בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • פר׊×Ē ×Š×‘×•×ĸ ו×Ē× "ך
  • חומש בראשי×Ē
  • ויחי
קטגוריה משני×Ē
undefined
7 דק' קריאה â€ĸ 64 דק' האזנה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש ל×ĸילוי נ׊מ×Ē

ר' אברהם בן דוד

מ×ĸשה אבו×Ē ×Ą×™×ž×Ÿ לבנים
הכלל "מ×ĸשה אבו×Ē ×Ą×™×ž×Ÿ לבנים" ×ž×Š×§×Ŗ ×Ēפיסה יסודי×Ē ×Š×œ הרמב"ן בספר בראשי×Ē ×•×Ą×¤×•×¨×™ האבו×Ē, וכך גם לומד הרמב"ן ב×Ēחיל×Ē ×¤×¨×Š×Ē ×•×™×—×™ 1 , שיריד×Ē ×™×ĸקב למ×Ļרים היא רמז לגלו×Ē ×¨×•×ž×™:
ויחי י×ĸקב באר×Ĩ מ×Ļרים שב×ĸ ×ĸשרה שנה - כבר הזכר×Ēי כי רד×Ē ×™×ĸקב למ×Ļרים הוא גלו×Ēינו היום ביד החיה הרבי×ĸי×Ē ×¨×•×ž×™ הרש×ĸה, כי בני י×ĸקב הם ×ĸ×Ļמם סבבו רד×Ēם ׊ם במכיר×Ē ×™×•×Ą×Ŗ אחיהם, וי×ĸקב ירד ׊ם מפני הר×ĸב, וחשב להנ×Ļל ×ĸם בנו בבי×Ē ××•×”×‘ לו, כי פר×ĸה אוהב א×Ē ×™×•×Ą×Ŗ וכבן לו, והיו סבורים ל×ĸלו×Ē ×ž×Š× ככלו×Ē ×”×¨×ĸב מאר×Ĩ כנ×ĸן, כמו שאמרו לגור באר×Ĩ באנו כי אין מר×ĸה ל×Ļאן א׊ר ל×ĸבדיך כי כבד הר×ĸב באר×Ĩ כנ×ĸן. והנה לא ×ĸלו, אבל ארך ×ĸליהם הגלו×Ē, ומ×Ē ×Š× ו×ĸלו ×ĸ×Ļמו×Ēיו, וזקני פר×ĸה ושריו ה×ĸלוהו, ו×ĸשו ×ĸמו אבל כבד:
וכן אנחנו ×ĸם רומי ואדום. אחינו הסיבונו ביא×Ēינו בידם, כי כר×Ēו ברי×Ē ×ĸם הרומיים. ואגריפס המלך האחרון לבי×Ē ×Š× ×™ ברח אליהם ל×ĸזרה, ומפני הר×ĸב נלכדו אנשי ירושלים, והגלו×Ē ××¨×š ×ĸלינו מאד, לא נוד×ĸ ×§×Ļו כשאר הגליו×Ē. ואנחנו בו כמ×Ēים אומרים יבשו ×ĸ×Ļמו×Ēינו נגזרנו לנו, וי×ĸלו או×Ēנו מכל ה×ĸמים מנחה לה', ויהיה להם אבל כבד בראו×Ēם כבודנו. ואנחנו נראה בנקמ×Ē ×”', יקימנו ונחיה לפניו:

בני י×ĸקב לא ירדו למ×Ļרים מחמ×Ē ×Ļיווי אלוקי אלא מחמ×Ē ×ĸ×Ļמם, כדי להינ×Ļל מר×ĸב, ובכך הם י×Ļרו ×Ēלו×Ē ×‘×ž×Ļרים. הקב"ה אומר לי×ĸקב "אנכי ארד ×ĸמך מ×Ļרימה ואנכי א×ĸלך גם ×ĸלה", ומסבירים המפרשים שמדובר כאן במ×Ļב של ירידה, שבו "שכינ×Ēא בגלו×Ēא". במ×Ļב זה שי×Ļרו י×ĸקב ובניו הם גרמו לכך, שישראל יהיו ×Ēלויים ברומי ל×ĸ×Ēיד לבוא, וי×Ļרו מ×ĸין נחי×Ēו×Ē ×Š×Ēהיה לישראל לגבי או×Ēה אומה.
