ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
אם נלך עם פרוש התושבע"פ,לפי סדר הדורות- עוד לפני אונקלוס הגר (שתרגם מפי רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע- דור אחד אחרי הזוגות, יעוי' הקדמת הר"ם לי"ד, ומובא במגילה ג. שזה מעזרא ונחמי'ה) יש לנו לכאורה, שני פרושים שדויקו מישעי'ה:
האחד: מ רבן גמליאל , בדחי'ית טענת הפילוסופי, (ב"ר פר' א' אות ט') הביא שתהו ובהו הם השלום והרע (שם פ' מה' פס ז' שכתוב:"יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע" ומשמע שהפסוק מדבר על הבריאה. שהרי אור וחושך ודאי מהבריאה. ושם רק תהו ובהו אינם ברורים. ומצד שני: לא משמע שהפס' מדבר על תהו ובהו, אלא על אור וחשך במובנים רחבים יותר, אלא שהראיות שהביאו מהפסוקים היו במטרה לפרק דברי הכפירה. כמו גם גבי תהום-לא הביא ראי'ה לבריאתו, אלא רק לכך שהי'ה זמן שבו לא היו תהומות בכלל. ויש דוגמאות נוספות לכך שחכמי ישראל הכחישו ושינו פרוש תורה שבע"פ, למנוע דברי כפירה שנפוצו ממנה, או מפני שהגוי'ים השתמשו בדבר מתורה שבע"פ נגד ישראל. אבל אין זה נוגע לתחום דנן וכתבתי בהקדמה שאינני מביא כאן מתחומים אחרים.) אם כן אולי אין לנו לקחת מדחי'יתו את הפילוסופי, את ראי'יתו, אם יהי'ה בה לסתור את מה שיש בידינו בתושבע"פ.
השני: מובא בגמרא ובילקוט רמז ד'.מפ' לד' פס' יא' "...ונטה עלי'ה קו-תהו ואבני-בהו". ופרשו "קו תהו" כקו ירוק שמקיף את העולם שממנו יוצא חשך. שנאמר(תהילים יח' פס' יב') "ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו". ( ומאחר שכפי שידעו הם-החשך יוצא מקו,[ ואינני מתי'יחס לעני'ין הפיזיקלי בזה. מאחר שאין זה עני'ין החיבור הזה. החיבור הזה דן באמיתות מה שכתוב בתורה בלבד.] -א"כ מתאים ה"קו תהו" להיות הקו הזה שממנו החשך. [שכולם קרובים בתורה: התהו הבהו והחשך.] ואבני בהו שזה אבני התהום שהרי גם "אבני בהו" קשורים לאותו פסוק בתורה וא"כ הקישור הפשוט של האבנים-זה אל התהומות.)
אבל, האונקלוס תירגם "תהו ובהו" בעני'ין אחר לגמרי. וידון בהמשך: אי ך תרגם במשמעות השפה, במקום שמסור לנו מתורה שבע"פ פרושו. וגם מה שרבותינו הספרדים והצרפתים הגדולים, (יובאו להלן) לקחו דוקא את פרוש התרגום המילולי, ולא את הפרוש המסור לנו בגמרא?
האונקלוס כאן תרגם: "תהו ובהו": "צדיא ורֶקָניא". (כלומר "תהו"-צדיא, "בהו"-רקניא. וביונתן כתב: "תַהַיָ'יא ובַהַיָ'יא צַדְיָ'ה מבני נש ורקינא מן כל בעיר. וכן כתב בירושלמי.)
בירמי'ה ד' פס' כ"ג: כנ"ל
וכן כתב בישעי'ה כד' "תהו":"צְדִיאָת"
אבל בישעי'ה לד' פס' יא' כתב: "תהו"-"חוּרְבָּנָא" ("ובהו"-צַדְיוּתָא.) הי'ינו בדיוק להפך מהתרגום
בבראשית
וכן בפ' מה' פס' יח' יט': -"רִיקָנוֹ"
בפ' מ' פס' יז': -"שֶיְצָאה". (זה כִּלָיוֹן עפ"י ישעי'ה מט' ד' ש"כִילֶיְתי" תורגם ל"שֶיצֶיתִי")
ובפ' מא' פס' כט': -"תְבַרָא". (שבר, וכמו כּיליון)
בדברים לב' פס' י': -"בית צַחַוָנָא" (ביונתן כתב "בצְדִיוּת" ובירושלמי "ובּצָחוֹתָא")
היוצא לנו מזה, ש"תהו" תרגומו: צדיא, חורבנא, ריקנו (רש"י כתב ריקות) כּיליון, שבר וצחותא.
(בלשוננו: צחיחות)
ו"בהו" : רקינא (ריקות, כנ"ל) וצדיות.
אם נתרגם את ה"תרגום" ב"תרגום חופשי" יצא לנו ש"תהו ובהו" זה שוממות, ריקנות: וזה מובן ביותר מתוך תאור היונתן אצלינו.
