ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
אבל כשקוראים שוב את הפסוקים מההתחלה, ושמים לב לכל מילה - רואים ש"והארץ היתה" - אינו תיאור של מה שהיה קודם ל"בראשית ברא... את השמיים ואת הארץ..." שהרי אם הארץ היתה "חמרים מוקדמים טרם הבריאה, וכדברי הפילוסופי: "צייר גדול הוא אלוקיכם אלא שמצא סממנים טובים שיסיעו אותו: תוהו ובוהו..."
א"כ:
א. היכן היו המים טרם הבריאה, וכן התהומות? ולהניח שאין הגיון זה מחייב בסיפור הבריאה בתורה - זה בלתי אפשרי שהרי אפילו ישנה פרשה מיוחדת ביום שלישי המתארת את הקווי'ית הימים למקומם, מעל הארץ. היינו שברור שאין מים ללא איזה "ארץ". (גוף שמתחת, וכההבנה הפיסיקלית)
ב. אם כדבריו, שהארץ היתה רק חומרים, טרם הבריאה, א"כ ה"ארץ" כפי שהיא כיום- ג"כ נוצרה בבריאה. אך אין פרשה כזו בתורה, כמו שיש על יצירת השמים. ולמתן פיתרון לבעיה זו - נוכרח לומר שזה כבר נכתב במילים: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", עוד לפני כל ה"מאמרות". (זהו הכינוי בחז"ל לכל פרשה ופרשה בבריאת העולם שמתחילה במילים:"ויאמר אלקים". כאמרם ז"ל: ב"ר פר' י"ז אות א', ר"ה ל"ב. מגילה כ"א: ובפסיקתא - מובא ב"תורה שלמה" פ"א שנ"א ובפסיקתא רבתי פכ"א מובא בת"ש בהערה. היינו: "בעשרה מאמרות נברא העולם") היינו: הארץ נבראה בתיאור הראשון: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". ואחר כן: "והארץ היתה תוהו ובוהו...על פני המים".
השתא דאתינן להכי אם ננסה להעמיד את פירושו של הפילוסופוס לומר שבפס' ב' מסופר על ה"סממנים" שהיו טרם הבריאה - הרי שמדובר בפס' ב' על "ארץ" במצב שלפני "...ברא את השמים ואת הארץ". ובכ"ז ממשיך הכתוב אחרי ברא ארץ- לומר:"והארץ היתה..." כהמשך תיאור ה"ארץ" - בא בזמן שהכוונה לתאר את המצב שלפני היותה.
(ואמנם לפי זה- היה צריך להיכתב בתורה "ותהיה הארץ..."! עיין בזה בהערה בסוף הסימן.) אבל עכ"פ, אם כוונת התורה היתה לתאר את המצב של טרם בריאת הארץ- ודאי היתה כותבת:"בראשית היתה ארץ תהו ובהו וחשך... על פני המים. ויאמר אלקים יהי שמים וארץ..." על כרחין - כדברינו. כעת מצאתי הרס"ג (בהוצ' הרב קפאח עמ' ס') שדייק זה להוכיח כדברינו. והשתוממתי למצוא את הדיון וההוכחות האלה בתקופתו. אכן לא מספיק נודעתי לגאונותם וההתמודדיות שהיו לפניהם,שלא נפלו ברמתן מההתמודדיות המצויות כיום.
אכן המסורת שבידינו - הביאה רבן גמליאל, שאין שום דבר בעולם בלתי נברא. וכל מה שנזכר בנביאים וכתובים, מהדברים המוזכרים בפס' ב' - צויינו בריאתם.
וזה בדיוק ההבנה במאמר בחגיגה וילקוט רמז ד', מרבי יהודה בשם רב:"עשרה דברים נבראו ביום ראשון..." (והביאו שם את כל מה שכתוב בפס' ב') וזה יוצא גם ממאמר "עשרה מאמרות", שבו המילה "בראשית" - ג"כ מאמר. (כמו שהוכח ר"ה לב. ומגילה כ"א: ומובא גם בב"ר פר' יז' א' ומוכרח כך שהרי יש בפרשה זו רק תשע פעמים "ויאמר אלקים") וא"כ כל הכתוב בפס' ב' - נברא.
בכ"ז יש כמה הערות על מאמר "עשרה מאמרות" כפי שהוא במקומות האחרים:
בפסיקתא, בפסיקתא רבתי, ובזוה"ק ויקרא י"א: מבואר ש"עשרה מאמרות" הם כנגד "עשרת הדברות". והמאמר:"יהי אור" הוא כנגד "אנכי ה'". הרי שלפי זה המאמר הראשון הוא כפי שכתוב בתורה "ויאמר אלקים יהי אור" שכן הוא כנגד "אנכי ה'" שגם הוא הדיבר הראשון. נמצא לכאור' שלא כדברינו. ומה שהיה לפני המאמר "יהי אור" משמע שכבר היה טרם תחילת הבריאה.
ואמנם בזוה"ק כתוב במפורש שהמאמר ממאמרם ז"ל. ובגמרא הרי ראינו שהמאמר הראשון הוא "בראשית". וא"כ אפשרי ש"יהי אור" שהוא כנגד "אנכי ה'" - הוא לא המאמר הראשון. ואין הכוונה שם לכוון סידרם.
ואמנם נראים דברינו כדיחוי'א בעלמה. שכן המאמר הראשון שהוא באמת "יהי אור", כפי שכתוב בתורה - היה כנגד הדיבר הראשון שהוא "אנכי ה'". ואנו- לשם ישוב, העמדנו שלא היה במאמרם ז"ל - סדר.
