^ 1. חשוב לדעת שבכמה דברים נחלקו הפוסקים האם דין דבר שטיבולו במשקה חל, ובמקרים אלו נראה בפשטות שאפשר להקל, מטעם ספק ספיקא, א' ספק אם הלכה כדעת המחמירים ליטול ידיים לפני דבר שטיבולו במשקה, ב' גם אם ההלכה כמחמירים אולי אין זה דבר שטיבולו במשקה. לדוגמא, הטובל בסקוויט בתה, אמנם לדעת הב"י גם אם ידיו אינן נוגעות במשקה עצמו צריך ליטול ידיו, אולם לדעת מהריק"ש כיוון שאינו נוגע במשקה פטור מנטילה. בנוסף לכך יש סוברים שמשקה מבושל אין דינו כמשקה, וכן כתב בשו"ת מהרימ"ט ח"א ע"ו, ובשיירי כנה"ג קנח, ג. ועל פי זה פסק הבן איש חי תזריע ש"א י"ט, שהטובל בסקוויט בתה פטור מנטילה. אבל אם שטף ענבים ונשארה בהם רטיבות, ראוי להחמיר, כדין דבר שטיבולו במשקה כפי שנפסק בשו"ע ובמ"ב, שבדין זה אין אפשרות לצרף ספק נוסף כדי להקל.

---

^ 2. הסברה שרק על כביצה יטול ידיים מבוססת על דברי הרוקח, ויסודה בדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א הסוברים שרק אוכל בשיעור כביצה מקבל טומאה, וכיוון שתקנת נטילת ידיים נועדה כדי שהידיים לא יטמאו את הלחם, לכן לדעתם כאשר הלחם קטן מכביצה אין חשש ולא צריך ליטול ידיים.
לעומת זאת דעת המגן אברהם, הלחם חמודות א"ר ועוד, שהדין הוא כרמב"ם והתוס' שכל כמות של לחם מקבלת טומאה, ולכן חייבים ליטול ידיים לפני כל אכילה של לחם, אפילו אם הוא פחות מכזית.
ודעת השולחן ערוך והגר"א ועוד פוסקים, שתקנת חכמים שדין נטילת ידיים מקביל לברכת המזון, ורק על כזית צריך ליטול ידיים.
^ 3. אף שהאצבעות הן איבר חיצוני, כיוון שעל ידם אנו פועלים את כל הפעולות שבעולם, על כן בראם הקב"ה באופן מיוחד הרומז לכל הכוחות הפנימיים הגנוזים בנשמתו של האדם. ולכן מספר האצבעות הוא עשר כנגד עשר המאמרות שעל ידם נברא העולם, וכנגד עשרת הדברות, שבמספר עשר כלולים תמצית כל האידאלים האלוקיים שבעולם.
^ 4. כתב בעל המשנה ברורה בשער הציון קסב, מא, שהנגיעה במים שעל ידית הכלי לפני הנטילה אינה מטמאת את המים, מפני שעדיין הנטילה לא התחילה. ואמנם לאחר שנטל ידיו, צריך ליטול רצוף כל יד פעמיים, כדי שלא תשאר טומאה על הידיים, וכך כשיגע בידית הכלי לא ישאיר עליה מים טמאים שאחר כך יטמאו את היד השנייה. וכתב שכך סוברים גם מחצית השקל והגר"ז ועוד אחרונים. ונראה להוסיף שאם ינגב את ידו לפני שישפוך עליה מים, כמו שהמחמירים נוהגים אזי לא יצטרך לנגב את ידות הכלי. והטעם לכך, שאפילו אם נחשוש לדעת הפתחי תשובה והשלחן שלמה המובאים בשעה"צ קסב, מא, הסוברים שגם לפני הנטילה הידיים מטמאים את המים שעל הכלי, מכל מקום אם יטול ידו ברביעית בבת אחת, לדעת כמה פוסקים, וביניהם הח"א והגר"ז כבר נגמרה טהרתה של אותה היד, ושוב לא תקבל טומאה אפילו אם יגע בה אדם אחר (כמבואר בשו"ע הרב קסב, י, ובנשמת אדם מ, א). ואם כן אין לחשוש יותר שיגע בידית הכלי שיש עליה מים טמאים, שכן אחר שנגמרה טהרת היד לא תקבל יותר טומאה. ואף שהמ"א (קסב, יא) סובר שגם אם נטל ברביעית עדיין יכולה לקבל טומאה, מכל מקום הוי ספק ספיקא להיתר. א' דעת המשנה ברורה שהמים לא נטמאים כלל מהנגיעה שלפני הנטילה. ב' אף אם נאמר שנטמאים, אולי הלכה כסוברים שאם נטל ברביעית ידו טהורה ולא תוכל יותר להיטמא מאותם המים. ואמנם בכה"ח קסב, כז, החמיר לנגב ידית הכלי לפני הנטילה, מכל מקום כיוון שמדובר בנטילת ידיים דרבנן הכלל הוא שבכל ספק הלכה כמיקל כמבואר בשו"ע קס, יא. ועל אחת כמה וכמה כאשר ישנם כמה צדדים להקל, שאף בדין דאורייתא ההלכה כמיקל. ואף כה"ח עצמו הביא בסימן קנט, כא, בשם המאמר מרדכי שאין צריך לנגב את הידיים לפני הנטילה, עיין שם.
ואמנם בשו"ת ארץ צבי ל"ה כתב שבמקום שנוטלים בו הרבה אנשים יש לחשוש שמא אחד מהם לא נזהר ונטל ידו בפחות מרביעית לסירוגין, ונמצא שהשאיר על היד של הכלי את המים הטמאים, ולכן כתב שצריך לנגב את הידית לפני הנטילה. אלא שכפי שהזכרתי לדעת כמה וכמה פוסקים, מה שיגע באותם המים לפני הנטילה אינו מפריע, ומה שאחרי הנטילה יגע בהם, כבר למדנו שישנם כמה וכמה פוסקים הסוברים שאם יטול ידו ברביעית שלימה, שוב לא יטמאו. ועוד שיש להסתפק אם באמת ארע כך שמישהו נטל שלא כדין. ועוד יש להסתפק האם הטומאה שבנטילת אחד תעבור גם לשני. ולכן הדין שאין צורך לנגב את ידית הכלי, והרוצים להחמיר ינגבו את ידם מכל לחלוחית של מים לפני ששופכים עליה מים, כך יעשו תחילה בימין, וכך אחר כך בשמאל.