מותר להתייעץ עם בית דין, ורק לאחר קבלת היתר מיוחד - מותר לשבות. מפני שלפעמים צריך לבטל תורה כדי לקיימה אחר כך למשך זמן ארוך.
שביתת מורים צריכה הסכמה רבנית מיוחדת
לפיכך כל עוד אין אישור מפורש מבית דין חשוב או מרב חשוב המקובל על הציבור במקום (מרא דאתרא), אסור למורה המלמד תורה להשתתף בשביתה. ואף אם ארגון המורים מאיים עליו שלא יסייעו לו אם יצטרך אי פעם לסיועם בעתיד - אסור למורה להשתתף בשביתה. וכמו שאם יאיימו עליו שאם לא יאכל בשר טרף יפגעו בזכויותיו, לא יאכל בשר טרף, כך אם יאיימו עליו שאם לא ישבות לא ייצגו אותו בעתיד - לא ישבות. ובזכות זה יזכה להיות מחנך אמיתי שהערכים הרוחניים מגמת חייו, ובזה ישמש דוגמה לתלמידיו שיילכו בעקבותיו לתפארת התורה העם והארץ (ע' אג"מ חו"מ א, נט; הרב אוירבך תחומין ה 289; מנחת צבי ח"ב י).
דין המורות
גם למורות שמלמדות בנות תורה אסור לשבות ללא היתר רבני. ואין לומר שהואיל ונשים אינן מצוּות במצוות תלמוד תורה, ממילא אין בשביתתן ביטול מצווה ומותר להן לשבות. מפני שבאמת גם נשים מצוּות ללמוד את כל המצוות השייכות להן ואת כל יסודות האמונה. נמצא שגם המורות שמלמדות את הבנות הלכה ואמונה מקיימות מצווה. ובנות שמרגישות צורך ללמוד עוד, סימן הוא שתלמודן חשוב להן כדי להעמיק את האמונה והשייכות לתורה, ואף לימוד זה נעשה מצווה ואסור לבטלו (כמבואר בפניני הלכה ליקוטים ח"א א, טז).
האם מותר למורים ללימודי חול לשבות
רבים סבורים שרק את לימודי הקודש אסור להשבית, אבל לימודי החול, כיוון שאין מצווה ללומדם, חלים עליהם הדינים הרגילים. ואם מנהג המדינה להתיר שביתות, מותר למורים ללימודי חול להשתתף בשביתות. וכבר למדנו שגם לשביתה רגילה, לדעת הרבה פוסקים, צריכים לקבל הסכמה מרב חשוב.
אולם לעניות דעתי נראה שבכל מוסד שבו לימודי הקודש הם העיקר ונוספים עליהם לימודי חול, גם את לימודי החול אסור להשבית בלא היתר רבני מיוחד. וזאת מפני שכאשר לימודי החול נעשים אגב לימודי הקודש, אף הם נחשבים לענף מצווה.
שכן אמרו חז"ל במסכת שבת (עה, א): "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה, יב):
ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". ומבארים הרמב"ם והמהר"ל ורבים מגדולי ישראל שאין הכוונה כאן לומר שרק חכמת האסטרונומיה חשובה וראויה ללימוד, אלא הכוונה לומר שכל מי שיכול להבין בחכמה את סדרי הטבע שברא ה' אלוקינו ואינו מבין, הרי הוא מתעלם ממעשה ה', שכן הקב"ה מתגלה אלינו דרך הבריאה והמדע. ועוד מבואר שם בגמרא, שעל ידי שישראל בקיאים בחכמות החיצוניות נעשה קידוש ה' בעיני העמים. ואמר הגר"א שכל מי שחסרה לו ידיעה בחכמות חיצוניות חסרות לו כנגד זה מאה ידות בתורה (כמבואר בפניני הלכה ליקוטים ח"א א, יד).
נמצא שאף לימודי החול, כשהם נערכים בתוך תוכנית שעיקרה קודש, נחשבים כמסייעים ושייכים לחינוך לאמונה ותורה, ואסור לבטלם בשביתה. במילים אחרות, כאשר המגמה של כל מערכת הלימוד היא לשם שמים, לחנך את הבנים והבנות לחיות חיים שלמים של אמונה בעולם הזה, אזי כל מערכת הלימוד נחשבת כמקשה אחת, ואסור להשבית מערכת חינוך זו שכולה מצווה.
אבל במקום שלימודי הקודש אינם מודגשים כראוי להם, כלומר אינם מקבלים את המקום המרכזי הן מבחינת השעות והן מבחינת החשיבות, אז לימודי החול נחשבים כעומדים בפני עצמם, וממילא דין המורים ללימודי חול כדין כל הפועלים, שמותר להם לשבות כמנהג המדינה.
הערות בשולי הדברים
כיוון שפרטי הוויכוח בין ארגון המורים לממשלה אינם ידועים, קשה לחוות דעה. פעמים רבות מפרסמים הצדדים חצאי אמיתות, ובלא היכרות מעמיקה לא ניתן לקבוע עמדה. ובכל זאת, בשולי הדברים אפשר להעיר מספר הערות. האחת, אכן ברור ששכר המורים נמוך יחסית. אם רוצים שאנשים מוכשרים יילכו למקצוע ההוראה, מוכרחים להעלות את השכר. הערה שנייה, שעות העבודה של המורים מעטות יחסית, ובאופן זה קשה להגיע להישגים לימודיים משמעותיים. הערה שלישית, הכיתות גדולות מדי. הערה רביעית, הסיבה המרכזית לירידת מעמד המורים הוא הקו החינוכי השולט כיום, לפיו הכול יחסי, האמת והשקר נזילים, הגבול בין הטוב לרע מטושטש, היחס למורשת מזלזל, וממילא כך היחס גם למורה האמור להעביר את המורשת. במצב כזה המורה הוא בסך הכול שמרטף, כי את האמת הרי כל אחד צריך לברר לעצמו לפי מה שטוב לו.
כאשר בבתי הספר ילמדו ערכי נצח, אמת וצדק מתורת ישראל, אז יכבדו את המורים, וירצו לשלם להם משכורת מכובדת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