אך נביא כאן את המאמר מכתיבה קדומה, מדרשת רבי אליעזר הגדול: פרקי דר"א פ' שלישי, ז"ל:"בעשרה מאמרות נברא העולם ואילו הן: ויאמר אלקים יהי אור ויאמר אלקים יהי רקיע..." וממשיך בדיוק לפי סדר התורה. לכאורה נמצא סדר המאמרות בדרשת ר' אליעזר שלא כדברינו. ו"בראשית ברא" אינו מהבריאה.
אלא שאם נסתכל בתחילת הפרק יש גם הדרשה מחגיגה י"ב. גבי הדברים שנבראו ביום הראשון:"שמונה דברים נבראו ביום ראשון ואילו הן: שמים וארץ ואור וחשך ותהו ובהו ורוח ומים שנאמר... ויש אומרים אף יום ולילה..." הי'ינו: שאותו ר' אליעזר הגדול שדרש שהמאמר הראשון אינו בראשית - הוא גם דרש שכל מה שכתוב בפס' ב' - נברא.
נמצא: בין למאמר הגמרא ש"בראשית"- מאמר, ובין לפדר"א ש"בראשית- לא מאמר- אין דבר שאינו מן הנבראים.]
רק שיש להביא עוד את ספר הבהיר (מרבי נחוניא בן הקנה) שרצה לומר ש"והארץ היתה" - שכבר היתה. ומסיק ש"תהו" - זה תיאור מלפני הבריאה, ו"בהו" - זה מאחריה. כאומר: בו הוא. היינו: שהוא בעולם. נמצא שיש מדרש שבו אפשרי פירוש של פרטים בפס' ב' - טרם ה"בריאה". הרמב"ן עה"ת סוף פס' א' מצא לפרשו בענין מיוחד שלא משמע ממנו. וגם שבישעי'ה לא אפשרי פירושו, מאחר שלתפיסתו שם, כבר נהיה חומר. ואין כבר ההיולי. אבל המעיין בפתיחתו יראה בסופה לאיזה ענין חיבר את חיבורו. ועל כן אפשר שימצא "פשט נעים" שלא נתפרש כלו.)
וכמו כן - יש מדרש מפורש (ב"ר פר' י"ב אות ב' ושמו"ר פר' א' אות ב') ש"תהו ובהו וחשך - הם ממה שהיה טרם הבריאה, ונפסלו בבריאה. אבל הרואה את אותו מאמר בשמו"ר פר' ל' - רואה שמדובר בבריאה ופסילה שלאחריה. וא"כ הביטוי:"פוסל את הראשונים"- כוונתו למה שברא אחרי שהחל לברא את העולם.
רק שבספר הבהיר, הגם שמשמע שהאפשרות שהביא לפרש את "והארץ היתה תהו..." בטלה- לא חזר מפרוש המילה תהו על מה ש"כבר היתה". וא"כ במדרש זה הניחו אפשרות למילה בתוך הבריאה להיות תאור טרם היותה. וזה הוכח שאינו משמע.
והגם שמצאנו פרוש אחד שנותן מקום לפרש דבר אחד מכל מה שהביא הפילוסופוס, כטרם בריאה - לא אמנע את עצמי ואת אחרים מללכת בדרך הישר והפשוט בתורה, בנביאים ובכתובים, בסברא (שהיא יותר בסיסית ממקרא. ב"ק מו:) במדרשים ובגמרא. ובהבנה זו הילכו קדמונים, כה"כוזרי" (ריה"ל מאמר ראשון אות ס"ז) רס"ג (שם) והרמב"ם (מו"נ שם)
עוד מדרש מגדולי התנאים, שמחוסר הבנתם של ת"ח העוסקים בהאדרת הספרים הקדושים - הוחשבו למסורסים.
"מדרש תמורה" (מר' עקיבא ור' ישמעאל, פ"ב מובא ב"תורה שלמה" פ"א ש"כ. והסיקו שם שהוא חסר, ושהוא אומר בעצם הפך מה שכתוב בו. אבל הוא נמצא בשלמות באוצר המדרשים, מיהודה דוד אייזענשטיין והודפס שוב בספר ילקוט מדרשים [זהלציב] הוצאת אור עולם צפת תשס"ג) שמסיק ש"רוח", שמיוחדת הופעתו בעולם, שאינו כלום שיכולים לחושו. וא"כ הפס' "רוח אלקים מרחפת על פני המים" היה - ואינו נברא. היינו- שמעולם היה, שלא כהיסוד המוסד שראינו עד כה. אלא, שאם נשים לב טוב נראה שכל המאמר מדבר על "רוח" ו"מים" במובנים שאינם גשמיים. (כל מאמרם עוסק רק להוכיח זאת. דעה זו של רבי עקיבא מפורשת בחגיגה י"ד: שהודיע שב"מים העליונים", [שהם השמים שאחרי הבריאה, נדון במאמרי בשעור ג'] - אין שם מים. גם הרמב"ם מו"נ ח"ב פ"ל פירש שאין שם מים גשמיים, כהנ"ל.)
הערה : השאלה שהועלתה בסוף הדיון בחלק הראשון במאמר: שלפי דברינו היה לתורה לכתוב "ותהי הארץ", כהמשך לבריאת שמים וארץ. ויש לציין שהלשון "והארץ היתה" גם כן אינו מופקע, מאחר שכל הבריאה מסופרת בלשון עבר. וא"כ אפשר גם זה ב"עבר פשוט" במיוחד שאין שום תאור בבריאה של הנבראים עצמם. אלא "ויהי כן". וכאן היה ענין לפרט. וגם בכל שאר הימים בכתיבת מה שנברא כתוב בעבר פשוט. רק ביום שלישי כתוב בלשון העבר המתמשך: (פ"א פס' י"ב) "ותוצא הארץ".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
