ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- כשרות
- דיני כשרות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל בת ארלט
בשבוע שעבר כתבתי על חילול ה' הנורא שבבתי המשפט החילוניים, על הנזק העצום שבית המשפט העליון גרם לאופיה היהודי והישראלי של המדינה, על החרפה שבעירוב בג"ץ בשאלות הלכתיות, ועל הסכנות שנשקפות לחיילינו בעקבות פסקי בג"ץ שונים. בהמשך לדברים אלו יש לבקר גורמים שונים שמשבחים את בית המשפט העליון. למשל, לאחר פסיקת בג"ץ בנושא השמיטה, היו אישי ציבור דתיים ששבחו את בג"ץ.
כמדומה ששבח זה נחשב בכלל איסור חנופה לרשעים. איסור שלמדוהו חכמים מן הפסוק "ולא תחניפו את הארץ" (במדבר לה, לג, ושם בספרי). ועוד לפני כן נצטווינו (ויקרא יט, יז): "הוכח תוכיח את עמיתך", וכשאי אפשר להוכיח, נצטווינו לכל הפחות שלא לחזק את המרשיעים בדברי שבח. ואפילו מי שאינו משבח את עצם קיומו של בית המשפט החילוני, אלא רק משבח החלטה אחת שלו - כל זמן שלא הזכיר יחד עם זאת את חילול ה' שבעצם קיומו ואת הנזקים האיומים שגרם למדינת ישראל, הרי הוא עובר באיסור חנופה (עפ"י שערי תשובה ג, קפט).
חומרת החנופה ועונשה
נאמר בתלמוד (סוטה מא, ב): "אמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה - אפילו עוברים שבמעי אמם מקללים אותו".
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
186 - כיבוד הורים
187 - מערכת כשרות תורנית-לאומית
188 - חנוכה חג התורה שבע"פ
טען עוד
ולפעמים אדם חושב: ומה אעשה, הלא הם שולטים, אחניף להם מעט כדי שאהיה מקובל בחברת בעלי הכוח, וכך אחזק את מעמדי ואת המטרות שאני מאמין בהם. אבל עליו לדעת כי לבסוף, בכוח שנתן בחנופתו לרשעים - יתחזקו הם כנגדו לפגוע יותר בו ובערכי ישראל המקודשים. וזהו שנאמר "אמר רבי אלעזר: כל המחניף לחבירו - סוף נופל בידו, ואם אינו נופל בידו - נופל ביד בניו, ואם אינו נופל ביד בניו - נופל ביד בן בנו".
ביקורת פנימה
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהצורך לבקר את מוסדות הרבנות ובתי הדין, וגם על כך נצטווינו - "הוכח תוכיח". ביקורת זו אינה נגד עצם קיומם של מוסדות קדושים אלה, אלא כנגד כשלים בפעילותם.
במשך שנים מוסד הרבנות הולך ומתדרדר, מרבנים שראו בתפקידם שליחות ציבורית למען הכלל, למצב שבו אנו מוצאים רבנים שמערבים בתפקידם המקודש שיקולים פרטיים של קריירה, מעמד ומשכורת. רבנים מתמנים על פי שיקולים פוליטיים וקשרים משפחתיים, בלי לשים לב לטובת הציבור. בעבר, רבנים כיבדו את חותמת הכשרות שלהם, ואכלו מן המוצרים שתחת השגחתם. כיום ישנם רבנים רבים שמעניקים תעודת כשרות, ובלא להתבייש מצהירים שאין ראוי לשומרי כשרות "האמיתיים" לאכול ממוצרים אלו.
גם בבתי הדין מתמנים דיינים שאינם מתאימים. חלקם מתמנים משיקולים פוליטיים, והם מאחרים לדיונים ומתרשלים בתפקידם. וחלקם אמנם צדיקים באופן אישי, אבל באופיים אינם מתאימים לתפקיד. או שהם תמימים מדי, וכל טענה מתקבלת על ידם בלא ביקורת ראויה, או שהם חיים בעולם אחר, ואינם מכירים את שיחם של הבאים לפניהם לדין.
