ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- צניעות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
לפי שהשכינה שורה מעל לראשו
גדולי החכמים בישראל היו נמנעים מגילוי-ראשם, מפני שחלקו כבוד לשכינה השורה על האדם: "רב הונא בנו של רב יהושע לא הלך ארבע אמות בגילוי-הראש. אמר: שכינה למעלה מראשי" (קידושין לא.). לפי הזוה"ק, יש לאדם ללכת בכיסוי ראש מפני אור השכינה ששורה מעליו באופן רוחני ומקרין עליו חיות: "לא ילך אדם ארבע אמות בגילוי-הראש, משום שאור השכינה ללמעלה מראשו, וממשיך לו האור הזה חיים, ועל זה נאמר (קהלת ט', ח'): 'ושמן על ראשך אל יחסר'" [זוה"ק פרשת בלק, דף קפז/א (מתורגם)].
הטעם השני
הכיסוי מביא את האדם ליראת שמיים
"לאימו של רב נחמן בר יצחק אמרו החוזים בכוכבים שבנה יהיה גנב. ולכן לא הוציאה אותו אימו ללא כיסוי ראש. אמרה לבנה: כסה ראשך בכדי שתהיה לך יראה מהקב"ה, ותבקש רחמים מהקב"ה [שלא ישלוט בך יצר הרע (רש"י)], ולא ידע הבן מדוע אמרה לו כך. עד שיום אחד כשישב מתחת דקל של אדם אחר ללמוד, נפל לפתע כיסוי הראש מעל ראשו. הרים עיניו וראה אשכול תמרים בדקל, ותקף אותו יצרו, וקטף בשיניו את אשכול התמרים" [שבת קנו: (מתורגם עם פירוש רש"י)].
"ויש לומר שאימו של רב נחמן דיקדקה לכסות ראשו היטב כדי שיהיה לו כובד ראש ביותר משום החשש שלא יהיה גנב ... (או) יש לנו לומר שאימו של רב נחמן הוסיפה לכסות ראשו בגלימא (פרט לכיפה) כדי שיהיה לו כובד ראש יותר" (מהרש"א שם).
"אפילו (ילדים) קטנים נכון לכסות ראשן, דתהוי עלייהו אימתא דשמיא (כדי שתהיה עליהם יראת שמיים)" ["באר היטב" (בשם ה"מגן אברהם") על שו"ע חאו"ח סי' ב', ס"ק ה']. וכל שכן גדולים אשר עומדים בפני פיתויים בהיקף גדול יותר בהתאם לגילם.
"כיסוי ראש הוא דרך של הכנעה" ["לבוש" סי' צ"א, סע' ג' (בנוגע לתפילה)].
הסרת הכומתה -התרופפות המשמעת:
גם בחיי החול אפשר למצוא ביטוי לחשיבות כיסוי הראש. בצבא למשל מסמלים מדי חייל את שייכותו ליחידה. על החייל חלה חובה להקפיד על כל פרט ופרט בהופעתו, וויתור, ולו הקטן ביותר, עלול לגרום להידרדרות כללית.
הרמטכ"ל לשעבר - רפאל איתן (רפול) - טען שביטול חובת חבישת הכומתה מצביע על עירעור המִשמעת בצבא, וכאשר המשמעת מתערערת, קצרה הדרך לזילזול בפקודות הזהירות באימונים. יש קשר הדוק בין הסרת הכומתה לבין התערערות המשמעת. כומתה בראשו של חייל - סבור רפול - נותנת לו תחושת שיעבוד. הוא אינו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו, הוא אינו אדם פרטי. הוא חייל. עליו לחוש את מעמדו כחייל בכל רגע, והכומתה על ראשו היא אמצעי לכך. כאשר בא מפקד ופוטר אותו מחובת חבישת הכומתה, הוא פוטר אותו גם מתחושת העול והשיעבוד. כאילו אומר לו: היה אדון לעצמך (מן העיתונות).
הטעם השלישי
כדי להיבדל מדרכי הגויים
אחת הדרכים שיהודים מבדילים עצמם מן הגויים, בהופעתם החיצונית, היא בכיסוי הראש שאינו מצוי אצל מרבית הגויים: "אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן, לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן, שנאמר (ויקרא כ', כ"ג): 'ולא תלכו בחוקות הגוי', ונאמר (שם י"ח, ג'): 'ובחוקותיהם לא תלכו', ונאמר (דברים י"ב, ל'): 'הישמר לך פן תינקש אחריהם' - הכל בענין אחד, הוא מזהיר שלא ידמה להן. אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר (ויקרא כ', כ"ו): 'ואבדיל אתכם מן העמים'. לא ילבש במלבוש המיוחד להן ..." (רמב"ם, הלכות עבודת כוכבים פי"א, ה"א).
