ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- הנהגת ה' את העולם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
אם נלך עם פרוש התושבע"פ,לפי סדר הדורות- עוד לפני אונקלוס הגר (שתרגם מפי רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע- דור אחד אחרי הזוגות, יעוי' הקדמת הר"ם לי"ד, ומובא במגילה ג. שזה מעזרא ונחמי'ה) יש לנו לכאורה, שני פרושים שדויקו מישעי'ה:
האחד: מ רבן גמליאל , בדחי'ית טענת הפילוסופי, (ב"ר פר' א' אות ט') הביא שתהו ובהו הם השלום והרע (שם פ' מה' פס ז' שכתוב:"יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע" ומשמע שהפסוק מדבר על הבריאה. שהרי אור וחושך ודאי מהבריאה. ושם רק תהו ובהו אינם ברורים. ומצד שני: לא משמע שהפס' מדבר על תהו ובהו, אלא על אור וחשך במובנים רחבים יותר, אלא שהראיות שהביאו מהפסוקים היו במטרה לפרק דברי הכפירה. כמו גם גבי תהום-לא הביא ראי'ה לבריאתו, אלא רק לכך שהי'ה זמן שבו לא היו תהומות בכלל. ויש דוגמאות נוספות לכך שחכמי ישראל הכחישו ושינו פרוש תורה שבע"פ, למנוע דברי כפירה שנפוצו ממנה, או מפני שהגוי'ים השתמשו בדבר מתורה שבע"פ נגד ישראל. אבל אין זה נוגע לתחום דנן וכתבתי בהקדמה שאינני מביא כאן מתחומים אחרים.) אם כן אולי אין לנו לקחת מדחי'יתו את הפילוסופי, את ראי'יתו, אם יהי'ה בה לסתור את מה שיש בידינו בתושבע"פ.
השני: מובא בגמרא ובילקוט רמז ד'.מפ' לד' פס' יא' "...ונטה עלי'ה קו-תהו ואבני-בהו". ופרשו "קו תהו" כקו ירוק שמקיף את העולם שממנו יוצא חשך. שנאמר(תהילים יח' פס' יב') "ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו". ( ומאחר שכפי שידעו הם-החשך יוצא מקו,[ ואינני מתי'יחס לעני'ין הפיזיקלי בזה. מאחר שאין זה עני'ין החיבור הזה. החיבור הזה דן באמיתות מה שכתוב בתורה בלבד.] -א"כ מתאים ה"קו תהו" להיות הקו הזה שממנו החשך. [שכולם קרובים בתורה: התהו הבהו והחשך.] ואבני בהו שזה אבני התהום שהרי גם "אבני בהו" קשורים לאותו פסוק בתורה וא"כ הקישור הפשוט של האבנים-זה אל התהומות.)
אבל, האונקלוס תירגם "תהו ובהו" בעני'ין אחר לגמרי. וידון בהמשך: אי ך תרגם במשמעות השפה, במקום שמסור לנו מתורה שבע"פ פרושו. וגם מה שרבותינו הספרדים והצרפתים הגדולים, (יובאו להלן) לקחו דוקא את פרוש התרגום המילולי, ולא את הפרוש המסור לנו בגמרא?
האונקלוס כאן תרגם: "תהו ובהו": "צדיא ורֶקָניא". (כלומר "תהו"-צדיא, "בהו"-רקניא. וביונתן כתב: "תַהַיָ'יא ובַהַיָ'יא צַדְיָ'ה מבני נש ורקינא מן כל בעיר. וכן כתב בירושלמי.)
בירמי'ה ד' פס' כ"ג: כנ"ל
וכן כתב בישעי'ה כד' "תהו":"צְדִיאָת"
אבל בישעי'ה לד' פס' יא' כתב: "תהו"-"חוּרְבָּנָא" ("ובהו"-צַדְיוּתָא.) הי'ינו בדיוק להפך מהתרגום
בבראשית
וכן בפ' מה' פס' יח' יט': -"רִיקָנוֹ"
בפ' מ' פס' יז': -"שֶיְצָאה". (זה כִּלָיוֹן עפ"י ישעי'ה מט' ד' ש"כִילֶיְתי" תורגם ל"שֶיצֶיתִי")
ובפ' מא' פס' כט': -"תְבַרָא". (שבר, וכמו כּיליון)
בדברים לב' פס' י': -"בית צַחַוָנָא" (ביונתן כתב "בצְדִיוּת" ובירושלמי "ובּצָחוֹתָא")
היוצא לנו מזה, ש"תהו" תרגומו: צדיא, חורבנא, ריקנו (רש"י כתב ריקות) כּיליון, שבר וצחותא.
(בלשוננו: צחיחות)
ו"בהו" : רקינא (ריקות, כנ"ל) וצדיות.
אם נתרגם את ה"תרגום" ב"תרגום חופשי" יצא לנו ש"תהו ובהו" זה שוממות, ריקנות: וזה מובן ביותר מתוך תאור היונתן אצלינו.