על היחס לגופי הכשרות השונים
שאלה: בעקבות הדברים שנכתבו בשבוע שעבר, כנגד המבזים את מרן הרב קוק זצ"ל ואת הסוברים שהיתר המכירה הוא כשר - כיצד צריך להתייחס לגופי הכשרות המשמיצים את היתר המכירה.
תשובה: מותר לרבנים חשובים, שנשענים על גדולי הדורות הקודמים, לחלוק על מרן הרב קוק זצ"ל ולשלול את היתר המכירה, אבל אסור להחרים אותו. מחלוקת מותרת, אבל פסילה גמורה של בעל הדעה השנייה אסורה.
בתחילה קיווינו שגופי הכשרות שאינם מקבלים את היתר המכירה יימנעו מלבזות את גדולי ישראל המסכימים להיתר. אולם בזמן האחרון הולך ומתברר שמתבצעת תעמולה חריפה של פסילה אישית של מרן הרב קוק זצ"ל ושל כל המסכימים להיתר המכירה. ובמטבע שאדם מודד, נכון למדוד לו. ויש מקום להתאמץ להעדיף הכשרים של מי שאינו פוסל את היתר המכירה.
וכפי שפרסמו גדולי הרבנים מבית מדרשו של מרן הרב קוק זצ"ל, שיש להעדיף תחילה פירות שגודלו על ידי יהודים בחממות, או בערבה הדרומית או באוצר בית דין, ולאחר מכן להעדיף פירות שגודלו על ידי יהודים בהיתר המכירה, שהואיל והשמיטה בזמן הזה עדיין מדברי חכמים - ההיתר הוא טוב ומקובל.
הכשר הרבנות לעומת בד"צים
שאלה: האם זה אומר שיש להעדיף את ההכשרים של 'הרבנות' על פני הבד"צים השונים?
תשובה: הכשרי הרבנות הם אוסף הכשרים של הרבה רבנים מקומיים, מהם מקפידים יותר ומהם מקפידים פחות. ולכן אי אפשר לומר שיש להעדיף את הכשר הרבנים המקומיים, במיוחד שלפעמים הרבנים המקומיים עצמם אינם אוכלים מההכשר שבחתימתם.
אבל אם נדע על מוצרי מזון שאינם מקבלים פירות נוכרים עם הכשר טוב - יש להעדיף אותם. רבני המקומות השונים יחד עם בעלי חנויות המכולת יכולים לבצע זאת.
הצורך בהקמת ארגון כשרות
אילולי היו גופי כשרות שונים מבזים את ההולכים בדרכו של מרן הרב זצ"ל, היה אפשר להישען עליהם. ואף שיש לנו הערות הלכתיות על גישות מסוימות, כמו למשל גופים אשכנזיים שמתעלמים מפסקי גדולי הספרדים, וכן להיפך. וכן העדר חלוקה ברורה בין רמת כשרות רגילה לרמת כשרות מהדרין - דבר שפוגע הן ברוצים לשמור על כשרות רגילה כהלכה, והן בחפצים להדר בשמירה על כשרות - מכל מקום היינו יכולים להסתדר, תוך מגעים ובירורים בנושאים החשובים לנו מבחינה תורנית.
אבל כאשר אנו מוצאים סגנון מבזה ומחרים, הרי שיש צורך להקים גוף כשרות רציני, שיתווה את דרכו לאורו של מרן הרב קוק זצ"ל. גוף זה צריך לפעול ברמת מוסריות ואמינות גבוהה במיוחד, ללא אינטרסים אישיים או שיקולים פוליטיים.
המסתפקים בהכשר רגיל יקבלו הכשר שכל הסומך עליו יידע שהוא כשר לפי רוב הפוסקים. והרוצים הכשר למהדרין, יידעו שהם מקבלים מוצר כשר לדעת כל הפוסקים המחמירים. כשרות זו תכלול את כל מערכת האמינות של המוצר, גם ביחס לאיכות המוצר מבחינה בריאותית והן בהגינותו הכללית של היצרן, שלא יהיה למשל מהתומכים בחילול שבת בפרהסיא וגם לא יהיה למשל מאלה העושקים את עובדיהם. וכך מתוך מצב של בדיעבד יכול לצאת דבר טוב, שיקום גוף כשרות איכותי וטוב מהקיימים כיום.