"להלכה: (ללכת) יותר מד' אמות צריך כיסוי רוב הראש, משום 'ובחוקותיהם'. כי היום מנהג הגויים לילך בראש גלוי והוא כבודם. ואנו כבודנו - להיות נבדל מן הגויים" ("האלף לך שלמה" לגה"ק רבי שלמה קלוגר זצוקללה"ה).
"ונראה לי שיש איסור גמור ... דהיינו כיון שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין כן תמיד, תיכף שיושבין פורקין מעליהם הכובע, ואם כן זה נכלל בכלל: 'ובחוקותיהם לא תלכו'" ("טורי זהב" על שו"ע חאו"ח סי' ח', ס"ק ג').
חלק מן הפוסקים האחרונים כתבו שבארצות שבהם אין ישראל ניכרים מן הגויים אלא בכיסוי הראש, יש בגילוי-הראש איסור משום "חוקות הגויים". מטעם זה נהגו ישראל חומרה יתרה, והחשיבו את מי שגילה ראשו לפושע. בזמן הזה, שחלק מישראל גרים בין הגויים ודרך הגויים ללכת בגילוי-ראש, יש איסור גמור לדברי הכל, מטעם שנחשב גילוי-הראש כחוקות הגויים, שהרי על-ידי כיסוי הראש אנו ניכרים ונבדלים מהם כישראל; לפיכך המגלה ראשו נחשב עובר על דת יהודית וראוי לנידוי (חלילה).
"ובחוקותיהם לא תלכו"
ה"חתם סופר" מסביר שבזמננו כיסוי הראש הוא חיוב גמור, מכיון שעובדי עבודה זרה הנהיגו אצלם לילך דווקא בגילוי-ראש כחלק מפולחנם. כמו כן, הוא מסביר מדוע אין איסור גילוי-הראש נוהג בבנות רווקות: "נראה לי הא (זה) שבזמננו מקפידים מאוד מאוד מבלי לגלות ראש, ומחשיב את המגלה לפושע, לא נהגו אבותינו כן מטעם מנהג פרישות ויראת שמיים, שאם כן נשים פנויות גם כן יחוייבו ללכת בכיסוי ראש, שלענין זה (יראת שמיים) אין לחלק, ואדרבא בנשים הווה פריצות יותר, שהרי נשואות הווה עוברת על דת אם יוצאת וראשה פרוע.
אשר על כן לא מטעם חסידות הנהיגו כן אלא מעיקר הדין. כמו שכתב ה"טורי זהב" (באבו העזר סי' ה'): מאחר שעשאוהו עובדי עבודה זרה חוק לעבודה זרה לילך דווקא בגילוי-ראש ולכבד העבודה זרה בזה.
אם כן, נאסר לנו מן הדין; ולא עדיף ממצבה שהייתה אהובה בימי האבות, ומשעשאום אמוריים חוק לעבודה זרה - שנאה הקב"ה; ומכל שכן זה. ומנהג זה נהגו בזכרים ולא בנקבות שלהם, אדרבא יש להם קפידא ביניהם שלא תלכנה בגילוי-ראש לבית עבודה זרה. על כן לא החמירו אבותינו בגילוי-ראש של נקבות פנויות" (חידושי ה"חתם סופר" על נדרים ל:).
הטעם הרביעי
כדי לא להידמות לפורקי עול תורה ומצוות
אדם שאינו מכסה ראשו בהיותו בחברת תלמידי חכמים, עלול להיות מוגדר כחצוף: "רבינא היה יושב לפני רבי ירמיה מדיפתי. עבר איש אחד לפניהם ולא כיסה ראשו. אמר: כמה חצוף זה האיש" [קידושין לג. (מתורגם)].
ההקפדה לכסות את הראש כיום חשובה לאין ערוך, מפני שכיום החובש כיפה מעיד על עצמו שהוא משתייך לקבוצת המקיימים את מצוות התורה, ואילו אדם המתהלך וראשו מגולה, משוייך מיידית למי שאינם מקיימים את רוב מצוות התורה. הכיפה הפכה לסמל האדם השומר מצוות, ולכן מי שהולך ללא כיפה - דומה בעיקרון למחלל דגלה של מדינה. כשנבחן את מעשהו מבחינה טכנית, אין פעולתו חמורה כל כך, וייתכן שאינה מזיקה לאיש. למרות זאת, מקובל בחברה כי אדם זה עשה דבר חמור, מכיון שבפעולתו הוא מבטא רצון לפרוק מעל עצמו את סמכות המדינה, את חוקיה ואת הערכים שלה.