בני י×ĸקב אומרים " לגור באר×Ĩ באנו", מלשון גרו×Ē, אולם בסופו של דבר הם הש×Ē×§×ĸו במ×Ļרים, כפי שמסיימ×Ē ×¤×¨×Š×Ē ×•×™×’×Š "ויאחזו בה ויפרו...". מיד לאחר מכן ממשיכה ה×Ēורה לפרש×Ē ×•×™×—×™ - "ויחי י×ĸקב באר×Ĩ מ×Ļרים שב×ĸ ×ĸשרה שנה", ללא הפסקה של פרשה ץ×Ēומה או פ×Ēוחה בין ׊×Ēי הפרשיו×Ē, ומבאר המדרש 2 ׊ר×Ļ×Ŗ הפרשיו×Ē ×‘× לרמז ׊נץ×Ēם מי×ĸקב הק×Ĩ. הסבר הדבר הוא ×ĸל פי דברי הרמב"ן, ׊×ĸל ידי שנקב×ĸו בני י×ĸקב במ×Ļרים וה×Ēיישבו ׊ם, ץ×Ēמו לנו א×Ē ×”×§×Ĩ ושוב הוא אינו ידו×ĸ. זוהי ב×ĸ×Ļם מ×Ļיאו×Ē ×Š×‘×” אנחנו הסיבונו א×Ē × ×¤×™×œ×Ēנו. כך מסביר הרמב"ן גם א×Ē ×Ēקופ×Ēו, שהי×Ēה ×Ēקופ×Ē ×’×œ×•×Ē ×¨×•×ž×™ ואדום, ׊"אנחנו הסיבונו ביא×Ēנו בידם" -×ĸל ידי שאגריפס המלך ברח אליהם ל×ĸזרה, והמ×Ļב הוא כזה שלא יוד×ĸים מ×Ēי הק×Ĩ, ואנו כמו מ×Ēים שיבשו ×ĸ×Ļמו×Ēינו.
×•×ž×•×Ą×™×Ŗ הרמב"ן שבמקביל לכך, כשם שהמ×Ļרים ה×ĸלו א×Ē ×ĸ×Ļמו×Ē ×™×ĸקב לאר×Ĩ ישראל ו×ĸשו אבל כבד, כך בגלו×Ē ×”××—×¨×•× ×” יביאו או×Ēנו הגוים לאר×Ĩ בגאולה האחרונה מנחה לה'. כלומר, כבר מ×ĸ×Ēה נטב×ĸה נקודה טובה וחיובי×Ē ×‘×¨×•×ž×™, והיא שהם יהיו זכאים בה×ĸלא×Ē ×™×Š×¨××œ לאר×Ĩ, לקרא×Ē ×”×ĸ×Ēיד שבו ישראל מהווים "ממלכ×Ē ×›×”× ×™× וגוי קדוש".
חשוב ל×Ļיין, שאין הכוונה בדברים אלו לבקר א×Ē ×ž×ĸשי האבו×Ē, חלילה, שכן ×ĸנינים אלו שייכים למהלך ההנהגה האלוקי×Ē ×›×¤×™ שנקב×ĸ מרא׊ משמים.