שילוב הכוחות
כהמשך ליוזמות השונות של רבני הציונות הדתית ביחס לשמיטה, כדוגמת: 'אוצר הארץ', 'רבני צוהר' ו'כושרות', יש אפשרות להקים עתה את מערכת הכשרות הזו. ובתנאי שהכול יתנהל בקפדנות מרבית. לשם כך צריכים להקים ועדה קבועה של רבנים פוסקים, שיכריעו בשאלות העקרוניות. ובפועל, בראש המערכת צריכים לעמוד רבנים שהתמחו בענייני כשרות, ושאינם חשודים בפשרנות או ברצון להקל ולמצוא חן בעיני חילונים.
מקצועיות קפדנית
למרות אי הנעימות שבדבר, יש הכרח להדגיש זאת, מפני שיש הבדל גדול בין הוראת הלכה ליחיד הבא לשאול, שאז בדרך כלל מדובר בשעת הדחק, וצריך על פי ההלכה לחפש לו היתר, לעומת מערכת ציבורית, שצריכה לבנות את עצמה באופן מערכתי לכתחילה (כדוגמת מקווה טהרה, שהואיל והוא משמש לרבים, צריך להיות כשר לפי כל השיטות).
יתר על כן, מדובר בשוק רווי אינטרסים, שיודע להפעיל לחצים עצומים על נותני הכשרות, החל משוחד ממשי ועד שוחד של מחמאות. אפשר להציע ל"כבוד הרב" סכומים נאים לחלוקה לנזקקים, והכול לפי שיקול דעתו בלבד (כלומר גם בני משפחתו יכולים להיחשב נזקקים). אפשר גם, מתוך הוקרה עמוקה לדברי תורתו, לתרום סכומים נכבדים להפצת תורתו או לכולל שלו. ויש כאלה שאפשר לפטמם בדברים, כמו לשבח את גישתם הפתוחה, שבזכותה המשחדים הולכים ומתקרבים לדת, ואפילו דקדקו בפסח האחרון לאכול חרוסת... ומנגד, אם ידרוש הרב המכשיר דבר שיחייב אותם בהשקעה כספית, יתלוננו מרה שבעקבות אטימותו, היחס שלהם לדת נחלש. הם כבר שקלו ברצינות להתחזק, אבל עתה, לאחר משבר האמון, קשה להם, וזה חילול ה'... מלבד זאת שבעקבות פסיקתו המחמירה של הרב יצטרכו לפטר עשרות עובדים, ובתוכם אמהות חד הוריות ואלמנות...
לכן צריכים לעמוד בראש גוף כזה רבנים פקחים שמכירים את דרכי המניפולציה, ויש להם גם את מידת התקיפות והיכולת להתמודד עם לחצים חזקים.
ואין בזה פגם למי שאופיו שונה. לכל אדם ולכל רב תפקיד משלו, יש שהם רכים כקנה וטובים ללמד ולקרב, ויש שהם קשים כארז וטובים לעמידה על המשמר.
על רבנים שאינם אוכלים מההכשר שלהם
שאלה: "במאמר הקודם כבודו כתב ביקורת על רבנים שנותנים הכשרים לאוכל ובעצמם אינם אוכלים ממנו. אינני מבין מה רע בזה. איפכא מסתברא! אפשר לצפות מרב חשוב שיהיה מדקדק במצוות ומחמיר על עצמו יותר מיהודי פשוט. וכשהוא נותן הכשר רגיל, לא 'מהדרין', בשביל היהודים הפשוטים, על פי קולות שונות, כדי שהחילונים לא יאכלו טרף, מה זה נוגע לקיום המצוות שלו? הרי כבודו כותב בעצמו שיש כשרות רגילה וגם כשרות מהדרין. מאיזה דין יש לחייב רבנים לאכול כשרות רגילה? אם רב נותן הכשר על שוקולד עם חלב נוכרי, אסור לו להחמיר על עצמו לא לאכול את זה?!
אשמח לקבל מכבודו בירור של הדברים.