"מחללים שם שמיים ברבים"
הג"ר משה פיינשטיין זצוקללה"ה נדרש לשאלה מעניינת: האם לומר לאלו הפרוצים - ההולכים לריקודים מעורבים וכדומה, להסיר את הכיפה מראשיהם וללכת בגילוי-ראש, "כדי שיחשבום לרשעים ולא ילמדו מהם" ובכך למנוע חילול ה'?
הרב השיב בשלילה נחרצת: "ובדבר אלו שהולכים למקום שעושים ענייני פריצות בריקודים של בחורים ובתולות יחד, ויש שגם הם עצמם עוברים על איסור פריצות זה, אף שבשאר מצוות התורה הם נִזהרים והולכים מכוסים ראשיהם ביארמולקעס (כיפות), אם יש לומר להם שאם הולכים לשם, וכל שכן אם גם הם מרקדים, שיסירו היארמולקע (הכיפה) וילכו בגילוי-הראש, כדי שלא יאמרו הרואים שריקוד כזה מותר, מאחר שגם שומרי תורה שאין הולכים בגילוי-הראש נמי (גם) הולכים לשם ומרקדים. וכשילכו בגילוי-הראש לא ילמדו מהם, כי יאמרו שהם רשעים ועוברים על כל איסורים.
פשוט לעניות דעתי שאין לומר להם לעבור עוד איסור, אף רק איסור מנהג חשוב בכיסוי הראש, אף שלדעת האומר יהיה מזה תועלת. שמכל מקום אין לומר לאדם שיעבור עוד איסור וגם עצם הדבר הוא טעות שאם יודעין אותו לאיש שומר שבת ומניח תפילין ומתפלל ויראו שהולך בגילוי-הראש למקומות הפריצות ילמדו גם זה שאין לחוש כשרוצים לרקד ושאר עניני פריצות גם לכיסוי הראש. ונמצא שלא יהיה התועלת אלא כשיאמרו להם שיעברו על כל מצות התורה שידעו שהם רשעים גמורים, וזה ודאי שאסור להסיתם לעבור אף איסור קל, ואדרבה החיוב לראות על כל אדם אף על עוברי עבירה, שיקיימו מה שאפשר ללמדם שיקיימו, אף שאין יכולים להשפיע עליהם שיקיימו כל התורה. וגם פשוט שכל עבירה שאדם עושה בפרהסיא יש בזה גם עוון של חילול ה' וכשיעשה רק עבירה אחת יהיה רק חילול ה' בעבירה זו וכשיעבור אז עוד עבירה יהיה חילול ה' ביותר.
ולכן חס ושלום להתיר להסית לאיסורים בשביל סברות ודמיונות של עצמו, שהוא למעט חילול ה'. וכשיש בעיר אנשים כאלו שהם שומרי תורה וגם מכסים ראשם, ומכל מקום הם פרוצים בריקודים וכדומה, צריך לפרסם ביותר חומר האיסור כדי שלא ילמדו מהם" ("אגרות משה" חיו"ד ח"ב, סי' ל"ג).
סיכום תשובתו של הג"ר משה פיינשטיין זצוקללה"ה: למרות שאיסור הריקוד המעורב חמור אין רשות לאלו ההולכים לריקודים מעורבים וכדומה להסיר את הכיפה מראשיהם, ואם יעשו זאת אין המעשה מונע את חילול ה' שבדבר.
עוד כתב ה"אגרות משה" (חאו"ח ח"ב, סוף סי' צ"ה) וזו לשונו: "ובדבר כניסה לטיאטער ולמואוויס (לתיאטרון ולסרטים) הרי הוא דבר האסור, ואיך שייך שיתירו לו להסיר את כובעו ולהיות בגילוי-הראש, ויוסיף עוד חטא על חטאו. ואם השאלה היא, באחד שתקף יצרו עליו לילך לשם ולא ישמע שלא לילך, אולי טוב שיסיר כובעו ולא יהיה חילול ה' משום שלא ידעו שהוא יהודי שומר תורה, היא סברא גדולה אבל רק למכוין לשם שמיים, אבל כיון שרחוק לומר שאיש שתוקף יצרו עליו יכוין לשם שמיים הויא כוונתו באמת רק לזלזל בעוד דבר - גם באיסור גילוי-הראש, לכן אין להתיר לו". עכ"ל.