"בחרבי ובקש×Ēי"
י×ĸקב אומר ×œ×™×•×Ą×Ŗ "וַאֲנִי × Ö¸×ĒÖˇ×ĒÖŧִי לְךָ שְׁכÖļם אַחַד ×ĸ֎ל אַחÖļיךָ אֲ׊ׁÖļר לָקַחְ×ĒÖŧִי מִיÖŧַד הָאֱמֹרִי בÖŧְחַרְבÖŧִי וÖŧבְקַשְׁ×ĒÖŧִי" 3 - הוא נו×Ēן לו פי שנים מאחיו, ובפשטו×Ē ×”×›×•×•× ×” היא שי×ĸקב נו×Ēן לבני ×™×•×Ą×Ŗ א×Ē × ×—×œ×Ē ×”××ž×•×¨×™, או×Ēה הוא לקח מהם בחרב ובקש×Ē. אולם הרמב"ן מבאר א×Ē ×”×¤×Ą×•×§ כך:
וט×ĸם בחרבי ובקש×Ēי - כי האר×Ĩ לא ×Ēכבש להם רק בחרב ובקש×Ē. ירמוז למה ׊אמר הכ×Ēוב לא הי×Ēה ×ĸיר א׊ר השלימה אל בני ישראל בל×Ēי החוי יושבי גב×ĸון א×Ē ×”×›×œ לקחו במלחמה כי מא×Ē ×”' הי×Ēה לחזק לבם לקרא×Ē ×”×ž×œ×—×ž×” א×Ē ×™×Š×¨××œ למ×ĸן החרימם:
וייחס החרב והקש×Ē ××œ×™×•, כי זכו×Ēו היא ה×ĸושה ×ĸמם מלחמה והיא הנלחם להם, לא הם ×ĸ×Ļמם, וכ×ĸנין ׊אמר הכ×Ēוב כי לא בחרבם ירשו אר×Ĩ וזרו×ĸם לא הושי×ĸה למו כי ימינך וזרו×ĸך ואור פניך כי ר×Ļי×Ēם, וזהו בזכו×Ē ×”××‘×•×Ē, כי ×ĸל דרך האמ×Ē ×™×ž×™× ×š לאברהם, וזרו×ĸך לי×Ļחק, ואור פניך לי×ĸקב:
וקרוב אלי ×ĸוד ׊×ĸשה י×ĸקב כדרך שי×ĸשו הנביאים. נטה ידו בחרב כנגד אר×Ĩ האמורי וזרק ׊ם ח×Ļים להיו×Ēה נכבש×Ē ×œ×‘× ×™×•, כ×ĸנין ׊×ĸשה אליש×ĸ וישם ידיו ×ĸל ידי המלך ויאמר אליש×ĸ ירה ויור, ואת ×ĸל פי שלא סיפר הכ×Ēוב כן, ירמזנו בפסוק הזה. וי×Ēכן שזה ט×ĸם אמרו לקח×Ēי, כי מאז לוקחה האר×Ĩ לבניו:

הרמב"ן מסביר שהכוונה בדברי י×ĸקב היא לחרב ולקש×Ē ×Š×œ אפרים ומנשה, שי×Ļטרכו להלחם ולכבוש א×Ē × ×—×œ×Ēם. מ×ĸ×Ēה ×Ļריך להבין, מהי הברכה בכך? ×Ļריך לומר שזוהי מ×ĸין הבטחה שהבטיח שהם ירשו נחל×Ēם מהאמורי, כמו שי×Ēבאר.
הרמב"ן מסביר שהאר×Ĩ ×Ēכבש רק בחרב ובקש×Ē, ולא כדברי אונקלוס ׊×Ēרגם "ב×Ļלו×Ēי ובב×ĸו×Ēי" (ב×Ēפיל×Ēי ובבקש×Ēי). הרמב"ן מס×Ēמך ×ĸל הפסוקים בספר יהוש×ĸ, שהיחידים שנמסרה אדמ×Ēם בלי מלחמה הם הגב×ĸונים שבאו ל×ĸשו×Ē ×Š×œ×•×, אך ומיד אחר כך נאספו כל מלכי האמורי למלחמה. ×•×”×•×Ą×™×Ŗ הרמב"ן "כי מא×Ē ×”' הי×Ēה לחזק לבם לקרא×Ē ×”×ž×œ×—×ž×” א×Ē ×™×Š×¨××œ למ×ĸן החרימם" - הקב"ה הקשיח א×Ē ×œ×™×‘× שלא יכנ×ĸו, כדי ׊×ĸם ישראל יחרימו או×Ēם.
נמ×Ļא שברכ×Ēו של י×ĸקב "בחרבי ובקש×Ēי" היא זו שגרמה אחר כך למלחמה בכיבוש האמורי. בהקשר לכך מ×Ļטט הרמב"ן א×Ē ×”×¤×Ą×•×§ "כי לא בחרבם ירשו אר×Ĩ וזרו×ĸם לא הושי×ĸה למו כי ימינך וזרו×ĸך ואור פניך כי ר×Ļי×Ēם", ונ×Ēבונן במשמ×ĸו×Ē ×”×“×‘×¨: מזמור מ"ד, שבו מובא פסוק זה, מדבר ×ĸל ×Ēקופה של הס×Ēר פנים. לאחר ׊×Ēיאר המשורר א×Ē ×ĸזר×Ē ×”' בנ×Ļחון במלחמו×Ē ×Š×”×™×• ב×ĸבר, הרי ׊×ĸ×Ēה, כאשר לא כל כך מנ×Ļחים במלחמו×Ē, מודה המשורר שכל הנ×Ļחונו×Ē ×Š×”×™×• ב×ĸבר לא היו בזכו×Ē ×›×•×—× וגבור×Ēם, אלא בזכו×Ē ×”××‘×•×Ē: "כי לא בחרבם ירשו אר×Ĩ וזרו×ĸם לא ×Ēושי×ĸה למו כי ימינך וזרו×ĸך ואור פניך כי ר×Ļי×Ēם" – פסוק זה מרמז לאברהם, י×Ļחק וי×ĸקב "כי ×ĸל דרך האמ×Ē ×™×ž×™× ×š לאברהם, וזרו×ĸך לי×Ļחק, ואור פניך לי×ĸקב".
