ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
ירושלים אייר תרע"א - ירושלים ט"ו תשרי תשס"ח
כה קשה הדבר לכתוב על מרן הכהן הגדול, ראש הישיבה והרב הראשי לישראל, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצוק"ל. עדיין נראה שאפשר פשוט לדפוק על דלת ביתו, להפגש עם העינים החמות והפקחיות, עם האור שבפניו ולהתקשר על ידו לתורה כולה.
אזכיר סיפור קטן שהייתי לו עד, וממנו אולי נצליח, ולו במעט ללמוד איזו דרך והארה בעבודת ד'.
פעם ניגש רופא אחד לר' אברהם זצ"ל לשאול שאלה בהלכה. כיון שרצה להיות בטוח שיבין את תשובתו של הרב עד סופה, ביקש ממני שאגש איתו, וכך זכיתי לשמוע את הדברים הבאים:
הרופא שאל על חולה סופני מחוסר הכרה. שאלתו היתה באיזה מקרה מותר לנתק את החולה מהמכשירים שהם הם המחזיקים את החולה בחיים. בתחילה חשב הרב שהשאלה היא תאורטית בלבד, והתחיל לדון עם הרופא על המקרה. כשהבין הרב שמדובר בשאלה מעשית, החוויר ואמר – "אני כהן. אני לא אפסוק להפסיק חייו של יהודי!" הרופא חש בצערו של הרב שנגרם עקב שאלתו, ולא היה לו נוח, התחיל להתנצל ופנה ללכת. קרא לו הרב לשוב ושאל את הרופא: "האם זה נכון שהרפואה כיום מכירה בכך שאדם מחוסר הכרה אינו חסר אלא כלים להביע ולפעול, אבל המחשבה - וגם ההרגשות עדיין פועלות?" הרופא ענה לו בחיוב.
המשיך הרב ואמר: "אמרת שלחולה אין סיכוי לשוב להכרה. המשתמע מדבריך הוא שאין כל משמעות לחייו של החולה במצב זה. האמנם?" הרופא אישר את דבריו של הרב.
"אשאל אותך שאלה", אמר לו הרב בעודו נשען על הסטנדר כדרכו, ומדבר בשקט נפשי, "ואם זה היה החפץ חיים מאושפז במחלקה שלך, גם אז היית מתיחס אליו כך?" הרופא נרתע במקצת מהשאלה. "נכון", המשיך הרב, "אתה מבין שיש הבדל בין עולם עם החפץ חיים ובין עולם בלי החפץ חיים". הרופא שתק אבל הנהן בראשו. המשיך הרב את דבריו: "תדע לך שכל יהודי הוא 'חפץ חיים' קטן. ואולי בדיוק בשניה זו בה אתה מנתק אותו מהמכשיר הוא הרהר בתשובה?!"
זו דוגמא אחת מיני רבות המלמדות על דרכו של ר' אברהם זצ"ל. הוא לא רק שמע את השאלה, אלא גם את מה שמעבר לה, גם כל מה שעמד מאחוריה, מתוך תפיסתו והבנתו של השואל. תשובתו לא היתה צרה, ולא התייחסה רק לצד ההלכתי שעליו נשאל, אלא ר' אברהם בתשובתו הרחיב את היריעה, וחשף בפני השואל ראיה מוסרית ומקיפה שכל כולה תוצאה של תורה. 'כל יהודי הוא חפץ חיים קטן'. 'אולי היהודי מהרהר עכשיו בתשובה?' ולבסוף: האם אפשר לתאר את ההבדל בין עולם עם החפץ חיים לעולם בלי החפץ חיים?
נעמוד בקצרה על משמעותן של שתי נקודות אלו:
הראשונה, שכל יהודי, ובכל מקום שהוא, יש בו אמונה ורצון לשוב אל ד'. דבר זה היה כל כך פשוט וכל כך מובן לר' אברהם שלא היה מסוגל לחשוב אחרת.
פעם נשאל ר' אברהם זצ"ל על התנהגות רפואית עם חולה מסוכן, כלומר, האם מותר לתת לו תרופות שמטשטשות אותו. ר' אברהם ענה מה שענה והוסיף: אבל כמובן אסור לטשטש אותו עד כדי כך שלא יוכל להתוודות. אמר לו השואל: אבל הרב, אני מסופק אם חולה זה שומר את יום הכיפורים. ענה ר' אברהם לשואל בתקיפות: אם כן הוא ודאי צריך להתוודות! חשבת שרק ירא שמים חייב בוידוי?! אתה חייב למצוא דרך להציע לו להתפלל ולהתוודות.
אותו שואל היה קרוב משפחה של החולה, ואכן נהג כעצתו של ר' אברהם, ואותו חולה, שאפילו את דיני יום הכיפורים לא שמר כהלכה, כאשר רק דובר איתו על האפשרות להתפלל, אכן התפלל והתוודה מעומק הלב ממש לפני פטירתו.
והנקודה השניה בדברי תשובתו של ר' אברהם – היא הבנתו - על השפעתה של עוצמה רוחנית בעולם. ר' אברהם חזר והדגיש לנו שוב ושוב, שכל מציאות רוחנית משפיעה על אחרים על אף שהם רחוקים.
המשנה במסכת ברכות (פרק ט' משנה ה) אומרת:
"כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים 'מן העולם'. משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד - התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם." דהיינו לומר, שיש שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. ומבואר שם שמטרת התקנה היתה להוציא מליבן של המינין. שאל ר' אברהם זצ"ל: כיצד יתכן שאמירה בבית המקדש מוציאה מליבן של המינין - הרי הדבר ודאי שאין המינין נמצאים בבית המקדש? וענה: אם ישנה מציאות רוחנית בבית המקדש הרי השפעתה ועוצמתה ניכרת גם מחוץ לבית המקדש.
ומכאן, שאם אדם מתמלא ברוחניות במקום אחד, ממילא יש לכך השפעה על העולם כולו.
בדרך זו ר' אברהם גם ביאר את תפילת האר"י ז"ל בשעת הוצאת ספר תורה בשלושת הרגלים:
"... ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "ונחה עליו רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד' ". שאל ר' אברהם, הרי פסוק זה נאמר על מלך המשיח (ישעיהו יא, ב). אם כן מה פירוש 'יתקיים בנו' מקרא שכתוב בו, במלך המשיח?
ענה ר' אברהם: כי כיון שמלך המשיח מתמלא ברוח ד', ממילא משפיע הדבר עלינו.
זוהי כוונתו של ר' אברהם: עולם עם החפץ חיים, גם אם הוא מחוסר הכרה, הוא עולם אחר מאשר ללא החפץ חיים. החפץ חיים, בעצם הימצאותו בעולם משפיע עליו. וכשחסר החפץ חיים, גם העולם כולו חסר, ואינו אותו עולם.
עולם עם ר' אברהם הוא עולם אחד, ועולם בלי ר' אברהם זהו עולם אחר.
ואנו אין לנו אלא ללמוד ממה שהשאיר לנו מירושתו הרוחנית האדירה, כדי להמשיך ולו במקצת את דרכו.
לתגובות, הארות ופניות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