תשובה: אם הרב חתם על המוצר שהוא כשר, פירוש הדבר שבשעת הצורך כל יהודי רשאי לאכול ממנו, בין אם מדובר במקרה שאין אוכל אחר בבית, או כאשר אינו רוצה להעליב את חברו. כמו כן, גם אם הרב מחמיר, אפשר שבני ביתו או מקרוביו לפעמים יאכלו ממה שכשר (הרי לא מדובר כאן בשאלת 'גלאט', שנוגעת לספק דאורייתא, אלא בשאר שאלות כשרות שהן מדרבנן).
ואם הרב לעולם אינו אוכל מהכשרות שלו, וכך הוא גם מורה לכל בני משפחתו ומקורביו, סימן שהאוכל לא כשר. אלא כמו שכתבת, זה נועד לחילונים כדי שיעברו בפחות איסורים. ונמצא שהכשיל דתיים רבים באיסור, ונמצא שחתם 'כשר' בעוד שהמוצר אינו כשר או ספק כשר.
וידוע על גדולי הרבנים, שכדי להראות שמה שהתירו אכן מותר, כגון כאשר הכשירו בהמה שהתעורר בה ספק, נהגו לאכול ממנה. ואת זה עשו גם כאשר בדרך כלל נטו להחמיר על עצמם שלא לאכול בשר שהתעורר בו ספק, וזאת כדי להראות כי מה שפסקו הוא הלכה למעשה. כי עצם קביעת ההלכה על פי הכללים הברורים ועל פי רוב הפוסקים, חשוב יותר מחומרא זו או אחרת. שאם לא כן, תשכח התורה, ורק דעות המחמירים יישארו, וכל הכללים שעל פיהם אנו לומדים ודנים יתבטלו ח"ו. ולכן גם רבנים שנהגו להחמיר על עצמם, הידרו מפעם לפעם להעמיד האמת על תילה, ואכלו מהוראותיהם. ואם אנו מוצאים רבנים שתמיד אינם אוכלים ממוצרים שהם עצמם חתומים עליהם, סימן שההכשר שלהם אינו אמין.
זה הרעיון העקרוני. בנוסף לכך, ידוע לי מכמה מקורות שכך גם המציאות, ודי לחכימא ברמיזא.
האם אפשר להדליק נרות בברכה במסיבות חנוכה
שאלה: פעמים שאנשים מתאספים בלילי חנוכה לחתונות ומסיבות שונות, וכדי לתת ביטוי חשוב לימי החנוכה רוצים לקיים הדלקת נרות בברכה, שעל ידי הברכה, כל הקהל יעמוד בשקט לכבוד המצווה ויענה אמן וייזכר בנס ובמשמעות ימי החנוכה. האם אפשר לנהוג כך?
תשובה: נחלקו בשאלה זו גדולי הפוסקים. רבים מחמירים וסוברים שרק על הדלקת נרות שבבית ובבית הכנסת תקנו חכמים לברך, אבל במקומות אחרים אסור לברך (ציץ אליעזר טו, ל, מנח"י ו, ס, וכך מוסרים בשם הרב אויערבאך ועוד רבים).
לעומתם יש סוברים שמותר להדליק בברכה, כדי לפרסם את הנס. וכמו שתקנו להדליק בבית הכנסת כך מותר ומצווה להדליק במסיבות וחתונות ציבורית (הרב ישראלי זצ"ל, יבי"א ז, נז, ו). ויש אומרים שאם יתפללו שם תפילת ערבית, יחשב המקום קצת כבית כנסת, ויהיה מותר להדליק בו בברכה.
והרוצה לסמוך על המורים לברך - רשאי. ואפשר להציע, שאם יש שם יהודי שאינו רגיל להדליק בכל יום נרות חנוכה אבל הוא חפץ לקיים את המצווה, שיכבדו אותו בהדלקת הנרות, שעל ידי כך יתחזק בקיום המצווה (יעוין בפניני הלכה זמנים יב, טו).
להזמנת הספר 'רביבים', ובו וההתייחסות לסוגיות אקטואליות בענייני: "נישואין, חינוך, משפחה וקריירה", ממיטב המאמרים שהתפרסמו בטור זה, עם תוספות משמעותיות, אפשר להתקשר לטלפון: 02-9709588
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