נשים לב מהו ×Ēוכן דברי י×ĸקב לבני ×™×•×Ą×Ŗ, לאור דברי הרמב"ן: א×Ēם ×Ēזכו לכבוש א×Ē ×”××¨×Ĩ בחרב ובקש×Ē ×ž×™×“ האמורי, ובלבד ׊×Ēזכרו שזה בא מ"אור פניך כי ר×Ļי×Ēם". ישראל ×Ļריכים ונדרשים לד×ĸ×Ē, שברכ×Ēו של י×ĸקב וזכו×Ē ×”××‘×•×Ē, הם אלו שהביאו לני×Ļחון במלחמה, ולא חרבם וקש×Ēם שלהם.
זהו גם ה×ĸומק של דברי אונקלוס "ב×Ļלו×Ēי ובב×ĸו×Ēי", ונמ×Ļא שדברי הרמב"ן אינם סו×Ēרים א×Ē ×“×‘×¨×™ אונקלוס, אלא מ×ĸמיקים או×Ēם.

מי מקבל א×Ē ×”×‘×›×•×¨×” (שהיא המלוכה)
לחלק מהאחים יש סיבה לקבל א×Ē ×”×ž×œ×•×›×”, אך בסופו של דבר מ×Ēברר שהם אינם מ×Ēאימים לה, אלא רק שבט יהודה.
ראובן - הוא הבכור הטב×ĸי, אך מאבד א×Ē ×”×‘×›×•×¨×” בגלל ה×Ēכונה של "פחז כמים". יש לו א×Ē ×Ēכונ×Ē ×”×‘×›×•×¨ שדואג לאחיו, אך היא באה בפחזו×Ē ×•×‘×‘×”×™×œ×•×Ē, מ×Ēוך ר×Ļון ל×ĸשו×Ē ×ž×”×¨ מ×ĸשה. זוהי ×Ēכונה שמאפיינ×Ē ××Ē ×Š×‘×˜ ראובן בהמשך, שקופ×Ĩ ראשון ×ĸל הנחלה ב×ĸבר הירדן המזרחי, ו×ĸל כן היה ראשון מן הגולים, בגלו×Ē ×”×Š×‘×˜×™×.
׊מ×ĸון ולוי - באים אחרי ראובן, וכמובן שיש להם כוחו×Ē ×’×“×•×œ×™× וטובים, אך כשהם באים ביחד, ההופ×ĸה המשו×Ēפ×Ē ××™× × ×” טובה. לכן ×Ļריך להפרידם ולפזרם, ואין להם נחלה מוגדר×Ē. לשמ×ĸון יש חלקים ב×Ēוך יהודה, ולוי מפוזר בכל ישראל. בסופו של דבר, קללה זו הפכה לברכה, שהרי בגלו×Ē ×”×Š×‘×˜×™×, חלק מ׊מ×ĸון ולוי × ×Ļלו ×ĸם יהודה. הלויים הם גם הכהנים , שלהם יש מ×ĸמד מיוחד, ויכולים לה×Ēאים למלוכה.