ב מדרשים (ב"ר פר' ב' וילקוט רמז ד' ד"ה "והארץ") הובאו משלים לתהי'ה על בריאת הארץ, אבל לא כתבו ענין: "ארץ צי'ה ושממה" כהתרגום. וגם לא את פרוש הגמרא. נמצא שזהו פרוש אחר ל"תהו ובהו" שמבטא תחושה רגשית ולא שום דבר מציאותי בבריאה.
ב ספר הבהיר (אות ב') "תהו" זה תאור מלפני הבריאה. ו"בהו" מתפרש כ"בו הוא". הי'ינו: מעבר לכך שהיום יש עולם קי'ים- תהו ובהו לא אומר כלום.
נמצא ש:
מישעי'ה: למדו במדרש שבגמרא, שזה הדברים שנבראו עם השמים והארץ: אבני תהום וקו
שממנו יוצא חשך.
אונקלוס: כתב מפי רבי אליעזר הגדול ומפי רבי יהושע: שזה תאור השיממון שבארץ.
במדרש: נתנו משלים לרגש השוממות. כלומר ש"תהו ובהו" מתאר את הבריאה ברגש אנושי.
ר' גמליאל: כראי'ה לדחות את דברי הפילוסופי-הראה שזה השלום והרע. וכפי שכבר הראינו אפשר שלא כוון בזה ללימוד תושבע"פ.
ובס' הבהיר: אין משמע משמעות של בריאה בפני עצמה.
ה אבן עזרא (אצלנו) ג"כ נקט כהתרגום.
ה רמב"ן (סוף פס' א') הביא את המדרשים על התהי'ה, וכן את הפס' בישעי'ה (שהגמרא למדה ממנו מהם תהו ובהו) והוא למד את "קו תהו" שלא כמשמעות הפסוק ולמוד הגמרא, הי'ינו: ש"קו תהו" הוא מלשון תקוה, ובעצם "אין ו"אפס". וכן את לשון ספר יצירה, וספר הבהיר (שהבאנו בסימן ב' אחר אמצאו) להראות שתפיסת הי'יונים בחומר ההיולי-נמצא במסורת חכמים. (וכבר הזכרנו באמצע שעור ג' את הפלסמה שלפי "הקהילה המדעית" היתה חומר ראשון ביקום, שהי'ה חלקיקים ולא אטומים. ושם בשעור ב' כבר כתבנו שאין זה משמעות ספר הבהיר. גם המדרש שבגמרא הביא "קו תהו" כקו שמקיף את העולם והביאו ראי'ה שממנו יוצא החשך, ולא לשון תקוה וכבר שם כתבנו שחומר היולי לא יכול להיות בנבואת ישעי'ה מאחר שגם לתאורי'ית היוונים-אין ולא י'הי'ה, חומר כזה.
יתירה מזו: הרמב"ן עצמו בדברים (לב' פס' י') פי' תהו: ארץ צי'ה ושממה- כהתרגום.
רש"י אצלינו (פס' ב' ד"ה "תהו ובהו") פי' בעני'ין תהי'ה ושממון. (משמע כהמדרש) אבל בד"ה "בהו" כתב מלשון התרגום. וגם בדברים (שם) כתב כן. (כלשון הרמב"ן שם).
רק שיש לשאול מה פרושו של רש"י, הרי כתב שני פרושים שונים!
והגם שברש"י עה"ת דבר רגיל הוא שמביא שני פרושים גם הפרוש שבגמרא וגם פרוש מהמדרש. אבל כאן, לא הוא ולא אף אחד מהראשונים לא פרשו בכלל פרוש הגמרא. רש"י והרמב"ן
בדברים ואבן עזרא בבראשית פרשו כהתרגום, רש"י בבראשית פרש כהמדרש עיקר, והביא גם התרגום. הרמב"ן בפס' א' הוכיח שבמדרשים יש מושג של חומר ההיולי.
א"כ, כיצד עזבו כולם פרוש הנקוט לנו מהגמרא? גם התרגום עצמו פירש מהלשון ולא פירש מהפרושים שבתורה שבע"פ. (גמרא ומדרשים).
אולי יש לומר, שמה שהביאו במדרש שבגמרא, אמנם מצאום בפסוקים בנ"ך. אבל גם אבני תהום,
וגם קו שממנו החשך אלו בסה"כ דברים שבשממה, בחורבן וכליון. ויתכן שהמסר הכללי בתרגום-הוא קיצור הכוונה שעולה מהפרוש הפרטני של אבני תהום ומקור החשך שבעצם אומר על השממון, שהיו אז רק האבנים שנבראו אז. (שוב להזכיר: זה לא נדון אצלנו פיסיקלית, מאחר שאינו מושג מהתורה שבכתב.) וזהו גם המדרש שהביא משלים על התהי'ה. וכל רבותינו הראשונים פירשו בקיצור את התרגום. והמדרש והגמרא- הם המקורות להבנה זו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