ב מדרשים (ב"ר פר' ב' וילקוט רמז ד' ד"ה "והארץ") הובאו משלים לתהי'ה על בריאת הארץ, אבל לא כתבו ענין: "ארץ צי'ה ושממה" כהתרגום. וגם לא את פרוש הגמרא. נמצא שזהו פרוש אחר ל"תהו ובהו" שמבטא תחושה רגשית ולא שום דבר מציאותי בבריאה.
ב ספר הבהיר (אות ב') "תהו" זה תאור מלפני הבריאה. ו"בהו" מתפרש כ"בו הוא". הי'ינו: מעבר לכך שהיום יש עולם קי'ים- תהו ובהו לא אומר כלום.
נמצא ש:
מישעי'ה: למדו במדרש שבגמרא, שזה הדברים שנבראו עם השמים והארץ: אבני תהום וקו
שממנו יוצא חשך.
אונקלוס: כתב מפי רבי אליעזר הגדול ומפי רבי יהושע: שזה תאור השיממון שבארץ.
במדרש: נתנו משלים לרגש השוממות. כלומר ש"תהו ובהו" מתאר את הבריאה ברגש אנושי.
ר' גמליאל: כראי'ה לדחות את דברי הפילוסופי-הראה שזה השלום והרע. וכפי שכבר הראינו אפשר שלא כוון בזה ללימוד תושבע"פ.
ובס' הבהיר: אין משמע משמעות של בריאה בפני עצמה.
ה אבן עזרא (אצלנו) ג"כ נקט כהתרגום.
ה רמב"ן (סוף פס' א') הביא את המדרשים על התהי'ה, וכן את הפס' בישעי'ה (שהגמרא למדה ממנו מהם תהו ובהו) והוא למד את "קו תהו" שלא כמשמעות הפסוק ולמוד הגמרא, הי'ינו: ש"קו תהו" הוא מלשון תקוה, ובעצם "אין ו"אפס". וכן את לשון ספר יצירה, וספר הבהיר (שהבאנו בסימן ב' אחר אמצאו) להראות שתפיסת הי'יונים בחומר ההיולי-נמצא במסורת חכמים. (וכבר הזכרנו באמצע שעור ג' את הפלסמה שלפי "הקהילה המדעית" היתה חומר ראשון ביקום, שהי'ה חלקיקים ולא אטומים. ושם בשעור ב' כבר כתבנו שאין זה משמעות ספר הבהיר. גם המדרש שבגמרא הביא "קו תהו" כקו שמקיף את העולם והביאו ראי'ה שממנו יוצא החשך, ולא לשון תקוה וכבר שם כתבנו שחומר היולי לא יכול להיות בנבואת ישעי'ה מאחר שגם לתאורי'ית היוונים-אין ולא י'הי'ה, חומר כזה.
יתירה מזו: הרמב"ן עצמו בדברים (לב' פס' י') פי' תהו: ארץ צי'ה ושממה- כהתרגום.
רש"י אצלינו (פס' ב' ד"ה "תהו ובהו") פי' בעני'ין תהי'ה ושממון. (משמע כהמדרש) אבל בד"ה "בהו" כתב מלשון התרגום. וגם בדברים (שם) כתב כן. (כלשון הרמב"ן שם).
רק שיש לשאול מה פרושו של רש"י, הרי כתב שני פרושים שונים!
והגם שברש"י עה"ת דבר רגיל הוא שמביא שני פרושים גם הפרוש שבגמרא וגם פרוש מהמדרש. אבל כאן, לא הוא ולא אף אחד מהראשונים לא פרשו בכלל פרוש הגמרא. רש"י והרמב"ן
בדברים ואבן עזרא בבראשית פרשו כהתרגום, רש"י בבראשית פרש כהמדרש עיקר, והביא גם התרגום. הרמב"ן בפס' א' הוכיח שבמדרשים יש מושג של חומר ההיולי.
א"כ, כיצד עזבו כולם פרוש הנקוט לנו מהגמרא? גם התרגום עצמו פירש מהלשון ולא פירש מהפרושים שבתורה שבע"פ. (גמרא ומדרשים).
אולי יש לומר, שמה שהביאו במדרש שבגמרא, אמנם מצאום בפסוקים בנ"ך. אבל גם אבני תהום,
וגם קו שממנו החשך אלו בסה"כ דברים שבשממה, בחורבן וכליון. ויתכן שהמסר הכללי בתרגום-הוא קיצור הכוונה שעולה מהפרוש הפרטני של אבני תהום ומקור החשך שבעצם אומר על השממון, שהיו אז רק האבנים שנבראו אז. (שוב להזכיר: זה לא נדון אצלנו פיסיקלית, מאחר שאינו מושג מהתורה שבכתב.) וזהו גם המדרש שהביא משלים על התהי'ה. וכל רבותינו הראשונים פירשו בקיצור את התרגום. והמדרש והגמרא- הם המקורות להבנה זו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