×™×•×Ą×Ŗ הוא בכור לאמו, שמו×ĸמד את הוא לבכורה ומלוכה. ואמנם, במשך הדורו×Ē ×–×›×• הכהנים ובני ×™×•×Ą×Ŗ למלוכה, במלכו×Ē ×Š××•×œ שבא מאפרים, ומלכו×Ē ×—×Š×ž×•× ××™ שהיו כהנים. אך מלכו×Ēם הי×Ēה מלכו×Ē ×Š×ĸה בלבד, והמלכו×Ē ×”×§×‘×•×ĸה שייכ×Ē ×‘×Ą×•×¤×• של דבר לשבט יהודה , "שלא יסור שבט מיהודה". הסיבה לכך שהמלכו×Ē ×Š×™×™×›×Ē ×“×•×•×§× ליהודה היא, שה×Ēכונה המאפיינ×Ē ××Ē ×”×ž×œ×›×•×Ē ×”×™× ׊"לי×Ē ×œ×™×” מגרמה כלום", כלומר, אין לה ×Ēכונה ×ĸ×Ļמאי×Ē ×‘×•×œ×˜×Ē ×ž×Š×œ×”. לכהנים יש י×Ēרון משלהם, ×ĸליהם נאמר "כהנים זריזים הם", וזהו אופי טוב של קדושה ×ĸליונה. הדבר מ×Ēבטא א×Ļל החשמונאים - "מי לה' אלי", ובזכו×Ēם × ×Ļלו ישראל, ובל×ĸדם, אומר הרמב"ן, הי×Ēה מ׊×Ēכח×Ē ×—×œ×™×œ×” ה×Ēורה מישראל. ואכן, החשמונאים הם בבחינ×Ē "האיש הנכון בזמן הנכון", אך רק בהופ×ĸה זמני×Ē. הב×ĸיה נו×Ļרה כשהם ר×Ļו להיו×Ē ×ž×œ×›×•×Ē ×§×‘×•×ĸה, ודבר זה אינו מ×Ēאים לזריזים ומיוחדים, אלא רק ליהודה, שאין לו כלום משלו, ודוקא ×ĸל ידי ×Ēכונ×Ēו שהוא לא מ×Ēבלט ומ×Ēייחד, הריהו יכול לאחד אליו א×Ē ×›×œ הכוחו×Ē ×‘×™×Š×¨××œ, לה×Ēבטל אליהם ולרכזם אליו בלי ×Š××Ŗ אחד ירגיש מאויים ×ĸל ידו. זה הדבר ראשון שדוד המלך ×ĸושה, לה×ĸביר א×Ē ×”×ž×œ×•×›×” מחברון שבשבט יהודה, לירושלים, שלא × ×Ēחלקה לשבטים. זוהי ההופ×ĸה המלכו×Ēי×Ē ×Š××™×Ÿ לה כלום משלה, ויו×Ļא שה×Ēכונה הזו שנראי×Ē ×Š×œ×™×œ×™×Ē ×œ×›××•×¨×”, מהווה א×Ē ×”×’×“×œ×•×Ē ×”×ž×œ×›×•×Ēי×Ē.

י×ĸקב אבינו לא מ×Ē
ישנה מחלוק×Ē ×’×“×•×œ×” ורחבה בין הרמב"ן לרמב"ם בהבנ×Ē ×ž×“×¨×Š×™ חז"ל וב×Ēפיס×Ē ×”×”×’×Š×ž×”. הרמב"ם "חושש" מכל ה×Ēקרבו×Ē ×œ×”×’×Š×ž×”, ו×Ēמיד נוטה להסברים מופשטים, המנו×Ēקים מפשט הדברים שבאים רק כמשל, לשיט×Ēו. ל×ĸומ×Ēו - הרמב"ן, ב×Ēפיסה הקבלי×Ē, מקבל לפ×ĸמים דברים גם כפשוטם, ×ĸל ידי הסברים של סמלים מ×Ēור×Ē ×”××ž×Ē. דוגמא לכך היא בפרש×Ēנו.
