ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
סוף תפילת שחרית. תקיעת השופר מציפה בי זיכרונות ילדות - הנה אני ילד בן עשר ששואל את אביו בקול ילדותי תמים: "המורה בבית הספר אמר שמי שרוצה לחזור בתשובה באלול, כדאי לו לקחת נקודה אחת שהוא חלש בה, ולקבל על עצמו לתקן אותה בשנה הבאה, מה כדאי לי לקבל על עצמי"?
אני מתנער באחת מהרהורי, וחושב באירוניה: והיום? איזו קבלה אקבל על עצמי? האם יש טעם לשוב בתשובה באלול, כשאחר כך שבים ונופלים?
אני מתנער באחת מהרהורי, וחושב באירוניה: והיום? איזו קבלה אקבל על עצמי? האם יש טעם לשוב בתשובה באלול, כשאחר כך שבים ונופלים?
עזרה מרבונו של עולם
הרב דוד חי הכהן שליט"א - רב קהילת 'אורות התורה' וראש ישיבה בבת ים
הדריכונו חז"ל לשוב בתשובה בחודש אלול ובימים נוראים. ולכאורה יש לשאול את השאלה - הרי גם חז"ל ידעו כמונו, שאנו עלולים לשוב ולחטוא בחטאים עליהם שבנו בתשובה, ואם כך מדוע להנחותנו לשוב בתשובה? יתר על כן - הרי "האומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה (משנה סוף יומא), ואם כן לכאורה אם נחזור וניפול, חלילה, אין תשובתנו תשובה אמיתית?
שתי תשובות בדבר:
ראשית - ברור שבשעת התשובה כוונתו של האדם לשוב באמת בתשובה שלימה, שהרי אם לא מתכוון ברצינות באמת אין זו תשובה כלל. נמצא, שגם אם אחר כך לא הצליח לעמוד במשימה ונפל שוב, הרי כבר קיים את מצוות התשובה, ונוספה לו מצוה בעלת ערך חשוב.
שנית - האדם השב בתשובה באלול ובימים נוראים בכל שנה מחדש, יש לו ניסיון מהשנים הקודמות. יודע הוא, שבשנה שעברה, למרות כל החלטותיו וקבלותיו הטובות, נפל בסופו של דבר מחדש. ואם איש אמת הוא, שמתכוון ברצינות לשוב מחטאיו, הרי בוודאי ישכלל השנה את שיטותיו, וימצא פתרונות יצירתיים להתגבר על כשלונותיו. יכול הוא לקבל על עצמו קבלות קטנות וסבירות יותר, שאותם יהא בכוחו לקיים. אפשר גם לפתח שיטות, שיסייעו לו להתגבר על חולשותיו. לדוגמא - פעם סח לי אדם אחד, שיש לו חולשה להרהורים אסורים, מפני שבמקום עבודתו מצויות נשים לא צנועות, ולמרות כל החלטותיו הטובות הוא נכשל בכל פעם מחדש. הצעתי לו לגדל זקן, אף על פי שאין זו חובה משורת הדין, ואכן בדרך זו הוא הצליח לצמצם באופן משמעותי את נפילותיו.
ובנוסף - ננסה לחשוב, מה יקרה אם נתייאש, חלילה, מהסיכוי לתקן את מעשינו. הרי בדרך זו אנו עלולים להידרדר מטה מטה ללא שום מעצור. נמצא, שאפילו אם התשובה הזמנית באלול, רק עוצרת את הידרדרותנו, יש בה ברכה גדולה. ועוד יש להוסיף - ריבון העולמים הרואה את מאמצינו הבלתי נלאים להיאבק ברוע ולהתקדם, בוודאי יבוא בסוף לעזרתנו וביום מן הימים יגער ביצר הרע ויבטלו מאיתנו.
על כן לא נחליש את עצמנו בשאלות מיותרות, נמשיך ביתר עוז במלחמת הטוב ברע, ונדע שבעצם המאבק טמון אור גדול.
אמונה בכוחה של התשובה
הרב אריה הנדלר שליט"א - סגן ראש ישיבת ההסדר שעלבים
ההלצה העממית הכאובה תמהה על כך שמיד בסיומה של תפילת נעילה פותחים אנו בתפילת ערבית במילים "והוא רחום יכפר עוון", ומשיבה שהעוון הוא דברי הלשון הרע שכבר הספקנו להחליף בינינו אודות טיב תפילתו של החזן בנעילה... הנה כי כן, האדם מועד לנפילות אולם אין בנפילות אלו כדי לעמעם את כוחה של התשובה.
אמרו במשנה בסוף יומא: "האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה". המסר הפשוט העולה מאמירה זו הוא ברור. השאלה היא - מדוע חזרה המשנה פעמיים על אותן שתי מילים: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב?
נראה כי התשובה לשאלה זו היא, שבמסגרת תהליך התשובה החוזר על עצמו מידי שנה, הולכת ומתפתחת תפיסת עולם של שגרתיות התשובה. אחטא - ואשוב, אחטא - ואשוב. תהליך זה של 'נופל וקם, נופל וקם' ממעט את ערך התשובה. האדם מפסיק להאמין בתשובה כתהליך מכונן, משנה ומעצב מחדש. בסתר ליבו הוא יודע כבר בשעת החטא, שבסופו של דבר יתוודה עליו, וכבר בעת שמתוודה על חטאיו, יודע שיחטא שוב, וכך הולך הגלגל וסובב.
מול תפיסת עולם מיואשת זו, עלינו להשיב לעצמנו את האמונה בכוחה של התשובה לשנות, גם אם יודעים אנו כי עלולים אנו לשוב ולחטוא.