הכיפה מבדילה בין עובד ה' למי שלא עובדו
חלק מהפוסקים האחרונים כתבו שבהליכה בגילוי-ראש יש איסור משום "מראית עין", שאדם זה ייחשד לפורק עול מלכות שמיים: "וכן מוכח מלשון מרן ב"שולחן ערוך" (סי' ב', סעיף ו'): 'אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ארבע אמות בגילוי-הראש'. הרי שהתחיל בלשון איסור לגבי קומה זקופה, וסיים שלא ילך ארבע אמות בגילוי-הראש, ולא תפס לשון איסור ... ואף על פי שידידנו הרה"ג רבי שלום משאש (בשו"ת "תבואות שמש" חאו"ח, סי' ל"ג) נטה קו לומר שדעת מרן ה"בית יוסף" לאסור מן הדין ללכת בגילוי-הראש (עיי"ש). האמת תורה דרכה שהעיקר כמו שכתב מרן החיד"א, שאין זה אלא מ"מידת חסידות" ... ומכל מקום נראה, שבכיסוי הראש בזמננו, יש טעם יותר מ"מידת חסידות", כי ידוע שזה דרכם של ה"חופשיים" פורקי עול תורה ומצוות ללכת בגילוי-הראש, ויש היכר מיוחד בין עובד א-לוהים לאשר לא עבדו, על-ידי הכיפה שעל הראש, שהדתיים נִזהרים ללכת תמיד בכיסוי ראש, והפכה הכיפה שעל ראשם לסמל לאדם דתי, שמורא שמיים עליו. ואם כן מי שהולך בגילוי-ראש, יש לחוש בו משום "מראית העין" שיחשדוהו לפורק עול מלכות שמיים מעליו ... והגם שאין בידינו להמציא איסורים מדעתנו, מכל מקום, טעמא דמסתבר (טעם מסתבר) הוא לומר שיש בזה על כל פנים יותר ממידת חסידות, וכל שיש לו כיפה על הראש יצא מחשש "מראית העין" [הראשל"צ הרה"ר לישראל (לשעבר) הג"ר עובדיה יוסף שליט"א - "יחווה דעת" ח"ד, סי' א' (עיי"ש באורך)].
הסרת הכיפה - ביטוי למעבר לחיים חילוניים
הכיפה מבדילה מהיטמעות בחברה חילונית
שאלה: "אני מתנצלת על החיטוט בנשמתך, אבל אולי תשיב לי על השאלה מדוע לא הסרת את הכיפה?"
תשובה: "מי שעשה זאת נראה בעיניי בוגד. בעיניי זאת בושה לבגוד במישהו או במשהו כאשר הוא במצב נחות ... דחיתי את ההתנכרות, לא יכולתי להתנכר. הכיפה היא הדבר היחיד שמבדיל אותי מניסיון חיצוני להיטמע בחברה החילונית" (הסופר חיים באר, בראיון במוסף "דבר" - 3.3.88).
הטעם החמישי
כדי להינצל מרוחות רעות ומעין הרע
על פי הקבלה יש טעם נוסף, נסתר, לחובת כיסוי הראש: "'ארבע אמות בגילוי-ראש' - נראה לי הטעם לאזהרה זו מלבד טעם הידוע, הנה יש רוחות רעות משוטטין באוויר העולם, ויש מהם נמשכים מחלק רע עיני ינחש הקדמוני, ויש להם ארס של עין הרע שמזיק את האדם שיסתכלו בו. אך כיון שהם מסיטרא (מצד) של הנחש הקדמוני שכתוב בו (בראשית ג', א'): 'והנחש היה ערום', ואין דרכו של ערום להידבק אלא בערום, לכן כאשר רואים גוף ערום בלי כיסוי ומלבושים, נִמשכים אחריו ומתאחזין בו יותר, ואז ממילא מטילין ארס של עין הרע בו ומזיקין אותו. כי כן טבע כל ברייה להימשך אחר הדומה לו. ומאחר שהם משוטטין באוויר למעלה, אין נראה לעיניהם אלא הראש, ואם יהיה ערום בלא כיסוי, אז נמשכים אחריו להתאחז בו, וממילא יהיה ניזוק האדם מעין הרע שלהם. ולכן אסור לאדם לילך ד' אמות בגילוי-הראש, כי ד' אמות הוא שיעור חשוב ומסויים.
ואם תאמר איך הבתולות רשאין לילך לכתחילה בגילוי-הראש? הנה נקבות שאני, כי אלו הרוחות שיש בהם ארס של עין הרע הם מסיטרא דדוכרא (מן הצד הזיכרי) של הנחש הקדמוני שהיה זכר; ואלו ידבקון בזכרים ולא בנקבות" ["בן יהוידע" שבת קיח (לגה"ק רבנו יוסף חיים זצוקללה"ה, בעל ה"בן איש חי")].
סיכום
נחזור שוב על הטעמים לחובת כיסוי הראש:
1. לפי שהשכינה שורה מעל לראשו.
2. ביטוי ליראת שמיים ולמשמעת חיובית.
3. כדי להיבדל מדרכי הגויים.
4. כדי לא להידמות לפורקי עול תורה ומצוות.
5. כדי להינצל מרוחות רעות ומעין הרע.
(נלקט ונערך בעיקר מתוך החוברת "הכיפה" עמ' 7, 19 - 11)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