בפרש×Ēנו מסופר ×ĸל פטיר×Ēו של י×ĸקב אבינו, והנה אומרים חז"ל 4 שי×ĸקב אבינו לא מ×Ē. שואל×Ē ×”×’×ž×¨×, וכי לחינם חנטו וספדו או×Ēו? משיבה הגמרא "מקרא אני דורש", יש פסוק שממנו ני×Ēן ללמוד שי×ĸקב אבינו לא מ×Ē, והוא "וא×Ēה אל ×Ēירא ×ĸבדי י×ĸקב נאם ה' ואל ×Ēח×Ē ×™×Š×¨××œ כי הנני מושי×ĸך מרחוק וא×Ē ×–×¨×ĸך מאר×Ĩ שבים" - מקיש הוא לזר×ĸו, מה זר×ĸו בחיים - את הוא בחיים. מה פ׊ר הדברים? ר׊"י במקום מסביר שבאמ×Ē ×™×ĸקב לא מ×Ē, וחנטו או×Ēו כי רק סברו ׊מ×Ē, ואילו המהרש"א מסביר שנפשו של י×ĸקב לא מ×Ēה. ל×ĸומ×Ēם, כו×Ēב הרמב"ן 5 :
ויגו×ĸ ×•×™××Ą×Ŗ - ומי×Ēה לא נאמרה בו, ואמרו רבו×Ēינו י×ĸקב אבינו לא מ×Ē, לשון ר׊"י. ולד×ĸ×Ē ×¨×‘×•×Ēינו, הרי י×ĸקב הזכיר מי×Ēה ב×ĸ×Ļמו הנה אנכי מ×Ē ×•×”×™×” אלהים ×ĸמכם. ואולי לא יד×ĸ הוא בנפשו, או שלא ר×Ļה ל×Ē×Ē ×›×‘×•×“ לשמו. וכן ויראו אחי ×™×•×Ą×Ŗ כי מ×Ē ××‘×™×”×, כי להם מ×Ē ×”×•×, או שלא יד×ĸו הם בזה כלל. ו×ĸנין המדרש הזה כי נפשו×Ē ×”×Ļדיקים ×Ļרורו×Ē ×‘×Ļרור החיים, וזו ×Ēחופת ×ĸליו כל היום, לובש×Ē ×œ×‘×•×Š×” השני שלא יפשטנה ×ĸרומה, כי×ĸקב, או ×Ē×Ēלבש ל×ĸ×Ēים מזומנו×Ē. ויובן ה×ĸנין הזה במסכ×Ē ×Š×‘×Ē (קנב ב) ובמסכ×Ē ×›×Ēובו×Ē (קג א):

הרמב"ן מסביר א×Ē ×“×‘×¨×™ הגמרא ×ĸל דרך הקבלה, שי×ĸקב נ׊אר בגות ובנפש, אך לא ב×Ļור×Ē ×’×•×Ŗ רגילה, כמו שמסופר במסכ×Ē ×›×Ēובו×Ē ×ĸל רבי שהיה בא לבי×Ēו כל ליל שב×Ē ×œ××—×¨ ׊נפטר, והיה ×ĸושה ׊ם קידוש לאש×Ēו ולבני בי×Ēו, והיה מ×Ēראה בבגדים שנהג ללבוש בשב×Ē.
×ĸניין ההופ×ĸה של הרוח בלבוש לאחר המי×Ēה מופי×ĸ במקומו×Ē ×¨×‘×™×, כמו למשל בדברי הגמרא במסכ×Ē ×‘×¨×›×•×Ē 6 שמספר×Ē ×ĸל או×Ēו חסיד שלן בבי×Ē ×”×§×‘×¨×•×Ē ×‘×¨××Š השנה, ושמ×ĸ א×Ē ×”×¨×•×—×•×Ē ×ž×“×‘×¨×•×Ē. וההסבר לכך הוא שב×ĸ×Ļם הנשמה חקוקה ×Ēח×Ē ×›×Ą× הכבוד, ואין לה קישור כל כך ×ĸם הגות. אך הרוח היא המ×Ēק׊ר×Ē ×‘×™×Ÿ הנשמה ×œ×’×•×Ŗ, וגורמ×Ē ×œ×™×—×Ą×™ גומלין והשפ×ĸו×Ē ×”×“×“×™×•×Ē, וכפי שגם אנו יוד×ĸים ׊×Ēהליכים נפשיים יכולים להשפי×ĸ ×ĸל בריאו×Ē ×”×’×•×Ŗ, וכן להיפך. וממילא מובן שגם לאחר מי×Ēה, במקרים מסויימים יש נשמו×Ē ×Š×ĸדיין יכולו×Ē ×œ×”×Ēק׊ר במדה מסויימ×Ē ×ĸם הגות שלהן, וזוהי כוונ×Ē ×”×ž×“×¨×Š, והסיפור ×ĸל רבי וכו'.
זו דוגמא לכך שהרמב"ן מסביר מדרש בפשט ×ĸל דרך הקבלה, מדרש או×Ēו נראה שהרמב"ם וודאי לא היה ×Ēופס כפשוטו.


סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il