בספר התניא מבואר, שדברי המשנה האומרת "אחטא ואשוב... אין מספיקין בידו לעשות תשובה" מוסבים על האומר כן בשעת החטא ממש. כלומר, רק מי שבשעת עשיית החטא יונק את ה'היתר' לחטוא מכוח העובדה כי בסופו של דבר יחזור בתשובה, הרי אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אך מי שכל ימיו עומד לפני בוראו בשלוש תפילותיו ומבקש על התשובה, ועל מחילת העוון, מי שבכל שנה עומד ומבקש להתחיל דרך חדשה ללא חטא ועוון, איננו נחשב בכלל האומרים "אחטא ואשוב".
האמונה הגדולה בכוחה של התשובה היא שצריכה לנצח . האמונה הגדולה בכוחה של התשובה היא שצריכה להנחותינו להאמין כי למרות שאנו שבים מידי שנה ונופלים, עדיין המגמה הכללית המנחה אותנו בכל הליכותינו היא מגמה של תיקון, של תשובה, של רצון לקרבת אלוקים, וזה מה שקובע!
רצוא ושוב
הרב יחיאל מיכאל (מיכי) יוספי שליט"א - חוות 'יישוב הדעת'
לעיתים אפשר לשאול - מדוע נלך לישון בערב אם בבוקר ממילא אנו קמים. ומדוע לקום בבוקר אם ממילא בלילה הבא נשוב לישון?!
הבריאה כולה בנויה על יסוד ההתחדשות, וחלק מעניין ההתחדשות הוא לשוב ולהחיות את הקשר עם הבורא.
דרכו של עולם, עולם העשיה, בו רבו המסתירים את אור ה', שההתרחקות מאור פני מלך חיים תשוב ותופיע בחיינו, בשגרת העשיה. בעת שדיבר רבי נחמן על מהותה של תשובה הדריך, שכל החפץ בתיקון אמיתי צריך להכיר בחייו את שני מצבי היסוד הרוחניים: רצוא ושוב - התקדמות ונסיגה שנוכחים רבות בחיינו, ועלינו ללמוד כיצד לנהוג בכל אחד מהמצבים הללו - "וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך שיהיו לו שני בקיאות היינו בקי ברצוא ובקי בשוב".
דרך הבריאה והחיים בכלל היא שיש התקדמות ונסיגה. ישנם זמנים שאנו במיטבנו וישנם זמנים שאנו בנסיגה, בנפילה ו"המהדרין" אף בהתרסקות... ואנו צריכים את הבקיאות עליה המליץ רבי נחמן, היינו את המיומנות כיצד לנהוג בכל אחד מן המצבים על מנת לחדש את הקשר עם הבורא
מהמקום בו אנו נמצאים.
במעשה הידוע אודות הנכרי שרצה להתגייר בעודו עומד על רגל אחת, מבואר בתורת החסידות שהמשמעות הפנימית של העמידה על רגל אחת היא, שאותו מועמד לגיור אמר שאינו רוצה לחוות את הטלטלה של מצבי הרצוא ושוב, ריחוק וקירבה. הוא רוצה להיות במצב סטטי קבוע מול הבורא יתברך, תמיד במיטבו בדבקות בה'. אולם לא זו הדרך, רק על המלאכים נאמר: "ורגליהם רגל ישרה" היינו שהם במצב רוחני קבוע ללא עליה או ירידה, בשונה מהאדם שנקרא "מהלך", מתקדם ונסוג. אך זהו חלק מנפלאות הבריאה, כח ההתחדשות.
הריחוק מה' הוא צפוי, עקב מסיחי הדעת הרבים בעולמנו, ועל כן מתנה הוענקה לנו - היכולת לשוב ולתקן בכל עת, ובמיוחד בימי אלול המסוגלים ומוכנים לחדוש הקשר עם ה'. ניתן אף לומר שזה גם סוד הזוגיות ושלום בית, ההתרחקות בין בני הזוג צפויה כדרכם של חיים, הסתר פנים הדדי אף הוא צפוי בשיגרת היום יום, אך אלו שהתבוננו בסוד החיים ומודעים לתובנת ההתחדשות, שהיא חלק מסוד הבריאה, שבים ומחדשים את הקשר, בונים מחדש את החברות האיתנה.
אך היכן ההתקדמות אם כל הזמן ישנם מצבי רצוא ושוב? ההתקדמות נמדדת בכך שישנם פסקי זמן ארוכים יותר בין הירידות, והנפילות אינן הופכות להתרסקות וגם שבשעת הנפילה איננו מתיאשים מתיקון ושינוי ואף שם אנו חשים בנוכחות ה'.
ונסיים במשל מבעלי המוסר אודות אותו דייג, שבכל ערב בשובו למעגן היה קושר את סירתו עם חבל רעוע (היחיד שהיה לו), ולעת בוקר עקב תנודות הגלים והחכוך במזח במשך הלילה, נקרע החבל ונסחפה הסירה למרחק קטן מן החוף. בבוקר היה הדייג טורח מעט להגיע לסירתו ולהשיבה אל המעגן. שאלו אחד השכנים: הרי בכל בוקר אתה מוצא את החבל קרוע והסירה נסחפת מעט אז מדוע לקשור בכלל? ענה לו הדייג: יקירי, אם אוותר על הקשירה למעגן לגמרי, הרי שבמהלך הלילה תסחף הסירה הרחק הרחק ולעת בוקר ח"ו לא אמצאה כלל. והנמשל מובן למבינים...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
